ביום 27 ליולי 2018, בט"ו באב, יום האהבה, דרס אליהו בר זכאי את הנער אילון שלו אמסלם ואת חברו דניאל חכמי. בר זכאי נהג במהירות רבה, בהיותו שיכור, למרות שהוזהר על-ידי חבריו שלא לעשות זאת. הוא עלה עם רכבו על המדרכה עליה עמדו שני הנערים ופגע בהם בעוצמה.

אילון הועף למרחק של כ-26 מטר. הוא נמצא מאוחר יותר על ידי עוברת אורח, ללא רוח חיים. דניאל נפצע קשה. את השעות הבאות הקדיש הפוגע – לא לעזרה בחיפושים אחר אילון, לא לקריאה לשירותי ההצלה, לא להתעניינות בשלומו של דניאל ובוודאי לא להושטת עזרה לקורבנותיו. הוא הקדישן לטשטוש הראיות וניסיונות לחמוק ממתן הדין על מעשיו.

אילון הועף למרחק של כ-26 מטר ונמצא ע"י עוברת אורח ללא רוח חיים. דניאל נפצע קשה. את השעות הבאות הקדיש הפוגע – לא להושטת עזרה לקורבנותיו, אלא לטשטוש ראיות וניסיונות לחמוק ממתן הדין על מעשיו

הוא ערך שיחות טלפון כדי לתאם גרסאות, הנחה את חברו לשקר בחקירה, מחק שיחות מפלילות שהוקלטו במכשיר הנייד שלו, שתה כמויות גדולות של מים כדי לשבש את בדיקת האלכוהול הצפויה, ובהמשך שיבש את בדיקת הינשוף וסירב לבדיקת דם. לצד כל אלה, וידא עם אחיו שלרכב יש כיסוי ביטוחי.

כאמור, בטרם עלותו על רכבו הוזהר בר זכאי על ידי חבריו שלא לנהוג לנוכח שכרותו, אך הוא דחה את דבריהם בזלזול ולא שעה להם כי היו לו מבחינתו, כדברי בית המשפט, דברים חשובים יותר לעשותם: לנהוג שתוי ובשיא המהירות למועדון שלוותה כדי להוסיף לשתות ולבלות.

בחקירתו סירב להביע חרטה גם כשחברו, במהלך העימות ביניהם, התחנן בפניו שיעשה כן, ואמר לו שאין בכך כדי לגרוע מטענתו לחפותו. במשפט עצמו כפר באחריותו לתאונה. הוא האשים את "הסיבוב המפתיע", "הכביש הרטוב" ו"הצמיגים התקולים".

כדברי השופט בני שגיא, הוא הציג נרטיב של חפות מוחלטת, לצד עמדה קורבנית. בהכרעת הדין כתב השופט כי אין לו אלא להסכים עם דברי התובעים אשר ציינו כי הנאשם הסיר מעליו את מעטפת המוסר האנושית הבסיסית, ובזמן שאילון ז"ל ודניאל דיממו בזירת התאונה, החל בביצוע שורת פעולות שכל מטרתן הייתה למלט את עצמו מלשאת באחריות על מעשיו; שכל תמרורי האזהרה האפשריים נראו, התסריט היה ידוע מראש וכך גם סופו הטרגי; שמראשית הדברים יכולת לדעת כיצד תסתיים הנסיעה הארורה, ולצופה בסרט הזה לא נותר אלא להכיר את הקורבן, את אילון זכרו לברכה.

בר זכאי נדון לעונש של 12 שנות מאסר בפועל. חלק מהן בגין התנהגותו לאחר התאונה.

בטרם עלותו על רכבו הוזהר בר זכאי ע"י חבריו שלא לנהוג לנוכח שכרותו, אך הוא דחה את דבריהם בזלזול כי היו לו מבחינתו, כדברי ביהמ"ש, דברים חשובים יותר לעשותם: לנהוג שתוי ובשיא המהירות למועדון

אני מתנצל בפני הקורא על המעבר החד למציאות המזוויעה שאנו נתונים בה.

ביום 7 לאוקטובר 2023, שמחת תורה, חדרו אלפי מחבלי חמאס לשטח ישראל. הגדודים שאמורים היו להימצא שם ולעמוד בפניהם, הוסטו זה מכבר לאבטחת מתנחלים באיו"ש.

הכוחות המעטים שכן הושארו במקום עשו כמיטב יכולתם, אך לנוכח מתקפת הפתע וללא סיוע שבושש להגיע לא היה להם סיכוי מול כוח רצחני של אלפי מחבלים חמושים.

רוב החיילים והחיילות נורו למוות על ידי הפולשים. מאות חוגגים במסיבת מוסיקה, שלום ואהבה – נטבחו. משפחות שלמות נרצחו. הורים לעיני ילדיהם. ילדים לעיני הוריהם. נשים צעירות נאנסו באכזריות בלתי נסבלת. גופות בותרו. ראשי תינוקות נערפו. ניצולי שואה נורו למוות או נחטפו. המחבלים עברו מבית לבית. רצחו, עינו, התעללו, שרפו חיים. הטבח נמשך ברציפות ולא הופסק, לא כעבור שעה או שעתיים, ולא בתום יום או יומיים. בכל שעה, בכל דקה, נוספו עוד ועוד קורבנות למעגל האימה, הרצח, החטיפה, ההשמדה.

אזרחים רבים, קציני מילואים בכירים ושאינם כאלה, נסעו מייד לעוטף כדי להילחם במחבלים, לחלץ, לסייע. ואכן עלה בידי אותם אנשים, לצד חיילי וחיילות צה"ל,  שוטרי מג"ב, בדואים מהדרום, תושבי העוטף, חלק ממשתתפי המסיבה ואחרים שסיפורי גבורתם עוד יסופרו, לפנות ולהציל מאות לכודים, נצורים, מופקרים. אודים ממשרפות חמאס. לולא אותם ישראלים נפלאים – היה מספר הנרצחים, הפצועים והחטופים גדול לאין שעור.

הכוחות המעטים שלא הוסטו לאבטחת מתנחלים, והיו במקום ב-7 באוקטובר, עשו כמיטב יכולתם, אך לנוכח מתקפת הפתע וללא סיוע שבושש להגיע לא היה להם סיכוי מול כוח רצחני של אלפי מחבלים חמושים

באותן שעות נראה היה שראש הממשלה טרוד גם בדברים אחרים. הוא הגיע לקריה כדי לנהל את האירוע. כלומר – את האירוע התקשורתי, לכאורה. לא של המדינה חלילה, אלא של עצמו.

פחות משעתיים לאחר הגיעו לקריה כבר הוציא גורם מדיני הודעה לפיה הצבא הוא שהטעה את הממשלה באמרו לה "שחמאס מורתע". אותו גורם דאג לפרסם בסמוך לאחר מכן, הפעם באמצעות ערוץ אחר, שבעוד שהצבא והשב"כ קיבלו התראה ערב קודם, ראש הממשלה עודכן רק בשבת בבוקר.

מנהלי ערוץ טלוויזיה שהעז למתוח ביקורת על המנהיג – נקראו לשיחת נזיפה. מכונת הרעל שלו נכנסה מייד לפעולה, בראש ובראשונה נגד צה"ל: טינפה, העלילה, ייצרה קונספירציות והסיתה. לא רק תוך כדי הלחימה, אלא אף בעיצומו של הטבח.

תוך אפס זמן ננעלה מכונת הרעל גם על מטרות אחרות מקרב אזרחי ישראל, החיים והמתים. בהמשך, קרא אליו בנימין נתניהו לדגל את אנשי ערוץ 14, דוברי הליכוד ודוברי משפחתו. ההסברה הלאומית נמסרה לידי הנאמנים האישיים.

גורלו של אילון שלו ז"ל נגזר ככל הנראה בעת הפגיעה בו. אך נשאלת השאלה כמה אנשים ונשים, זקנים וטף יכול היה אולי ראש ממשלתנו להציל אילו נפנה, כל כולו, להגנתם – במקום להגנה על עצמו ותדמיתו?

