החיים בתוך חברה אנושית מחייבים מידה מסוימת של הכרח.
הם מחייבים עמידה בכללי בנייה, פן תתמוטטנה עלינו תקרות, הם מחייבים מתן זכות קדימה, עצירה באדום, נהיגה בימין הכביש ושימוש בחגורות בטיחות, הם מחייבים את פתיחת התיק לפני שומר בכניסה לקניון, וזוהי רק ההתחלה…
האם אפשר לומר שעמידה בחובות אלה היא "כניעה" או ציות עיוור" או התנהלות של"כבשים"?
למרבה הצער בסוף כל משפט שאנחנו אומרים בעברית יושבים בצוותא (כשהם מוקפים בהמוני סימני קריאה מבוהלים) "השואה", "ברית המועצות", "מרתפי השטאזי" ולקינוח "משטרת המוסר האיראנית".
האם אפשר להשוות את חובת עטיית החיג'אב עם החובה להוציא טופס אישור לפני אכלוס בניין (AKA טופס 4)? האם יש דמיון בין החובה לעמוד לפני תמרור עצור לבין הדרישה לשתף פעולה עם השטאזי?
אפשר לומר שנחיצותו של משטר וחשיבותה של מדינה הן סוגיות פילוסופיות. ייתכן שבעתיד תימצא דרך אחרת לקיומה של חברה אנושית (אם בכלל). אבל כל עוד ברור לנו שחוקי התנועה והבנייה (וחוקים רבים אחרים) נועדו לשמר את הזכות הבסיסית ביותר של אדם – הזכות להישאר בחיים – אין מהם מנוס. לא ייתכן שבחירה של פלוני תסכן את חייו של אלמוני. מי שבוחר שלא לציית לחוקי התנועה, לא יוכל להשתלב בתנועה בתור נהג. זהו המחיר שעליו לשלם על בחירתו. מי שבוחר שלא לחסן את עצמו ובכך לשמש סוכן הדבקה, ייאלץ לסכן את עצמו בלבד, כלומר לבדוק את עצמו לפני כל מגע עם מי שבחרו בחיים.
משפט טראמפ הוא ההצגה הכי טובה בעיר
במהלך יום העצמאות פורסם, כי מצרים שוקלת להוריד את דרג יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל. הפרסום הגיע זמן קצר אחרי שמצרים הודיעה, כי תצטרף לעתירה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.
בכירים בישראל הגדירו את המצב כ"שפל חדש ביחסים בין המדינות". אלא ששורה של התבטאויות, אשר השמיע באחרונה שר האוצר בצלאל סמוטריץ', מלמדות, כי עבור הימין המשיחי שאותו הוא מייצג (לצד איתמר בן גביר וח"כים בליכוד) – המשבר עם מצרים הוא הזדמנות לקדם מהלך אסטרטגי, שאליו שואפים המשיחיים מזה זמן. מהלך זה חותר, בסופו של דבר, לביטול הסכם השלום שנחתם בין ישראל למצרים ב-1979, ובהמשך לכיבוש חצי האי סיני ולהקמה מחדש של ההתנחלויות שפונו מחבל ימית ב-1982.
עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.
צריך הרבה כדי לגרום לי לכתוב על האירוויזיון, אבל התוצאה בסוף השבוע שעבר הצליחה לעשות זאת, כי היא מסבירה הרבה מהמוזרות הפוליטית בעולם. למשל, את זה שאחד כמו דונלד טראמפ עלול לחזור לבית הלבן.
השירים בדרך כלל בינוניים ומטה, אבל האירוע הפך למרכזי, באמצעות שני עמודי תווך של האדם המודרני: סובלנות כלפי האחר (גייז בעיקר), וחוסר סובלנות כלפי האחר (לאומנות). לעולם השניים לא ייפגשו, אלא בזמן האירוויזיון.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בנימין נתניהו יצא להילחם בחמאסטן ובפתחסטן, והקים על חורבות ישראל את מדינת חרטטן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם