אחרי מלחמת יום הכיפורים שירתתי ארבע שנים בחטיבת השריון שבע ברמת הגולן. בתקופות שלא התאמנו וישבנו בבסיסי הקו שבאחריות החטיבה, היינו מקיימים שגרה של מוכנות מיידית למלחמה שתפרוץ עוד רגע.
הסבירו לנו שהסורים רוצים לתקוף אותנו ויש להם את היכולת, וכי אנחנו צריכים להיות מוכנים עם האצבע על ההדק ולא להמתין לידיעה שהם יוצאים לדרך. כל בוקר, לפני זריחה, הייתה הפלוגה בתוך הטנקים כשהם מונעים, אחרי טיפול ובדיקת כל מערכות הנשק. הכרנו כל גבשושית ביננו לבין הגבול. מאז עסקתי עשרות שנים בסיכול טרור.
חיים רובוביץ היה ראש אגף בדימוס בשב"כ והמנכ"ל הראשון וממייסדיה של עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", שפעילה ב-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. חיים הלך לעולמו ב-16 בדצמבר 2023. יהי זכרו ברוך.
יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.
הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".
עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?
חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת
חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.
עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש הבדל גדול בין 1973 ו- 2023. היקף ומיקום הכוח שמאחורי מכשול הוא לא רק פונקציה של כוונת האויב והאמצעים העומדים לראשותו. הוא גם פונקציה של היקף השטח שמאחורי המכשול.
ב- 1973 מאחורי התעלה היה חצי האי סיני ובתווך מעברי הגידי והמתלה שהיו מקשים מאוד על דהירה של הצבא המצרי מזרחה. לעומת זאת בעוטף עזה הישובים ממוקמים בצמידות ובקרבת חומת ההפרדה. בגלל הצמידות של הישובים לחומת ההפרדה יש צורך בכוחות הפרוסים לאורך החומה וייתנו מענה מידי לכל איום של האויב.
בעוטף עזה לא רק של היה כח בהיקף הראוי למתן תגובה, אלא שגם לא היה כח שייתן מענה מידי גם בהיקף כוחות קטנים. למרות שעל שמירת חומת ההפרדה הופקדה אוגדת עזה, לא היה במקום שום כח לוחם, פשוט כלום. לפי הדיווחים בתקשורת נלחמו בשטח כוחות מנהלה וכוחות שבאו למקום מיוזמתם.
לעניות דעתי חומת ההפרדה והישובים שמאחוריה ועליהם היא היתה אמורה להגן הופקרו.
איכן היתה אוגדת עזה ? ולמה היא לא היתה במקום שיועדה להיות בו?