מה שהיה כבר לא יהיה יותר. זה מה שאומרים ישראלים אחד לשני, בכעס כבוש שכמוהו לא ראינו.

מעולם לא זעמו כאן רבים כל כך על מעטים ועלובים כל כך.

ביום שאחרי תקום כאן מדינה אחרת – גם את זה אומרים עכשיו ישראלים רבים אחד לשני. אבל איזו מין מדינה זו תהיה?

הלילה היה נדמה לי לרגע שאני מצליח לדמיין אותה.

זה קרה אחרי ששיתפתי את הסטורי מקפיא הדם שהעלה אייל ולדמן, שקבר אתמול את בתו דניאל ואת בן זוגה נעם שי, שנרצחו בטבח במסיבה ליד רעים. צילום שחור לבן אקספרסיבי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשכף יד אדומה מדם מרוחה על פניו כאות קין, כסטירת לחי וכאות אזהרה – "עצור".

הצילום המעובד – שאלפי אנשים משתפים בשעות האחרונות, ושעוד ייחרט בזיכרון הקולקטיבי כאחד הסמלים הוויזואליים המשמעותיים של השבוע הנורא הזה – גורר תגובות רבות, ובהן הטענה שגם כשהכעס עולה על גדותיו, וזה טבעי ומובן עכשיו, אסור להאשים את ראש ממשלת ישראל ברצחנות הלא אנושית של חמאס.

בעניין הזה ראוי לחדד את ההבדל שבין אשמה לאחריות. האשמה על מה שקרה היא כולה של חמאס, לדיראון עולם. היא לא תישכח עוד דורות קדימה.

אבל האחריות כולה של נתניהו. והוא עושה עכשיו כל מה שביכולתו כדי לגלגל אותה לאחרים, כפי שעשה תמיד.

לישראל שתקום כאן ביום שאחרי, יהיו מנהיגים שייקחו אחריות, לא יברחו ממנה. וזה לא יהיה השינוי היחיד.

* * *

יום חמישי בערב התחיל בפאניקה משפחתית. בן משפחה אהוב נמצא עכשיו על גבול הרצועה, מחכה לפקודה להיכנס פנימה. ואין לו אפוד קרמי, שמתאים לתפקיד הקרבי המסוים שלו.

חייל מילואים בתרגיל אימונים ברמת הגולן, 12 באוקטובר 2023 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

במהלך הערב דיברתי עם חברים שמארגנים עכשיו קבוצות שונות של איסוף וחלוקת ציוד צבאי ללוחמים על קו הגבול. במקביל, דובר צה"ל חזר והדגיש בכל אחד מהתדרוכים לתקשורת, שהלוחמים מצוידים היטב ואין צורך לדאוג להם.

אבל העדויות שהגיעו מהשטח, כולל מלוחמים ביחידות החוד, סיפרו סיפור מטריד אחר. הלב מבקש להאמין לדובר צה"ל, אבל הספק מנקר. כשמשבר האמון בהנהגה כל כך עמוק וכל כך מקיף, ותחושת הבגידה כל כך צורבת, למה שנשים מבטחנו דווקא בהצהרות של דובר צה"ל?

בשעות הערב שלחה לי חברה שמארגנת קבוצת מתנדבים מנוסים, שפועלים לייבא לארץ במהירות ציוד חיוני ללוחמים, את ההנחיות המיוחדות שהוציא אגף המכס והמע"מ במשרד האוצר ביום רביעי, 11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי השבת השחורה.

תחת הכותרת "שחרור תרומות לחיילי צה"ל" נכתבו הדברים המדהימים הבאים:

"גורם המעוניין לתרום ציוד לחימה לחיילי צה"ל יפנה למנהלת 'תרומות מיגון' של משרד הביטחון… המנהלת תבחן את העמידה של הבקשה בתנאים הבאים:

א) מדובר בתרומה,
ב) מדובר בציוד לחימה,
ג) צה"ל מאשר קבלת התרומה…

במידה והתרומה עומדת בשלושת התנאים המצטברים, נציג משרד הביטחון ידאג להגיש הצהרות ייבוא על שם משרד הביטחון, יסווג את הטובין בפרט מתנה 621 (פטור מחוקיות יבוא וממיסים למעט מע"מ) וירשום בשדה ההערות במשגור כי מדובר בתרומה".

וכך זה ממשיך עם עוד ועוד הנחיות ותיאור מסלולים ביורוקרטים שונים, שיש לעבור בטרם יותר להכניס את הציוד הנכסף לארץ.

ארגון תרומות מזון ומצרכים לחיילים עת ידי מתנדבים בתל אביב, 9 באוקטובר 2023 (צילום: מרים אלסטר)

עוד לפני שנודע ש"אחים לנשק" הצליחו – כנראה – להתגבר על התנגדות הפקידים ועל סעיף 621 והכניסו לארץ משלוח אפודים חיוני מאין כמותו, החלו להתפרסם הידיעות הראשונות על ההתרעות המודיעיניות שהגיעו לשב"כ ולמטכ"ל בשעות שלפני פתיחת מתקפת חמאס.

ירון אברהם ודנה וייס, שני כתבים שמסקרים את המערכת הפוליטית ולא הצבאית, פרסמו אמש לאורך הערב פרטים שונים, שאושרו לפרסום על ידי הצנזורה, על התייעצויות בהולות שנערכו בשתיים בלילה ובארבע לפנות בוקר בלילה שבין שישי ושבת, בהשתתפות הרמטכ"ל הרצי הלוי ובכירי המטכ"ל.

בהתייעצויות, על פי הדיווחים, נדונו התרעות מודיעיניות שונות על תזוזות חשודות של אנשי חמאס ליד הגדר – התייעצויות שבסופן הוחלט "לחכות לבוקר".

גם ראש שב"כ, כך נודע, הגיע למטה הארגון בלילה לדיון חירום, שבעקבותיו הוקפץ צוות מיוחד של שב"כ לעוטף עזה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי בהערכת מצב בקריה בתל אביב, 8 באוקטובר 2023 (צילום: חיים צח / לע"מ)

מעט אחר כך פרסמה לשכת ראש הממשלה את ההודעה הבאה, שנראית כאילו נוסחה על ידי בינה מלאכותית שמייצרת כתבי הגנה לוועדת חקירה:

"ראש הממשלה נתניהו עודכן רק בשעה 06:29 עם פרוץ הקרבות ולא לפני כן. הוא מיד יצא לקריה, קיים הערכת מצב וכינס את הקבינט. ראש הממשלה הגיע לקריה בשבע וחצי בשבת".

רק לי זה נראה כמו מהלך ספין קלאסי, שנועד להסיט את הזעם הציבורי אל הרמטכ"ל וראש שב"כ ש"ידעו בזמן ולא עשו כלום"? למי יש אינטרס להוציא ולאפשר פרסום ידיעות זורעות רפיון כאלה, על ישיבות ליליות סודיות של המטכ"ל והשב"כ?

רק לי זה נראה כמו מהלך ספין קלאסי, שנועד להסיט את הזעם הציבורי אל הרמטכ"ל וראש שב"כ? למי יש אינטרס להוציא ולאפשר פרסום ידיעות זורעות רפיון כאלה, על ישיבות ליליות סודיות של המטכ"ל והשב"כ?

המחשבה שאל מול הזוועות שכולנו עוד מתקשים לעכל, ראש ממשלת ישראל היה עסוק בערעור מעמדם הציבורי של הרמטכ"ל וראש שב"כ, בזמן שהם כבר מנהלים מערכה כבדה ושולחים לוחמים לסכן את חייהם – היא מחשבה בלתי נסבלת ממש.

אבל בישראל שעומדת להשתנות בקרוב – גם זו בשורה שאי אפשר לברוח ממנה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש שירות הביטחון הכללי רונן בר, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי באוגדת אזור יהודה ושומרון, 3 ביולי 2023 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

* * *

ממש באותו זמן הודיעה גלית דיסטל-אטבריאן שהיא מתפטרת מהממשלה ומתפקידה כשרת ההסברה.

