הנה כמה שורות קצרות, שמנסות לתאר בתמצות רב את מה שקרה לנו בעשרות השנים האחרונות מהכיוון הרעיוני (פחות פוליטי והיסטורי), ואיך הגענו למצב הנוכחי. אמל"ק: בנימין זאב הרצל צדק לגמרי, וגם דודי אמסלם צודק, אבל עם גלקסיה של כוכביות.
* * *
מדינת ישראל ניזומה, קודמה והוקמה כפתרון סוציולוגי לאירופאים חילונים וליברלים ממוצא יהודי, שחשו שלא בנוח בסביבתם. ברוח הימים ההם (סוף המאה ה-19), הפתרון שנראה המתאים יותר הוא הקמת מדינה בדגם מדינות הלאום שקמו באירופה (אביב העמים). המוטיבציה לא היתה דתית, ובוודאי לא משיחית, אלא סוציולוגית-אזרחית.
ד"ר הראל פרימק נשוי לבטי, אב לספיר, לסהר ולגיא, גר בראשון לציון. יועץ טכנולוגי במקצועו – מפתח אלגוריתמים ופיסיקאי, בעל דוקטורט בפיסיקה ותואר ראשון במתמטיקה. בנוסף הוא פעיל חברתי בתחום הפיננסים (יו"ר משותף של עמותת "צדק פיננסי") ובתחום ההומניזם (חבר במועצה הציבורית של עמותת "הבית החילוני") (צילום: ישראל הדרי).
משטרת ישראל כבר אינה משטרת ישראל. כך מסתמן. שום ישראלי לא אמור להתנהג כך, בוודאי לא משרת ציבור במדים. התמונות והעדויות היומיות על אלימות השוטרים במחאות נגד הממשלה ובעד עסקה, כבר לא נתונות לוויכוח.
נשאלת השאלה מהיכן האכזריות, האטימות, הבריונות, האלימות הזו של חלק מהשוטרים נגד מפגינים? כשמביטים בעיני השוטרים הללו בעת פיזור הפגנות המוחים למען עסקת שבויים, אפשר לראות שנאה תהומית למפגינים. תיעוב. חוסר סבלנות. עצבים מרוטים, מתוחים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
לא רבים מודעים לאחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות של ישראל, כי היא התרחשה במחדל ולא במעשה. מדובר בחוסר הרצון להתערב במלחמת האזרחים בסוריה לטובת המתקוממים נגד משטרו של בשאר אל-אסד.
ישראל סירבה להתערב למרות שהקבוצות שלחמו באסד יצרו קשר עם ישראל ושיוועו לסיוע. מתוך קשרים שהיו לי עמם היה ברור כי הם לא ציפו שישראל תיכנס למלחמה עבורם.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום ירושלמי, אתה כתב ופרשן עתיר זכויות, אבל כתיבתך הנוכחית לא עומדת בסטנדרטים מינימליים. באופן קבוע אתה מדברר את התדרוכים והמסרים של נתניהו, דרעי ואחרים בלי לאתגר אותם ולשים בתוך הקשר.
בכתבה זאת, לדומה – מי מינה את סמוטריץ' הכושל לשר בשני משרדים חשובים?? הוא האחראי על הכשלונות אף יותר מהשר עצמו. גם ההשתלחות בפקידות הבכירה שמתפקדת כמובגרת האחראית בכלכלה הישראלית היא חצופה ושקופה, ונועדה להסיט את כל האש מנתניהו.
@בירנית גורן
מדיניות הבידול בין עזה ליו"ש נמשכת גם בעקבות המלחמה, ואין שינוי בעניין במדיניות בנימין נתניהו והימין הקיצוני.
העולם לוחץ ומעקר יכולת אמיתית לתקוף באופן רחב היקף ברפיח. מה שלא נעשה עד כה כבר יהיה קשה לעשות. נתניהו מורתע. הוא מאיים ונסוג, מפגין שרירים ומתקפל, נחוש בהצהרותיו ורכרוכי במעשיו. סוג של "תפסו אותי שאני לא ארביץ".
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש פתרון פשוט לבעייה (אם כי לאו דווקא בהיבט העדתי): לבית הדין הרבני העליון ימונה שופט עליון ולהיפך: בבית המשפט העליון ימונה דיין בבית הדין הרבני. כל נציג כזה יישלח בהסכמת הדונור והאקספטור כאחד. הראשון יביא את בשורת הנאורות, זכויות האזרח והדמוקרטיה לבית הדין הרבני, והרב יביא לבית המשפט העליון את דעת הרבנות והמשפט העברי.
אשר למוצא העדתי: זה אינו צריך להוות שיקול, אלא מצויינות אישית ומזג שיפוטי.