הייתה כפייה

שלט בהפגנה נגד כפיית חיסונים, 15 בפברואר 2021 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
שלט בהפגנה נגד כפיית חיסונים, 15 בפברואר 2021

הרעיון שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה בן לפחות 2500 שנה ומקורו כנראה ב"תולדות המלחמה הפולופנזית" שכתב תוקידידס. מרק טווין טען בהומור שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה אבל היא לפעמים מתחרזת. בין אם אנחנו סבורים שמדובר בלופ דטרמיניסטי שאין לנו עליו שליטה או בנטייה שמודעות ומעורבות פוליטית עשויה למזער את נזקיה, יש חשיבות עתידית לאיך זוכרים את ההיסטוריה.

לכן, חשוב לי לכתוב בצורה חדה וברורה: בתקופת הקורונה הייתה כאן כפייה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
11
כמובן שהיתה כפיה, אבל לא נעים להודות בזה. היתה כפיה, ושתי ממשלות רצופות - זו של נתניהו וגם ממשלת השינוי - כפו באופן בררני תו ירוק נפשע, תחת חוק סמכויות דיקטטורי, עם הסתרת מידע מהציבור ו... המשך קריאה

כמובן שהיתה כפיה, אבל לא נעים להודות בזה. היתה כפיה, ושתי ממשלות רצופות – זו של נתניהו וגם ממשלת השינוי – כפו באופן בררני תו ירוק נפשע, תחת חוק סמכויות דיקטטורי, עם הסתרת מידע מהציבור וגניזת דיוני קבינט הקורונה וחוזה מושחר מול חברת פארמה מסחרית.

החיים בתוך חברה אנושית מחייבים מידה מסוימת של הכרח. הם מחייבים עמידה בכללי בנייה, פן תתמוטטנה עלינו תקרות, הם מחייבים מתן זכות קדימה, עצירה באדום, נהיגה בימין הכביש ושימוש בחגורות בטיח... המשך קריאה

החיים בתוך חברה אנושית מחייבים מידה מסוימת של הכרח.
הם מחייבים עמידה בכללי בנייה, פן תתמוטטנה עלינו תקרות, הם מחייבים מתן זכות קדימה, עצירה באדום, נהיגה בימין הכביש ושימוש בחגורות בטיחות, הם מחייבים את פתיחת התיק לפני שומר בכניסה לקניון, וזוהי רק ההתחלה…
האם אפשר לומר שעמידה בחובות אלה היא "כניעה" או ציות עיוור" או התנהלות של"כבשים"?
למרבה הצער בסוף כל משפט שאנחנו אומרים בעברית יושבים בצוותא (כשהם מוקפים בהמוני סימני קריאה מבוהלים) "השואה", "ברית המועצות", "מרתפי השטאזי" ולקינוח "משטרת המוסר האיראנית".
האם אפשר להשוות את חובת עטיית החיג'אב עם החובה להוציא טופס אישור לפני אכלוס בניין (AKA טופס 4)? האם יש דמיון בין החובה לעמוד לפני תמרור עצור לבין הדרישה לשתף פעולה עם השטאזי?
אפשר לומר שנחיצותו של משטר וחשיבותה של מדינה הן סוגיות פילוסופיות. ייתכן שבעתיד תימצא דרך אחרת לקיומה של חברה אנושית (אם בכלל). אבל כל עוד ברור לנו שחוקי התנועה והבנייה (וחוקים רבים אחרים) נועדו לשמר את הזכות הבסיסית ביותר של אדם – הזכות להישאר בחיים – אין מהם מנוס. לא ייתכן שבחירה של פלוני תסכן את חייו של אלמוני. מי שבוחר שלא לציית לחוקי התנועה, לא יוכל להשתלב בתנועה בתור נהג. זהו המחיר שעליו לשלם על בחירתו. מי שבוחר שלא לחסן את עצמו ובכך לשמש סוכן הדבקה, ייאלץ לסכן את עצמו בלבד, כלומר לבדוק את עצמו לפני כל מגע עם מי שבחרו בחיים.

הפסיכוזה של כת ההכחשה גרמה להם לשכוח את הבסיס לחיי חברה. פתאום ההגיון הפך ל"כפייה" ו"הכפייה" הזאת הפכה למסוכנת למרות שבמציאות זה הפוך. הדמגוגיה וגניבת הדעת לא יודעות שובע וההזיות מחלי... המשך קריאה

הפסיכוזה של כת ההכחשה גרמה להם לשכוח את הבסיס לחיי חברה.
פתאום ההגיון הפך ל"כפייה" ו"הכפייה" הזאת הפכה למסוכנת למרות שבמציאות זה הפוך.
הדמגוגיה וגניבת הדעת לא יודעות שובע וההזיות מחליפות את המציאות.
את רוצה להפיץ מחלות ולרצוח זקנים, אני רוצה לנסוע עם האופנוע 200 ולרצוח הולכי רגל, אני גם חומד את הג'יפ פורש של השכן שלי, דברים שאני לא רוצה? למשל לשלם מס הכנסה או בכלל לשלם על דברים זה אני דווקא לא רוצה.
לכן בחברה יש כללים ויש "מבוגר אחראי" ( אפילו שלפעמים אין לו אפילו בגרות ) ויש חוקים ויש כללים ויש אחריות אישית. וכולנו מוותרים קצת כדי לחיות טוב יותר ( ואפילו כדי לחיות נקודה). אז אם עברתם את גיל 5, לפחות מנטלית אתם מבינים שיש "מחיר" ויש פשרה ולא תמיד עושים מה שרוצים.
במחשבה שנייה, מהבכי של חברי הכת אפשר להבין שמנטלית רובם לא עברו את גיל 5…. אז נסלח להם

הפסיכוזה של כת ההכחשה גרמה להם לשכוח את הבסיס לחיי חברה. פתאום ההגיון הפך ל"כפייה" ו"הכפייה" הזאת הפכה למסוכנת למרות שבמציאות זה הפוך. הדמגוגיה וגניבת הדעת לא יודעות שובע וההזיות מחלי... המשך קריאה

הפסיכוזה של כת ההכחשה גרמה להם לשכוח את הבסיס לחיי חברה.
פתאום ההגיון הפך ל"כפייה" ו"הכפייה" הזאת הפכה למסוכנת למרות שבמציאות זה הפוך.
הדמגוגיה וגניבת הדעת לא יודעות שובע וההזיות מחליפות את המציאות.
את רוצה להפיץ מחלות ולרצוח זקנים, אני רוצה לנסוע עם האופנוע 200 ולרצוח הולכי רגל, אני גם חומד את הג'יפ פורש של השכן שלי, דברים שאני לא רוצה? למשל לשלם מס הכנסה או בכלל לשלם על דברים זה אני דווקא לא רוצה.
לכן בחברה יש כללים ויש "מבוגר אחראי" ( אפילו שלפעמים אין לו אפילו בגרות ) ויש חוקים ויש כללים ויש אחריות אישית. וכולנו מוותרים קצת כדי לחיות טוב יותר ( ואפילו כדי לחיות נקודה). אז אם עברתם את גיל 5, לפחות מנטלית אתם מבינים שיש "מחיר" ויש פשרה ולא תמיד עושים מה שרוצים.
במחשבה שנייה, מהבכי של חברי הכת אפשר להבין שמנטלית רובם לא עברו את גיל 5…. אז נסלח להם

הכותבת ניסתה לתאר תופעה שהיא לא בקיאה בה במאת האחוזים. היא כנראה לא חייתה ונשמה את הכפייה אלא תיארה אותה מבחוץ. ולכן הלקונות. למשל חסרה כאן התייחסות לכך שבדיקות אנטיגן שסטודנטים ועובדי... המשך קריאה

הכותבת ניסתה לתאר תופעה שהיא לא בקיאה בה במאת האחוזים. היא כנראה לא חייתה ונשמה את הכפייה אלא תיארה אותה מבחוץ. ולכן הלקונות.

למשל חסרה כאן התייחסות לכך שבדיקות אנטיגן שסטודנטים ועובדים רבים נשלחו לעשות לקחו שעות בטרטור יומיומי. בהמתנה בטור. ולפעמים בנסיעה לקצה השני של העיר או לעיר אחרת כי מוקד הבדיקות נפתח ב־11:00 והשיעור מתחיל ב־8:00 (בעיקר ימי ראשון היו קשים עבורם).
הכפייה על ילדים לא התבטאה רק בבידודים. אלא התרחבה לחוגים כולל תנועות נוער שהפעילות שלהן מתנהלת כמעט לחלוטין בחוץ. כולל ספורט תחרותי (לרוב כפיית בדיקות אבל גם כפיית חיסונים) וספורט רגיל. כשאנחנו יודעים שהשתייכות היא לחם חוקם של הצעירים כי בלי קשרים חברתיים מדובר בהדרה ובגזירה של בדידות על עצמם או דרך ההורים שלהם.
כאן אנחנו נכנסים כבר לממשלת השינוי שהכותבת התאפקה מאוד לא לבקר אבל כתבה משפט וחצי שגם לה יש אשמה. בנט היה ראש וראשון בכופים! הוא רצה שהורים יריבו זה עם זה. שיהיה לחץ חברתי להתחסן. עיריות עשו הכול כדי ליצר תחרויות בין בתי ספר, בתוך השכבות. ולהעניק צ'ופרים כאלו ואחרים למתחסנים.

"ממשלת השינוי" היא זאת שניסתה שוב ושוב ליצור קרעים בחברה. להמליץ לעשות אנטיגן לפני ארוחת החג זה כבר פתח להדיר לא מחוסנים מארוחות חג.

החזר על אבדן יום עבודה בביטוח לאומי לעצמאים לא מחוסנים נמוך יותר. כפייה? תענו בעצמכם.

ללכת לסרט, למופע או לשבת במסעדה בפנים נחשב לרוב לדייט טיפוסי. במשך שנה וחצי ויותר זה לא התאפשר. אנשים הודרו פה מהחברה. לא הוזמנו מראש לאירועים שמחים ולשבעות ולאזכרות. ולאירועים שכן הוזמנו? דרשו מהם תו ירוק גמיש (החלמה/בדיקה מהירה) ולפעמים גם נוקשה (רק חיסונים בתוקף).

בתי אבות, כל מי שרצה להיכנס או לעבוד חויב בבדיקות. סבלו שם מבידודים תכופים ונשנים. סגרו אותם אפילו גם מבני המשפחה בהתחלה. שום ספורט, שום שיחה במשך שבועות רבים על פני שנה אחת.

עובדי הארץ לא יכלו להגיע לעבודה אם לא התחסנו. עובדים של ערוץ 12 כולל טכנאים לא יכלו להיכנס ולהמשיך לעבוד. אינטל ועוד חברות בישראל גם יזמו זאת. זה או חיסון או להיות מובטלים או בחופשה ללא תשלום בלי תאריך סיום. כך שלא תמיד ניתנה "בחירה" שכאמור לא רלוונטית לשאלה של האם הייתה כפייה או לא.

הכותבת ניסתה לתאר תופעה שהיא לא בקיאה בה במאת האחוזים. היא כנראה לא חייתה ונשמה את הכפייה אלא תיארה אותה מבחוץ. ולכן הלקונות. למשל חסרה כאן התייחסות לכך שבדיקות אנטיגן שסטודנטים ועובדי... המשך קריאה

הכותבת ניסתה לתאר תופעה שהיא לא בקיאה בה במאת האחוזים. היא כנראה לא חייתה ונשמה את הכפייה אלא תיארה אותה מבחוץ. ולכן הלקונות.