צריך להקדים ולומר: ההתפטרות של דיסטל-אטבריאן היא אירוע שולי וחסר חשיבות, שבו פוליטיקאית שולית וחסרת חשיבות התפטרה ממשרד שולי וחסר חשיבות. דיסטל-אטבריאן תיזכר בעתיד – אם בכלל – כלא יותר משאלת טריוויה לבעלי זיכרון חד.

הסיבה היחידה שאני נדרש כאן לאירוע השולי הזה, היא רק בגלל העובדה שביום רביעי התראיינה השרה לערוץ 12 ואמרה, ביהירות האופיינית לה, שהמשרד שלה "עובד בצללים" ושהוא פועל מסביב לשעון "למתג את התדמית" ושהיא כבר הגיעה להישגים כבירים שבזכותם "אנחנו בימים טובים, העולם איתנו".

בהודעת ההתפטרות שלה, ביום חמישי, רק 24 שעות אחרי הריאיון הזה, היא כבר כתבה "כשאני רואה את משרד ההסברה שהתרוקן מהסמכויות שניתנו לו מלכתחילה – אין לי אלא להודות ביושר שכל יום שבו הוא מופעל מעתה ואילך מהווה בזבוז של כספי ציבור".

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כלומר ביום רביעי, כשהיא נשאלה על פעולותיה, השרה פשוט שיקרה בלי למצמץ. ואפילו בנסיבות האיומות של השבוע, זו נראתה לה התנהגות סבירה והגיונית.

* * *

וכך אני מגיע ליום שאחרי. לישראל שתקום מהאסון ותתחיל לבנות את עצמה מחדש.

הוויכוחים שמפלגים את החברה הישראלית לא הולכים לשום מקום. ההתגייסות המרגשת, רוח ההתנדבות והסולידריות המפעימה של השבוע האחרון יתפוגגו מטבע הדברים. דתיים וחילונים, ליברלים ושמרנים, מתנגדי כיבוש וחסידי ארץ ישראל השלמה, קיבוצניקים ומתנחלים, אליטה ופריפריה – לא יתחבקו סביב מדורת השבט וישירו יחד קומביה בשש אחרי המלחמה.

אין צורך בכדור בדולח כדי לנבא שביחס לפלסטינים, לערבים ולמוסלמים – ישראלים יהיו מעתה ימנים יותר. כועסים יותר. פחות נכונים לפשרות. בטח חשדנים יותר. אולי גם גזענים יותר.

אין צורך בכדור בדולח כדי לנבא שביחס לפלסטינים, לערבים ולמוסלמים – ישראלים יהיו מעתה ימנים יותר. כועסים יותר. פחות נכונים לפשרות. בטח חשדנים יותר. אולי גם גזענים יותר

מיצג מחאה נגד ריבוי מקרי הרצח, במסגרת ההפגנה בקפלן בתל אביב, 6 במאי 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

כל המחלוקות המוכרות על דמותה של החברה הישראלית ימשיכו ללוות אותנו גם בשנים הבאות. אבל ביום שאחרי המלחמה – נהיה חייבים לוודא יחד, שאת הוויכוחים האלה ואת המדינה כולה ינהלו אך ורק אנשי אמת, שטובת הכלל – כפי שהם מבינים אותה – קודמת לטובתם האישית בכל זמן ובכל תנאי.

אם תרבות השקר, הספינים הציניים, הקמפיינים הרעילים, הטריקים והשטיקים, הנאמנות וההפקרות, היהירות והזחיחות, רדיפת הכוח, הכסף והכבוד לא יעברו מהעולם יחד עם מחבלי חמאס – לא נוכל לשקם את ישראל.

אם תרבות השקר, הספינים, הקמפיינים הרעילים, הטריקים והשטיקים, הנאמנות וההפקרות, היהירות והזחיחות, רדיפת הכוח, הכסף והכבוד לא יעברו מהעולם יחד עם מחבלי חמאס – לא נוכל לשקם את ישראל

ב-7 באוקטובר נשמעה בכל רחבי ישראל אזעקת אמת. אם היא לא תעיר אותנו – לא תהיה לנו תקומה.