באותן שעות היה רה"מ טרוד גם בדברים אחרים. נראה היה שהגיע לקריה לנהל את האירוע – התקשורתי. של עצמו, לכאורה. פחות משעתיים אחרי כבר הוציא גורם מדיני הודעה לפיה הצבא הוא שהטעה את הממשלה

האם יתכן שלפחות כמה היו ניצלים אילו נתניהו היה מנצל כל רגע ורגע מזמנו לשליחת עוד ועוד כוחות לעוטף, ולפחות לוודא שהדבר נעשה? אילו העמיד את ציי מסוקיו, מאבטחיו ורכביו לצורך העניין? אילו היה מקדיש לנצורים, לנרצחים, למעונים, את כל עתותיו? לו היה נפנה למצער לשיחות עם הנצורים שהתחננו לעזרה, שעות וימים, עד שקולם נדם?

מאז חלפו כמעט שלושה חודשים. בשעה שחיילי ומפקדי צה"ל נלחמים ונופלים בעזה בשליחות מדינתם ועבורה, והחטופים נמקים ומתים במנהרות חמאס, ראש ממשלתם טרוד, בין השאר, בדברים אחרים.

הוא טרוד בקמפיין פוליטי, בהתנערות מכל אחריות, בהאשמת החיים והמתים, ביצירת יריבויות לצרכיו (כולל עם מי שנחלצו לעזרתנו ובראשם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן), בשיסוי הבייס בכל מי שעולה או לא עולה על הדעת, במינויים הזויים שדבר אין להם עם טובת המדינה ואזרחיה, בהעלאת ציוצים נגד צה"ל והשב"כ באישון לילה ומחיקתם לאחר פיזור הרעל וספיגתו, בהכפשת המוחים והמתנדבים, בביזת שאריות כספינו לשם שיחוד שותפיו להרס לבל ינטשוהו, בחלוקת נשקים למצביעיהם של האחרונים, נשקים העלולים לשמש אף למלחמת אזרחים עתידית, בלקיחת קרדיט על כל הצלחה נקודתית ובהתנערות מכל כישלון קולוסלי, ובחיסול שאריות סיכויינו לחיות במולדתנו בשלום ובביטחון אחרי המלחמה שאף פעם לא די לה, כלומר לו.

על כל אזהרה שקיבל בר זכאי מחבריו על שכרותו, קיבל נתניהו רבבת התראות על הפגיעה האנושה שמסב הוא למדינתו בנחישותו להפכה לדיקטטורה. זאת מעבר להתראות שקיבל בדבר השלכות עיקשותו ונחישותו לממן ולחזק את חמאס.

על כל אזהרה שקיבל בר זכאי על שכרותו, קיבל נתניהו רבבת התראות על הפגיעה האנושה שהוא מסב למדינתו, בנחישותו להפכה לדיקטטורה. וזאת מעבר להתראות על השלכות נחישותו לממן את חמאס

הוא נחשף לאזהרות מפורשות, לתחנונים כי יחדל, להתראות על הסכנה הקיומית שישראל נתונה בה, להפצרות, תוכפות והולכות, באופן כמעט יום יומי במשך קרוב לשנה, בישראל ומחוצה לה, ומאינספור מומחים בכל תחום שהוא – לרבות מאות בכירים לשעבר במערכת הביטחון. הוא קיבל כאלה משר הביטחון שלו וגם מהרמטכ"ל עצמו, באותן פעמים שניאות ברוב טובו להיפגש עימו.

נאמר לו (ואף נכתב לו – ר' חיים לוינסון, הארץ) פעם אחר פעם שמעשיו ומעשי שותפיו להרס מציבים את אזרחי ישראל בסכנת חיים. שהאויב צופה בריסוק לכידותה של החברה הישראלית, סבור שהיא נמצאת בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלה מאז הקמתה, וקרבה לפיכך הסכנה להסלמה צבאית, בכל החזיתות.

אמ"ן הזהיר האחרונה את ראש הממשלה, שר הביטחון וצמרת צה''ל: ההרתעה הישראלית נשחקת באופן מדאיג. pic.twitter.com/uKYeFH6AY9

— יואב לימור Yoav Limor (@LimorYoav) April 4, 2023

הוא לא שעה לאותן אלפי התראות ואזהרות מפורשות כי היו לו דברים חשובים יותר לעשות: לחזק את חמאס, להחליש את הרשות ובכך לשמור על הקואליציה המשיחית שהקים ולהבטיח בכל מחיר את שרידותו הפוליטית; לחסל את הדמוקרטיה הישראלית ואת משפטו, להשתלט על בית המשפט העליון, להסית איש נגד אחיו, להפקיר את השירות הציבורי בידי נאמניו וחנפניו והגרועים באנשיהם ולהפוך את עצמו לשליט נצחי הפטור וחסין מנבצרות, סבירות וביקורת.

הוא לא שעה לאלפי התראות מפורשות כי היו לו דברים חשובים יותר לעשות. למשל, לחזק את חמאס, להחליש את הרשות ובכך לשמור על הקואליציה המשיחית שהקים ולהבטיח בכל מחיר את שרידותו הפוליטית

התסריט היה ידוע מראש למתבונן. לכל מי שלא עצם את עיניו מהתבונן. ברור היה לכל מי שהביט באימה ובזעזוע על מסע ההרס של הממשלה, כיצד תסתיים נסיעה זאת. אכן, הצופה מהצד לא יכול היה אולי, עובדתית ונפשית, לצפות את היקף מעגל הרצח, את אוזלת ידו של צה"ל ואת השעות הרבות מידי שנדרשו לו להשיב מלחמה ולהגן על אזרחי ישראל, ובוודאי לא את האכזריות הבלתי נתפסת של הרוצחים הנבזים. את זאת האחרונה שום בן אנוש לא יכול היה לצפות. אך המתקפה עצמה, תוך ניצול הפקרת העוטף והשבר שנזרע בעם על ידי המנהיג, משרתיו ושופריו – היתה צפויה וברורה.

לצופה נותר רק להכיר את הקורבן. את אלפי קורבנות הדם. את מאות אלפי הקורבנות בנפש. את מיליוני האזרחים שליבם פוקע למראה מולדתם האהובה העולה לנגד עיניהם בלהבות ההפקרות, הקיטוב, הביזה, ההסתה והשנאה. את המדינה והעם היהודי כולו שנפלו קורבן למרוץ האכזרי והאטום של ממשלת ישראל להחרבת החזון הציוני, משל בשליחות איראן פועלת היא ולא בשליחות אזרחיה.

ציבור מאמיניו המצטמצם והולך של נתניהו אולי יקנה את הטענות על אשמת הכביש הרטוב, הצמיגים התקולים, הסיבוב המפתיע, המשפטנים והעיתונאים, הפקידים ו"הבוגדים", המוחים והנרצחים, החילונים והשמאלנים, הערבים והמתנדבים, ברק הזה וברק האחר, יאיר לפיד ונפתלי בנט, גדי איזנקוט ובני גנץ, יצחק רבין ושמעון פרס, גולדה מאיר ודוד בן גוריון, השמאל ההיסטרי ומפא"י ההיסטורית, ההתנתקות, אוסלו, אלטלנה, הקמת המדינה, בריאת העולם. כל העולם זולתו.

אך את מרבית הציבור הישראלי לא ניתן יהיה עוד להוליך שולל. כך גם בנוגע לוועדת החקירה שתקום. היא תצביע על האשם המרכזי, המתקרבן הנצחי, גם אם תיחשף רק לאחוז אחד מהראיות נגדו.

את מרבית הציבור הישראלי לא ניתן יהיה עוד להוליך שולל. כך גם בנוגע לוועדת החקירה שתקום. היא תצביע על האשם המרכזי, המתקרבן הנצחי, גם אם תיחשף רק לאחוז אחד מהראיות נגדו

גם אם כל היולי אדלשטיינים והצחי הנגבים ישכבו על הגדר למענו. גם אם ישוב ויגרוס מסמכים מהיום ועד לכתו. ובסופו של יום או בסופה של מדינה הוא ילך.

ואת שופטיו לא ימנה. אך לא בפניהם לבדם יתן את הדין אלא בפני משפחות החללים והנרצחים, הפצועים והנכים, הנאנסות והחטופים, הקיבוצים שנשרפו, הקהילות שאבדו לבלי שוב. בפני כלל הציבור הישראלי. בפני העם היהודי כולו, או מה שיוותר ממנו.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.