הכותבת ניסתה לתאר תופעה שהיא לא בקיאה בה במאת האחוזים. היא כנראה לא חייתה ונשמה את הכפייה אלא תיארה אותה מבחוץ. ולכן הלקונות.
למשל חסרה כאן התייחסות לכך שבדיקות אנטיגן שסטודנטים ועובדים רבים נשלחו לעשות לקחו שעות בטרטור יומיומי. בהמתנה בטור. ולפעמים בנסיעה לקצה השני של העיר או לעיר אחרת כי מוקד הבדיקות נפתח ב־11:00 והשיעור מתחיל ב־8:00 (בעיקר ימי ראשון היו קשים עבורם).
הכפייה על ילדים לא התבטאה רק בבידודים. אלא התרחבה לחוגים כולל תנועות נוער שהפעילות שלהן מתנהלת כמעט לחלוטין בחוץ. כולל ספורט תחרותי (לרוב כפיית בדיקות אבל גם כפיית חיסונים) וספורט רגיל. כשאנחנו יודעים שהשתייכות היא לחם חוקם של הצעירים כי בלי קשרים חברתיים מדובר בהדרה ובגזירה של בדידות על עצמם או דרך ההורים שלהם.
כאן אנחנו נכנסים כבר לממשלת השינוי שהכותבת התאפקה מאוד לא לבקר אבל כתבה משפט וחצי שגם לה יש אשמה. בנט היה ראש וראשון בכופים! הוא רצה שהורים יריבו זה עם זה. שיהיה לחץ חברתי להתחסן. עיריות עשו הכול כדי ליצר תחרויות בין בתי ספר, בתוך השכבות. ולהעניק צ'ופרים כאלו ואחרים למתחסנים.
"ממשלת השינוי" היא זאת שניסתה שוב ושוב ליצור קרעים בחברה. להמליץ לעשות אנטיגן לפני ארוחת החג זה כבר פתח להדיר לא מחוסנים מארוחות חג.
החזר על אבדן יום עבודה בביטוח לאומי לעצמאים לא מחוסנים נמוך יותר. כפייה? תענו בעצמכם.
ללכת לסרט, למופע או לשבת במסעדה בפנים נחשב לרוב לדייט טיפוסי. במשך שנה וחצי ויותר זה לא התאפשר. אנשים הודרו פה מהחברה. לא הוזמנו מראש לאירועים שמחים ולשבעות ולאזכרות. ולאירועים שכן הוזמנו? דרשו מהם תו ירוק גמיש (החלמה/בדיקה מהירה) ולפעמים גם נוקשה (רק חיסונים בתוקף).
בתי אבות, כל מי שרצה להיכנס או לעבוד חויב בבדיקות. סבלו שם מבידודים תכופים ונשנים. סגרו אותם אפילו גם מבני המשפחה בהתחלה. שום ספורט, שום שיחה במשך שבועות רבים על פני שנה אחת.
עובדי הארץ לא יכלו להגיע לעבודה אם לא התחסנו. עובדים של ערוץ 12 כולל טכנאים לא יכלו להיכנס ולהמשיך לעבוד. אינטל ועוד חברות בישראל גם יזמו זאת. זה או חיסון או להיות מובטלים או בחופשה ללא תשלום בלי תאריך סיום. כך שלא תמיד ניתנה "בחירה" שכאמור לא רלוונטית לשאלה של האם הייתה כפייה או לא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם