מדהים באיזו רצינות אנשים (או לפחות עיתונאים אחרים) מתייחסים לניו יורק טיימס. לפני כמה ימים פרסמו שם מאמר מערכת הקורא לצעדים שיאפשרו הפסקת אש במלחמה ההרסנית בין רוסיה לאוקראינה, ונשאלתי בטלוויזיה, מרחק אוקיינוס ממנהטן, האם ריאלי הדבר.

התשובה תלויה במה שמתרחש במוחו של הנשיא ולדימיר פוטין, שאיש אינו יכול לדעת מבלי לבקר ביקום המקביל בו הוא כנראה שוכן.

לפני כמה ימים פרסמו בניו יורק טיימס מאמר מערכת הקורא לצעדים שיאפשרו הפסקת אש במלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אבל זה תלוי במתרחש במוחו של פוטין

עד אז נותר רק לתהות האם פוטין עשוי להשתמש בנשק גרעיני. זה הרי העניין. או שפוטין מספיק משוגע לשקול את זה, או שהוא מעמיד פנים באופן משכנע.

From NYT editorial board: “Biden should make clear to President Zelensky and his people that there is a limit to how far the U.S. and NATO will go to confront Russia, and limits to the arms, money and political support they can muster.” https://t.co/35fpirYK4P

— Ali Partovi (@apartovi) May 20, 2022

יותר סביר לנתח את האפשרויות של וולודימיר זלנסקי, הנשיא האוקראיני שדווקא שוכן ביקום המוכר יותר ואף הופך במהרה לאחת הדמויות המעניינות בו (הסדרה שיצר ומככב בה, "משרת העם", זמינה בנטפליקס ומשעשעת ביותר, עד שנזכרים מה קרה). חשבו שינוס על נפשו, ובמקום זאת התגלה כגיבור. למרות שהוא מתעקש על נצחון וסגניו שוללים ויתורים טריטוריאליים – זלנסקי, להבדיל מפוטין, נראה שפוי למדי.

על אף שלא ברור, כאמור, מה יגרום לפוטין לוותר, מאמר המערכת דחק בנשיא ג'ו ביידן להסביר לזלנסקי שיש גבול לסיוע המערבי ושלא כדאי להסתכן במלחמה גרעינית, כך שאולי יהיה נבון לשקול פשרות שעשויות לתת לפוטין אופציה מהסוג שרודן רציונלי עשוי להתפתות לקבל. המדובר במחוזות במזרח אוקראינה המאוכלסים בדוברי רוסית.

ללא ספק, הרעיון לתגמל תוקפנות מרתיח. מסוכן לפייס דיקטטורים, ועדיף בהרבה שפוטין יועף מכסאו. עוד לא שכחנו את נוויל צ'מברליין, שהוציא שם רע כל כך לפייסנות.

מאמר המערכת דחק בביידן להסביר לזלנסקי שיש גבול לסיוע המערבי ושלא כדאי להסתכן במלחמה גרעינית, כך שאולי לשקול פשרות שיתנו לפוטין מחוזות במזרח אוקראינה

אבל יש הרואים בעסקה כלשהי את האפשרות הפחות גרועה. חלק מהמשוואה הוא שוויתור על חבל דונבאס אינו לגמרי חסר היגיון מכיוון שהגבולות הפנימיים של ברית המועצות, שהפכו לגבולות בינלאומיים ב-1991, תוכננו במיוחד כדי לגרום לצרות על ידי ערבוב אוכלוסיות אתניות עוינות. קצת מזכיר את ישראל בגדה המערבית – רק ששם זה בא מרוע, וכאן בעיקר מטמטום.

אמנם לא ברור שדוברי הרוסית הללו יהיו להוטים לעבור לרוסיה, כמו אוכלוסיית קרים ב-2014. בשמונה השנים שחלפו מאז הפך פוטין את רוסיה לדיקטטורה מוחלטת, כך שהדיון הוא כבר לא רק על שיוך תרבותי או לאומי. אולי צריך יהיה לאפשר למי שרוצה לעבור לקייב עם סובסידיות נדיבות – שוב, קצת כמו שיש לקוות שייעשה כאן יום אחד עם חלק מהמתנחלים.

הוויתור האפשרי האחר עשוי להיות הקפאה ממושכת של רעיון הצטרפות אוקראינה לנאט"ו. זה כואב במיוחד ימים לאחר שביידן ממש יצא מגדרו להזמין לארגון את שוודיה ופינלנד. עם זאת, החברות בנאט"ו היא עניין הצהרתי בעיקר, יותר ממה שחושבים. סעיף V אמנם מצהיר שמתקפה על כל חברה בארגון משולה למתקפה על כולם. אבל זה לא מחייב במפורש תגובה ספציפית.

אם רוסיה תפלוש לפינלנד, למשל, ניתן לצפות שנאט"ו יגיב עוד לפני השלמת תהליך ההצטרפות – לפחות באותה מידה שארצות הברית מגיבה לטובת אוקראינה. לא ברור מה עוד הייתה עושה אילו אוקראינה הייתה חברה. כנראה יותר, אבל לא בהכרח. אין לדעת.

אם יהיה ויתור על חבל דונבאס, לא ברור אם דוברי הרוסית ישושו לעבור לרוסיה, כאוכלוסיית קרים ב-2014. ב-8 השנים מאז הפך פוטין את רוסיה לדיקטטורה, אז הדיון הוא כבר לא רק על שיוך תרבותי או לאומי

ביידן ציין בגאווה, שלאחר התקפות ה-11 בספטמבר חברות נאט"ו עמדו לצד ארה"ב. מדבריו בעצם השתמע שהן עמדו בסוג של מבחן – להבדיל מביצוע התחייבות משפטית. יתרה מכך, חברות נאט"ו הציעו תמיכה פוליטית וקצת עזרה נגד הטליבאן המסמורטט (אך אפקטיבי). אין זה דומה למלחמה מול מעצמה גרעינית המונהגת על ידי פסיכופט מגלומן.

ייתכן שהמערב לא יגיע למלחמה חמה עם רוסיה. אבל מלחמה כלכלית היא סיפור – וכאן יש זווית ישראלית מעניינת.

ישראל קצת ביישה את הפירמה עם חוסר הרצון שלה להצטרף לסנקציות הבינלאומיות נגד רוסיה (אפשר ללמוד מיפן, שלמרות האינטרס לפייס את רוסיה – שכן היא מקווה להחזיר לעצה את איי קוריל – כן תומכת בסנקציות). יש סקפטיות לגבי הסנקציות, שלא הביאו להתמוטטות המשטר הנורא בטהראן, אבל המקרה של רוסיה עשוי להיות שונה. הרצון של אירופה לא להיות תלויה יותר בגז טבעי מרוסיה הוא עמוק, אמיתי וכנראה קבוע, בוודאי כל עוד פוטין בסביבה.

מאגרי הגז הטבעי של ישראל מוערכים בכ-1,500 מיליארד מ"ק, שהם לפחות פי שלושה ממה שהיא צריכה לעצמה לעוד רבע המאה קדימה. צריכת הגז השנתית של אירופה היא כשליש מזה – ורוסיה סיפקה כמעט 40% מצריכה זו בשנה שעברה. אז נראה שהעודף של ישראל – שמגיע כיום רק למצרים ולירדן – יכול להיות שימושי באירופה.

מאגרי הגז הטבעי של ישראל מוערכים בכ-1,500 מיליארד מ"ק, לפחות פי 3 ממה שהיא צריכה לעצמה לרבע המאה הבאה. צריכת הגז השנתית של אירופה היא כשליש מזה – וכמעט 40% מזה סיפקה רוסיה

אפשר לבנות צינורות (אולי בשיתוף עם מצרים וסעודיה, אולי דרך קפריסין) אבל זה ייקח שנים. אלטרנטיבה פשוטה יותר היא הנזלתו להובלה במיכליות – והדרך המעשית ביותר לעשות זאת עשויה להיות באמצעות מתקנים שקיימים במצרים.

הכל קשור בכל, אם מסתכלים מספיק קרוב! המלחמה של פוטין נגד אוקראינה עשויה להעמיק את השלום בין ישראל לשכנותיה הערביות, סוף סוף. זה טרגדיה לאוקראינים ולרוסים – אבל מבחינתה של ישראל, מה שלא עושה השכל עושה המזל.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan