"החיים בישראל מתקיימים בתוך מרחב הכחשה — מסגרת זמן שבה אנחנו מדמיינים את מה שאנחנו רוצים לדמיין, כי המציאות עדיין לא 'הותרה לפרסום'".

כך דייק אלון עידן במאמרו בהארץ (24 בינואר, 2024). עידן כיוון לפער הזמן בין נפילתו של חייל לבין מועד הפרסום הרשמי לגביו. בתווך שבין הזמנים, ברגעי ההכחשה בהם טרם התדפקה המציאות על דלתנו, מרשה לעצמה הטלוויזיה להציג מופעי בידור שונים. אלו רגעים של חיים במציאות מדומיינת.

בתווך שבין הזמנים, ברגעי ההכחשה בהם טרם התדפקה המציאות על דלתנו, מרשה לעצמה הטלוויזיה להציג מופעי בידור שונים. אלו רגעים של חיים במציאות מדומיינת

ואולם, מרחב ההכחשה הישראלי – רחב, מקיף וגמיש הרבה יותר מפערי הזמנים הללו. 

הכחשה ראשונה: שני היעדים – השבת החטופים ומיטוט חמאס – ניתנים להשגה בו-זמנית

מאז תחילת המלחמה הכריזה ממשלת ישראל על שני יעדים עיקריים – מיטוט חמאס ושחרור החטופים. לראש הממשלה, בנימין נתניהו, נדרשו אמנם ימים ארוכים עד ששילב את שחרור החטופים במטרות הלחימה, ואולם מרגע שעשה זאת, הוא משתדל לציין את שתי מטרות הלחימה יחדיו. לא נדרש ניתוח טקסטואלי עמוק בכדי להבחין בהיררכיה של היעדים בעיניו. השבת החטופים אינה הראשונה במטרותיו.

נתניהו, אומן בניהולה של המציאות המדומיינת, מזכיר בחצי פה את חשיבות שחרור החטופים, בעוד סביבתו הקרובה מעלה את הווליום ומתדרכת נגד הסכנות הגדולות והבלתי נסבלות, הכרוכות בשחרור החטופים. הסבטקסט ברור לכל צרכן מדיה לסוגיה.

לאחרונה, החליף נתניהו את דרישתו ל"מיטוט החמאס" ב"ניצחון מוחלט". נראה כאילו הוא מתחפר מרצון מאחורי מטרות, אשר לכאורה אינן בנות השגה באופן ריאלי. ואולם, מלבד המחפורת, אותה הוא כורה מרצונו, נראה כי שתי המטרות שהעמיד – נמצאות בסתירה מוחלטת. הנהגת חמאס לא תאפשר שחרור של כל החטופים כל עוד שהמלחמה להשמדתה-שלה נמשכת. ואילו מלחמה עד לפגיעה מוחלטת בהנהגת חמאס, לא תותיר את החטופים בין החיים.

נדרש זמן עד שנתניהו שילב את שחרור החטופים במטרות הלחימה, אך גם מאז לא נדרש ניתוח טקסטואלי עמוק כדי להבחין בהיררכיית היעדים בעיניו. השבת החטופים אינה הראשונה במטרותיו

הדברים הללו היו ברורים וידועים מייד לאחר תחילת אירועי השבעה באוקטובר, אולם התנהלו בתוך מרחב ההכחשה העמום. בימים אלה, המסכות הולכות ונקרעות. ההכרעות, כמאמר המשורר, הולכות ונלחצות החוצה.

בשבועות ואולי בימים הקרובים מדינת ישראל, באמצעות ממשלתה, תצטרך לקבל את אחת ההחלטות הקשות ביותר – פוליטית, מוסרית ומדינית. ממשלת ישראל תתמודד עם עסקה חדשה לשחרור חטופים.

המחיר יהיה כבד. במהותו, הוא לא יפתיע אותנו. שחרור מסיבי של מחבלים עם דם על הידיים והפסקת הלחימה לתקופה ארוכה.