למשל חסרה כאן התייחסות לכך שבדיקות אנטיגן שסטודנטים ועובדים רבים נשלחו לעשות לקחו שעות בטרטור יומיומי. בהמתנה בטור. ולפעמים בנסיעה לקצה השני של העיר או לעיר אחרת כי מוקד הבדיקות נפתח ב־11:00 והשיעור מתחיל ב־8:00 (בעיקר ימי ראשון היו קשים עבורם).
הכפייה על ילדים לא התבטאה רק בבידודים. אלא התרחבה לחוגים כולל תנועות נוער שהפעילות שלהן מתנהלת כמעט לחלוטין בחוץ. כולל ספורט תחרותי (לרוב כפיית בדיקות אבל גם כפיית חיסונים) וספורט רגיל. כשאנחנו יודעים שהשתייכות היא לחם חוקם של הצעירים כי בלי קשרים חברתיים מדובר בהדרה ובגזירה של בדידות על עצמם או דרך ההורים שלהם.
כאן אנחנו נכנסים כבר לממשלת השינוי שהכותבת התאפקה מאוד לא לבקר אבל כתבה משפט וחצי שגם לה יש אשמה. בנט היה ראש וראשון בכופים! הוא רצה שהורים יריבו זה עם זה. שיהיה לחץ חברתי להתחסן. עיריות עשו הכול כדי ליצר תחרויות בין בתי ספר, בתוך השכבות. ולהעניק צ'ופרים כאלו ואחרים למתחסנים.

"ממשלת השינוי" היא זאת שניסתה שוב ושוב ליצור קרעים בחברה. להמליץ לעשות אנטיגן לפני ארוחת החג זה כבר פתח להדיר לא מחוסנים מארוחות חג.

החזר על אבדן יום עבודה בביטוח לאומי לעצמאים לא מחוסנים נמוך יותר. כפייה? תענו בעצמכם.

ללכת לסרט, למופע או לשבת במסעדה בפנים נחשב לרוב לדייט טיפוסי. במשך שנה וחצי ויותר זה לא התאפשר. אנשים הודרו פה מהחברה. לא הוזמנו מראש לאירועים שמחים ולשבעות ולאזכרות. ולאירועים שכן הוזמנו? דרשו מהם תו ירוק גמיש (החלמה/בדיקה מהירה) ולפעמים גם נוקשה (רק חיסונים בתוקף).

בתי אבות, כל מי שרצה להיכנס או לעבוד חויב בבדיקות. סבלו שם מבידודים תכופים ונשנים. סגרו אותם אפילו גם מבני המשפחה בהתחלה. שום ספורט, שום שיחה במשך שבועות רבים על פני שנה אחת.

עובדי הארץ לא יכלו להגיע לעבודה אם לא התחסנו. עובדים של ערוץ 12 כולל טכנאים לא יכלו להיכנס ולהמשיך לעבוד. אינטל ועוד חברות בישראל גם יזמו זאת. זה או חיסון או להיות מובטלים או בחופשה ללא תשלום בלי תאריך סיום. כך שלא תמיד ניתנה "בחירה" שכאמור לא רלוונטית לשאלה של האם הייתה כפייה או לא.

תודה רבה על הכתבה המעולה, העמוקה, הפילוסופית-ברוחה והשופכת אור חדש את מה שהתרחש כאן, שעדיין קשה לתפיסה מבחינתי. הגיע הזמן לרדת לשורש הדברים ולהבחין בין סוגי הכפייה ובאמת כאן עשית זאת הי... המשך קריאה

תודה רבה על הכתבה המעולה, העמוקה, הפילוסופית-ברוחה והשופכת אור חדש את מה שהתרחש כאן, שעדיין קשה לתפיסה מבחינתי. הגיע הזמן לרדת לשורש הדברים ולהבחין בין סוגי הכפייה ובאמת כאן עשית זאת היטב.

התשובה האולטימטיבית השגורה בדעת הקהל הישראלי: לך אין זכות לכפות עליי סכנת חיים, אז בוודאי שהמדינה צריכה לכפות עלייך לא להיות לידי. לדעתי, ההלם שהסגרים הותירו, פשוט הביא לפסיכוזת המון ... המשך קריאה

התשובה האולטימטיבית השגורה בדעת הקהל הישראלי: לך אין זכות לכפות עליי סכנת חיים, אז בוודאי שהמדינה צריכה לכפות עלייך לא להיות לידי.

לדעתי, ההלם שהסגרים הותירו, פשוט הביא לפסיכוזת המון שממש דבק בעמדה זו .
כי סכנת חיים לא היתה פה, היתה תעמולת הפחדה מטורפת בתקשורת .

עוד 1,718 מילים ו-11 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 5 במאי 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־212 ללחימה ● 132 חטופים עדיין בעזה

הרצוג בטקס יום השואה: "ה-7 באוקטובר לא היה שואה, את הבית הזה אי אפשר להחריב"

נתניהו: בשבעה באוקטובר לא הייתה שואה, לא בגלל היעדר כוונה אלא בגלל היעדר יכולת ● גורם רשמי: "השיחות קרובות לפיצוץ"; משלחת חמאס עזבה את קהיר לאחר שמסרה תשובה למתווכות, ראש ה-CIA יצא לפגישת חירום בדוחא ● 10 רקטות שוגרו מרפיח לכרם שלום, לפחות 14 נפצעו, בהם 3 קשה ● 85 רקטות נורו היום לקריית שמונה, נזק כבד נגרם בעיר

עוד 49 עדכונים

צבא התקפה, לא הגנה

צה"ל, בשמו המלא, אמור להיות צבא ההגנה לישראל. אבל בחינת משימות ההגנה של צה"ל לאורך שנים, מוכיחה שהוא כשל לחלוטין בהגנה על ישראל.

בשבעה באוקטובר נכשל צה"ל בקרב הגנה על גבולות מדינת ישראל – משימתו העיקרית מאז הקמתו. אירועי השבעה באוקטובר הם הכישלון החמור ביותר מאז הקמת המדינה, אבל הם לא אירועים נדירים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 920 מילים
אמיר בן-דוד

גורם מדיני מזיק

הפרסומים כי חמאס שוקל לקבל את ההצעה המצרית לעסקת חטופים הובילו "גורם מדיני בכיר" - שכולם יודעים מיהו, ומכירים היטב גם את משפחתו ואת פקעת האינטרסים שמניעה אותו - להוציא מספר הודעות מבוהלות במהלך השבת ● וגם: הדואר בא היום ● החוצפה של סמוטריץ' ● קרב טולכרם ● איך נולדה סערת הקמפוסים? ● מלחמת האזרחים של ההיפ הופ ● ועוד...

ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, 19 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90

קרפור חוגגת שנה אך אף הבטחה של נתניהו לא קוימה

לפני שנה ראש הממשלה נתניהו הבטיח כי השקת סניף קרפור בישראל תהיה נקודת מפנה ביוקר המחיה ● אלא שמאז הרשת בישראל נקלעה להפסדים עצומים, המנכ"ל עזב, המחירים טסו למעלה ואת הפתרון האמיתי ליוקר המחיה לא רואים באופק ● כך נראה כישלון ממשלתי ידוע מראש ● פרשנות

עוד 1,101 מילים ו-2 תגובות

יום השואה בלתי נתפס השנה

חודש מאי עכשיו. הפרחים פורחים בגנים, השמיים כחולים וצחים, השמש מאירה ברכות. זוהי בלי ספק עונת השנה הנעימה ביותר בישראל.

יש לנו קשר עמוק למקצב של לוח השנה שלנו. החגים והמועדים חוזרים על עצמם כמו עונות השנה, והסדירות הזאת מנחמת ומשרה ביטחון במציאות התזזיתית שבה אנו חיים.

קרין דנה היא ילידת פריז. עלתה לישראל ב-2016. נטורופתית ותרפיסטית הוליסטית, אמא ל-4 ילדים, פעילה למען מספר נושאים בעמותות לזכויות בעלי חיים וטבעונות, זכויות נכים, חינוך, ובריאות. מייסדת שותפה של הפלטפורמה ‘’חשיבה’’ למען ציבור דוברי הצרפתית בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 596 מילים

למקרה שפיספסת

גם אנו, תושבי עזה, חיים כבני ערובה של חמאס

ריאיון סמי עובייד, ששוהה כעת אצל קרובי משפחה ברפיח, משתוקק לחזור לביתו בצפון הרצועה ומאמין שישראל צריכה לספח את הרצועה ("לעולם לא יהיו שתי מדינות, אז בואו ניצור מדינה אחת") ● בריאיון לזמן ישראל הוא מבהיר שחמאס לא נעלם וכי בלי תוכנית ל"יום שאחרי" הוא יחדש את שלטונו: "אף אחד לא רוצה את חמאס, אבל אנשים גם לא רואים אלטרנטיבה"

עוד 2,192 מילים

סיכויי עסקת החטופים משתפרים, אך עם נתניהו קשה לדעת

השינוי שחל בנסיבות ובסיכויים למימוש עסקת חטופים נעוץ בכך, שכעת מי שנושא ונותן מטעם חמאס הוא "בעל הבית" האמיתי, יחיא סנוואר, המסתתר במנהרות, ולא עוד ההנהגה המדושנת בקטאר, שביקשה לדחוק את סנוואר ממרכז הבימה תוך השתלטות על המשא ומתן.

תכני המשא ומתן היו חשובים, אבל חשוב גם לדעת מי ירוויח ממנו. בסבב השיחות הראשון, שאכן הביא לעסקת שחרור חטופים, ההנהגה בקטאר הובילה, וקטאר אכן זכתה בקרדיט, אבל מאז השתנו הדברים. סנוואר הבין, ממקום מחבואו, כי ככל שהשיחות יתקדמו חייו יתקצרו. הרי ישראל חזרה והדגישה כי בכל מקרה חיסולו של סנוואר הוא מטרת מלחמה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,264 מילים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

עקורים

צחי הנגבי עיוות את ההיסטוריה כדי להתחמק משאלת היום שאחרי

ראש המל"ל התפאר כי צה"ל היה קרוב מאוד מלשים יד על סנוואר, אך סילף את ההיסטוריה בדרכו של נתניהו כשטען שגם במלחמה העולם השנייה לא עסקו ביום שאחרי לפני הניצחון על הנאצים ● הטיעון המעגלי מתווסף להודעות התמוהות של נתניהו בשבת, שכבר הכריז על כניסה לרפיח בלי קשר לעסקה ● אולם, רוב הציבור בעד עסקה גם על חשבון רפיח ● פרשנות

עוד 766 מילים ו-1 תגובות

תגובת גנץ להודעה שנתניהו הוציא אתמול הדגישה את העובדה שלא תתקבל שום החלטה על עסקת חטופים בפורום אחר מלבד הקבינט המצומצם ● או כמו שאמר בלינקן: יש דיבורים, ויש מעשים ● גם נתניהו - שימים ספורים לפני 7 באוקטובר נאם באו"ם והדגיש את חשיבותה של ברית אזורית נגד איראן - יודע שמה שעומד על הכף כרגע זה לא רק פעולה ברפיח ● פרשנות

עוד 746 מילים ו-1 תגובות
היום ה־211 ללחימה ● 132 חטופים עדיין בעזה

קרובי כמה מהחטופים: נתניהו פועל לטרפד את השגת ההסכם עם חמאס

לפיד: על ראש הממשלה לשלוח לקהיר את צוות המשא ומתן ● בן גביר: נתניהו התחייב בפניי שלא תהיה עסקה מופקרת ושישראל תפעל ברפיח; הוא יודע מה מחיר הפרת ההתחייבויות ● לוחם נפצע באורח קשה מאוד בקרב בטולכרם; חמישה מחבלים נהרגו בפעולה ● ראש המטה לביטחון לאומי: היינו קרובים מאוד לסנוואר; הפער בין ישראל למנהיג חמאס היה בן פחות ממספר ימים

עוד 28 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

החרם הטורקי זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לחקלאים

ההודעה של טורקיה על ניתוק יחסי המסחר עם ישראל מזכירה: תם העידן שבו אפשר לדרוך על החקלאות ולאיים בייבוא מכאן, משם ומכל מקום בעולם ● הוועידה הלאומית לאנרגיה תתקיים השבוע ללא שום נוכחות של ארגוני הסביבה ● שבעה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, הריסות תחנת משטרת שדרות עדיין לא פונו משטחי הטבע אליהן הושלכו ● ועכשיו הזמן לחוף ניצנים

עוד 1,294 מילים
עקורים

"אחרי האופוריה של החזרה הביתה, האדמה משמיעה את קול הכאב שנספג בה. אנחנו מתקשים להשריש את עצמנו בחזרה. למעשה, הנפש עדיין עקורה"

ד"ר גילי זיוון

בת 68 מקיבוץ סעד. נשואה, אם לחמישה, דוקטור לפילוסופיה יהודית. פונתה למלון בים המלח וחזרה לקיבוץ אחרי חצי שנה

עוד 2,080 מילים ו-5 תגובות
מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן

טראמפ מנמנם בזמן שהמחאה בקמפוסים הגיעה לשיא

פנוי המאהל בקולומביה היה האות לגל פינויים ומעצרים אלימים של מפגינים פרו-פלסטינים בקמפוסים ברחבי ארה"ב - ומה שנשאר הוא התקדים של אוניברסיטת קולומביה שהייתה נכונה לשקול חרם אקדמי על ישראל ● אבל זה פחות מעניין את האמריקאים מאשר התקדים של נשיא לשעבר העומד למשפט פלילי, ונצפה מדי פעם מנמנם באולם המשפט ● ובינתיים באריזונה ביטלו את החוק האוסר הפלות

עוד 1,059 מילים

ריאד או מיגור חמאס: למה לא שניהם? ● אינתיפאדת הקמפוסים זולגת למזרח התיכון ● בכאוס העיראקי גם משפיעניות רשת נמצאות בסכנת מוות ● הסודאנים גוועים ברעב ● והשבוע לפני שלושים שנה: החתימה על הסכם יריחו ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,240 מילים ו-1 תגובות

תקרת הזכוכית נפלה עליה

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-2014 וסיפור פיטוריה המתוקשרים של ג'יל אברמסון, העורכת הראשית של "הניו יורק טיימס" והאישה הראשונה בתפקיד

עוד 2,097 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הִיפּ הוֹפּ 215

אם יש את נפשכם לשכוח לזמן מה מהסכסוך שקורע את המזרח התיכון - אתם מוזמנים להתחבר לסכסוך שקורע את המערב התיכון, בין קנדריק לאמאר ודרייק, שכבר זכה לכינוי "מלחמת האזרחים של ההיפ הופ"

עוד 1,215 מילים

צרות של עשירים

אם הייתם מבקרים בכדור הארץ אחת ל-50 שנה, כנראה הייתם חושבים ש-2024 היא שנה טובה יחסית לקודמותיה ● אבל ההתקדמות המדהימה של האנושות יצרה בעיות חדשות, מטרידות ואולי אף מסוכנות יותר – בעיות השפע: אתגרים בלתי צפויים שעלולים להיות הרי אסון ואף להוביל להכחדת האנושות כולה ● כך עידן השפע יצר את הבעיות העולמיות שמטרידות אותנו היום

עוד 2,078 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה