הרשומה נכתבה בשיתוף עם ד"ר אריאל רוזנפלד, אוניברסיטת בר אילן וד"ר נמרוד טלמון, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

אם שיטת ההצבעה ליו"ר מפלגה היא נושא מורכב, הרי שהרכבת רשימת מפלגה לכנסת מסובכת בהרבה. לרשימה לכנסת השפעה על הקריירה הפוליטית האישית של המועמדוֹת, על הישגי המפלגה בבחירות, על תִפקודה במהלך הקדנציה ועל תדמיתה לקראת הבחירות הבאות. בנוסף, לכלל הציבור יש אינטרס שנבחרות ונבחרי הציבור מכל המפלגות יהיו ראויים לתפקיד רב השפעה זה.

אם שיטת ההצבעה ליו"ר מפלגה היא נושא מורכב – הרכבת רשימתה לכנסת מסובכת בהרבה. לרשימה לכנסת השפעה על הקריירה הפוליטית האישית של המועמדוֹת, על הישגי המפלגה, תִפקודה ותדמיתה

ניתן לסווג את השיטה לקביעת הרשימה לכנסת על פי מהות הגוף הבוחר (למשל האם מדובר ביו"ר המפלגה, גוף מוסדי כמו מרכז המפלגה או ציבור רחב יותר). ברשומה זו, נעדיף חלוקה לשתי תבניות היסוד הבאות ("פרדיגמות"):

1. ועדה מסדרת (בין אם יו"ר המפלגה או צוות).
2. בחירות על ידי הציבור (בין אם במרכז המפלגה או בציבור רחב יותר).

לצד יתרונותיה, לוַעדה מסדרת חסרונות ברורים של קביעת הרשימה "מעל ראשו של הציבור" ומחויבות של מי שנבחרו אליה לוַעדה המסדרת במקום לציבור. אולם, גם להרכבת הרשימה בבחירות חולשות ניכרות, בין אם הן מתקיימות במרכז המפלגה ובין אם בציבור רחב יותר (חלק מהחולשות מיוחסות לתהליכים חברתיים ולשחיקה בתפקודן של מוסדות המפלגות). בהתאם, נעשים מדי פעם ניסיונות לשיפור אופן בחירת הרשימה במטרה לשפר את אמון הציבור.

ברשומה זו ננסה לתאר את אחד ממנגנוני הכשל המזיקים והחמקמקים ביותר, הנובע מתכונה יסודית של הפרדיגמה הקיימת לבחירה דמוקרטית של הרשימה: השילוב בין הצבעה אישית (למועמדות ומועמדים) לבין החשיבות הרבה של שיקולי ייצוג בעיניי הציבור הבוחר (כמו ייצוג מגדרים, גילאים, מקומות יישוב, מיעוטים ועוד). נדגיש, כי בעיה זו כללית ורחבה יותר מהאתגר בייצוג יחסי ראוי במקרה של הצבעה מגזרית (כשכל מגזר מצביע עבור מועמדות "שלו"), לה קיימים פתרונות טובים למדי (כמו STV ו-SPAV).

נראה שמנגנון הכשל לא מאפשר לבחירות פנימיות במתכונת הקיימת להביא את שיקולי הייצוג החשובים בעיני הציבור לידי ביטוי נכון, צפוי ועקבי. המפלגות ניצבות לפיכך מול דילמה בין וַעדה מסדרת יעילה אך לא משתפת, לבין בחירות שמשתפות את הציבור אך אינן יעילות. בהמשך נכיר אפשרות נוספת שעשויה לפתור את הדילמה: שילוב בין היכולות והגמישוּת של וַעדה מסדרת ובין שיתוף הציבור בבחירות והכרעה על ידו.

מנגנון כשל לא מאפשר לבחירות הפנימיות כיום לבטא כראוי את שיקולי הייצוג החשובים לציבור. דילמת המפלגות היא בין וַעדה מסדרת יעילה אך לא משתפת את הציבור, לבין בחירות שמשתפות אך אינן יעילות

לצורך ההסבר נעזֵר בתחום חביב ושימושי – אוכל. בעוד שלדיון על הצבעה ליו"ר ברשומה קודמת השתמשנו בדוגמה של בחירת מנה ראשונה, להדגמה הנוכחית של בחירות לרשימה ננסה להרכיב ארוחה בת ארבע מנות. נבחר את הארוחה באופן הבא:

1. נשלח סקר הכולל מבחר של מנות ובו כל משתתפת תתבקש לסמן 4 מנות שירכיבו את הארוחה המועדפת עליה
2. "הארוחה המנצחת" מורכבת מארבע המנות שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר.

המנות שהוצעו לבחירה כללו סה"כ 21 מנות, שהתחלקו ל: 7 ראשונות, 7 עיקריות, 4 תוספות ו-3 קינוחים. ב-54 מתוך 101 התשובות לסקר, נבחרה מנה מכל אחת מהקטגוריות לעיל ("ארוחה מאוזנת"). נתבונן כעת בתוצאה של הבחירות לתת-המדגם שבחר בארוחות מאוזנות, המוצגת בגרף 1.

גרף 1 – התפלגות התוצאות במדגם בחירה מאוזנת של ארוחה:

התפלגות התוצאות במדגם בחירה מאוזנת של ארוחה

בשיטת ההצבעה שקבענו מראש לבחירת הארוחה, המנות שקיבלו את מירב הקולות הן המבורגר, פירה, פאי וגלידה. כלומר התקבלה ארוחה לא מאוזנת בין סוגי המנות (ללא מנה ראשונה ועם שני קינוחים). המשמעות היא שאם לעצם האיזון של הארוחה הייתה חשיבות, נכונה אכזבה רבה לכול 54 בוחרות אלו! נשים לב גם, שמדובר בציבור הומוגני מבחינת שיקולי הייצוג שלו: לכולו אותן העדפות גיוון ואיזון בין המנות, לכן לא מדובר בבעיה שנובעת מהצבעה בעלת מאפיינים שונים בין קבוצות או מגזרים.

בשיטת ההצבעה שקבענו מראש לבחירת הארוחה, המנות שקיבלו את מירב הקולות הן המבורגר, פירה, פאי וגלידה. כלומר התקבלה ארוחה לא מאוזנת בין סוגי המנות (ללא מנה ראשונה ועם שני קינוחים)

בגרף 2, בו מוצגת תוצאת כלל התשובות לסקר (גם אלו שבחרו ארוחה מאוזנת וגם אלו שבחרו ארוחה לא מאוזנת). המנות שקיבלו את מירב הקולות עבור כלל המדגם הן חציל, המבורגר, פאי וגלידה.

גרף 2 – התפלגות התוצאות בכלל המדגם:

התפלגות התוצאות בכלל המדגם

עד כמה ארוחה זו מתאימה להעדפת הציבור מבחינת החלוקה בין סוגי המנות? בגרף 3 מוצג הממוצע של מספר המנות מכל סוג בתשובות לסקר לעומת הארוחה המנצחת, עבור כלל המדגם.

גרף 3 – התפלגות בחירת סוגי המנות בכלל התשובות לסקר לעומת הארוחה המנצחת:

התפלגות בין סוגי המנות, כלל המדגם

כפי שניתן לראות, הארוחה שניצחה כוללת שני קינוחים וללא תוספת, בשונה מאוד מהעדפות הציבור. גם כאן מתקבל, שאם לאיזון הארוחה הייתה חשיבות, התוצאה רחוקה מלהשביע רצון.

כפי שניתן לראות, הארוחה שניצחה כוללת שני קינוחים ואין בה תוספת, בשונה מאוד מהעדפות הציבור. גם כאן מתקבל, שאם לאיזון הארוחה הייתה חשיבות, התוצאה רחוקה מלהשביע רצון

באנלוגיה לעיל, ה"ארוחה" היא רשימת המפלגה לכנסת והמנות הן המועמדות. סוגי המנות הם היבטי ייצוג. התוצאה המתקבלת מתהליך ההצבעה (שדומה לתהליך מקובל במפלגות) היא שכמעט כולם לא מרוצים מהתוצאה בהיבט הייצוג.

אולי הארוחות המנצחות מתאימות לציבור למרות הכישלון מבחינת הייצוג? אפשר היה לבדוק זאת במדויק אילו יכולנו לבדוק לבחון את הארוחות המנצחות מול כל אחת מהארוחות האפשריות. השוואה כזו לא מעשית בגלל מספר האפשרויות העצום להרכבת ארוחה. עם זאת, ניתן להשוות את המנות המנצחות למספר קטן של ארוחות שנבחרות אקראית או כניחוש מושכל.

בגרף 4 תוצאת סקר נוסף, בו ניתנו ציונים מ-0 ל-4 לשמונה הארוחות הבאות: שתי הארוחות המנצחות (2 ו-7 משמאל, כהות יותר), שתי ארוחות שנבנו בניחוש מושכל (6 ו- 8 משמאל, מוצלות בבסיסן) וארבע ארוחות שנבחרו באקראי מהסקר הקודם (כל היתר). העמודות הכחולות הן הציון הממוצע כאחוזים מתוך הציון המירבי ("הצבעת ניקוד"). בעמודות האדומות אחוז הציונים 3 ו-4 (דימוי ל"הצבעת אישור"). בגלל אילוצי אנונימיות המדגם כלל 34 מענים, לעומת 101 מענים לסקר הקודם ולא חופף לו ברובו, אך עדיין מספק תובנות מעניינות (תוצאות הסקר והפקת הגרפים עבור הרשומה הקודמת והנוכחית בקישור זה).

גרף 4 – השוואה בין הארוחות המנצחות לבין ארוחות שנבחרו באקראי או בניחוש מושכל:

השוואה בין הארוחות המנצחות לבין ארוחות שנבחרו באקראי או בניחוש מושכל

נתבונן למשל בארוחה המנצחת במדגם הראשון כולו (חציל, המבורגר, גלידה+פאי בגרף 2, ארוחה שביעית משמאל כאן). בהצבעת ניקוד ארוחה זו קיבלה ציון בין הנמוכים ביותר ובהצבעת אישור זוהי ארוחה בינונית למדי. הארוחה שניצחה במדגם הארוחות המאוזנות (המבורגר, פירה, גלידה+פאי בגרף 1, ארוחה שניה משמאל כאן) זכתה בהצבעת ניקוד בהישג נאה למדי אך בהצבעת אישור גם היא בינונית.

הארוחה החמישית משמאל היא אחת הארוחות מתשובות הסקר הקודם, שנבחרה באקראי. ארוחה זו כבר זוכה להישג כמעט מירבי בהצבעת ניקוד ולהישג השני בטיבו בהצבעת אישור. בהישג הטוב ביותר, בפער ניכר משתי "הארוחות המנצחות" של הסקר הקודם, זוכה אחת מהארוחות שנבנו כ"ניחוש מושכל" מתוצאות המדגם הראשון (סלט, המבורגר, פירה, גלידה, שישית משמאל) – והיא מגיעה לתוצאה הגבוהה ביותר בשתי שיטות ההצבעה.

אם כן, "הארוחות המנצחות", שנבחרו בסקר הקודם בהצבעה בדומה לבחירת רשימה במפלגה, נכשלו גם בשימור שיקולי הייצוג וגם היו רחוקות מלהצטיין באופן כללי. איך זה יכול להיות?

"הארוחות המנצחות" שנבחרו בסקר הקודם בהצבעה בדומה לבחירת רשימה במפלגה, נכשלו גם בשימור שיקולי הייצוג וגם היו רחוקות מלהצטיין באופן כללי. איך זה ייתכן?

ובכן, הבעיה היא בהנחה הסמויה – והשגויה במקרה זה – ש"חוכמת ההמונים" תעשה את עבודתה באופן בו הרשימה מורכבת. זאת, מכיוון שהאופן בו עמדות הציבור "נצברות" בשיטה זו לא מתאים לשימור שיקולי הייצוג על ידי חוכמת ההמונים.

נחזור למציאות המפלגתית. המנגנון הנפוץ לבחירת הרשימה לכנסת על ידי הציבור הוא בחירה של מספר קטן (ביחס למספר המקומות הריאלי) של מועמדות על ידי כל בוחרת. מפלגות מנסות לפתור את המגבלות של מנגנון זה במתן מענה לשיקולי ייצוג במספר דרכים, לעיתים בכמה אופנים יחדיו באופן מורכב למדי, כולל חלוקה של ההצבעה לקבוצות ייצוג עיקריות, שריונים, הסמכת היו"ר לבצע איזונים והתאמות, דרישות מינימום לייצוג שמופעלות על התוצאות ועד כדי חלוקת כל המקומות ברשימה על פי הייצוג המגדרי.

חלק מהקושי במענה לשיקולי ייצוג נובע מהמגוון הגדול שלהם ומהקשיחות של הכללים שנקבעים (שעלולים לבוא על חשבון התאמה לתפקיד). אבל, יש פרדיגמה להרכבת רשימה שדווקא מצטיינת במיוחד בפתרון של שיקולי ייצוג ומציאת האיזון עם ההתאמה לתפקיד – וַעדה מסדרת.

כאמור, לוַעדה המסדרת חסרון משמעותי בכך שהציבור לא שותף ישיר בקביעת הרשימה. האם ניתן לנצל את היתרונות של הוַעדה המסדרת מבלי לוותר על שיתוף דמוקרטי של הציבור? ובכן, נראה שגרף 4 מספק כיוון לפתרון.

גרף 4 מציג למעשה הקבלה לבחירה דמוקרטית בין ארוחות שלמות: שתי ארוחות שהורכבו בדומה לתהליך המקובל של הצבעה למנות ספציפיות, ארבע ארוחות שלמות שהוצעו על ידי "וַעדה מסדרת" של בוחרות, ללא מידע על ההעדפות של הכלל, ושתי ארוחות שהוצעו כניחוש מושכל מתוך ניתוח תשובות הציבור שענה לסקר.

כלומר – במקום רשימה שתיקבע על ידי וַעדה מסדרת יחידה, אפשר לבחור בין רשימות שונות (או "נבחרות" במובן של team) שהוצעו על ידי מספר וַעדות מסדרות בלתי תלויות. בדוגמה שראינו, שיטה דמוקרטית זו נותנת מענה מיטבי הן לשיקולי ייצוג ברשימה כמכלול והן להעדפות האישיות בתוך הרשימה.

במקום רשימה שתיקבע ע"י וַעדה מסדרת, אפשר לבחור בין רשימות שונות שהוצעו ע"י כמה וַעדות מסדרות בלתי תלויות. שיטה דמוקרטית זו נותנת מענה מיטבי הן לשיקולי ייצוג ברשימה כמכלול והן להעדפות האישיות

ברשומה הבאה נראה כיצד ניתן לבנות שיטת בחירה לרשימת מפלגה לכנסת המבוססת על הפרדיגמה של "בחירה בין נבחרות". נגדיר מהם המאפיינים הנדרשים משיטה כזו ונשווה אותה לפרדיגמה הקיימת של הרכבת רשימה על ידי בחירות אישיות בהיבטים חשובים נוספים מעבר לשיקולי הייצוג.

אורי כנרות הוא פיסיקאי, יזם וארכיטקט מערכות בתעשיית ההיי-טק. בשנים האחרונות נציג מטעם הוד השרון בוְעידת מרצ.

"לדודה הפרחונית שלומית טנא המתהדרת בשמה המלא", כך הגיב בגוגל טוקבקיסט על טוקבק שלי, החתום בשמי, בו הבעתי דעה בוויכוח על סוגיה כלשהי. אותו טוקבקיסט, שחתם בשם פיקטיבי, חלק בגסות על דעתי. בתגובה על השתלחותו בי ציינתי שמתבקשת פה הבהרה:

"למה הזדהות של טוקבקיסט בשמו המלא נתפסת בעיניך כ'התהדרות'? מדוע אינך מפרש חשיפה של השם האמיתי כהימנעות מהסתתרות מאחורי שם בדוי, פיקטיבי? והלוא אותה הסתתרות המקובלת בטוקבקיאדה בגוגל מאפשרת פיזור רעל, הכפשות, ביזוי וטינוף הזולת. גסות רוח מבעבעת. גם בגללה הרשת מתפקעת מאלימות".

וגם חשבתי (בלי לכתוב זאת) על הקנטרנות של אותו טוקבקיסט. אני מניחה שהוא היה מעדן במקצת את ניסוחיו אלמלא הסתתר מאחורי שם בדוי. אילו חשף (כמוני) את שמו המלא, האמיתי.

וגם חשבתי (בלי לכתוב זאת) על הקנטרנות של אותו טוקבקיסט. אני מניחה שהוא היה מעדן במקצת את ניסוחיו אלמלא הסתתר מאחורי שם בדוי. אילו חשף (כמוני) את שמו המלא

הסתרת שמותיהם של רוב המטקבקים בגוגל מלווה, באופן אבסורדי, דווקא בחשיפה. נראה שהיא חושפת מעין תת-הכרה. וגם קנאה עזה נחשפת. אותה מפלצת ירוקת עין מרימה מדי פעם את ראשה.

די להציץ, למשל, באתר וואלה בראנז'ה. שם מתפרסמים דיווחים על מינוי אנשים וקידומם בענפי "התעשייה": הבידור, התקשורת וכו'. רוב המגיבים מפרגנים ומשבחים את מושא הדיווח, משגרים לו איחולי הצלחה, אפילו מאמינים שהוא יגיע רחוק. אבל תמיד יש נם משביתי שמחה. טוקבקים בנוסח "הוא כלומניק", "הוא אפס ביחסי אנוש", "ההצלחות שלו נבנות רק מפוליטיקה, ממרפקים וליקוקים".

ובקוטב השני – פייסבוק. שם, כידוע, אי אפשר לבדות שמות. המגבלה הזאת מצמיחה, בין השאר, פוסטים וטוקבקים מוצפים זיוף ודברי חלקלקות. אינפלציה של סופרלטיבים נפוצים עד לזרא כמו "מדהים", "מהמם", "מקסים", "אתה אלוף", "את אהובה", "יפה מבחוץ ומבפנים" וכיוצא באלו קלישאות.

רוב התגובות הללו (לא כולן) אינן חפות מחנופה. חנופה דביקה, סנטימנטלית, סכרינית, ולעתים קרובות מביכה.

וכבר נאמר שהפייסבוק הביא עימו צורה חדשה של הצגת ה"אני" אל מול קהל חברים מדומיין שתפקידו להחמיא. התצוגה הזאת תמיד אידילית ולכן כוזבת ומלאכותית.

ובקוטב השני – פייסבוק. שם, כידוע, אי אפשר לבדות שמות. המגבלה הזאת מצמיחה, בין השאר, פוסטים וטוקבקים מוצפים זיוף ודברי חלקלקות. אינפלציה של סופרלטיבים

לפעמים אין ברירה, מוכרחים להתחנף קצת כדי להסתדר בחיים, לצאת איכשהו ממצבים מביכים ולמנוע עלבונות. זה כמעט עניין של הישרדות. החנופה שמציפה את העולם הדיגיטלי (וגם את העולם האמיתי) גורמת, בין השאר, לערעור האמון במחמאות. גם למחמאה אמיתית, משמעותית, שמחממת את הלב, נלווה פקפוק כלשהו. אולי המחמיא אינטרסנט (שואל את עצמו המוחמא), שמא גם הוא מתחנף?

ואולי יש צדק מסוים בדברי טובקיסט שכתב: "ספק אם מדובר בחנופה ולא שקרים לבנים שכולנו עושים בהם שימוש. וזה ממש לא חדש. אבל פייסבוק משמש להם במה מעולה וכל הצדדים נהנים".

*  *  *

אני חוזרת מפייסבוק אל גוגל. עד כה לא נתקלתי במענה כלשהו לשאלה: למה בממלכת הטוקבקים של גוגל ההזדהות בשם המלא כל-כך נדירה? גם טוקבקים תרבותיים, לעתים אף מבריקים, וחפים מטינופים ומגסות רוח – חתומים לעתים רחוקות בלבד בשמות האמיתיים של כותביהם.

אשר לי עצמי: מדי פעם אני "מתהדרת" בשמי המלא, אבל במקרים רבים נמנעת מכך, כי לא נוח לי להיות חריגה. זה קצת מביך להיות יוצאת דופן בין עשרות ולעתים מאות שמות פיקטיביים. ואני גם נמנעת מלהזדהות בשמי המלא כאשר טוקבק שכתבתי חושף טפח או יותר מחיי הפרטיים.

עד כה לא נתקלתי במענה לשאלה: למה בממלכת הטוקבקים של גוגל ההזדהות בשם כה נדירה? גם כשמדובר בטוקבקים תרבותיים, מבריקים, וחפים מטינופים ומגסות רוח

ועוד משהו על ההשוואה בין הארסיות המפעפעת בטוקבקיאדה של גוגל לבין הסכריניות שמציפה את פייסבוק. לא אהיה מופתעת אם מומחי מחשבים יבצעו מעקב ויגלו שבין מרססי הרעל בגוגל יש טוקבקיסטים שמתגלים בפייסבוק כגדולי החנפנים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

המשנה במסכת בבא קמא מזכירה את נר חנוכה. אך מה למסכת העוסקת בנזקים שאדם גורם לרעהו לנר חנוכה? התשובה היא פשוטה, המשנה קובעת כי סוחר שמניח נר מחוץ לחנותו, אחראי לנזקים שהנר גורם. את הדין הזה מסייג רבי יהודה וקובע כי אם מדובר בנר חנוכה – אין אחריות לנזקים.

מה למסכת העוסקת בנזקים שאדם גורם לרעהו – לנר חנוכה? עפ"י המשנה, סוחר המניח נר מחוץ לחנותו אחראי לנזקים שהנר גורם. רבי יהודה מסייג, שאם מדובר בנר חנוכה אין אחריות לנזקים

בשני המקרים משתמש בעל החנות ברשות הרבים, כאשר בראשון הוא חייב ובשני פטור – מדוע? הרי גם במקרה הראשון אנו יכולים לטעון שעל מי שעובר בדרך לשים לב לנר. ולחלופין גם במקרה השני, אדם יכול לא לשים לב, להיתקל בנר ולהדליק את סביבתו.

נראה לי כי ההבדל טמון בשימושים המותרים בפרהסיה, ברשות הרבים. בניגוד למה שהתרגלנו, רשות הרבים נועדה להיות תמיד פנויה לרבים, ואין ליחיד זכות לשים בה את רכושו או את דבריו.

כך לכאורה היה צריך להיות בנוגע לרכבים, לשולחנות בתי קפה, לפסולת ואפילו לכיסאות נוח להשכרה על חופי הים. כחברה אנחנו בוחרים לאפשר ליחידים להשתמש ברשות הרבים גם לשימושם הפרטי, על אף שאינם משרתים אדם אחר ועל אף שאין זה ייעודה. זאת למרות שהקצאה זו אינה שוויונית, ומקפחת למשל את מי שלא מחזיק ברכב, והיה ראוי שמי שמשתמש ברשות הרבים יפצה את הכלל על שימוש זה.

בניגוד לכך, כאשר מדובר בנר חנוכה, אנו מתירים את השימוש – כי השימוש הזה נועד לרבים. הוא נועד לספר את הסיפור של העם, להביע עמדה על הזיכרון הראוי לרבים ועל הערכים המתאימים להם. נר חנוכה מספר את סיפור זיכרון המקדש, את סיפור המאבק בגזרות דתיות, וגם את ניצחונה של הדיפלומטיה שהובילה להקמת המדינה החשמונאית.

כאשר מדובר בנר חנוכה, אנו מתירים את השימוש – כי השימוש הזה נועד לרבים. הוא נועד לספר את הסיפור של העם, להביע עמדה על הזיכרון הראוי לרבים ועל הערכים המתאימים להם

מסיבה זו אנו יכולים לדרוש מאדם העובר ברשות הרבים לשים לב לנר החנוכה של אדם אחר – כי נר החנוכה הזה מבטא קול, שכחברה וכציבור אנו קובעים כי חשוב שיהיה נוכח ברשות הרבים. באופן דומה לגיטימי להנכיח קולות יהודיים מגוונים ברשות הרבים ולצפות מהם להתקיים אלה לצד אלה.

רשות הרבים היא בעצם מרחב הזהות הקולקטיבי, ולכן מה שקורה בה צריך לבטא את הזהות הזו. השימוש בה אינו זכות הפרט, אבל הוא כן חלק משיח הזהות הקולקטיבית. לכן ראוי לאפשר ברשות הרבים תפילה מעורבת, תפילת נשים ותפילה נפרדת בהובלת גברים – וכך גם בכותל המערבי.

אגב, מאותה סיבה בדיוק לגיטימי, כי מי שמוחה על אחד מסוגי התפילות יוכל למחות עליה – אך ללא פגיעה בצד השני ומתוך חובה לאפשר לו את דרכו "המוטעית" לטעמו. וכנראה עדיף שאת המחאה יעשה במקום אחר, ולא במקום התפילה של בר הפלוגתא שלו. עם זאת, אם הזהות הקולקטיבית תחשוב שהקול הזה פסול מכל וכל – אין מקום לאפשר אותו.

במובן זה הדיון הוא עדין. דוגמה קרובה היא הפרדה באוטובוסים או באירועים ציבוריים – כאן נראה כי הקולקטיב או הרוב סבור כי אין היא לגיטימית, על אף שיש מיעוט התובע זאת. עם זאת למיעוט יש פתרון בהפעלת תחבורת המונים פרטית נפרדת, או בקיום אירועים נפרדים במרחב פרטי.

גם נושא תפילת יהודים בהר הבית הוא עדין, מה גם שבמקרה זה קשה מאד לעמוד על דעתו של הקולקטיב. אבל צריך לזכור שגם הר הבית, גם הכותל וגם אוטובוס ציבורי – הם הפרהסיה, ועיצובה הציבורי חשוב. אגב, בדמוקרטיה הפרהסיה צריכה לתת מקום גם לרוב וגם למיעוט – מה שהופך את הדיון הזה לסבוך אף יותר.

נושא תפילת יהודים בהר הבית הוא עדין, מה גם שבמקרה זה קשה מאד לעמוד על דעתו של הקולקטיב. אבל צריך לזכור שגם הר הבית, גם הכותל וגם אוטובוס ציבורי – הם הפרהסיה, ועיצובה הציבורי חשוב

ההיתר להניח את נר החנוכה ברשות הרבים מזכיר לנו שהפרהסיה שלנו היא המרחב הקולקטיבי של הציבור, בעוד שהאחריות על חפץ פרטי המונח בשטחה מזכירה לנו שאל לה לפרהסיה לשמש לצרכינו האישיים, הפרטיים.

מאמר זה נכתב במסגרת חוברת לחנוכה על המפגש בין רשות הרבים ורשות היחיד

הרב אבי נוביס־דויטש הוא דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ופעיל חברתי. תחת הנהגתו, בית המדרש הפך לגורם חשוב ובולט בהכשרת פעילים חברתיים העובדים בשדה העשייה היהודית־חברתית בישראל.. צילום: מיכל פתאל