הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ
[עמוס פרק ג, ג]
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
מהפסוק של עמוס למדו חז"ל לקחים רבים, ובעיקר שהמילה "יחדו", כנגד "יחד", מצביע על התוועדות. בראש השנה אנו קוראים שני פרקים של ספר בראשית, גירוש ישמעאל ועקידת יצחק. שני מקרים קשים על יחסי הורים וילדים.
בשני הסיפורים יש סוף טוב, ישמעאל אמנם מגורש מחלקו של אברהם, אבל ה' דואג לו לעושר, אושר, הרבה ילדים, וכוח שליטה על חבל ארץ גדול. יצחק מצליח למצוא אישה ולהקים משפחה, וגם מקבל הבטחה של הרבה צאצאים ואותה ארץ שהובטחה לאברהם, דהיינו ארץ ישראל.
ואחרי סיפור על גירוש ישמעאל מופיעה העקידה של יצחק. בדרך להר להקריב את בנו מופיעה השיחה הזאת:
(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
[בראשית פרק כב, ו-ח]
מכיוון שהמילה "יחדו" אומרת שהתוועדו, שדנו והסכימו, המדרש מרשה לעצמו לכתוב:
"וילכו שניהם יחדו" זה לעקוד וזה להיעקד, זה לשחוט וזה להישחט. [בראשית רבה וירא פרשה נו]
יצחק, שלפי המקורות היה בן 37 בזמן העקידה, הולך בהסכמה שלמה עם אביו (הוא נולד כשאמו הייתה בת 90 והיא נפטרת בעקבות העקידה בגיל 127). ואז השאלה היא למה? מן ההתחלה כתוב "והאלוהים נסה את אברהם" (בראשית כב, א). אנו יודעים מראש שזה ניסיון.
אבל ניסיון של מה? כמעט כל הקוראים של הפרק מבינים שזה ניסיון של צייתנות לפקודה מאלוהים. אבל, מה אם הניסיון הוא: האם אברהם הצליח לחנך את בנו באותה רמה של אמונה לציית לאלוהים שהוא הפגין בכל חייו? מה אם הניסיון הוא לבדוק מידת הדבקות שהאב העביר לבן? אם כן זה ניסיון גם ליצחק. והנה לפי ההבנה של "יחדו" אנו למדים שאכן יצחק מקבל על עצמו אותה רמה של מחויבות כזאת של אביו. הוא הולך להישחט.
אכן אברהם ויצחק מצייתים לפקודה האלוהית באותה רמה של התחייבות, אבל בסוף אלוהים זורק עוד אתגר לאברהם וליצחק. מלאך ה' קורא לאברהם מן השמים "אל תשלח ידך את הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה…" (בראשית כב, יב).
האם האוטונומיה האנושית, המורכבת מכל החכמה, תבונה ושיפוט האנושי – מספיקה כדי להכריע בעניין כשפקודות אלוהים לא ברורות, או אפילו סותרות?
איך להגיב כשפקודות אלוהים סותרות? אם הפקודה האלוהית, כמו שאני קלטתי אותה, פתאום מופיעה לי בסתירה לפקודה הראשונה, מה אני אמור לעשות? האם השכל שלי, התחושות המוסריות שלי על טוב ורע, התובנות שלי על הקיום – האם כל זה בידי כדי להחליט מה לעשות, כאשר קיימת סתירה בין מה שהבנתי כשתי פקודות שונות מאלוהים?
האם האוטונומיה האנושית, המורכבת מכל החכמה, תבונה ושיפוט האנושי – מספיקה להכריע בעניין של פקודות אלוהים לא ברורות, או אפילו סותרות?לפי סיפור העקידה התשובה היא – כן, בהחלט. כנראה שזהו המסר הגדול של העקידה, כי הדבר היחיד בכל הסיפור שאברהם, בהסכמת יצחק, מחליט לבד בלי שום פקודה מאלוהים זה לקחת את השה הנאחז בסבך בקרניו ולהקריב אותו "תחת בנו".
ההחלטה להחליף קרבן של חיה במקום קרבן של אדם איננו דבר של מה בכך בתולדות האנושות. לפי הסיפור זאת מהפכה במחשבה האנושית, מהפכה לטובה שגם מחזקת את האוטונומיה המוסרית של בני האדם.
ההחלטה להחליף קרבן של חיה במקום קרבן של אדם איננו דבר של מה בכך בתולדות האנושות. לפי הסיפור זאת מהפכה במחשבה האנושית, מהפכה לטובה שגם מחזקת את האוטונומיה המוסרית של בני האדם.
ובכל זאת, אנו מבינים את מערבולת ההרגשות והמחשבות כאשר הבנים והבנות שלנו נדרשים להפגין מחויבות עד אפשרות של מוות לאמונות ולאידיאלים של ההורים. הרי כל ההיסטוריה של עם ישראל נשענת על המורכבות של דבר זה.
כאזרח ישראל ששרת במלחמות העם, ושבנו שרת, ועכשיו הנכדים משרתים, אי אפשר לא להרגיש את עוגמת הנפש של אברהם ויצחק. וגם הגאווה של נאמנות ודבקות של ילדינו, בנים ובנות, שמקבלים על עצמם את האתגר. ותמיד צריך להתפלל, ולקוות, ולפעול כדי לקיים שלום שיהפוך את הכורח הזה לדבר סמלי בלבד.
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם