כמעט שלושה מיליון פליטים עזבו את אוקראינה בשלושת השבועות שעברו מאז פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והורחבה הפלישה הרוסית – שהתחילה בשנת 2014 בכיבוש חצי האי קרים.
עיקר האוקראינים הנסים מהערים המופגזות חצו את הגבול אל פולין השכנה, שקולטת מספר אסטרונומי של פליטים ההולך וגדל מיום ליום. את הפליטים אפשר לראות שם בכל מקום.
האזרחים אמנם מגיבים במהירות ועוזרים ככל יכולתם, אבל הממשלה הפולנית שפועלת גם היא בתנאים מורכבים עדיין מתעכבת עם פתרונות לטווח ארוך, בזמן שראשי המדינה לוקחים את הקרדיט על העשייה של האזרחים.
האזרחים אמנם מגיבים במהירות ועוזרים ככל יכולתם, אבל הממשלה הפולנית שפועלת גם היא בתנאים מורכבים עדיין מתעכבת עם פתרונות לטווח ארוך, בזמן שראשי המדינה לוקחים את הקרדיט על העשייה של האזרחים
ברקע, ארגוני ימין קיצוני בפולין מתחילים להפיץ מידע כוזב על מעשי שוד ואונס שמבוצעים על ידי פליטים שנמלטו מאוקראינה. ראשי הארגונים מפצירים באזרחים לקחת את גורלם בידם ולהקים משמר אזרחי שיגן על הבתים והרחובות. מי שהופכים למטרה העיקרית למתקפות אלימות אלו סטודנטים ממוצא מזרח תיכוני, אפריקאי והודי שנמלטו מהתופת הרוסית באוקראינה.
![פליטים אוקראינים מפגינים בכיכר המרכזית של העיר קרקוב, פולין, בקריאה לנאט"ו לסגור את המרחב האווירי של אוקראינה, מרץ 2022 (צילום: גילעד שדה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/03/Refugees-UKR-15.jpg "פליטים אוקראינים מפגינים בכיכר המרכזית של העיר קרקוב, פולין, בקריאה לנאט"ו לסגור את המרחב האווירי של אוקראינה, מרץ 2022 (צילום: גילעד שדה)")
מאז פרוץ המלחמה, המרחב האווירי של אוקראינה סגור. מטוסים אזרחיים אינם יכולים לטוס ונתיבי הבריחה מוגבלים, ברובם נדרשים מספר ימים של מסע אל הלא נודע. הגבול הלכאורה יבשתי שבין אוקראינה אל רומניה נמתח לאורך נהר הדנובה ובלתי ניתן למעבר ברכב – כדי לחצות אל המדינה, חייבים לעלות על מעבורות וסירות ולהגיע דרך הים השחור, תוך לקיחת סיכון לפגוש את ספינות חיל הים הרוסי.
אפשרות נוספת היא לחצות דרך מולדובה, אליה גם מגיעים לא מעט פליטים. אחרים נמלטים אל הונגריה וסלובקיה, לרוב ברכבים פרטיים. יש את אלו שחוצים אל רוסיה ובלארוס אבל מדובר במספר קטן של פליטים ועיקרם הם אלו שעזבו את חבלי הבדלנים הפרו-רוסיים לאחר שהשלטונות שם ביקשו לעזוב את תחומי המחוזות.
מרבית הפליטים חוצים אל פולין, אליה הם מגיעים בכל דרך אפשרית: ברכבים פרטיים, אוטובוסים ורכבות. ויש גם אלו שהלכו עשרות קילומטרים, אחרי שנטשו את רכבם ואת האוטובוסים שנתקעו בפקקי הענק בדרכם אל מעבר הגבול, או מפני שהדרכים נחסמו במכשולים נגד טנקים.
