מיכל ברגמן
הזמן של
מיכל ברגמן

מיכל ברגמן היא פמיניסטית דתייה. עוסקת בחינוך ובאומנות. אמא לשלושה בנים. עוד רגע בת חמישים. כותבת

אף אחד לא עצר לשאול מה עובר בראש של "הזאת שנותנת"

היו דברים שאנו, הבנות, סלדנו מהם. אפילו לא ידענו להגיד מה לא בסדר. אפילו לא ידענו מהו פמיניזם בכלל. זה היה משהו רחוק ותימהוני של אמריקאיות או ישראליות, שמדברות בשפה שאף אחת מאתנו לא הבינה.

ובכל זאת, כששמענו על ההוא, זכר האלפא של הבנים שמספר להם בפירוט מה החברה שלו עשתה לו ואילו קולות היא השמיעה תוך כדי תוך פירוט התנוחה (מאחורה, אלא מה), עברה אותנו צמרמורת ובחילה. לא מאיזו צדקנות מוסרנית, אלא כי משהו עמוק, ראשוני, הישרדותי – צעק לנו, שגם אם קודם לא הערכנו אותו במיוחד, עכשיו אנחנו יודעות למה.

למה? לא ידענו להסביר. למעשה בחברת הבנות גם לא היינו צריכות להסביר. הבטנו זו בעיניה של זו וידענו, שהאינסטינקט שצעק לנו קודם להתרחק מהגבר-גבר הזה, עשה עבודה טובה.

בסוגריים אומר שגם לא האמנו למילה שלו. לא כי חשבנו שאין יחסי מין מהסוג הזה בין בנים לבנות, ידענו שיש. היו לנו חברים בעבר ובהווה. היו זוגות והיו שמועות. שמועות שאף אחד מהמעורבים לא תיאר בפירוט כזה בפני החברים שלו.

אלא שכמות המלל שהוא הוציא על הביצועים שלו העלו אצלנו חשד שמדובר בקשקושים שהוא ממציא כדי למנף את עצמו בתור הבבון הכי חזק בשבט, כזה שהחברה שלו היא רק עוד דרך להחזיק בתואר המפוקפק. וסליחה מהבבונים, אתם בחורים טובים בסך הכל.

אחר כך הכירו הבנים את זו שנותנת. כבר לא היינו בבית הספר והשמועה פרחה לה על מישהי, שהכירו איכשהו והיא נותנת. לכולם. זו תופעה ידועה. לפחות כך היה באותם ימים רחוקים לפני מעל שלושים שנה. יש אחת שנותנת. לא צריך לחזר אחריה. לא צריך להיות חבר שלה. לא צריך כלום חוץ מלרצות. כי היא רוצה. תמיד. מזרון העומד לשירות הציבור. יצור בעל שדיים ופות זמינים. מחובר לזה ראש, קצת מסובב לדעת הנוגעים בדבר, והיו לא מעט כאלה.

הבנות האנינות מסוגי הזדעזעו. תאמרו שהיינו מוסרניות וצדקניות ולא מחוברות למיניות שלנו. לא זרמנו. ייתכן שגם זה נכון. קיבלנו חינוך מאופק מאוד מבחינה מינית. למעשה לא קיבלנו חינוך מיני כלל וחיינו בחברה דתית, והימים היו אחרים וכל זה נכון.

אלא שלא רק זה נכון.

הזאת שנותנת היא מושג. היא פיזית מאוד אבל היא גם מושג. מטאפורה לעולם המעוות שלא מחנך למיניות. שבו איש לא עוצר לשאול למה הסתובב אצלה משהו בראש. מה הסתובב שם ומה גרם לסבב הזה.

עולם שמבלבל בין נינוחות מינית שמאפשרת יותר מפרטנר אחד בחיים, לבין התייחסות לגוף של עצמך כאילו הוא רכוש ציבורי. לנתק הצועק במקרים כאלה בין הגוף לבין האדם שהגוף הזה שייך לה.

היום אני יודעת לומר שיש קשר בין התעללות מינית, גילוי עריות, או "סתם" התעללות מינית בילדות, לבין היחס לעצמך כאילו את לא שווה כלום. כאילו עוד גוף שיחדור אליך יביא אתו את התיקון. כאילו רק כך תוכלי לקבל את מה שאת כל כך משוועת אליו – הכרה, חמלה, כבוד, אהבה.

אשה יכולה כאמור לבחור כמה שותפים לחיי המין שלה. נערה בת 17 שכל הקיבוץ, כל הנח"ל וכל חברי הנחלאווים היו בתוכה זה סיפור אחר. מחקרים יוכיחו. ובאמת צריך כאן מחקרים? במרחק השנים, כשהבחורים האלה כבר הורים לילדים ולבנות, האם הם מהרהרים בנערה הזו? האם הם מבינים?

כאמא לבנים אני מודה בצער שגם אני נופלת בחינוך המיני שלהם. וכי קשה מאוד לדבר על משהו שהחברה מציבה כטבעו של עולם. ברור שיש מין. ברור שיש כאלה שזורמות. ברור שזו הבחירה שלהן. ומה הבעיה עם זה, בעצם? הן רוצות את זה הרי, לא?

כששמעתי את תוכניתה של יעל דן שבו היא מדברת עם ד"ר ענת גור על הקשר בין פגיעות מיניות להתנהגות מינית משפילה והמונית, הרגשתי שקצת גאולה הגיעה לעולם. שהיא מצליחה להגיד את מה שהמקלדת שלי מנסה לכתוב ונתקעת. תודה יעל דן. לפחות אותי ניחמת קצת שיש כאן כמה מבוגרות אחראיות.

אני חושבת על הנערה שלא הכרתי. זו שחברים ומכרים שלי הכירו גופנית. שלא עצרו לרגע לשאול את עצמם מה קורה פה לעזאזל. איפה היא היום. האם הגיעה לריפוי. האם השלימה עם עצמה. האם יש מישהו בעולם שרואה אותה ואוהב אותה. אני מקווה שכן.

המיניות של האדם היא הרבה דברים. כל מי שרוצה ללמד אותנו משהו – נתלה בדו"חות המיניות של קינזי. אתה הומוסקסואל? – אתה לא באמת, ישכנעו אותך. אתה פשוט על רצף מיני ואתה יכול לבחור גם להיות הטרוסקסואל.

את האחת שנותנת? – מה הבעיה? קינזי הראה שיש לרוב בני האדם יותר משותף מיני אחד וזה בסדר. אז לא. זה לא בסדר. יש אנשים שיש להם העדפה מינית ברורה. הומוסקסואלית. או הטרוסקסואלית. או גם וגם. ויש אנשים שיהיו להם לא מעט פרטנרים מיניים ועדיין הם יבחרו בהם.

ועדיין אם הם בוחרים שוב ושוב במין מנוכר והם צעירים מאוד מאוד (גם 19 זה גיל צעיר, אגב, גם אם לא מדובר בקטינה. מדובר באשה בראשית חייה הבוגרים ולא הכול הוא עניין לחוק, אמורה להיות לכם יכולת שיפוט מעבר לזה) אז נורת אזהרה צריכה להידלק אצלכם גם אם אתם עצמכם בני 17. החיים הם לא סרט. גם לא סרט פורנוגרפי.

מיכל ברגמן היא פמיניסטית דתייה. עוסקת בחינוך ובאומנות. אמא לשלושה בנים. עוד רגע בת חמישים. כותבת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 747 מילים ו-1 תגובות

מה קורה כשקוראים את הרב לוינשטיין באמצע "ילדות"

איור: מיכל ברגמן

עצרתי את קריאת יצירת המופת של קרל אובה קנאוסגורד

"הזמן אף פעם לא חולף מהר כמו בילדות. שעה אף פעם אינה קצרה כמו אז. הכול פתוח, אתה מתרוצץ פעם הנה ופעם הנה, עושה דבר אחד ועד מהרה פונה לאחר, והשמש כבר שקעה ואתה מוצא את עצמך עומד באפלולית כשהזמן הוא כמו מחסום שירד פתאום לפניך: אוי לא, השעה כבר תשע? אבל הזמן גם אף פעם אינו חולף לאט כמו בילדות, וגם שעה אף פעם אינה ארוכה כמו אז. ברגע שכל מה שהיה פתוח נעלם, נעלמות גם האפשרויות להתרוצץ פעם הנה ופעם הנה, בין אם זה במחשבות או במציאות הגשמית, וכל דקה הופכת למחסום, הזמן הופך לחלל שבו אתה לכוד." (קרל אובה קנאוסגורד, ילדות, ע"מ 129, הוצאת מודן)

זו יצירת מופת. כשקנאוסגורד כותב על ילדות נורווגית בשכונה בשנות השבעים, הוא נוגע בזיכרונות ילדות שלא זכרת שיש בך. כשהוא כותב על התבגרות במשפחה נורווגית שהתפרקה, הוא נוגע בנעורים שלך, במשפחה אחרת לגמרי בעולם אחר. אבל האנושי הוא שפה מחברת במיוחד כשמדובר באומנות, וקנאוסגורד הוא אומן אמת.

באמצע הקריאה הפסקתי וקראתי את הקונטרסט של הרב לוינשטיין.

הרב לוינשטיין – תזכורת

הרב יגאל לוינשטיין, מרבני מכינת "בני דוד" בעלי, זה המוכר מהסרטון "שיגעו לנו את הבנות", המתאר את הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל ויוצאות גויות בקצה, הוא גם זה ששב ומתאר להטב"ים כסוטים וכעיוות.

עתה סובב לוינשטיין בסבב הופעות ברחבי הארץ, כדי לחבר את הקהל הרחב לדאגות שלו באשר למוסד המשפחה ולרעיונות הבל מערביים המשפיעים עלינו לרעה.

במסגרת הפריצה לקהל הרחב יצאה החוברת "המשפחה שלנו – ערכי המשפחה אל מול התרבות הפוסט מודרנית". החוברת יצאה לאור מטעם תנועת "בואי הרוח", שמתארת את עצמה באתר שלה כ"תנועה ששמה לעצמה למטרה את העיסוק בתודעה ייעודית – יהודית."

איפה הרוח?

הרב לוינשטיין החליט, אם כן, לעשות מעשה ולהפיץ את תורתו ולהסביר לנו היכן הרוח.

"בואי הרוח" קורא יחזקאל בחזון העצמות היבשות: העצמות קורמות עור וגידים ורוח אין בהן עד אשר קורא הנביא אליהן במצוות אלוהים:
"כֹּה-אָמַר אֲדֹ—נָי ה'
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ
וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה
וְיִחְיוּ."

והנה כמעשה יחזקאל, כך עושה גם הרב לוינשטיין ומביא אלינו את הרוח, כדי שיחיו עצמותינו ותהיה רוח בנו.

אז עצרתי את הקריאה ב-"ילדות" וקראתי את לוינשטיין
והרוח לא באה.

כמו בילדות מצאתי את עצמי לכודה ברגעים שלא נגמרים. מציצה קדימה לראות עוד כמה עמודים נותרו. קמה. שותה משהו. יושבת. קמה. מנשנשת. יושבת. קמה. מוצאת משהו לסדר. יושבת. אין אויר

כמו בילדות מצאתי את עצמי לכודה ברגעים שלא נגמרים. מציצה קדימה לראות עוד כמה עמודים נותרו. קמה. שותה משהו. יושבת. קמה. מנשנשת. יושבת. קמה. מוצאת משהו לסדר. יושבת.
אין אוויר.
איזו נחיתה כואבת באמצע הילדות של קנאוסגורד.

ללוינשטיין אין יומרות אומנותיות וזו באמת לא השוואה הוגנת. אבל יש לו יומרות אינטלקטואליות ויומרות לומר משהו כן. וכשקוראים אומנות של כנות, שמספרת על משפחה וילדים וחיי אדם, הקונטרסט הזה עוד יותר מייבש ממה שהוא כשלעצמו.

אין רוח. שני עורכים נדרשו עבור 19 עמודים צנועים. שני עורכים לא הצליחו לעקוב אחר סלט המושגים המתחלפים ביניהם.

אותה תופעה עצמה מכונה פעם פוסט מודרנה (כשהכוונה למעשה לרלטיביזם מוסרי. אני בספק אם מדובר בשתי תופעות זהות), פעם היא תרבות המערב (שבעצם יש בה גם חיוב בתחילת החוברת, אך למעשה היא פוסט-מודרנה שלילית).

לעתים היא הופכת למודרנה; וכך נלך ונתעה בסבכי הבלבלה הפילוסופית המערבבת וחגה סביב עצמה. לפתע נגיע מתרבות המערב לפמיניזם הרדיקלי שמטרתו לגרום לנשים לא ללדת ולא להקים משפחה אלא להקדיש את עצמן לקריירה, ונסמיק קלות לנוכח הבורות.

כי זהו למעשה הפוסט מודרניזם, שמטרתו עושר וכבוד, שזה, ככל הידוע לי, חידוש רעיוני שלוינשטיין עצמו לא היה מודע לו עשרה עמודים קודם לכן. אז כזכור היה מדובר ברלטיביזם.

עכשיו נדאג למשפחה שמאוימת. על ידי מי ולמה? תלוי באיזה עמוד. זה משתנה כי המושגים ממשיכים להתערב ביניהם

עכשיו נדאג למשפחה שמאוימת. על ידי מי ולמה? תלוי באיזה עמוד. זה משתנה כי המושגים ממשיכים להתערב ביניהם.
מבולבלות?
דומני שאתן לא לבד.
זה היה מעייף. מחניק, ובעיקר מעורר רחמים.

הרוח המערבית עושה סדר

כמה שלילה יש בתרבות המערב, אליבא דוינשטיין. בכל זאת אוסיף אני, שיש בה לימוד על עקיבות פילוסופית, על דיוק במושגים, על הגדרות, ועל הדבר החשוב מכל בכל מחקר, גם זה במדעי הרוח והחברה – הספק.

המקום בו הגענו למסקנות מחקריות, אך לעולם הן תשארנה מעט פתוחות, מותירות מקום לספק. משאירות יחסיות כלשהי בעולם. מאפשרות לעוד סימן שאלה להופיע ביום מן הימים.

השאלות הבסיסיות ששואלים המרצים את תלמידי שנה א' – מנין לך? על מה את/ה מסתמכ/ת? מה בטיעון הקודם בנה את הטיעון הנוכחי? – השאלות הללו שבונות נדבך על גבי נדבך, הן משהו שלא קיים ביסודות הטיעון של לוינשטיין. כל כך לא קיים עד שזה מביך.

אם הייתי צריכה לסמן את בלבול המושגים, הקפיצות הרעיוניות, ההכללות הבלתי מבוססות, הרי שאז היו 19 עמודי החוברת מתמלאים יותר אדום של הערות משחור של תוכן מקורי.

ולמה תרבות המערב שכחה את הייעוד שלה? כי היא פוסט מודרנית? מודרנית? פמיניסטית? הכול ביחד? – לוינשטיין מודאג, והוא יורה לכל הכיוונים. נראה שהערפל הפוסט מודרני לא מאפשר להתמקד.

הרב לוינשטיין מודאג מהיעלמות המשפחה בעולם המערבי. הוא מודע לכך שאנחנו ישראלים משפחתיים מאוד אבל הוא בא להתריע בנו, שלא ננהה אחרי כל רוח, ונזכור מהי מלחמתו של גבר [מחוץ לבית], מהו תפקידה של אשה [יכולה לעבוד מחוץ לבית אך תמיד המשפחה והבית יהיו מרכז הכובד הנפשי שלה ובראש סדר העדיפויות. תמיד] ולמה תרבות המערב שכחה את הייעוד האמיתי הזה.

כי היא פוסט מודרנית? מודרנית? פמיניסטית? הכול ביחד? – לוינשטיין מודאג, והוא יורה לכל הכיוונים. נראה שהערפל הפוסט מודרני לא מאפשר להתמקד.

חזרתי לקנאוסגורד ונשמתי לרווחה
באה הרוח.
ולא רק בגלל אוויר הפסגות הנורווגי.

מיכל ברגמן היא פמיניסטית דתייה. עוסקת בחינוך ובאומנות. אמא לשלושה בנים. עוד רגע בת חמישים. כותבת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 837 מילים

קוראים לי מיכל ואני אוהבת לאכול

שלום. קוראים לי מיכל ברגמן ואני אוהבת לאכול.

אפשר להגיד עלי שאני אמא שלושה בנים. שאני כבר שנה אמא לחייל. שאני פמיניסטית. שחילוניים יקראו לי דתיה, ודתיים יגידו שלא בדיוק. ואני עוד כמה דברים מקצועיים של חינוך ואומנות ועוד.

ואני גם אוהבת לאכול.

הייתי ילדה בררנית להחריד. גם היום אני מפונקת באוכל, אבל אני אוהבת לאכול. ממש. הנגיסה בשניצל שהרגע יצא מהמחבת. הפצפוץ של השמן עם הפירורים והבשר. התוספת של פירה נימוח ליד. הריח המשכר של פיצה חדשה שמביאה נחמה לעולם. הבציעה של פיתה טרייה לתוך טחינה.

כל אלה מפעילים אצלי את בלוטות שמחת החיים. אין דבר מפיל יותר ממבט עגום לעבר אוכל טוב. זה משמין. זה לא בריא. אני לא יכולה. רק ביס קטן. חלבונים ופחמימות. זה עם גלוטן. טוב ממחר דיאטה – כל המשפטים שגם אותי אפשר למצוא אומרת אותם.

כי אני אשה ואני אמורה להיראות רזה וזוהרת. וכי אוכל אולי הוא נחמה גדולה אבל הוא גם האויב ולכן צריך להילחם בו ולהדביר את התשוקה אליו. במלחמה הזו יש מנצחים: עוגת השמרים, הכריך עם הסלומון, הצלי וכל שאר החברים שהגדרנו כאויב.

כי אני אשה ואני אמורה להיראות רזה וזוהרת. וכי אוכל אולי הוא נחמה גדולה אבל הוא גם האויב ולכן צריך להילחם בו ולהדביר את התשוקה אליו

כנראה אהבה לאוכל היא דבר מידבק, כי שלושת הבנים שלי אהבו לאכול מיומם הראשון. המבט שלהם כתינוקות שטועמים את הביס הראשון חקוק היטב בזיכרונות שלי. העיניים נפקחות והגוף הקטן מתחיל להניע ידיים ורגליים מרוב שמחה. אצלנו במשפחה מחלקים את האנושות לשתי קבוצות – אלה שאוהבים אוכל ואלה שאוכלים כדי לשרוד. אתם כבר יודעים לאיזו קבוצה אנחנו משתייכים.

גם אני שואפת להיגאל מטומאת ההשמנה

אני פמיניסטית כאמור, ובכל זאת אני לגמרי שותפה לאמביוולנטיות שהמזון מייצר בעולמנו. אם יש השפעה גרועה של נשים על גברים היא הצטרפות הגברים ליחס האויב-אוהב לאוכל. עכשיו לא רק נשים יספרו בפירוט מהו המרכיב החשוב בגאולה החדשה שלנו. גאולת הבריאות.

אני באה ממשפחה שהסוכרת מככבת בה, כך שאני לא מקילה ראש בענייני בריאות. להיפך. אחרי מסע כאוב מצאתי גאולה והיא לא מתבטאת בפריכית עם כף גבינה כחושה. אם תרצו ואם לא, אני מסוגלת לנאום לכם שעות על גילויי הבריאות שגיליתי.

במקרה שלי הם גם משביעים ומשמחים, כי אם לחיות על שתי פריכיות ביום וכף קוטג' אז בואו נגמור עם כל הסיפור. זה גם לא הביא אפילו גרם אחד לזוז ממקומו, וחוץ מייסורי מצפון ורעב עצוב זה לא גאל את משמני. הגאולה לא באה.

מאוהב לאויב. או להיפך

היחס שלנו לאוכל הוא כה מורכב, שרק צפייה בטלוויזיה מצליחה לעשות לי קצת סדר: תוכניות שהן פולחן ליכולות הבישול האנושיות. אמנם אנו בבית נידונו לצפות במזון שאין לו לא טעם ולא ריח, אך זה לא מונע מאתנו לצפות בסיפורים משפחתיים על הקציצות של סבתא ולהזיל דמעות לנוכח הדבר החם ביותר בעולם – הקשר בין אוכל, זיכרונות ומשפחה.

מרסל פרוסט אמר את זה טוב מכולם עם עוגיות המדלן שלו, ומאז כולנו מתרפקים על השילוש הקדוש. בטוח שלא נוכל לשחזר בדיוק את הטעם ההוא, אבל לפחות ננסה להחזיר אלינו את החריימה או המרק עם הקרעפאלך.

הצפייה במזון שנראה טעים נורא אך נעדר טעם וריח הוא משל מצוין ליחס שלנו לרצון לאכול אוכל טוב, אבל לא להיטמא בהשמנה. להישאר טהורים ורזים, ורק להציץ אל שערי גן העדן השמנמן והאסור, שהוא בעצם הגיהינום. או להיפך

במהלך התוכניות יופיעו פרסומות שיפתו אותנו לאכול ארטיק עם כמות משולשת של שוקולד ולצד זאת תופיע פרסומת שתסביר לנו מהו המפתח להרזיה. ואז ננשנש משהו במטבח כי כל התוכניות האלה עושות נורא חשק, ובבוקר נאכל מלפפון כפיצוי.

הצפייה במזון שנראה טעים נורא אך נעדר טעם וריח הוא משל מצוין ליחס שלנו לרצון לאכול אוכל טוב, אבל לא להיטמא בהשמנה. להישאר טהורים ורזים, ורק להציץ אל שערי גן העדן השמנמן והאסור, שהוא בעצם הגיהינום. או להיפך.

אשה אוכלת זה מוזר

אני מיכל ואני אוהבת לאכול. החיים במשטר תזונה של שבויי מלחמה בשבי היפני של 1945 לא מתאימים לי. אני לא נהנתנית ולא קונה סכיני פלטנום מצרפת [יש כזה דבר?] . אני יודעת מה הסכנות שמחכות לאנשים עם גנטיקה כמו שלי וברוך השם מתמודדת אתן בהצלחה.

אני אישה ואני נשפטת הרבה על מה נכנס לי לפה ובעיקר מתי אני פוערת אותו ומתחילה ללעוס. מסתבר שזה לא מנומס לאישה לאכול. גיליתי בגיל די מאוחר שמפגשים עם גברים בהם הגעתי מהעבודה רעבה ורזה והזמנתי על חשבוני אמבטיית פסטה בשמנת, וחיסלתי אותה לנוכח עיניו המשתאות של גבר צעיר – היו מעשה חתרני שנוגד את כל המוסכמות הטובות בחברה הוויקטוריאנית. סליחה בחברה הישראלית. מה לאשה צעירה ורזה ולאוכל.

אני חוששת מהיום בו יכחדו האוכלים וניוותר עם שתי כנסיות מאמינים: כנסיית מאמיני הבישול האנין וכנסיית מאמיני הפריכיות. סתם עוף בגריל יביא קבוצות מאורגנות לבתים לראות איך אכלו פעם, כשאוכל היה משהו פשוט שגם השביע וגם הביא קצת שמחה לחיים.

בינתיים אני ממשיכה לאכול בתיאבון ובשמחה. הפעולה הבסיסית הזו היא אולי אקט חתרני של פמיניסטיות. בתיאבון לכולנו.

מיכל ברגמן היא פמיניסטית דתייה. עוסקת בחינוך ובאומנות. אמא לשלושה בנים. עוד רגע בת חמישים. כותבת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 747 מילים
אמיר בן-דוד
כל הזמן // יום שלישי, 23 באפריל 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מלחמת עזה – עוד כתבות

ממחנות הנאצים ללולי התרנגולות

העיתונאי סת' סטרן חושף בספר חדש את סיפורה של קהילת היהודים וניצולי השואה שעסקו בגידול עופות ושיווק ביצים בזמן שבנו מחדש את חייהם באזורים הכפריים של אמריקה ● "לא היו להם הרבה אלטרנטיבות טובות יותר", הוא אומר לזמן ישראל

עוד 1,250 מילים

איך סרטוני וידאו ברשת מחווטים מחדש את המוח ואת אידאל היופי

בשנתיים האחרונות, גלישה תמימה באחת הפלטפורמות הדיגיטליות מרגישה כמו היקלעות לשוק, שבו כולם פונים אלינו בחיוכים ענקיים ותנועות ידיים מוגזמות.

כבר התרגלנו לכך שכשאנשים מפרסמים ברשת טקסט כתוב, הם מוסיפים תמונה "לתשומת לב" או "בשביל צוקי/האלגוריתם", אבל היום, תמונה לא מספיקה. יוצרי תוכן כבר קיבלו כמובן מאליו את העובדה, שלמטרות תפוצה הם צריכים לצלם סרטוני וידאו, ולא סתם, אלא של עצמם – ועוד מדברים. אפילו מי שבחרה במקצוע נחבא אל הכלים כטיפול מצאה עצמה נדרשת להחצנה מול המצלמה.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 856 מילים

למקרה שפיספסת

הסיכון למלחמת עולם שלישית עלה ● מי שיחפש מפלט בטוח יתקשה למצוא ● הטילים של רוסיה וארה"ב מגיעים לכל מקום, פרט לדרום ארגנטינה, כמה איים זעירים ואנטארקטיקה ● יש מדינות שכנראה יישארו ניטרליות: הודו, ניו זילנד, אירלנד, שווייץ, ברזיל וחלק מאמריקה הלטינית ● ואפשר לקוות שלא ייפגעו מנשורת גרעינית ● ואם כל העולם מסוכן - אולי עדיף להישאר בישראל?

עוד 1,981 מילים ו-1 תגובות

כרוני

לאט לאט מתרגלים. לומדים לחיות עם זה. בתור אדם שחי עשרים שנה עם כאב כרוני קשה (יש לי, בין השאר, דלקת מפרקים ניוונית כללית) שגונב ממני במתינות את יכולת התנועה שלי, אני יכולה להגיד בוודאות – תאמינו לי, לומדים להתרגל.

בנאלי ככל שזה נשמע, זו אומנות ולא מדע מדויק, אבל אני אשמח לחלוק כמה סודות קטנים, סודות של מאבק בכאב מתמיד – לפעמים עז, לפעמים מורגש בקושי – אך דעו מראש: מדובר כאן במנות לא קטנות של מבוכה מרה יותר מאשר בגבורה מתקתקה, יותר בדקירות מענות של בושה מאשר בליטופים של גאווה.

לינור גורליק (1975) היא סופרת, משוררת ואומנית. נולדה באוקראינה הסובייטית ועלתה לארץ בגיל 14. כותבת ברוסית, עברית ואנגלית. ספריה תורגמו למספר שפות זרות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 681 מילים

תגובות אחרונות

שמחה רוטמן שוב מתעמת עם מערכת המשפט

רוטמן ממשיך לנהוג כלפי מערכת המשפט כאילו הוא עדיין חי בשישה באוקטובר: לא למד כלום ולא שכח כלום ● הפעם על הפרק: הצוות שמינה ממלא-מקום נשיא העליון כדי לבדוק את ההיבטים המערכתיים של הדלפת פסק דין עילת הסבירות ימים לפני פרסומו ● מלא צדקנות וגלגול עיניים, זימן רוטמן את ועדת החוקה שבראשותו כדי לבחון את "התנהלות צוות הבדיקה" - וכהרגלו הכפיש והתעמת עם נציגי המערכת ● פרשנות

עוד 1,071 מילים ו-1 תגובות

עקורים

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הממשל האמריקאי מחזק את בן גביר וסמוטריץ'

הקמפיין של בן גביר - ובמידה מסוימת גם של בצלאל סמוטריץ' - הוא אנטי אמריקאי, ועל כך הם מבקשים ומצליחים לקבל קולות של אנשי ימין ● כל סבב סנקציות שממשל ביידן מעביר, רק תורם לעלייה נוספת של השניים בסקרים ● בנוסף, הפרסום על כך שארה"ב מתכננת להטיל סנקציות על גדוד נצח יהודה לא בדיוק תורמות למחלוקות עם החרדים סביב חוק הגיוס ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
כשמערכת המשפט הצבאית "עושה הנחות" מפליגות לקומץ פורעי חוק (פורעי החוק הצבאי) שאיכשהו מרוכזים בגדוד מאד ספציפי, ובואו נודה - ברובם אינם "חרדים ליטאים או חסידיים" אלא חרדל"ים , שמבחינת או... המשך קריאה

כשמערכת המשפט הצבאית "עושה הנחות" מפליגות לקומץ פורעי חוק (פורעי החוק הצבאי) שאיכשהו מרוכזים בגדוד מאד ספציפי, ובואו נודה – ברובם אינם "חרדים ליטאים או חסידיים" אלא חרדל"ים , שמבחינת אומץ ויכולת צבאית הם מצויינים, אבל מבחינת עמדות פוליטיות (מי אמר שבצה"ל אין לחיילים עמדות) הם בשפיץ של הימין הימני ביותר, וידם על הדק הרובה או המקל או התגובה – היא קלה מאד,
אז כל עוד הנהלת המדינה (קרי הממשלה) מתנהלת בצורה סבירה מול ארה"ב, אז לאמריקאים אין ממש מוטיבציה לרדת לרזולוציה של סנקציות אישיות או קבוצתיות מצומצמות (בגודל של גדוד).
אולם, כאשר למרות כל הסיוע שארה"ב העניקה לנו בכל השנים, ובמיוחד מאוקטובר 2023, ראש הממשלה לא מונע מבן גביר וסמוטריץ לתקוע לאמריקאים את כל היד בעין (ולא רק אצבע בעין) וגם הוא בעצמו בין לועג להם ובין עושה להם "דובי לא לא", מה אנחנו מתפלאים שהאדונים הנכבדים מארה"ב, שכבר מזמן נמאס להם, אבל המשיכו להתאפק ולהתאפק, הגיעו סוף סוף למקום בו כבר אי אפשר להבליג.

אז לתשומת לב הגביר והסמוטריץ' – את ביבי אתם יכולים להמשיך לסמרטט עד אין סוף אבל בארה"ב כבר נמאס מהתעלולים שלכם, ואת ביבי הם לא מעריכים, לא מכבדים, לא מאמינים לו, והמילה שלו בעיניהם שווה אף פחות מאילו נכתבה על הקרח.

התעצמות בן גביר וסמוטריץ היא על חשבון מרכיבים אחרים במחנה הימין. כל ההזויים המשיחיים מתקבצים למקום אחד. בבחירות הבאות הם יעברו אחר כבוד לאופוזיציה. לא היה ולא יהיה לקיצונים האלה מקום בש... המשך קריאה

התעצמות בן גביר וסמוטריץ היא על חשבון מרכיבים אחרים במחנה הימין. כל ההזויים המשיחיים מתקבצים למקום אחד. בבחירות הבאות הם יעברו אחר כבוד לאופוזיציה. לא היה ולא יהיה לקיצונים האלה מקום בשום ממשלה נורמלית בישראל. הממשלה הזו לא נורמלית והיא בגלל נאשם בפלילים שמוכר את המדינה בתמורה לניסיון בריחה ממשפט.
נוציא את נתניהו (בדרך דמוקרטית) מהמשוואה וכל התמונה תשתנה לטובה.

עוד 604 מילים ו-3 תגובות
היום ה־199 ללחימה ● 133 חטופים עדיין בעזה

צוות הבדיקה של האו"ם: ישראל לא סיפקה ראיות שעובדי אונר"א היו מעורבים בפעילות חמאס

דיווח: הפעולה ברפיח תארך שישה שבועות, תושבים יפונו במקביל ● בני משפחות חטופים מפגינים מול בית נתניהו בקיסריה ● ראש אמ"ן אהרון חליוה הודיע על פרישתו מצה"ל ● גם אלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס הודיע על פרישה ● שני תושבי חברון דרסו בירושלים שלושה תושבים שנפצעו באורח קל; המשטרה עצרה את החשודים ● כוחות הביטחון עצרו בדומא שבשומרון חשוד ברצח הנער בנימין אחימאיר

עוד 37 עדכונים

העובדים הפלסטינים מושכים חסכונות ומאבדים היתרי עבודה

כ-120 אלף עובדים פלסטינים מהשטחים איבדו את פרנסתם מאז 7 באוקטובר, וללא דמי אבטלה הם נאלצים להתפטר, למשוך כספי פנסיה ולוותר על היתרי העבודה שעבורם שילמו דמי תיווך גבוהים ● ברשות האוכלוסין מסרבים לאפשר להם משיכה חד-פעמית ושמירה על ההיתרים בטענה שאין אפשרות כזו ● עובד מדרום הר חברון פונה לממשלה: "אפשרו לנו לחזור, המצב מחמיר והייאוש מבעיר את השטח"

עוד 1,546 מילים ו-4 תגובות

אחרי שהטיל סנקציות על מתנחלים בפברואר השנה, בסוף השבוע הודיע משרד האוצר של ארה"ב על שורת סנקציות נוספות - הפעם נגד ארגונים ועמותות שניסו לעקוף את הסנקציות הקודמות ולגייס תמיכה וכספים עבור המתנחלים ברשימה ● בנוסף, הסנקציות החדשות מהדקות את הטבעת סביב בן גביר ואנשיו - ואילו סמוטריץ' עלול למצוא את עצמו ברשימת הסנקציות הבאות ● פרשנות

עוד 994 מילים ו-1 תגובות

התקיפה המיוחסת לישראל הבהירה לאיראנים עד כמה הם חשופים ונחותים מול היכולות הישראליות ● השבתת המכ"ם באספהאן העבירה מסר ברור לאיראנים: מי שהשבית את מערכות הנ"מ יכול היה לפגוע בכל מטרה שיבחר ● מעבר לכך, סוללות ה-S300 הרוסיות הן ההגנה האווירית הכי טובה שיש לאיראן כיום - והן לא רק נכשלו בזיהוי החדירה, אלא גם נפגעו בעצמן ● פרשנות

עוד 572 מילים
היום ה־198 ללחימה ● 133 חטופים עדיין בעזה

המשא ומתן תקוע, הרמטכ"ל אישר תוכניות לדרום

הותר לפרסום: רס"ן (מיל') דור זימל מת מפצעיו אחרי שנפגע מתקיפת הכטב"ם בגליל ● נתניהו בקבינט: "תדרוכים שקריים של צוות המו"מ זורעים ייאוש במשפחות" ● גנץ לבלינקן: סנקציות על 'נצח יהודה' יפגעו בישראל ● מטוסי צה"ל תקפו מטרות חיזבאללה בדרום לבנון ● צה"ל בתגובה לסנקציות נגד נצח יהודה: "נבחן את ההחלטה" ● היועמ"שית אישרה ייצוג נפרד לממשלה בבג"ץ הגיוס

עוד 55 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

"איך אפשר לעשות שלולית חורף ומצפור, ומטר משם אירוע של רכבי גודזילות?"

הממשלה מייבשת את פארק אריאל שרון, הריאה הירוקה הגדולה של גוש דן, וכדי להתקיים הוא נגרר לארח אירוע ג'יפים מזהם ● עיריית חדרה וחברת החשמל ממשיכות להתקוטט ולהחמיץ את אטרקציית הכרישים העולמית ● משתתפים במרוץ הלילה של תל אביב התלוננו על הרי פלסטיק - אבל בעירייה טוענים שזה היה אירוע ירוק להפליא ● והצצה מפתיעה לספארי במהלך רכיבת אופניים

עוד 1,831 מילים
היום ה־197 ללחימה ● 133 חטופים עדיין בעזה

נתניהו: "הכוונה להטיל סנקציה על יחידה בצה"ל זה שיא האבסורד ושפל ערכי"

ראש הממשלה אמר את הדברים בעקבות הפרסום כי ארצות הברית צפויה להטיל עיצומים על גדוד נצח יהודה בשל פגיעה בזכויות אדם של פלסטינים ביהודה ושומרון ● בית הנבחרים האמריקאי אישר העברה של חבילת סיוע לישראל בסך 14 מיליארד דולר ● המונים הפגינו ברחבי הארץ בקריאה להקדים את הבחירות ולשחרר את החטופים

עוד 27 עדכונים
עקורים

"הדרך הטובה ביותר עבורי לצלוח את המצב המחורבן הזה, היא לקבל אותו בלי ויכוח. סיגלתי מעין צ'יל שלא אופייני לי. מתברר שאני חזקה יותר ממה שחשבתי"

נעמה שקד

בת 51 מקיבוץ כיסופים. אם יחידנית. פונתה למלון בים המלח

עוד 2,043 מילים ו-1 תגובות
מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן

בחזרה לעידן המוזהב

לפני כ-150 שנה, טבע מארק טווין את המונח "העידן המוזהב" כתיאור של ארה"ב, שנהנתה אז לכאורה משגשוג ורווחה חסרי תקדים, אך בפועל הייתה נגועה בשחיתות, תאוות בצע, פערים כלכליים ושסעים חברתיים ● המאפיינים של העידן המוזהב דומים באופן מבהיל לאלו של העידן הנוכחי ● וגם: התובע במשפט טראמפ רוצה להוכיח שהנשיא לשעבר בעצם שילם דמי שתיקה תמורת סיקור אוהד

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,654 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה