מאז שהעיתונאי בן כספית חשף את קיומו של מו"מ להסדר טיעון עם בנימין נתניהו, הופיעו אין-ספור מאמרי דעה והבעות עמדה בתקשורת על כל ערוציה, כולל, כמובן, באתרים במרשתת וברשתות חברתיות המשתמשות בה.

עסקאות טיעון הן שיטת פעולה מבישה של מערכת המשפט, כי הן מצביעות על עצלות מחשבה ו/או רפיסות פעולה אצל התביעה. אולם מרגע שזוהי הנורמה (המפוקפקת) בישראל, ברצוני להתייחס לנאמר לגבי אפשרות החתימה על הסדר כזה בין המדינה לנתניהו.

עסקאות טיעון הן שיטת פעולה מבישה של מערכת המשפט, אולם מרגע שזו הנורמה (המפוקפקת) בישראל, ברצוני להתייחס לנאמר לגבי אפשרות החתימה על הסדר כזה עם נתניהו

בולטת העובדה, שרוב עצום מבין המתנגדים לנתניהו, או לפחות לשיבתו בקול תרועה אל מרכז הבמה הפוליטית-ציבורית, טוענים לחוסר אמון באיש זה. לדבריהם, אין להסתפק בעסקת טיעון גרידא, אלא לרפדה בשכבות המבטיחות הגנה מפני נסיונות של נתניהו לקעקע אותה. הדוגלים בכך טוענים, שאין להאמין ולו למלה היוצאת מפיו או הנכתבת/מוקלדת בידיו, כולל חתימת שמו.

כותבים ודוברים אלה גורסים, כי מייד לאחר אשרור ההסכם בפסק-דין, נתניהו ימהר להתנכר לחלקו ולחתימתו, יגייס את תומכיו, וישוב במלוא פיו ומרצו אל הזירה הפוליטית ואל המאבק על ראשות הממשלה.

נראה לי, שזהו חשש שווא, ואפילו חשש מדומה. המביעים אי-אמון בנתניהו ובעמידתו בהסכם חתום אם יושג עמו בעתיד, למעשה מביעים אי-אמון באזרחי המדינה, כאילו הם יתפתו בקלות ללהטוטיו של "המחלל מרחביה".

שהרי מה משתמע מהצהרות אי-האמון? "ההצגות של נתניהו לא עובדות עליי, אני לא אפול בפח ואמשיך שלא להאמין למלה מדבריו", אולם לעומת זאת "הוא יצליח 'לעבוד' על ההמונים, הם יוקסמו מדבריו וינהרו לקלפיות כדי להחזירו לשלטון".

כלומר, כותבים ודוברים אלה אינם סומכים על שיקול-דעתו של האדם מן השורה, ועל כך יש להצטער ואפילו להתקומם. וזאת במיוחד לנוכח הראיות החד-משמעיות והמסקנות העולות מארבעת סבבי הבחירות האחרונים.

ארבע פעמים נערכו בחירות לכנסת במהלך השנים 2021-2019. בבחירות אלה קיבלה רשימת הליכוד את שיעורי התמיכה הבאים בקרב כלל המצביעים (26.5% בבחירות לכנסת ה-21, 25.1% – לכנסת ה-22, 29.5% – לכנסת ה-23, 24.2% לכנסת הנוכחית, הכנסת ה-24).

ממוצע השיעורים הללו הוא 26.3% מן המצביעים. תוצאות הבחירות וחלוקת המושבים בכנסת, בכל אחד מארבעת הסבבים, לא אפשרו לליכוד להקים ממשלה יציבה לאורך זמן, אם בכלל. מדוע יכול אדם מחושב כמו נתניהו, לסבור שלאחר סדרת כשלונותיו האלקטורליים (ואלה היו כשלונות), דווקא הסדר טיעון יביא לגידול בתמיכה בו, עד כדי ניצחון בסיבוב הבחירות הבא, יהא מתי שיהיה?

כותבים אלה אינם סומכים על שיקול-דעתו של האדם מן השורה, ועל כך יש להצטער ואפילו להתקומם. במיוחד לנוכח המסקנות החד-משמעיות העולות מארבעת סבבי הבחירות האחרונים

לדעתי, אם המו"מ על הסכם טיעון אכן ימומש בעתיד, ונתניהו יתחייב במסגרתו לפרוש מן הזירה הפוליטית, הוא עצמו לא יעז להפר הסכם חתום המופץ בראש חוצות, יבין שאין מקום לבחון את שיקול-הדעת של אזרחי המדינה, ויותיר את הזירה הפוליטית נקייה מנוכחותו בה. אם הוא יטעה לחשוב אחרת, התגובות בציבור, כולל בקרב התומכים בליכוד והחברים במפלגה זו, יטפחו על פניו במהרה.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

לפני שנגמרה הפוגת האש והמו"מ נקטע, פרסמה המדינה את רשימת האסירים שהיא מציעה לשחרר בפעימה הרביעית של עסקת חילופי החטופים. הרשימה כללה, באופן חסר תקדים, 21 אזרחיות ישראל, ערביות שנעצרו מאז תחילת המלחמה, לא הועמדו לדין וודאי שלא הורשעו.

הצעה זו של המדינה הפרה את החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. המדינה שכבר שנים דואגת לסמן את האזרחים הערבים כאויב מבפנים, והממשלה שניצלה כל רגע מאז תחילת המלחמה כדי לחזק זאת, פוגעת באזרחיה, ערבים ויהודים מעצם נכונותה להחליף אזרחים באזרחים בעסקה.

חולוד אדריס היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. בעבר ניהלה באגודה לזכויות האזרח את תחום החינוך לזכויות אדם ונגד גזענות בחברה הערבית. לפני כן הייתה המנכ”לית הערבייה השותפה הראשונה בעמותת מהפך-תג’ייר, שם פיתחה את החזון לחברה משותפת ואת המודל לניהול המשותף. היא בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש ותואר שני בלימודי מגדר מאונ' בר אילן, וכן יועצת ארגונית ומנחת קבוצות דיאלוג לחינוך לזכויות אדם ונגד גזענות.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.

האם החזקה נרחבת של נשק בידי אזרחים פרטיים היא דבר טוב או רע? השאלה הזו – אחת השאלות הטעונות והמפלגות ביותר בפוליטיקה האמריקאית – כמעט שלא נידונה בציבוריות הישראלית. אצלנו, הפרקטיקה המקובלת הייתה שצה"ל והמשטרה אוחזים בנשק ומספקים את הביטחון לאזרחים; הבעלות הפרטית על נשק הינה מצומצמת, יחסית.

אולם בשנים האחרונות מסתמן שינוי מדיניות. גלעד ארדן, כשר לביטחון פנים, פעל להרחיב את הזכאות של אזרחים לרישיון נשק, ועבור השר הנוכחי, איתמר בן גביר, חימוש של אזרחים הוא מטרה מרכזית.

אסיף אפרת הוא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומ״מ ראש המכון לחירות ואחריות.

בזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה? אז זהו שלא. כולם אמנם אומרים שבזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה, אבל בפועל עוסקים בפוליטיקה – ובאינטנסיביות רבה.

בזמן המלחמה, ובתוך המשא ומתן לשחרור חטופות וחטופים, בשבוע שעבר, אישרה הממשלה תקציב מעודכן לשנת 2023. ניתן היה לחשוב שכל הכספים הקואליציוניים – כספים פוליטיים – יוסטו לצרכי המלחמה. אז ניתן היה לחשוב. הממשלה החליטה שפוליטיקה עכשיו חשובה לא פחות – ואולי יותר – מצרכי המלחמה; וכך כמעט חמישה מיליארדי שקלים הלכו לחיזוק הקואליציה ולא לצרכי המלחמה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.