עלי, סטודנט לרפואת שיניים שביקש שלא להיחשף, סיפר לזמן ישראל על הדרך הקשה שעשה: "קיוויתי שלא אחווה זאת שוב. כילד נמלטנו מהפלישה האמריקאית אל עיראק, יחד עם אבי שהיה בכיר בצבא, ונסענו בתנאים קשים לתימן. בתימן הסתדרנו לא רע ובנינו בית. אבל אז, תימן הפכה לאזור מלחמה גם היא וברחנו שוב, הפעם לאיחוד האמירויות".
"קיוויתי שלא אחווה זאת שוב. כילד נמלטנו מעיראק ונסענו בתנאים קשים לתימן. בתימן הסתדרנו לא רע ובנינו בית. אבל אז, תימן הפכה לאזור מלחמה גם היא וברחנו שוב, הפעם לאיחוד האמירויות"
עלי בחר לעבור לאוקראינה, שם התחיל ללמוד רפואת שיניים. אחרי שש שנות לימוד וממש לקראת קבלת התואר, פלשה רוסיה לאוקראינה. כרגע אין לו מושג מה יעלה בגורל לימודיו, אחרי שהאוניברסיטה חדלה מלפעול. "החיים ממש טובים באוקראינה ולא יקרים, חשבתי להשתקע שם", סיפר.
המסע שלו לפולין ארך חמישה ימים מלאים בהם לא יכול היה ללכת לשירותים ולשמור על תנאי היגיינה בסיסיים. את המסע הוא תיאר כדרך הפליטים הקשה שעשה בחייו.
"פעם שלישית שלי", הוא אומר בחצי ציניות, "אלא שהפעם הייתי ברשות עצמי וזה היה מסע הישרדות אמיתי. רק היום הבנתי כמה קשוח היה המסע שעשו הוריי כשהפכנו לפליטים בפעם הראשונה. היום אני מעריך אפילו יותר את מה שעשו כדי לתת לנו חיים טובים".
"פעם שלישית שלי. וזה מסע הישרדות אמיתי. רק היום הבנתי כמה קשוח היה המסע שעשו הוריי כשהפכנו לפליטים בפעם הראשונה. היום אני מעריך אפילו יותר את מה שעשו כדי לתת לנו חיים טובים"
המסע הקשה אל תוך תחומי האיחוד האירופי, מתיש. תנאי מזג האוויר הקשים של החורף המזרח אירופאי משחקים לרעת הפליטים. יש כאלו שעושים זאת, אחרים קורסים אל מותם, נשמטים אל הקרקע תשושים, מיובשים, כואבים ובעיקר חסרי אונים, נותנים לייאוש לגבור, לחשוך לכסות את עיניהם ונשארים בצד הדרך. אלו קורבנות המלחמה שאותם אף אחד לא סופר.
כאן התחנה פשמישל
כ-400 מטר מפרידים בין בית הכנסת החדש והספק נטוש שבעיר המנומנמת פשמישל אל תחנת הרכבת המרכזית של העיר. למרות ההיסטוריה העשירה, פשמישל אינה היעד התיירותי הנחשק ביותר בפולין, ואפילו תרמילאים החוצים את אירופה מגיעים אליה לרוב רק כתחנת מעבר. אבל העיר משחקת תפקיד קריטי במערכה שבין מזרח למערב.
פשמישל אינה היעד התיירותי הנחשק ביותר בפולין, ואפילו תרמילאים החוצים את אירופה מגיעים אליה לרוב רק כתחנת מעבר. אבל העיר משחקת תפקיד קריטי במערכה כעת
לאורך ההיסטוריה, העיר – שמחולקת על ידי נהר סן ובנויה על תשעה גבעות ברכס התת-קרפטי – תמיד הייתה בחזית. במלחמת העולם הראשונה ולאחריה, העיר שימשה כמבצר שעצר את הכוחות האוקראינים והבולשביקים. במלחמת העולם השנייה, קו הגבול בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית חצה את העיר ובכך הפכה העיר לשער הפליטים בעיקר עבור יהודים שברחו אז בכיוון ההפוך ועזבו את פולין הכבושה.
כעיר נמל יבשתית המחברת את אוקראינה אל אירופה, אילו שכן עוברים בה הם דווקא סטודנטים ועובדים אוקראינים שחולפים על פני העיר בדרכם אל האוניברסיטאות ומקומות העבודה שלהם בתחומי האיחוד האירופי ובחזרה. מסילות הרכבת נסללו בשנת 1865 כחלק מפרויקט המסילות האוסטרו-הונגרי על שם קרל לודוויג, שחיסול אביו פתח את מלחמת העולם הראשונה.
המסילות האוקראיניות, כמו גם רוב התשתיות במדינה, עומדות בסטנדרטים של ברית המועצות. הקרונות המיושנים ברובם צבועים כחול עמוק. גלגליהם ומותאמים למסילות הרכבת הסובייטיות השונות מאילו העומדות בתקן האירופאי.
אחרי ביקורת הדרכונים האוקראינית, מתקדמת הרכבת בעצלתיים לפני הכניסה אל הרציף בפשמישל, ממנו עוברים אל הטרמינל המיושן בו נמצאת ביקורת הדרכונים הפולנית. משם יוצאים הנוסעים בדרכם אל המנהרה שמובילה אל תחנת הרכבת עצמה ושאר הרציפים.
בלילה של ה-26 בפברואר, כשירדתי בתחנת הרכבת בעיר, היו על הרכבת בעיקר גברים אוקראינים שהיו בדרכם הביתה כדי להילחם בצבאו של פוטין. אתה לא מפחד? שאלתי את אחד מהם, רגע לפני שירדנו מהרכבת. הוא הסתכל עלי כלא מבין ואמר: "מה יש לי לעשות כאן כשהבית עולה באש? בשביל מה אני עובד אם לא כדי לבנות את העתיד של המשפחה שלי באוקראינה?"
אתה לא מפחד? שאלתי את אחד מהם. הוא הסתכל עלי כלא מבין ואמר: "מה יש לי לעשות כאן כשהבית עולה באש? בשביל מה אני עובד אם לא כדי לבנות את העתיד של המשפחה שלי באוקראינה?"
כשירדנו ברציף, ניסיתי לשאול לשמו והוא ענה "סלבה אוקראיני!" רגע לפני שנעלם אל המעבר התת-קרקעי.
בינתיים ניסיתי להבין מה הולך מסביבי ומאיפה מגיעים הפליטים. על הרציף ליד עמדו אנשים וסידרו חבילות אוכל בשקית קרטון ממותגת של מסעדה מקומית. הם הניחו את השקיות על הרציף הקפוא כאילו היו במסדר בוקר צבאי.
הכאוס התערבל בריח סיר המרק הגדול שזה הרגע הביאו מתנדבים אחרים. מישהו סיפר להם שהפליטים מגיעים עכשיו לרציף ואלו כמעט רצו אליו עם המרק הלוהט שהתקרר במהירות. "מידע מהימן" של אחר שעובד בחברת הרכבות סיפר על רכבת שבדרך אל רציף 13, אבל המתנדבים נשארו סקפטיים. מי יודע בכמה רציפים הם חיכו.
מישהו סיפר שהפליטים מגיעים עכשיו לרציף והמתנדבים רצו אליו עם המרק הלוהט שהתקרר במהירות. "מידע מהימן" סיפר על רכבת שבדרך לרציף 13, אבל המתנדבים נשארו סקפטיים. מי יודע בכמה רציפים חיכו
"נשים וילדים קודם"
חזרתי אל המעבר התת-קרקעי וחציתי אל אולם הנוסעים שנבנה בשנת 1895. אולמות הנוסעים בתחנה מעוטרים בציורי קיר מרהיבים ובית הקפה עם שולחנות העץ והבר בקצהו מזכירים את בתי הקפה הווינאים – מזכרת מימי השלטון האוסטרו-הונגרי. באולם הרחוק נפרסו מזרונים ומיטות מאולתרות על הרצפה. אלו שביקשו מנוחה ולא ידעו לאן ימשיכו, נכנסו פנימה.
בחדר אחר התחילו להערים את כיסאות הבטיחות ועגלות התינוק שנתרמו על ידי משפחות פולניות. אולם הנוסעים העיקרי הפך לעמדת רישום של הפליטים. התור אל השירותים התארך ונראה אין-סופי וחלק מהמסדרונות נחסמו לקהל והפכו למרכז הניהול.
מחוץ לגדר המקיפה את הרציפים שמהם מגיעים האוקראינים ומפרידה את הנוסעים מהשטח הרשמי של האיחוד האירופי עמדו בני משפחה אוקראינים שחיכו ליקיריהם. הקשר אבד מתחילת הלחימה ובימים אלו, בקור העז שחודר אל העצמות, קשה היה להסתיר את החשש. חיילי משמר הגבול הפולני הסתדרו על הרציף עם בקבוקי מים רגע לפני שנשמעה חריקת גלגלי הרכבת שנכנסה אל הרציף.
בכי תינוקות נשמע מתוך הרכבת העמוסה. כ-2,000 פליטים ישבו ועמדו דחוסים ברכבת שבימים רגילים יכולה להכיל כ-600 נוסעים בלבד. אחרי 100 קילומטרים שנמתחו על פני 18 שעות נסיעה, ובגלל מזג האוויר הקשה והקור העז, הנוסעים הורשו לרדת קרון אחרי קרון. כוחות הרפואה חששו שפליטים שמחכים בתור לביקורת הדרכונים ילקו בהיפותרמיה.
בין הדפיקות של הפליטים על החלונות כשביקשו מים, נשמעו זעקות של פליטים הקוראים לאנשי רפואת החירום. ילדה בת שנתיים איבדה את הכרתה. בקרון ליד, אימא התעלפה כשלא יכלה יותר לשאת את המצב. אנשי רפואת החירום רצו בין הקרונות וניסו לחלץ את אותן, אבל המשימה הייתה בלתי אפשרית; העומס ברכבות לא אפשר מעבר לעבר אלו שהיו תקועים פנים.
ילדה בת שנתיים איבדה את הכרתה. בקרון ליד, אימא התעלפה כשלא יכלה יותר לשאת את המצב. אנשי רפואת החירום רצו בין הקרונות וניסו לחלץ את אותן, אבל המשימה הייתה בלתי אפשרית
בזמן שהרכבות ממשיכות להביא את הפליטים, שישה קילומטרים מפשמישל במעבר הגבול מדיקה עמדה פאולינה פטרו מהעיר ז'שוב, ביד שמאל היא החזיקה דובי ענק וביד ימין שלט עם הכיתוב "אולנה סטטצ". היא מחכה לאולנה בת השש הסובלת מסרטן וצריכה טיפול חשוב וקריטי.
בעקבות ההפגזות חסרות ההבחנה של רוסיה אל תוך ריכוזים אזרחיים, הוחלט על פינוי בתי החולים אל המרתפים. במהלך מהיר של שגריר אוקראינה בפולין ומשטרת הגבולות נעשה מאמץ להעביר את אולנה לטיפול מציל חיים בפולין.
שעות מורטות עצבים חלפו ואולנה עדיין לא עברה את מעבר הגבול. הניסיונות לשלוח רכב דיפלומטי לחלץ אותה, עלו בתוהו. בסופו של דבר, פאולינה נעלמה והתיישבה ברכב שלה שחנה בכביש המוביל אל מעבר הגבול.
שעות מורטות עצבים חלפו ואולנה עדיין לא עברה את מעבר הגבול. הניסיונות לשלוח רכב דיפלומטי לחלץ אותה, עלו בתוהו. בסופו של דבר, פאולינה נעלמה והתיישבה ברכב שלה שחנה בכביש המוביל אל מעבר הגבול
עוד ועוד אנשים חצו, מי ברגל מי ברכב. כולם התכנסו במתחם חנייה צמוד, משם מספקים הפולנים שירותי הסעה אל תחנת הרכבת בפשמישל.
![פאולינה פטרו מהעיר ז'שוב, אוחזת דובי ענק ושלט עם הכיתוב "אולנה סטטצ". היא מחכה לאולנה בת השש הסובלת מסרטן מתקדם ובדרכה אל בפולין כדי לקבל טיפול חשוב וקריטי (צילום: גילעד שדה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/03/Refugees-UKR-19.jpg "פאולינה פטרו מהעיר ז'שוב, אוחזת דובי ענק ושלט עם הכיתוב "אולנה סטטצ". היא מחכה לאולנה בת השש הסובלת מסרטן מתקדם ובדרכה אל בפולין כדי לקבל טיפול חשוב וקריטי (צילום: גילעד שדה)")
"נשים וילדים קודם", מכריזים הסדרנים עם האפודים הצהובים. חבורת הסטודנטים עטופים בשמיכות מילוט היו מלאי תקווה בתחילת הערב כשניסו להמשיך הלאה אל תחנת הרכבת. למרות שחיכו בתור בסבלנות, בכל פעם שהתקרבו אל האוטובוס המיוחל, הגיעו משפחות נוספות ועלו באופן מיידי אל האוטובוס.
תחושה של ייאוש אפפה את הסטודנטים והתערבלה בערפילים הקפואים. לקראת חצות, ניגש אליי סטודנט מאלג'יריה והתלונן, "אישתי האוקראינית כבר הספיקה להגיע אל המארחים שלנו בוורשה ואני עדיין לא הגעתי אל תחנת הרכבת הקרובה".
לקראת חצות, ניגש אליי סטודנט מאלג'יריה והתלונן, "אישתי האוקראינית כבר הספיקה להגיע אל המארחים שלנו בוורשה ואני עדיין לא הגעתי אל תחנת הרכבת הקרובה"
לא הכול ורוד
מאז הרחיבה רוסיה את הפלישה אל שטחי אוקראינה, תחנת הרכבת הפכה לחזית האירופאית לקבלת פליטים מאוקראינה. הפליטים מגיעים אל התחנה ברכבות ובאוטובוסים, ומתחנת הרכבת ממשיכים אל יעדים נוספים בפולין ובאירופה.
הפליטים האוקראינים – והם בלבד – זכאים לנסיעות חינם בקווי הרכבות ברוב מדינות אירופה. פליטים בעלי אזרחויות שונות שנמלטו גם הם מהתופת באוקראינה, אינם זוכים ליחס דומה והם מתבקשים לשלם על הכרטיסים.
על פי מקור בשירותי הכבאות של פולין, הרכבות והאוטובוסים עמוסים מדי. לטענתו, גם אוטובוסים של שירותי הכבאות מלאים בכ-30% יותר מהמותר.
לוחמי האש חוזרים עם קורנה לבתים, הם ישנים 80 כבאים בשני חדרים עם שתי מקלחות ושני חדרי שירותים ולפעמים הם תקועים אפילו ללא נייר טואלט. לעומת זאת החיילים בגבול, הוא טוען, עושים משמרות קצרות, מחלקים דובים לפליטים וחוזרים לביתם בסוף המשמרת, אחרי שהם מעלים סלפי לרשתות.
"ראיתי 'מתנדבים' שאספו בחורות צעירות ויפות עם ילדים קטנים", הוא מספר, "וכנראה שהן כבר בבתי בושת". מדובר באנשים עניים ועייפים שבורחים מהמלחמה, הוא אומר, אף אחד לא מדבר על בטיחות והסיכונים. אף אחד לא מטיל ספק.
"ראיתי 'מתנדבים' שאספו בחורות צעירות ויפות עם ילדים קטנים וכנראה שהן כבר בבתי בושת". מדובר באנשים עניים ועייפים שבורחים מהמלחמה, אף אחד לא מדבר על בטיחות והסיכונים. אף אחד לא מטיל ספק
"אני בטוח שיש תיעוד ממצלמות משטרה או ניטור שיכולים להציל את הנשים. אבל במצב הנוכחי כלום לא הולך להשתנות כי לא צריך להפחיד את הציבור ולהראות שלא הכול ורוד – הרי ממשלת פולין מטפלת בכול בצורה מושלמת".
הוא הדגיש שהגיע לעזור וזו גם הסיבה שבחר להתגייס אל שירותי הכבאות. אבל ניכר שהוא חושש בעיקר מכך שכולם מנסים להראות את התמונה בצורה יפה ומושלמת כשהמציאות בשטח קשה ומורכבת.
כ-240 קילומטרים משם, בתחנת הרכבת של קרקוב, הסבו כל חנות לא מאוכלסת למחנה פליטים. קרקוב היא העיר הראשונה שהסדירה את מערך ההתנדבות והעזרה ההומניטרית.
כ-240 קילומטרים משם, בתחנת הרכבת של קרקוב, הסבו כל חנות לא מאוכלסת למחנה פליטים. קרקוב היא העיר הראשונה שהסדירה את מערך ההתנדבות והעזרה ההומניטרית
אלו שרוצים להתנדב חייבים להירשם ולהגדיר את הזמן מדויק בו הם נמצאים בשטח. כך מקווים בעיר למזער את כוחם של ארגוני הפשיעה ואלו המנסים לנצל את חולשת הפליטים ואת העובדה שלרוב נשים וילדיהן מגיעות לבדן אל תחומי האיחוד האירופי.
באחד מהמתחמים המאולתרים מתחת לרציפים פגשתי את אנוש, מורה למוזיקה שחצתה את הגבול עם ביתה נסטייה בת ה-18 ובנה דוד בן ה-15. אביהם גרגורי הלך לבקר את הוריו בדונייצק ונתקע שם אחרי שהרוסים חסמו את מעבר הגברים והכריזו על גיוס כל הגברים.
דרך עיניהם אפשר להבין את מורכבות המלחמה. אנוש וגרגורי הם ארמנים. בזמן פרוץ מלחמת נגורנו קרבאך בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, הם הפכו לפליטים בעצמם. הם עברו לדונייצק שם השתקעו.
ב-2014 המשפחה התפצלה – הסבים והסבתות תומכים בבדלנים הפרו-רוסיים, אנוש וגרגורי הפכו פליטים ובחרו באוקראינה. הם מאמינים בדמוקרטיה. חודש אחרי, עם התקדמות הכוחות הפרו-רוסיים, הם נמלטו שוב והשתקעו באזור קייב.
נסטייה התחילה ללמוד אומנות בחרקיב ועכשיו, אחרי שהבית מולה הופגז, עזבה אל בית אמה, משם הם נמלטו שוב. עכשיו הם בדרכם אל צרפת אל קרובי משפחה. כל הרכוש שלהם נכנס לארבעה ילקוטים.
נסטייה התחילה ללמוד אומנות בחרקיב ועכשיו, אחרי שהבית מולה הופגז, עזבה אל בית אמה, משם הם נמלטו שוב. עכשיו הם בדרכם אל צרפת אל קרובי משפחה. כל הרכוש שלהם נכנס לארבעה ילקוטים
תינוקות, כלבים וחתולים
שני מאפיינים עיקריים יש למשבר הזה שלא ראינו במשברים אחרים: מדובר בעיקר בנשים עם ילדיהן שמחפשות מקום מבטחים. הגברים ברובם אינם יכולים לעזוב, אחרי שנשיא אוקראינה וולדימיר זלנסקי חתם על צו גיוס כללי האוסר על כל הגברים בגילאי 18-60 לעזוב את תחומי אוקראינה.
מנגד, האירופאים התגייסו בצורה חסרת תקדים כדי לקבל את פני הפליטים. אלפים התגייסו למשימה ואלו יוצאים אל תחנות הרכבת ומעברי הגבול, מביאים אוכל ותה חם, בגדים ומצרכים חיוניים.
קשה שלא להבחין בערמות בגדי התינוקות, עגלות, טיטולים, אוכל לתינוקות וכיסאות בטיחות. האימהות חסרות האונים שזה עתה חצו את הגבול מקבלות את כל הבסיס הדרוש לימים הראשונים של התאקלמות, כשאין להם עדיין מושג לאן ילכו ואיך יסתדרו.
וישנה עוד תופעה יוצאת דופן: האוקראינים לא מוותרים על חיות המחמד שלהם. באיחוד האירופי הגיבו במהירות והכריזו על תהליך מזורז להכנסת בעלי החיים באופן חוקי.
וישנה עוד תופעה יוצאת דופן: האוקראינים לא מוותרים על חיות המחמד שלהם. באיחוד האירופי הגיבו במהירות והכריזו על תהליך מזורז להכנסת בעלי החיים באופן חוקי
במעברי הגבול עומדים נציגים של משרד החקלאות, בודקים את פנקסי החיסונים של חיות המחמד ואם אלו לא קיימים, הם דואגים לתת את החיסונים והטיפול הראשוני תוך כדי רישום בעלי החיים.
בחוץ, קופסאות האוכל לחתולים ושקי האוכל לכלבים עומדים בצורה מסודרת, כלובי נשיאה גם הם נערמים בעקביות והאוקראינים שמגיעים עם בעלי החיים שלהם מקבלים גם את כל הדרוש לכך.
על פי נתוני האו"ם, מדובר במשבר הפליטים הקשה ביותר שחוותה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. גם במלחמות הבלקן לא התדפקו רבים כל כך על דלתות האיחוד האירופי.
הגל הראשון, שהיה מאופיין בעיקר באלו שהיו להם את האמצעים לעבור הנסיעה הארוכה אל הגבול, כבר נמצא בתוך תחומי האיחוד האירופי. עכשיו מגיעים אלו שנשארו כי לא יכלו לצאת או שחשבו שהמלחמה תימשך רק כמה ימים. הם רצו לשמור על מה שבקושי היה להם אבל הבינו שזה עניין של חיים או מוות.
הם נמלטים על נפשם, ללא כסף, כשהם משאירים את המעט שהיה להם ועכשיו הם מציפים את אירופה. להם, כבר יהיה קשה יותר לקבל עזרה.
הגל הראשון, שהיה מאופיין בעיקר באלו שהיו להם את האמצעים לעבור הנסיעה הארוכה אל הגבול, כבר נמצא בתוך תחומי האיחוד האירופי. עכשיו מגיעים אלו שנשארו כי לא יכלו לצאת. להם, כבר יהיה קשה יותר לקבל עזרה
גילעד שדה הוא עיתונאי, צלם ויוצר דוקומנטרי. עבודתו מתמקדת בהעלאת המודעות לזכויות אדם. בעשור החולף, תיעד את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמו גם מלחמות הקווקז והסכסוכים במזרח אירופה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכואב הלב על הייסורים שעוברת אוקראינה. החיים הפכפכים ולא צפויים: החזק ברגע הופך לחלש – והפוך. הפליטים חייבים לקבל את כל הסיוע שאפשר, בסופו של דבר כולנו עלובי-החיים ופליטים בזמנים כאלה ואחרים. ישראל צריכה לתת לכל פליט סיוע מינימלי אלמנטרי, עד יעבור זעם