JavaScript is required for our website accessibility to work properly. אוצר המילים של השבוע: גֵּירוּשׁ | זמן ישראל
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

הגירוש של רוזמרי ורוהן פרס הוא ביטוי של רוע טהור

ח"כ עופר כסיף, "כאן", 13 באוגוסט 2019

מדי פעם ננעלת תשומת הלב הציבורית על סיפור אנושי אחד, שמצליח לצוף ולהפוך לרגע קצר לסמל, ואז נסחף במורד הזרם ובדרך כלל נשכח במהירות. הקיץ זה קרה לרוזמרי פרס ולבנה בן ה-13, רוהן.

רוזמרי היא עובדת מהפיליפינים שנכנסה לישראל ב-2000 כדי לעבוד בענף הסיעוד, טיפלה באישה ישראלית עד שזו נפטרה ב-2007, ומאז נשארה בארץ ללא היתר. רוהן נולד בישראל ב-2006 לאב טורקי שאותו לא פגש מעולם. הוא למד בבית ספר ביאליק בתל אביב, במסגרת חינוך מיוחד, אחרי שאובחן כסובל מקשיים פסיכולוגיים וחברתיים.

שלוש ערכאות משפטיות, כולל בית המשפט העליון, דחו את עתירותיה של פרס וביום שני בלילה, אחרי מאבק משפטי וציבורי עיקש, היא הועלתה עם בנה למטוס, כשהם מלווים בשתי עובדות של רשות האוכלוסין, בדרך הארוכה למנילה דרך בנגקוק. עוד קודם יצאו לתמוך בה כ-1,500 מפגינים, שהתכנסו ברחבת מוזיאון תל אביב תחת שלטי "לא מגרשים ילדים".

רוב המפגינים ברחבת המוזיאון היו, מותר לנחש, שמאלנים. כאלה שעל פי רוב חשים חובה להגן על בית המשפט העליון והחלטותיו מפני התקפות מימין. רבים מהם – שלוקחים ללב את גירוש מהגרי העבודה ובעיקר את גירוש ילדי מהגרי העבודה – מרגישים שכדי לבטל את רוע הגזירה, הם מוכרחים לירות בכל התותחים הרטוריים של הזיכרון. מהשואה ועד גירוש ספרד.

רבים מהמפגינים – שלוקחים ללב את גירוש מהגרי העבודה וילדיהם – מרגישים שהם מוכרחים לירות בכל התותחים הרטוריים של הזיכרון. מהשואה ועד גירוש ספרד

יהושע סובול השווה ב"כאן ב" את הגירוש ל"אינקוויזיציה". יעל אבקסיס העלתה טור דעה מצולם במסגרת אולפן שישי, עם פס הקול סוחט הדמעות המתבקש "ילדים של החיים" של אריק איינשטיין – את יודעת, אמא, הרופא כבר מבשר על סוף הדרך – וסיפרה על ילדי העובדים הפיליפינים ש"עבורם זה לא חופש גדול – זה הגירוש הגדול" ועל המשפחות שצריכות "להתגרש מהזהות שלהם. להתגרש מכל מה שהגדיר אותם".

אבקסיס ציטטה עוד את אחת האמהות שסיפרה על בנה שהוא ישראלי לכל דבר – "לא מוכן לאכול חזיר ורוצה להתגייס לצבא" – וסיכמה: "איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים שלנו נוכח הגירוש האכזרי הזה?".

הקטין לעשות יואל מרשק, עד לא מזמן ראש אגף המשימות הלאומיות בתנועה הקיבוצית, שפרסם מאמר ובו העלה על נס את תרומתם של הקיבוצניקים "שהסכימו להיענות בחיוב ולארח בחודשי הקיץ אמהות פיליפיניות שילדיהן עומדים בפני גירוש… הברק בעיניים, המסירות והסיכון הלא פשוטים שבמעשה זה", התפייט מרשק, "מעמידים בעיניי את החברים האלה בשורה אחת עם חסידי אומות העולם בתקופת האינקוויזיציה בספרד, הפרעות והשואה".

קשה לקרוא את התיאור הבומבסטי המשתפך הזה בלי לגחך.

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים – ובצדק – נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של אנשי ימין בכלל ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרט בחרדות השואה וזיכרון האנטישמיות ועיבודם לקיטש לאומני, עם נגיעות קלות של צה"ל צבא העם וטאץ' של הצביון היהודי, עשו בדיוק את זה. כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו.

זה לא רק עניין של אנינות אסתטית מפונקת. ברור שאי אפשר לנהל דיונים ציבוריים פומביים על נושאים כואבים כל כך באווירה אקדמית צוננת. כפרה, פה זה לא אירופה, פה זה בלגאן, מזרח תיכון ישן. וגם באירופה הוויכוחים על עתיד המהגרים לא מתנהלים באדיבות ועם זרת זקורה בנימוס. הבעיה היא שיכול מאוד להיות שדווקא המילים האלו – "גירוש", "אינקוויזיציה", "שואה", "רוע טהור", "חסידי אומות העולם" – הוא זה שמרחיק את הפתרון הפשוט.

ב"גארדיאן" הוצג השבוע מחקר שערכו פרופ' לפסיכולוגיה נורברט שוורץ מקליפורניה ועמיתו הקנדי דיוויד האוזר, מאוניברסיטת קווין שבאונטריו. השניים בדקו את השפעתם של מילים וביטויים על האופן שבו אנשים בריאים מתייחסים למחלת הסרטן.

הם מצאו שהנטייה של רופאים ושל חולים רבים למסגר את מחלת הסרטן באמצעות מונחים מעולמות המלחמה והצבא, גרם לכך שהטיפול היה קשה יותר והותיר חולים בתחושת ייאוש גדולה יותר ביחס למחלה, ועם מחשבות שליליות במהלך הטיפולים.

כלומר – מרגע שהם לא התייחסו אל עצמם כאל חולים אלא כאל מי ש"מותקפים על ידי תאי אויב שפלשו לגופם", שהאונקולוג "נלחם בהם באמצעות התחמושת החדישה ביותר במחסן הנשק שלו" – הם הקטינו את סיכוייהם להחלים מהמחלה.

"תוצאות המחקר מראות שהשימוש במונחים כאלה יכול להשפיע לרעה על האופן שבו אנשים חושבים על סרטן, והמחשבות האלה עלולות לפגוע ברצון שלהם לאמץ התנהגויות בריאות יותר", הסביר האוזר.

ואצלנו, כשמסביב יהום הסער של הגירוש-פליטים-שואה-אינקוויזיציה, אנחנו שוב, כמו תמיד, ביקום המקביל של הפופוליטיקה הישראלית. זה שבו אנחנו נמצאים ברעש מחריש אוזניים מאז ימי הזוהר של הפאנל דנקנר-לפיד-אייכלר-מרגלית בערוץ הראשון. תמיד עם ורידים בולטים בצוואר. תמיד עם לעג והתרסה, שבסופם אתה שומע בראשך את נתן זך מתחנן: רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני רוצה להבין מה בעצם אני חושב על האירוע הזה.

נניח שאתה שמאלן, הומניסט, לא משנה מאיזה עדה, שחש אי נוחות וצער, אפילו מועקה של ממש, אל מול מצוקתו של ילד בן 13, בנה של עובדת מהפיליפינים, שנולד בישראל וסובל מקשיים פסיכולוגיים וחברתיים. ילד שהיה יכול להיות בכיתה של בנך בתל אביב, ולא מכיר מציאות חיים אחרת.

ונניח שמצד שני אתה גם חושב שבמקרה הזה אמו של אותו ילד לא נהגה כיאות, ונושאת באחריות לא מבוטלת למצב הבלתי אנושי שנוצר. ונניח שאתה גם חושב, שלא צריך להגזים – המצב בפיליפינים לא דומה למצב באריתראה או בסודן, רוזמרי ורוהן פרס הם לא פליטים – ולכן הטענות על "גירוש" מי שאשרת השהייה שלה פקעה מזמן, פשוט מופרזות.

וכן – היית רוצה שהמערכת תפעיל שיקול דעת הומני, תבחן כל מקרה לגופו ואם יש צורך – תפעל לפנים משורת הדין. איך אתה יכול בכלל להתחיל להיכנס לדיון הזה, שכבר מזמן ניתק מקרקע המציאות ומרחף בספירות דלילות החמצן של השמדת העם וחסידי אומות העולם?

איך אתה יכול בכלל להתחיל להיכנס לדיון הזה, שכבר מזמן ניתק מקרקע המציאות ומרחף בספירות דלילות החמצן של השמדת העם וחסידי אומות העולם?

