עם סיום כהונתה של דורית ביניש כנשיאת בית המשפט העליון, בפברואר 2012, נתלו תקוות רבות באגף הימני של המערכת הפוליטית בנשיא המיועד הבא, השופט אשר גרוניס. נחקק לכבודו אפילו חוק מיוחד במטרה לאפשר את מינויו לנשיא העליון, אף שאופק הכהונה שנותר לו עם פרישתה של ביניש היה קצר במעט משלוש שנים.
אך גרוניס, בין אם היה מודע למוטיבציות הפוליטיות של מי שתמכו במינויו ובין אם לא, לא התכוון לפרוע שום שטר דמיוני שמישהו חשב שהחזיק בידו.
זמן לא רב לאחר תחילת כהונתו כנשיא בית המשפט העליון, התגלגל להרכב בראשות גרוניס תפוח אדמה פוליטי לוהט מאין כמותו: סוגיית פינוי חמישה בתי מתנחלים שנבנו מחוץ להתנחלות בית אל, על גבעה שקיבלה את הכינוי "גבעת האולפנה", על קרקע המצויה בבעלות פרטית פלסטינית.
הממשלה הודיעה בשנת 2011 כי בכוונתה לפנות את הבתים עד מאי 2012, והודעתה זו קיבלה תוקף של פסק דין. ואולם ימים ספורים לפני המועד המיועד, ביקשה הממשלה מבג"ץ באופן חריג "לחדש את הדיון בעתירה" ולשקול מחדש את סוגיית ההריסה.
כל העיניים הופנו לגרוניס – אך הוא דחה בבוז את הבקשה, תוך שהוא נצמד לעיקרון היסודי בדבר סופיות הדיון המשפטי. הפוליטיקאים מימין שראו עצמם כמעין פטרונים שלו התאכזבו. אבל בראשו של גרוניס מעולם לא חלפה המחשבה לגמול להם באמצעות פסיקותיו. הוא שופט, לא פוליטיקאי.
הפוליטיקאים מימין שראו עצמם כמעין פטרונים שלו התאכזבו. אבל בראשו של גרוניס מעולם לא חלפה המחשבה לגמול להם באמצעות פסיקותיו. הוא שופט, לא פוליטיקאי
השנה היא 2023 ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית הוא השופט נעם סולברג. אם תישמר שיטת הסניוריטי, יתמנה סולברג – בכיר שופטי האגף השמרני בבית המשפט העליון – לנשיא העליון בשנת 2028.
רצה הגורל, והסוגיה הראשונה שהתגלגלה לפתחו בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, היא סוגיית מועד הבחירות לכנסת הבאה. בתמצית, השאלה היא אם הבחירות לכנסת ה-26 יתקיימו באוקטובר 2026 או באוקטובר 2027. אפשר גם לנסח אחרת: האם הכנסת הנוכחית תכהן ארבע שנים, או קרוב לחמש שנים, נוכח פרשנות נפתלת של חוקי הבחירות.
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה והיועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק הגישו לסולברג חוות דעת שלפיהן הפרשנות הנכונה מוליכה למסקנה שהבחירות הבאות יתקיימו באוקטובר 2026, בעוד שלוש שנים וחצי. לעומתן, ובאופן רחוק מלהפתיע, טענו סיעות הקואליציה כי הפרשנות הנכונה היא שהבחירות יתקיימו שנה לאחר מכן.
אתמול (חמישי) הכריע סולברג בעתירה שהוגשה לו: הבחירות, הוא קבע, יתקיימו ב-2026, ארבע שנים ממועד הבחירות האחרונות, ולא חמש. מבחינה משפטית, זו הייתה החלטה מתבקשת, כמעט טריוויאלית. מבחינה ציבורית, או פוליטית, המסקנה היא שסולברג צועד בנתיבו של גרוניס. הוא שופט, לא פוליטיקאי. אין לו שום כוונה למלא אחר ציפיותיהם של הפוליטיקאים מימין.
מבחינה ציבורית, או פוליטית, המסקנה היא שסולברג צועד בנתיבו של גרוניס. הוא שופט, לא פוליטיקאי. אין לו שום כוונה למלא אחר ציפיותיהם של הפוליטיקאים מימין
חוות דעת
כל ילד יודע שהבחירות בישראל מתקיימות, לפחות על הנייר, כל ארבע שנים. זהו עיקרון יסוד בדמוקרטיה הישראלית. כך גם קובע סעיף 8 לחוק יסוד הכנסת, שאומר בפשטות: "תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים מיום היבחרה". לכאורה מדובר בעניין פשוט. נכון? לא בדיוק.
חוק יסוד הכנסת וחוק יסוד הממשלה קובעים הסדרים למועד הבחירות לכנסת, בסוף כהונתה של כנסת שהחלה לכהן בבחירות שהוקדמו על ידי הכנסת הקודמת לה. זאת, במטרה שהבחירות בישראל ימשיכו להתקיים, לפחות כעיקרון, בחודש חשוון לאחר חגי תשרי, דהיינו בחודש אוקטובר או נובמבר.
סעיף 36 לחוק יסוד הכנסת קובע בהקשר זה: "החליטה הכנסת להתפזר, תהיה תקופת כהונתה של הכנסת שלאחריה עד לחודש חשוון הקרוב שלאחר גמר ארבע שנים מיום הבחירה".
לוועדת הבחירות המרכזית הוגשה עתירה על ידי עו"ד בנימין שור, אשר לשיטתו נוכח העובדה שהבחירות האחרונות שהתקיימו בחודש נובמבר 2022, הוקדמו על ידי הכנסת הקודמת שחוקקה את חוק התפזרות הכנסת ה-24, הרי שהחישוב הנכון צריך להוביל לכך שהבחירות הבאות יתקיימו בחודש חשוון שלאחר תום חודש חשוון שבו ימלאו ארבע שנים לכהונת הכנסת הנוכחית. ובמילים פשוטות: בנובמבר 2027, כמעט חמש שנים ממועד הבחירות האחרונות.
סולברג נתן החלטה בעניין, אך הכתיר אותה בכותרת "חוות דעת" מאחר שהחוק אינו ברור בשאלה האם נושא קביעת מועד הבחירות מצוי בסמכותו, ותוך שהוא לוקח בחשבון שהנושא עשוי להגיע בעתירה אל שולחנו של בג"ץ.
הכרעתו של סולברג מתבססת פחות על נוסחאות חישוב טכניות המעוגנות בחוקי היסוד, בשאלה כיצד יש לקבוע את מועד הבחירות, ויותר על העיקרון הדמוקרטי היסודי, שלפיו הבחירות בישראל מתקיימות כעניין של עיקרון כל ארבע שנים.
הכרעתו של סולברג מתבססת פחות על נוסחאות חישוב טכניות המעוגנות בחוקי היסוד, ויותר על העיקרון הדמוקרטי היסודי, שלפיו הבחירות בישראל מתקיימות כעניין של עיקרון כל ארבע שנים
סולברג כמובן אינו חורג ממה שמתיר החוק: הכנסת, בעת שקבעה את ההוראות בחוקי היסוד בדבר קביעת מועד הבחירות בשנים 1957-1958, לקחה בחשבון את האפשרות שכהונתה של כנסת עשויה להתארך בחודשים אחדים מעבר לארבע שנים, אם כהונתה של אותה כנסת מתחילה מוקדם יותר בשל בחירות שהוקדמו; אך הכוונה הייתה שניתן להאריך את כהונת הכנסת בחודשים אחדים, לא בשנה שלמה.
"כאשר בוחנים במבט רחב את כלל ההוראות החוקתיות הקובעות את משך כהונתה של הכנסת ואת מועד הבחירות", כתב סולברג, "המסקנה ברורה – רק פרשנות אחת נמצאת אפשרית; זו שמביאה לכך שהכנסת תכהן לכל הפחות ארבע שנים – ולא חמש שנים או קרוב לכך".
הוא מביא ציטוט נושן של השופט מישאל חשין, שכתב באחד מפסקי הדין: "העם בחר בכנסת לארבע שנים בלבד. העם לא נתן ייפוי כוח בידי הכנסת להאריך את תקופת כהונתה שלה עצמה".
סולברג מסכם וקובע כי קיום בחירות בישראל בכל ארבע שנים לכל היותר, הוא "הביטוי המובהק ביותר של הדמוקרטיה הישראלית". מותר להניח שמלבד השערות שהיה או לא היה מי ששיער ביחס להחלטתו בנושא, עצם ההיזקקות לעקרונות יסוד של דמוקרטיה, גם היא חלפה בראשו של השופט, ובמיוחד בעצם הימים האלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו