גרשום שלום חזה לפני כמאה שנה את ההתנגשות הישראלית הנוכחית, ונבואתו היא גם פתח אפשרי לפתרון. האחריות מונחת לפתחם של הישראלים הליברלים, וליכולתם לדרוש חזקה מחודשת על היהדות.
1. הר הגעש
במכתב מפורסם משנת 1926 לפרנץ רוזנצוויג, כותב גרשום שלום אזהרה חמורה. הוא מביט בצמיחת הציונות ובהחייאת השפה העברית, שני מפעלי חיים מפוארים, ובמקום לחגוג את תקומת העם ולשון הקודש, הוא חרד.
עוז בן נון הוא שליח בקהילה יהודית בויסקונסין, בוגר תכנית "עמיתי ברונפמן" ויחידת "אגוז". כותב ויוצר תוכן בעמותת "הברית הישראלית-דמוקרטית" הפועלת לחיזוק יחסי ארה"ב-ישראל על בסיס ערכים ליברליים.
הבן שלי אמר את זה כמעט כלאחר-יד. זה היה אחרי לידת בנו האמצעי. ישבנו בערב-שבת משפחתי, בנו התינוק נם בעריסתו ונסחפנו בשיחה שקטה על אבא שלי שמת בשיבה טובה. אמרתי שאבא שלי לא פחד למות, וסיפרתי בהשתאות איך עד אחרון ימיו דיבר על המוות בשוויון-נפש. זה היה תמוה בעיניי ומכאיב, אבל גם יפה, כי העניק לנו שיעור מקדים במה שנפלא מבינתנו, וזו מתנה יקרה.
ואז העיר הבן שלי שככה זה, מי שהיה חייל כמו סבא יעקב וראה את המוות במו עיניו כבר לא פוחד ממנו. והוסיף "כשאתה חייל ונמצא במקומות קשים, יש ימים שאתה חושב לעצמך שאולי זה יום אחרון".
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
את המילים האלה כתבתי בערב יום השואה, על אדמת גרמניה. קוראים לי נוני אלקנה ואני חלק ממשלחת סטודנטים מצטיינים. ההחלטה להיענות להצעה לקחת חלק במשלחת הייתה לא פשוטה והציבה אותי בפני התלבטות קשה: מצד אחד, המצב הביטחוני בארץ היה קשה ורציתי להיות קרובה למשפחה ולחברים. מצד שני, הרגשתי שזו הזדמנות חשובה לייצג את ישראל ואת הסיפור שלנו בעולם, וגם קצת להתנתק מכל המצב בארץ ולתת לנפש מנוחה.
הקושי האמיתי היה לציין את יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה שם, כלומר פה, על אדמת גרמניה. כל אחת מאיתנו מכירה מישהו\י שמכיר מישהו\י שהיה במסיבה, בעוטף או בבסיס. האבל הוא אבל לאומי שהכה אותנו כאזרחי ישראל והידיעה שלא אהיה ביום הזה במדינה שלי בארץ שלי ולהתאחד ביחד צבטה לי.
נוני אלקנה, סטודנטית שנה ג׳ בתקשורת בהתמחות תוכן ויצירה במסלול האקדמי המכללה למנהל אשר משתתפת בימים אלה במשלחת של סטודנטים מצטיינים באוניברסיטאות בגרמניה
לחלק מהאוכלוסייה החרדית יש תירוץ קבוע בנוגע לטקסי האבלות בימי הזיכרון – "מנהג הגויים", אבל השטריימל הוא לא כמנהג גויים? לחלק מהאוכלוסייה הערבית יש תירוץ אחר – זו בעיה של היהודים. הגיע הזמן שהחברה שלנו תפסיק לקבל את הביזוי ההמוני של האנשים שנפלו למעננו.
* * *
בואו נדמיין רגע יחד. אתם נמצאים במדינה זרה כתיירים, ואחד מימי הטיול שלכם נופל במקרה על יום אבל לאומי במדינה שבה אתם מבקרים. כחלק מיום האבל האזרחים עומדים דקה דומיה. מה אתם עושים? ממשיכים לנסוע ברכב כרגיל? מתעלמים מכולם ופשוט ממשיכים ללכת באדישות ברחוב? כנראה שלא. סביר להניח שהייתם יושבים דקה בצד, מתוך כבוד למקום ולאנשיו, ואחרי דקה הייתם חוזרים לעיסוקיכם.
ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש ומרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי. מנהל קבוצת הפייסבוק "אנשי המחר".
משבר שמן הזית: ישראל מתרחקת מביטחון תזונתי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הטוב הזה הוא בזכות ממשלה רשלנית נהנתנית שהמדינה ואזרחיה מעניינים אותה כקליפת השום, אליה מצטרפות חברות המזון הבזויות, חסרות המוסר שמסוגלות להתמסר תמורת כסף. לא אמנע מכנות אותן בשמן, זונות. זה התחיל ב"זאבית" כהן, זה ממשיך באוסם, שטראוס ועוד…
מדוע שלא תתבישו בעצמכם?!
כי לזונות אין בושה!
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין מה להאשים את השפה העברית בהשחתת דרכנו הלאומית או התרבותית. שפה היא כלי, וניתן להשתמש בה גם לטוב וגם לרע. מאתיים שנות תרבות עברית חילונית הוכיחו כי ניתן לחשוב ולדבר בעברית, ואפילו, רחמנא לצלן, להשתמש במילים כמו 'אלוהים' או 'נבואה' או 'גאולה', בלי להיכנע לא למיסטיקה ולא לגזענות או התבדלות לאומית. את האחריות החילונית על חיינו כיהודים אנו חייבים לקחת ולאמץ, וזה ניתן להתבצע בעברית. גם אם נעבור לדבר בלטינית אנו נעמוד בפני הסכנות והפיתויים של גזענות לאומית, הסתמכות על כוחות עליונים, חשיבה מאגית, פריקת עול מוסר וידיעה חסרת פשרות מה טוב לזולת.