זה תקף, אגב, לשני הצדדים של ויכוחי ה"גירוש".

"זהו פרצופו של הימין הישראלי. זאת פרצופה של הממשלה. זהו פרצופה של המדינה. בשם יהדות מדומה איבדנו את החמלה, בשם ה'משילות' גירשנו נער בן 13 שגדל כאן כל חייו ולא מכיר שום מציאות אחרת. מדינה עם לב של אבן, שלא יודעת להבחין בין טוב לרע", צייץ ביום שלישי יריב אופנהיימר,  מנכ"ל "שלום עכשיו" לשעבר.

השר בצלאל סמוטריץ' הזדרז לענות לאופנהיימר בציוץ נגדי: "חברים, תעזרו לי בבקשה לאתר ציוצי חמלה מקבילים של יריב על גירוש מביתם לפני 14 שנים בדיוק של אלפי ילדים שנולדו בגוש קטיף ולא הכירו שום מציאות אחרת. אני ממש לא רוצה להאמין שהצביעות הזו היא פרצופו של השמאל הישראלי".

"לגרש ולהחריב, זה התחיל מסנחריב", התפייט פעם אריאל זילבר בשירו "גירוש" על גוש קטיף, "חבר'ה-חבר'ה לא לריב, יש גירוש בשביל כולם, גם אם מפוזר אדם, ביהודה ובגוש דן / כל אחד עם צ'ימידן  / ייצא אל העולם".

14 שנה אחרי פינוי גוש קטיף, אפשר עדיין לטעון שתוכנית ההתנתקות לא הייתה בשום צורה "גירוש"? שהיא אולי לא התקבלה מהסיבות הנכונות וכנראה לא נוהלה בצורה מושלמת, אבל הייתה חיונית והכרחית למדינת ישראל? שאין שום קשר בינה לבין האינקוויזיציה או סנחריב?

אל תנסו את זה ברשתות החברתיות. תוך שלושה ציוצים תגיעו ליודנראט.

אוצר צלילים: הפלייליסט השבועי

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,072 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 26 באפריל 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הפסקת אש באיראן ובלבנון

לשכת ראש הממשלה: "נתניהו הורה לצה"ל לתקוף בעוצמה מטרות חזבאללה בלבנון"

הצבא יירט רקטה שחזבאללה שיגר לצפון הארץ; רקטה נוספת נפלה בשטח פתוח ● מערך ההגנה האווירית הפיל בגליל כלי טיס לא מאויש שלפי החשד שייך לחזבאללה; אבד הקשר בצפון הארץ עם עצמים אוויריים נוספים, שייתכן ששוגרו בידי ארגון הטרור ● בדרום לבנון התפוצצו בקרבת כוחות הצבא רחפני נפץ שחזבאללה שיגר ● טראמפ ביטל את נסיעת קושנר וויטקוף לשיחות בפקיסטן

לכל העדכונים עוד 23 עדכונים

קואליציית מיעוט שולטת בישראל

"העם בחר", מרבים נציגי הליכוד לומר שוב ושוב בראיונות. מצדיקים לכאורה בנימוק דמוקרטי כל מהלך של הפיכה שלטונית, מחדל ביטחוני, הפקרת חטופים או מלחמה בשבע זירות.

יום הזיכרון ויום העצמאות הם ימים בהם אפשר היה לראות את המציאות הדמוקרטית בבהירות. לא רק דרך פריזמה פוליטית שבה התחברו אינטרסים של ימין קיצוני עם משתמטי הגיוס, עם מתנגדי בג"ץ ותומכי הפסקת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועם שורה ארוכה ארוגה שתי וערב בעולם השחיתות הכלכלית, הג'ובים והאינטרסים הפוליטיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
כשמועלית הטענה של "העם בחר", כדאי גם לציין לפחות את הנושא של ה-popular vote. כי בנובמבר 2022 התוצאה בו היתה בערך 50%-50%. כשיתכן שסה"כ הקולות שהצביעו אז לקואליציה המקורית של ה-64 מנדטים... המשך קריאה

כשמועלית הטענה של "העם בחר", כדאי גם לציין לפחות את הנושא של ה-popular vote.
כי בנובמבר 2022 התוצאה בו היתה בערך 50%-50%.
כשיתכן שסה"כ הקולות שהצביעו אז לקואליציה המקורית של ה-64 מנדטים (לפני ההצטרפות לממשלה של 4 חברי הסיעה של גדעון סער לקראת סוף 2024), אפילו נפלה בכמה שברי אחוזים משל השאר.

לפוסט המלא עוד 668 מילים ו-1 תגובות
אמיר בן-דוד
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

מההר עד לים

10 ק"מ של צעידה מרתקת: אחרי שנים של עיכובים, באביב שעבר נפתחה הטיילת החדשה של חיפה. היה שווה לחכות ● נחיל הדבורים שהתיישב על מכונית יצר פסטיבל של תבהלה, אבל שום דבר חדש לא קרה השנה ● חיישנים נגד חיפושיות: האם טכנולוגיה ישראלית תצליח לעצור את ההרס שזורעת החדקונית האדומה במטעי הדקלים? ● וגם: יום הזיכרון בנחל שורק. קצר פה כל כך האביב

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,394 מילים

סיפורם של שני טקסים

טקסי יום העצמאות השנה היו שונים משנים קודמות בכמה מובנים. ראשית, התקיימו שני טקסים – האחד "ממלכתי", שלבש צביון פוליטי מובהק יותר מבכל שנה אחרת, והשני "ציבורי", שביטא את הלכי הרוח באופוזיציה.

אפשר לומר כי שני הטקסים היו פוליטיים, והשנה לא התקיים טקס ממלכתי אמיתי שמאחד את העם.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 786 מילים

למקרה שפיספסת

הפסנתרן הישראלי יואב לבנון רק בן 22 אבל מאחוריו כמעט שני עשורים של הופעות בפני קהל באולמות הגדולים בעולם ● הילד שבגיל שלוש למד לקרוא תווים לפני מילים, חוזר כעת להופיע בארץ כאומן בשל כשבכיסו חוזה הקלטות וביקורות נלהבות מאירופה ומארה"ב ● בריאיון לזמן ישראל הוא אומר: "אם אני צריך לנגן 11 שעות ביום, אני לא מרגיש גמור. להפך, אני בטראנס"

לכתבה המלאה עוד 1,800 מילים ו-1 תגובות

סיפור לשבת הנשר פשט עם שחר

בארבע השנים האחרונות אני מוצא את עצמי ער בשעות שלא ידעתי שקיימות בשעון שלי בכלל. תמיד הייתי משוכנע שבמקום שהשעות הללו אמורות להיות, אצלי בשעון יש כתם לבן וערפילי, ושהשעות האמיתיות מתחילות הרבה אחרי הכתם הזה.

אמנם הכרתי את השעות שעליהן אני מדבר כאן היכרות אישית מקרוב פעם, לפני הרבה שנים, בתורנויות שמירה בטירונות ואחר כך בתורנויות שמירה בקורסים בבה"דים צבאיים שונים, ובתחילת שנות השמונים אפילו נפגשתי איתן שוב בעונת החריש, בעת הכנת השדות לגידול חוזר של כותנה – אבל מאז הייתי משוכנע שאיכשהו הן התפוגגו אל אפלת הלילה ונעלמו, ולא נשאר מהן אלא זיכרון עמום.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 797 מילים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לטראמפ נמאס מהמזרח התיכון, והוא רוצה להתקדם

טראמפ עדיין מאיים להפוך את איראן לגיהינום, אך מעשיו מעידים שהוא רוצה לסיים את המלחמה, שלא מניבה לו תוצאות חיוביות ● האמירויות מסייעות כלכלית לבחריין ומזהירות את ארה"ב: עשויות לפנות לסין בעקבות המשבר המתרחב ● אחמד א-שרע מסייר במפרץ ומקדם תוכניות שאפתניות – עוקפות ישראל ● והשבוע ב-1982 – נסיגת צה"ל מחצי האי סיני ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

לכתבה המלאה עוד 1,280 מילים

סבא שלי היה נאצי

ריאיון לאחר שגילה כי סבו שלו היה חבר במפלגה הנאצית וקצין בוורמאכט, יוהאנס שפור מציע כיום סדנאות מחקר ייחודיות לגרמנים המבקשים להתעמת עם עברה האפל של משפחתם ● בריאיון לזמן ישראל הוא אומר: "אנשים מעדיפים לדעת את האמת הקשה מאשר למלא את החלל בדמיון שלהם"

לכתבה המלאה עוד 1,940 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אֱנוֹשִׁיּוּת 299

מתוך התהום רייצ׳ל גולדברג פולין מציעה לנו מפת דרכים איך להיות אדם טוב בעולם

לכתבה המלאה עוד 908 מילים

הממשלה טענה במשך חודשים ש"זו לא העת" לחקור, וכעת, כשבאופק מסתמנות בחירות, הרכב של שבעה שופטי בג"ץ בראשות המשנה לנשיא סולברג שוקל להניח לנושא עד לאחר הבחירות כדי לא לספוג אש פוליטית ● הרעיון להמתין למשפט הציבור בקלפי מרוקן מתוכן את הביקורת השיפוטית ומשדר מסר הרסני שלפיו ניתן לחמוק מחקירת המחדל הגדול בתולדות המדינה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 981 מילים ו-1 תגובות

"יצירה היא הבסיס ליהדות"

יעקב אגם, אבי האומנות הקינטית, יחגוג בחודש הבא 98 ● השבוע קיבל את פרס ישראל לאומנות פלסטית בטקס אישי שנערך עבורו במוזאון הנושא את שמו בראשון לציון ● כשהוא מוקף במשפחתו ובמעריציו, אגם סיפר על ההשראה ששאב מדיונות החול בילדותו ומסביר מדוע שום דבר באומנות שלו לא נשאר במקום

לכתבה המלאה עוד 1,123 מילים

סרן במיל' ותומך להט"ב מול מועמדים שמרניים

בכירי עיריית ת"א נמנעים מתמיכה פומבית בבחירות לרב הראשי, אך לפי דיווחים שוקלים לגבות מועמד של ש"ס או מועמד מהימין שמתח ביקורת על קהילת הלהט"ב ● מנגד מתמודד הרב אריה לוין, הנתפס כאופציה ליברלית ומקדם פלורליזם דתי, אך אינו נהנה מתמיכה מובהקת בסיעות החילוניות ● אחד מתומכיו: "יש לנו חלופה ליברלית טובה, למה לא לתמוך בה?"

לכתבה המלאה עוד 629 מילים

פסטיבל הניצחון המוקדם של טראמפ קורס אל תוך המציאות

הפסקת האש השברירית הוארכה, אך אי־הוודאות סביב המו"מ והמתיחות במצר הורמוז רק גוברות ● בין הצהרות הניצחון של טראמפ לדיווחים על היקף הפגיעה באיראן נחשפים פערים ● גם בצד הישראלי ההישגים מתערערים מול המציאות ● כשאין הכרעה צבאית ברורה, כל צד מבקש לנצח דרך הנרטיב, בעולם של שקרים ומניפולציות ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 683 מילים ו-1 תגובות

משמרות המהפכה ממשיכים לייצר משוואות אש במצר הורמוז ומסרבים לשלוח נציגים לשיחות התיווך בפקיסטן ● מחירי הנפט המזנקים פוגעים בעולם אך גם איראן סובלת ממשבר קמח ומתקשה לשנע נפט החוצה ● במקום לחזור לאופציה הצבאית, הנשיא האמריקאי מהמר על קריסה כלכלית של טהרן ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 671 מילים

תשאירו לי מקום להתנגד

בערב יום העצמאות ישבתי עם אהובתי מול הטלוויזיה רק כדי לגלות שהשיר "תשאירי לי מקום לחבק אותך" שכתבתי לה לפני 35 שנים - שיר קטן ואינטימי נטול פאתוס - טובע בים של קיטש פוליטי מצמרר וקברים מוארים ● טקס המשואות לא היה רק מופע חנפנות למנהיג שחיבר בין אנטבה לעזה, אלא אירוע שהדגים איך פוליטיקאים מוחקים את האמת בעזרת רגשנות מזויפת

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,595 מילים ו-2 תגובות

תוגת הישראליות 2026

13 שנים אחרי פרישתו, הפובליציסט והסאטיריקן דורון רוזנבלום חוזר לריאיון לרגל יום העצמאות ומסביר למה המציאות שתיאר בספרו "תוגת הישראליות" לפני שלושה עשורים רק הקצינה ● ממעמקי הפנסיה המאושרת שלו, הוא מנתח את אובדן הנורמליות, מתגעגע לחילוניות הפרגמטית של בן-גוריון, ומבקר את המנהיגות "הדלוזיונלית" של נתניהו, שגזלה את חייהם של שני דורות

לכתבה המלאה עוד 2,432 מילים ו-1 תגובות
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק להתחברות מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.