הרשומה נכתבה בשיתוף עם ד"ר אריאל רוזנפלד, אוניברסיטת בר אילן וד"ר נמרוד טלמון, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

אם שיטת ההצבעה ליו"ר מפלגה היא נושא מורכב, הרי שהרכבת רשימת מפלגה לכנסת מסובכת בהרבה. לרשימה לכנסת השפעה על הקריירה הפוליטית האישית של המועמדוֹת, על הישגי המפלגה בבחירות, על תִפקודה במהלך הקדנציה ועל תדמיתה לקראת הבחירות הבאות. בנוסף, לכלל הציבור יש אינטרס שנבחרות ונבחרי הציבור מכל המפלגות יהיו ראויים לתפקיד רב השפעה זה.

אם שיטת ההצבעה ליו"ר מפלגה היא נושא מורכב – הרכבת רשימתה לכנסת מסובכת בהרבה. לרשימה לכנסת השפעה על הקריירה הפוליטית האישית של המועמדוֹת, על הישגי המפלגה, תִפקודה ותדמיתה

ניתן לסווג את השיטה לקביעת הרשימה לכנסת על פי מהות הגוף הבוחר (למשל האם מדובר ביו"ר המפלגה, גוף מוסדי כמו מרכז המפלגה או ציבור רחב יותר). ברשומה זו, נעדיף חלוקה לשתי תבניות היסוד הבאות ("פרדיגמות"):

1. ועדה מסדרת (בין אם יו"ר המפלגה או צוות).
2. בחירות על ידי הציבור (בין אם במרכז המפלגה או בציבור רחב יותר).

לצד יתרונותיה, לוַעדה מסדרת חסרונות ברורים של קביעת הרשימה "מעל ראשו של הציבור" ומחויבות של מי שנבחרו אליה לוַעדה המסדרת במקום לציבור. אולם, גם להרכבת הרשימה בבחירות חולשות ניכרות, בין אם הן מתקיימות במרכז המפלגה ובין אם בציבור רחב יותר (חלק מהחולשות מיוחסות לתהליכים חברתיים ולשחיקה בתפקודן של מוסדות המפלגות). בהתאם, נעשים מדי פעם ניסיונות לשיפור אופן בחירת הרשימה במטרה לשפר את אמון הציבור.

ברשומה זו ננסה לתאר את אחד ממנגנוני הכשל המזיקים והחמקמקים ביותר, הנובע מתכונה יסודית של הפרדיגמה הקיימת לבחירה דמוקרטית של הרשימה: השילוב בין הצבעה אישית (למועמדות ומועמדים) לבין החשיבות הרבה של שיקולי ייצוג בעיניי הציבור הבוחר (כמו ייצוג מגדרים, גילאים, מקומות יישוב, מיעוטים ועוד). נדגיש, כי בעיה זו כללית ורחבה יותר מהאתגר בייצוג יחסי ראוי במקרה של הצבעה מגזרית (כשכל מגזר מצביע עבור מועמדות "שלו"), לה קיימים פתרונות טובים למדי (כמו STV ו-SPAV).

נראה שמנגנון הכשל לא מאפשר לבחירות פנימיות במתכונת הקיימת להביא את שיקולי הייצוג החשובים בעיני הציבור לידי ביטוי נכון, צפוי ועקבי. המפלגות ניצבות לפיכך מול דילמה בין וַעדה מסדרת יעילה אך לא משתפת, לבין בחירות שמשתפות את הציבור אך אינן יעילות. בהמשך נכיר אפשרות נוספת שעשויה לפתור את הדילמה: שילוב בין היכולות והגמישוּת של וַעדה מסדרת ובין שיתוף הציבור בבחירות והכרעה על ידו.

מנגנון כשל לא מאפשר לבחירות הפנימיות כיום לבטא כראוי את שיקולי הייצוג החשובים לציבור. דילמת המפלגות היא בין וַעדה מסדרת יעילה אך לא משתפת את הציבור, לבין בחירות שמשתפות אך אינן יעילות

לצורך ההסבר נעזֵר בתחום חביב ושימושי – אוכל. בעוד שלדיון על הצבעה ליו"ר ברשומה קודמת השתמשנו בדוגמה של בחירת מנה ראשונה, להדגמה הנוכחית של בחירות לרשימה ננסה להרכיב ארוחה בת ארבע מנות. נבחר את הארוחה באופן הבא:

1. נשלח סקר הכולל מבחר של מנות ובו כל משתתפת תתבקש לסמן 4 מנות שירכיבו את הארוחה המועדפת עליה
2. "הארוחה המנצחת" מורכבת מארבע המנות שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר.

המנות שהוצעו לבחירה כללו סה"כ 21 מנות, שהתחלקו ל: 7 ראשונות, 7 עיקריות, 4 תוספות ו-3 קינוחים. ב-54 מתוך 101 התשובות לסקר, נבחרה מנה מכל אחת מהקטגוריות לעיל ("ארוחה מאוזנת"). נתבונן כעת בתוצאה של הבחירות לתת-המדגם שבחר בארוחות מאוזנות, המוצגת בגרף 1.

גרף 1 – התפלגות התוצאות במדגם בחירה מאוזנת של ארוחה:

התפלגות התוצאות במדגם בחירה מאוזנת של ארוחה

בשיטת ההצבעה שקבענו מראש לבחירת הארוחה, המנות שקיבלו את מירב הקולות הן המבורגר, פירה, פאי וגלידה. כלומר התקבלה ארוחה לא מאוזנת בין סוגי המנות (ללא מנה ראשונה ועם שני קינוחים). המשמעות היא שאם לעצם האיזון של הארוחה הייתה חשיבות, נכונה אכזבה רבה לכול 54 בוחרות אלו! נשים לב גם, שמדובר בציבור הומוגני מבחינת שיקולי הייצוג שלו: לכולו אותן העדפות גיוון ואיזון בין המנות, לכן לא מדובר בבעיה שנובעת מהצבעה בעלת מאפיינים שונים בין קבוצות או מגזרים.

בשיטת ההצבעה שקבענו מראש לבחירת הארוחה, המנות שקיבלו את מירב הקולות הן המבורגר, פירה, פאי וגלידה. כלומר התקבלה ארוחה לא מאוזנת בין סוגי המנות (ללא מנה ראשונה ועם שני קינוחים)

בגרף 2, בו מוצגת תוצאת כלל התשובות לסקר (גם אלו שבחרו ארוחה מאוזנת וגם אלו שבחרו ארוחה לא מאוזנת). המנות שקיבלו את מירב הקולות עבור כלל המדגם הן חציל, המבורגר, פאי וגלידה.

גרף 2 – התפלגות התוצאות בכלל המדגם:

התפלגות התוצאות בכלל המדגם

עד כמה ארוחה זו מתאימה להעדפת הציבור מבחינת החלוקה בין סוגי המנות? בגרף 3 מוצג הממוצע של מספר המנות מכל סוג בתשובות לסקר לעומת הארוחה המנצחת, עבור כלל המדגם.

גרף 3 – התפלגות בחירת סוגי המנות בכלל התשובות לסקר לעומת הארוחה המנצחת:

התפלגות בין סוגי המנות, כלל המדגם

כפי שניתן לראות, הארוחה שניצחה כוללת שני קינוחים וללא תוספת, בשונה מאוד מהעדפות הציבור. גם כאן מתקבל, שאם לאיזון הארוחה הייתה חשיבות, התוצאה רחוקה מלהשביע רצון.

כפי שניתן לראות, הארוחה שניצחה כוללת שני קינוחים ואין בה תוספת, בשונה מאוד מהעדפות הציבור. גם כאן מתקבל, שאם לאיזון הארוחה הייתה חשיבות, התוצאה רחוקה מלהשביע רצון

באנלוגיה לעיל, ה"ארוחה" היא רשימת המפלגה לכנסת והמנות הן המועמדות. סוגי המנות הם היבטי ייצוג. התוצאה המתקבלת מתהליך ההצבעה (שדומה לתהליך מקובל במפלגות) היא שכמעט כולם לא מרוצים מהתוצאה בהיבט הייצוג.

אולי הארוחות המנצחות מתאימות לציבור למרות הכישלון מבחינת הייצוג? אפשר היה לבדוק זאת במדויק אילו יכולנו לבדוק לבחון את הארוחות המנצחות מול כל אחת מהארוחות האפשריות. השוואה כזו לא מעשית בגלל מספר האפשרויות העצום להרכבת ארוחה. עם זאת, ניתן להשוות את המנות המנצחות למספר קטן של ארוחות שנבחרות אקראית או כניחוש מושכל.

בגרף 4 תוצאת סקר נוסף, בו ניתנו ציונים מ-0 ל-4 לשמונה הארוחות הבאות: שתי הארוחות המנצחות (2 ו-7 משמאל, כהות יותר), שתי ארוחות שנבנו בניחוש מושכל (6 ו- 8 משמאל, מוצלות בבסיסן) וארבע ארוחות שנבחרו באקראי מהסקר הקודם (כל היתר). העמודות הכחולות הן הציון הממוצע כאחוזים מתוך הציון המירבי ("הצבעת ניקוד"). בעמודות האדומות אחוז הציונים 3 ו-4 (דימוי ל"הצבעת אישור"). בגלל אילוצי אנונימיות המדגם כלל 34 מענים, לעומת 101 מענים לסקר הקודם ולא חופף לו ברובו, אך עדיין מספק תובנות מעניינות (תוצאות הסקר והפקת הגרפים עבור הרשומה הקודמת והנוכחית בקישור זה).

גרף 4 – השוואה בין הארוחות המנצחות לבין ארוחות שנבחרו באקראי או בניחוש מושכל:

השוואה בין הארוחות המנצחות לבין ארוחות שנבחרו באקראי או בניחוש מושכל

נתבונן למשל בארוחה המנצחת במדגם הראשון כולו (חציל, המבורגר, גלידה+פאי בגרף 2, ארוחה שביעית משמאל כאן). בהצבעת ניקוד ארוחה זו קיבלה ציון בין הנמוכים ביותר ובהצבעת אישור זוהי ארוחה בינונית למדי. הארוחה שניצחה במדגם הארוחות המאוזנות (המבורגר, פירה, גלידה+פאי בגרף 1, ארוחה שניה משמאל כאן) זכתה בהצבעת ניקוד בהישג נאה למדי אך בהצבעת אישור גם היא בינונית.

הארוחה החמישית משמאל היא אחת הארוחות מתשובות הסקר הקודם, שנבחרה באקראי. ארוחה זו כבר זוכה להישג כמעט מירבי בהצבעת ניקוד ולהישג השני בטיבו בהצבעת אישור. בהישג הטוב ביותר, בפער ניכר משתי "הארוחות המנצחות" של הסקר הקודם, זוכה אחת מהארוחות שנבנו כ"ניחוש מושכל" מתוצאות המדגם הראשון (סלט, המבורגר, פירה, גלידה, שישית משמאל) – והיא מגיעה לתוצאה הגבוהה ביותר בשתי שיטות ההצבעה.

אם כן, "הארוחות המנצחות", שנבחרו בסקר הקודם בהצבעה בדומה לבחירת רשימה במפלגה, נכשלו גם בשימור שיקולי הייצוג וגם היו רחוקות מלהצטיין באופן כללי. איך זה יכול להיות?

"הארוחות המנצחות" שנבחרו בסקר הקודם בהצבעה בדומה לבחירת רשימה במפלגה, נכשלו גם בשימור שיקולי הייצוג וגם היו רחוקות מלהצטיין באופן כללי. איך זה ייתכן?

ובכן, הבעיה היא בהנחה הסמויה – והשגויה במקרה זה – ש"חוכמת ההמונים" תעשה את עבודתה באופן בו הרשימה מורכבת. זאת, מכיוון שהאופן בו עמדות הציבור "נצברות" בשיטה זו לא מתאים לשימור שיקולי הייצוג על ידי חוכמת ההמונים.

נחזור למציאות המפלגתית. המנגנון הנפוץ לבחירת הרשימה לכנסת על ידי הציבור הוא בחירה של מספר קטן (ביחס למספר המקומות הריאלי) של מועמדות על ידי כל בוחרת. מפלגות מנסות לפתור את המגבלות של מנגנון זה במתן מענה לשיקולי ייצוג במספר דרכים, לעיתים בכמה אופנים יחדיו באופן מורכב למדי, כולל חלוקה של ההצבעה לקבוצות ייצוג עיקריות, שריונים, הסמכת היו"ר לבצע איזונים והתאמות, דרישות מינימום לייצוג שמופעלות על התוצאות ועד כדי חלוקת כל המקומות ברשימה על פי הייצוג המגדרי.

חלק מהקושי במענה לשיקולי ייצוג נובע מהמגוון הגדול שלהם ומהקשיחות של הכללים שנקבעים (שעלולים לבוא על חשבון התאמה לתפקיד). אבל, יש פרדיגמה להרכבת רשימה שדווקא מצטיינת במיוחד בפתרון של שיקולי ייצוג ומציאת האיזון עם ההתאמה לתפקיד – וַעדה מסדרת.

כאמור, לוַעדה המסדרת חסרון משמעותי בכך שהציבור לא שותף ישיר בקביעת הרשימה. האם ניתן לנצל את היתרונות של הוַעדה המסדרת מבלי לוותר על שיתוף דמוקרטי של הציבור? ובכן, נראה שגרף 4 מספק כיוון לפתרון.

גרף 4 מציג למעשה הקבלה לבחירה דמוקרטית בין ארוחות שלמות: שתי ארוחות שהורכבו בדומה לתהליך המקובל של הצבעה למנות ספציפיות, ארבע ארוחות שלמות שהוצעו על ידי "וַעדה מסדרת" של בוחרות, ללא מידע על ההעדפות של הכלל, ושתי ארוחות שהוצעו כניחוש מושכל מתוך ניתוח תשובות הציבור שענה לסקר.

כלומר – במקום רשימה שתיקבע על ידי וַעדה מסדרת יחידה, אפשר לבחור בין רשימות שונות (או "נבחרות" במובן של team) שהוצעו על ידי מספר וַעדות מסדרות בלתי תלויות. בדוגמה שראינו, שיטה דמוקרטית זו נותנת מענה מיטבי הן לשיקולי ייצוג ברשימה כמכלול והן להעדפות האישיות בתוך הרשימה.

במקום רשימה שתיקבע ע"י וַעדה מסדרת, אפשר לבחור בין רשימות שונות שהוצעו ע"י כמה וַעדות מסדרות בלתי תלויות. שיטה דמוקרטית זו נותנת מענה מיטבי הן לשיקולי ייצוג ברשימה כמכלול והן להעדפות האישיות

ברשומה הבאה נראה כיצד ניתן לבנות שיטת בחירה לרשימת מפלגה לכנסת המבוססת על הפרדיגמה של "בחירה בין נבחרות". נגדיר מהם המאפיינים הנדרשים משיטה כזו ונשווה אותה לפרדיגמה הקיימת של הרכבת רשימה על ידי בחירות אישיות בהיבטים חשובים נוספים מעבר לשיקולי הייצוג.

אורי כנרות הוא פיסיקאי, יזם וארכיטקט מערכות בתעשיית ההיי-טק. בשנים האחרונות נציג מטעם הוד השרון בוְעידת מרצ.

לפני מספר ימים דחה שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, את הטיעון האוקראיני, לפיו מוצאו היהודי של הנשיא זלנסקי שולל את תוקפה של הטענה הרוסית, כי הפלישה לאוקראינה נועדה לבצע "דה-נאציפיקציה" של מדינה זו. לברוב הוסיף כי אפילו להיטלר היה "דם יהודי", וכי כמה מן האנטישמים הגרועים ביותר היו יהודים. דבריו היו בבחינת שחרור קן ענק של צרעות.

לפני מספר ימים דחה שר החוץ של רוסיה, לברוב, את הטיעון האוקראיני, לפיו מוצאו היהודי של הנשיא זלנסקי שולל את תוקף טענת ה"דה-נאציפיקציה" באוקראינה, וכי אפילו להיטלר היה "דם יהודי"

יום לאחר מכן פרסם שר החוץ של ישראל, יאיר לפיד, גינוי חריף לדבריו של עמיתו הרוסי, שאותם הוא הגדיר כ"בלתי-נסלחים". הדיפלומטיה הישראלית נכנסה להילוך גבוה, ותבעה התנצלות רוסית פומבית. במקביל תקף "יד שם" את רוסיה.

שר החוץ לפיד הוא בנו של טומי לפיד, שכילד שרד בקושי רב, כמעט בדרך נס, את השואה, ודיבר על כך לא פעם. תגובתו של לפיד טיפוסית לצאצאים של ניצולי השואה, המגיבים ביתר חריפות מאשר ניצולים רבים בעצמם. הניצולים לרוב שקטים יותר ועגומים יותר. הם ראו הכל ושמעו הכל. הצאצאים כאילו נכנסים לנעלי הוריהם, השורדים, וחיים מחדש את חייהם.

מה מלמדים אותנו ההיסטוריה והמדע אודות שתי טענותיו של לברוב – "הדם" של היטלר והאנטישמים היהודיים?

למחרת פרסם שר החוץ לפיד גינוי חריף לדברי עמיתו הרוסי, שאותם הוא הגדיר כ"בלתי-נסלחים". הדיפלומטיה הישראלית נכנסה להילוך גבוה ותבעה התנצלות רוסית פומבית. במקביל תקף "יד שם" את רוסיה

לברוב לא המציא שום דבר. השמועה לפיה סבו של היטלר מצד אביו היה יהודי הופיעה לא מכבר בכל רחבי האינטרנט, אך היא הסתובבה שנים רבות קודם לכן. מדוע? משום שמעט מאוד, כמעט שום דבר, ידוע על סבו של היטלר.

אביו של היטלר נולד בשנת 1836 בעיר גראץ שבאוסטריה. האם התגוררו יהודים בגראץ לפני 1836? היסטוריונים רבים משיבים על שאלה זו בשלילה, בעוד שאחרים טוענים שכן, היו אז יהודים בגראץ. אבל גם אם צודקים אלה הטוענים שכן, האם נוכל לדעת בוודאות שאחד מאותם יהודים – מי? – קיים יחסי מין עם סבתו של היטלר, שבעקבות זאת ילדה ילד "בלתי-חוקי", שלא מנישואין, וילד זה הוא אביו של היטלר?

במאי 2019 סיכם כתב-העת המכובד "Journal of European Studies" את הנושא בלשון מלומדת זהירה:

"הקונצנזוס הנוכחי ביחס לסבו של היטלר מצד אביו אינו כולל בסיס רְאָיָיתִי איתן (אין, או שיש מעט מאוד, עדויות לגבי סבו של היטלר, או שבכלל היו יהודים בגראץ לפני שנת 1836). לפי ראיות אחרות, הנובעות ממקורות מוקדמים יותר, יתכן שהקונצנזוס הנוכחי הינו שגוי (יתכן שיהודים חיו אז בגראץ). מוצעות דרכים למחקרים נוספים, אשר עשויים לתת מענה לשאלה (כיום אנו יודעים קרוב לאפס – אנו זקוקים למחקר נוסף)".

האזכור המוקדם ביותר הידוע לגבי הסב היהודי שנטען כי היה להיטלר מיוחס להנס פרנק, יועצו המשפט האישי של היטלר וראש הממשל הנאצי בפולין הכבושה. ב-1946 נתלה פרנק, לאחר שהורשע בנירנברג כאחד מבכירי פושעי המלחמה הנאצים.

Study suggests Adolf Hitler’s paternal grandfather was Jewish | The Jerusalem post – this would be sick if true. Ichh. The thought of Hitler with Jewish blood. But my conclusion from reading this is the evidence is just not there https://t.co/TUxM47TL78

— Rabbi Shmuley (@RabbiShmuley) August 8, 2019

לברוב לא המציא שום דבר. השמועה לפיה סבו של היטלר מצד אביו היה יהודי הופיעה לא מכבר בכל רחבי האינטרנט, אך היא הסתובבה שנים רבות קודם לכן. מדוע? משום שמעט מאוד, כמעט שום דבר, ידוע על סבו של היטלר

האם הסיפור על הסב היהודי היה פשעו האחרון של פרנק, או אולי היה זה היטלר בעצמו, שרצה להפיץ את הסיפור כאשר ידע שהכל אבוד? להקניט את היהודים בהאשמה כי אחד מהם נושא בעקיפין באחריות לגורלם הנורא? לעולם לא נדע.

הסיפור בדבר סב היהודי המיוחס להיטלר ימשיך להטריד – המחאות הישראליות רק יחזקו אותו – בדיוק כמו אגדה אחרת, שאותה ניתן להפריך בקלות, לפיה הפיהרר לא התאבד בבונקר שלו, אלא נמלט לדרום אמריקה.

האיש היה מרושע באופן כה קיצוני, עד שהוא בלבל את דעתם של רבים. הוא רצח מיליונים, עקר מיליונים מבתיהם, ושינה את ההיסטוריה העולמית באופן דרמטי, ולכן בני אדם לעולם לא יפסיקו להעלות שמועות וניחושים לגביו.

ומה יש למדע לומר על "דם" יהודי – או דם אחר כלשהו? ישנם ארבעה סוגים ראשיים של דם, ועוד מגוון של תת-סוגים. המדע מלמד אותנו כי לסוג הדם יש חשיבות עליונה לגבי תפקודו הגופני של אדם, אך אין הוא רלוונטי כלל לאופי או למוסריות של האדם. אולם "דם" שימש כמטאפורה לתכונות האופי העוברות, כביכול, בתורשה.

הייתה זו ספרד הקתולית של המאה ה-15 שהמציאה את האנטישמיות הגזענית, לא הדתית. החברה בחצי-האי האיברי רצתה ליצור מחסומים של אפליה נגד המספר הגדל והולך של יהודים שלא מכבר המירו את דתם, "הנוצרים החדשים". דרישות משפטיות להוכיח את "טוהר הדם" ((limpieza de sangre) לאורך מספר דורות אחורה סיפקו את המחסומים הנדרשים.

חוקי הגזע האנטישמיים של גרמניה הנאצית חיקו את האובססיה הספרדית העתיקה לגבי טוהר גזע או "דם". האם היו לכך הדים בהיסטוריה הרוסית ובנצרות האורתודוקסית? לברוב אמור לדעת את התשובות לשאלות אלה.

הסיפור בדבר הסב היהודי המיוחס להיטלר ימשיך להטריד – המחאות הישראליות רק יחזקו אותו – בדיוק כמו אגדה אחרת, שאותה ניתן להפריך בקלות, לפיה הפיהרר לא התאבד בבונקר שלו, אלא נמלט לדרום אמריקה

הערתו השנייה של לברוב, כי כמה מבין האנטישמים הגרועים ביותר היו יהודים, עוררה פחות זעם – משום שלטענה זו יש בסיס היסטורי מוכר היטב. תומאס דה טורקמאדה, האינקוויזיטור הגדול, ראש האינקוויזיציה הספרדית במאה ה-15, הוציא להורג "חשודים" רבים, ומילא תפקיד מפתח בשכנועו של מלך ספרד, פרדיננד, לגרש את היהודים מספרד בשנת 1492. אולם במשפחתו של טורקמאדה עצמו היתה בעיית "דם" שהוסתרה. דודו היה “converso", כלומר נוצרי חדש/ממוצא יהודי.

זמן לא רב לאחר מכן פתח התיאולוג הגרמני יוהנס פפרקורן, שנולד כיהודי והמיר את דתו לקתולי, במלחמה נגד היהדות, לה הוא הקדיש את חייו. הוא תבע להשמיד את התלמוד ולהכריח את יהודי גרמניה להמיר את דתם, או שיגורשו או שישועבדו לעבדים.

לפחות בעולם המערבי, "שנאה עצמית" יהודית לא נעלמה מעולם. היא הופיעה בצורות בלתי-אנושיות נוראות, במיוחד במהלך התקופה הנאצית. בחלק מן הארצות הכבושות יהודים מעטים מאוד סייעו לגרמנים לגלות יהודים שהסתתרו ולמסור אותם לגירוש ולהשמדה. רק מעטים אולצו לנהוג כך. מה מניע את השנאה הזו, שיש כאלה המביעים אותה כיום כאשר הם מכחישים את זכות הקיום של מדינת ישראל (אין הכוונה לאלה המגנים את המדיניות הישראלית)?

הערתו השנייה של לברוב, כי כמה מהאנטישמים הגרועים ביותר היו יהודים, עוררה פחות זעם – משום שיש לה בסיס היסטורי מוכר היטב. לטורקמאדה, האינקוויזיטור הגדול, היה דוד יהודי מומר

כל המיעוטים החיים בקרב רוב, יודעים כי חברים אינדיבידואלים במיעוט צפויים להתרחק, להיסחף ולהתבולל. בכל דור ודור היו יהודים שהסתלקו מן היהדות בשקט. אולם כמה מהם חזרו לאחר מכן והצטרפו בקול גדול אל רודפי היהודים. אין לכך הסבר רציונלי. האם לברוב פגש טיפוסים כאלה בברית המועצות לשעבר? אין לכך מקבילות בהיסטוריה המודרנית של עמים אחרים. האם היהודים ייחודיים אפילו במובן זה?

ד"ר שלום סלומון ואלד מכהן כעמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי. התמחותו היא בהיסטוריה של ציביליזציות (ספרו "עלייתן ושקיעתן של ציביליזציות - לקחים לעם היהודי" הופיע ב-2014) וכן ביחסי ישראל עם סין והודו.

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כידוע, פלש ובחש בשורה ארוכה של מדינות במהלך שנות שלטונו. הוא אחראי, ישירות או באמצעות רודנים בני חסותו, לכמה וכמה מלחמות אכזריות ומדממות, לפשעי מלחמה, לפשעים נגד האנושות, ולטבח עם לכאורה.

אפשר לומר די בביטחון שפוטין אחראי, במישרין או בעקיפין דרך הפרוקסים שלו, לפגיעה קשה או אנושה במיליוני בני אדם, שלא לומר עשרות מיליוני בני אדם. אנשים שאיבדו את חייהם, או את יקיריהם, או את ביתם, או את עולמם, או את שלמות גופם או את שלמות נפשם, או את מולדתם או את פרנסתם. מיליונים ברחבי העולם שהופגזו, או נאנסו, או עונו, או נבזזו, או נשחטו או הפכו פליטים.

אפשר לומר שפוטין אחראי, במישרין או דרך הפרוקסים שלו, לפגיעה במיליוני בני אדם שאיבדו את חייהם או חיי יקיריהם, את ביתם, מולדתם, פרנסתם, עולמם, שלמות גופם או נפשם

שלא לדבר על בני עמו שנכלאו, עונו, הורעלו, נרצחו, או נשכחו מאחור – גופות נרקבות על אדמת אויב.

אבל מעבר לכל בני האדם ברחבי העולם שפוטין אחראי לסבלם ברמה כזו או אחרת, פוטין הוא גם איום ממשי ואקוטי על שלומה ושלמותה של הפלנטה.

כידוע, גם בלי קשר לפוטין כדור הארץ בסכנה גדולה ועל ספו של מסלול בלתי הפיך לכיליון. משבר האקלים הגלובלי מאיים להחזיר את העולם – דרך שורת אסונות טבע קטלניים וקטסטרופות אקלימיות – לאותו מרק קדמוני מבעבע של נוזלים וגזים.

העולם, גם בלי קשר לפוטין, נמצא על זמן שאול. כדי לא להגיע לנקודת האל-חזור מתגייסים מנהיגי העולם, ברמה כזו או אחרת של יעילות, כדי להציב יעדים דחופים למעבר לאנרגיות ירוקות ולהפסקת פליטות החומרים המזהמים שחונקים את כדור הארץ. אבל פוטין?

פוטין חי בעולם הישן. בעולם שבו זה לגמרי סבבה להניע טורי משוריינים אינסופיים שמפגיזים מכל הבא ליד, להטיס אינספור מטוסים שיטילו אינסוף פצצות, לשגר אינסוף טילים ורקטות עם ראשי נפץ קונוונציונלים או לא.

Raining death #Azovstal pic.twitter.com/GLpmqo6tme

— Illia Ponomarenko ???????? (@IAPonomarenko) May 15, 2022

לגמרי סבבה מבחינת פוטין להשתמש בנשק כימי, בפצצות מצרר, בפצצות דלק אויר, בפצצות זרחן, בפצצות תרמיט שממטירות אש בטמפרטורות של 3500 מעלות צלזיוס, מתפזרות ומתלקחות כמו זיקוקים על שטחים עצומים, ממטירות מוות וחורבן, ממיסות מבנים ומותירות פגיעות מחרידות של בשר חרוך עד העצם וכשל נשימתי או כשל תפקודי של איברי הגוף, וכמעט אינן ניתנות לכיבוי במים.

טילים כאלה, ששוגרו השבוע למפעל הפלדה אזובסטל במריופול, לחופיו הצפוניים של ים אזוב, שם התבצרו תחת מצור והפגזות רוסיות הלוחמים האחרונים של מריופול. אלה אמנם הסגירו עצמם בימים אלה לצבא הרוסי ולגורלם העלום, אך הההפגזות החריפות הולידו סכנה חדשה.

אבל מעבר לכל בני האדם ברחבי העולם שפוטין אחראי לסבלם ברמה כזו או אחרת, פוטין הוא גם איום ממשי ואקוטי על שלומה ושלמותה של הפלנטה

כותבת חברת הפרלמנט האוקראיני לסיה וסילנקו, יחד עם העיתונות האוקראינית העצמאית "קייב אינדיפנדט": יתכן שההפגזות על מפעל אזובסטל פגעו במאגרי המימן הגופרתי לחופי ים אזוב. אם תתרחש דליפה של הכימיקלים המסוכנים לתוך הים, הם יהרגו את כל הצמחייה והדגה ולמעשה את כל החיים בים הזה. הים ייעלם, והנזק הסביבתי יהיה גלובלי.

#Russia bombing of #Azovstal likely damaged reservoirs of hydrogen sulfide. If that green stuff leaks into the Azov sea ALL flora and fauna will be killed. That sea will be no more. The environmental damage will have global effect pic.twitter.com/YtzxrYGbKm

— Lesia Vasylenko (@lesiavasylenko) May 18, 2022

כזכור, פוטין לא מנופף רק בנשק כימי ובאדישות פושעת לאפשרות דליפת כימיקלים, אלא פלש באלימות לשני מתחמים של כורים גרעיניים, בצ'רנוביל ובז'פוריז'ה, הכור הגדול באירופה.

פוטין לא מסתפק בזה. הוא מפזר גם איומים בנשק גרעיני על העולם. למעשה, כמעט כל דבר שאינו לרוחו, כולל סיוע צבאי הגנתי מוגבל למדינה שהותקפה צבאית על ידו, על אדמתה, ללא כל פרובוקציה – יכול להיות עילה לאיום בנשק גרעיני מצד פוטין או מצד שר החוץ שלו סרגיי לברוב.

אבל בשבועיים האחרונים, בטלוויזיה הממלכתית הרוסית (שופר שלטוני מובהק לאחר שכל ערוצי המדיה הביקורתיים נסגרו) – עלה איש הטלוויזיה דמיטרי קיסליוב, ושלף איום גרעיני ציורי ומופרע על בריטניה:

"אופציה נוספת היא להטיל במעמקי הים טיל תת מימי המכונה פוסידון, הוא ינוע למטרתו בעומק קילומטר ובמהירות של 200 ק"מ לשעה ויהיה בלתי ניתן לעצירה.

הוא יישא ראש נפץ גרעיני של 100 מגאטון, והפיצוץ התרמו-גרעיני של הטורפדו הזה ליד חופי בריטניה יגרום לגל צונאמי אדיר בגובה 500 מטר, שמכיל כמובן כמויות אדירות של קרינה רדיואקטיבית.

"הטורפדו יישא ראש נפץ גרעיני של 100 מגאטון, והפיצוץ התרמו-גרעיני ליד חופי בריטניה יגרום לגל צונאמי רדיואקטיבי אדיר בגובה 500 מטר, שיטביע את בריטניה"

ברגע שהצונאמי יכה בחופי האיים הבריטיים הוא יטביע את בריטניה, ומה שיישאר יהפוך למדבר רדיואקטיבי שלא ראוי למחייה למשך הרבה מאוד שנים".

And another nuclear threat to the UK from Russian state TV's Dmitry Kiselyov:

He says his country's Poseidon nuclear underwater drone could cause a tsunami that would "plunge the British Isles into the depths of the sea" and turn them into a "radioactive desert" (with subs) pic.twitter.com/usElgqHeIG

— Francis Scarr (@francis_scarr) May 1, 2022

וזה לא האיום הגרעיני המפורש היחיד שנשקף מכיוונו של פוטין. שמחה בלוטניק העלה בטוויטר פוסט עם תמונה שנוטרה בתכנית טלוויזיה רוסית, לפיה יש "סבירות כי במקרה של מלחמת עולם, המתקפה הגרעינית של פוטין תחל על שלוש הערים – לונדון, פריז וברלין תוך 200 שניות, והדגישה כי אף אחד לא ישרוד. לפי טענה זו, פצצות האטום הרוסיות מגיעות לברלין תוך 106 שניות, לפריז תוך 200 שניות, וללונדון תוך 202 שניות.

מפת מתקפה אטומית על ערי העולם בתכנית טלוויזיה רוסית – צילום מסך מהטוויטר של שמחה בלוטניק

In Kharkiv, Russian troops completely destroyed Ukraine's only Center for Plant Genetic Resources. This was one of the largest world collections

They turned 10 K of samples to ashes, incl varieties that are hundreds y.o. and cannot be restored,–researcherhttps://t.co/hkYFf5McMN pic.twitter.com/zeN2lgJLVw

— Euromaidan Press (@EuromaidanPress) May 17, 2022

חוץ ממוזיאון הצמחים החשוב הזה, חלק גדול מהייצוא האוקראיני מתבסס על חקלאות. בעיקר על חיטה ושעורה. אוקראינה היא יצואנית החיטה החמישית בחשיבותה בעולם, והיא נקראת גם "סל הלחם של אירופה". או "אסם התבואה" העולמי.

החיטה הזו, שהייתה אמורה להזין יחד עם רוסיה שליש מהעולם, יוצאת מאוקראינה באוניות. אבל פוטין הטיל מצור על הנמלים ונתיבי השיט של אוקראינה בים אזוב ובים השחור, והחיטה נתקעה.

כעת אספקת המזון ועורקי החיים של מאות מיליוני בני אדם באירופה, אפריקה ואסיה, בסכנה. דיוויד ביסלי, ראש תוכנית המזון העולמית של האו"ם, הפציר בנשיא רוסיה לפתוח מחדש את הנמלים בטענה ש"מיליוני אנשים ברחבי העולם ימותו ברעב בגלל שהנמלים האלה נחסמים".

אספקת המזון ועורקי החיים של מאות מיליוני בני אדם באירופה, אפריקה ואסיה, בסכנה. ראש תוכנית המזון העולמית של האו"ם הפציר בפוטין לפתוח מחדש את הנמלים בטענה ש"מיליוני אנשים ברחבי העולם ימותו ברעב"

אם מישהו ינסה לעשות את תחשיב החיים שאבדו, נפגעו, אוימו, הועמדו בסכנה, או עדיין עומדים בסכנה ברחבי העולם בגללו, ויוסיף את התרחיש שהוא מנופף בו של שימוש בנשק גרעיני, שיאיץ באופן חסר תקנה את משבר האקלים הגלובלי, נדמה לי שמעולם לא היה אדם, מלבד אדולף היטלר, שהיווה כזה איום על הפלנטה.

רונית צח היא עורכת זירת הבלוגים של זמן ישראל. עיתונאית רוב חייה הבוגרים, עם חיבה מיוחדת לטריוויה אקטואלית. אמא לשתי בנות, חתול וחתולה