מרחב ההכחשה עומד להיסגר. ראש הממשלה, דחיין "מקצועי" הנמנע מקבלת החלטות ככל האפשר – יידחק להכריע. הוא ימצא מולו צומת T. עליו לבחור האם לשחרר את החטופים במחיר הנתון, או לסרב, להמשיך בלחימה ובאופן מעשי לגזור את דינם של רבים מביניהם. מאחר ששיקוליו של נתניהו הם פוליטיים ואישיים מעיקרם, נדגיש כי היענות לעסקה תקרב את קיצה של ממשלתו המקורית, באופן כמעט וודאי. משמע, הולכים לבחירות.

אם יסרב לעסקה, יסתכן בפרישתם של בני גנץ וגדי אייזנקוט, ובקריאתם לבחירות חדשות. גם העימות מול האמריקאים יעלה מדרגה.

אם כן, ההכרעה הראשונה היא של נתניהו – שחרור חטופים, עצירת המלחמה למשך זמן משמעותי ובחירות, או ויתור על מרבית החטופים, המשך המלחמה, חיזוק השותפות עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר והגברת העימות עם הממשל האמריקאי.

הכרעה ראשונה היא של נתניהו – שחרור חטופים, עצירת המלחמה לזמן משמעותי ובחירות, או ויתור על מרבית החטופים, המשך המלחמה, חיזוק השותפות עם סמוטריץ' ובן גביר והגברת העימות עם הממשל האמריקאי

להערכתי, נתניהו יפעל להצגת העסקה כבלתי אפשרית, "יאפשר" את בחינתה אך יסרב לה. הבייס חשוב מכולם. הסלמת העימות עם ממשל ביידן יעזור בליכוד השורות. המהלך נמצא מעבר לפינה.

הכחשה שנייה: המשך ישיבת המחנה הממלכתי בממשלה ובקבינט – טוב לישראל

בימים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר – נטענו טיעונים טובים בעד ונגד כניסתה של המחנה הממלכתי (מחנ"מ) לממשלה. בעד – ייצוב הממשלה ברגעי משבר לאומי וצירופם של אנשים עתירי ניסיון לקבוצת מקבלי ההחלטות. נגד – ההבנה שהמחנ"מ מייצב את נתניהו, מנרמל את המשך שלטונו ועוצר את הר הגעש שעשוי היה לשטוף את הרחובות.

מהר למדי התברר כי ידיו של נתניהו על ההגה הן הידיים המסוכנות ביותר.

• המשך הסתה ותרעלה נגד צה"ל וכוחות הביטחון, תוך זיהומו הפוליטי של אחד מאחרוני המוסדות שנותרו נקיים יחסית.
• בזיזה חסרת מעצורים של תקציב המדינה בידי סקטורים אנטי-ליברליים ואנטי-דמוקרטיים, תוך ביצוע השמדת ערך לכלכלה הישראלית.
• חיזוקה וטיפוחה של מפלצת האנטישמיות העולמית בעצם שיתוף הפעולה עם סמוטריץ' ובן גביר.
• פגיעה ישירה ביחסים עם הממשל האמריקאי ובשותפים אסטרטגיים אזוריים, וחשש מפני פתיחת חזיתות נוספות.

בעד כניסת המחנה הממלכתי – ייצוב הממשלה ברגעי משבר לאומי וצירוף אנשים מנוסים למקבלי ההחלטות. נגד – זה מייצב את נתניהו, מנרמל את המשך שלטונו ועוצר את הר הגעש מלשטוף את הרחובות

כל אלה מהווים סכנה ברורה ומיידית. אלא שכלל לא נראה כי המחנ"מ מצליח להשפיע על מהלכים אלה. הדילמה של ראשי המחנ"מ בימים או בשבועות הקרובים, תהיה קשה ואכזרית.

במידה שתוצע עסקה ונתניהו יסרב לה, יצטמצם וייסגר מרחב ההכחשה של ראשי המחנ"מ. הם יידרשו להכריע – האם נמצאה העילה לפירוק הממשלה, או שמא האיום הבטחוני והחשש מהותרת הזירה בידי הקיצוניים ייגברו ויאפשרו את בליעת הצפרדע והמשך הישיבה בממשלה.

כאשר גנץ ואייזנקוט יישאלו את עצמם אם הם עדיין מצליחים לנטרל את השפעת בן-גביר וסמוטריץ' על נתניהו הם עשויים לגלות כי המחיר הגבוה, של חיזוק הממשלה ומניעת כל מחאה אפקטיבית לא הניב את החשוב ביעדיה של אומה חפצת חיים – החזרת אזרחיה שהופקרו.

במידה שתאושר עסקת החטופים, המחנ"מ יישאר ככל הנראה בממשלה, כדי לאפשר את ביצוע העסקה. ואולם, ביצוע העסקה כרוך בהפוגה ארוכה למדי ובהורדת מתח הלחימה. ראשי המחנ"מ יידרשו לקבל החלטה בתוך זמן קצר – האם ההפוגה הזו מאפשרת את פירוק הממשלה?

הכרעה מספר שתיים, הינה של ראשי המחנ"מ – מתי נכון לפרוש?

מהלכי ממשלת נתניהו מהווים סכנה ברורה ומיידית. אלא שלא נראה כי המחנה הממלכתי מצליח להשפיע עליהם. דילמת ראשי המחנה הממלכתי בתקופה הקרובה תהיה קשה ואכזרית

הכחשה שלישית: ניתן להמשיך "כרגיל" בניהול הסכסוך

המשך תחזוקה ו"ניהול" הסכסוך התברר כבלתי אפשרי. הפלסטינים כאן בכדי להישאר, ושאיפותיהם הלאומיות אינן נמוגות בשל תמריצים כלכליים. מרחב ההכחשה אשר איפשר לאזרחי המדינה שלא להחליט במשך למעלה מיובל שנים – לא לגבי אופי המדינה, לא לגבי גבולותיה, ולא לגבי משטרה – התכווץ ונסגר.

אם כן, במהלך מערכת הבחירות הבאות יידרשו אזרחי המדינה להחליט – האם פנינו לשליטה וסיפוח או להיפרדות. הבחירה החוזרת בראש הממשלה ששלט כאן ב-14 מתוך 15 השנים האחרונות, קידם הפיכה משטרית והיה אחראי לטבח הנורא ביותר שחזינו בו – משמעה תמיכה מוחלטת בממשלת הימין הקיצוני, תמיכה במהלכי סיפוח מהירים ובאפרטהייד דה-יורה שיתהווה כאן במקביל לסיפוח, אנגז'ה.

האפשרות האחרת היא בחירה בהיפרדות. כן-כן, היפרדות ממשית מהפלסטינים. ניהול הרצועה שלא בידי ישראל והעמקת ההסכמות עם הרשות הפלסטינית על בסיס הסכמי אוסלו המושמצים, בתיקונים והתאמות נדרשים (אין באמת פתרונות קסם אחרים).

אם כן, ההכרעה השלישית העומדת בפני אזרחי המדינה היא סיפוח, עימות ואפרטהייד – או פרידה משטחי מולדת וכניסה לתהליך היפרדות מחודש. שתי האפשרויות כרוכות במחירים כואבים ומדממים.

ההכרעה השלישית העומדת בפני אזרחי המדינה היא סיפוח, עימות ואפרטהייד – או פרידה משטחי מולדת וכניסה לתהליך היפרדות מחודש. שתי האפשרויות כרוכות במחירים כואבים ומדממים

ואולם בעוד הפרידה משמרת את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסיפוח יביא לאיבוד כפול. מדינה שסיפחה אליה מיליונים לא תשמר את צביונה היהודי. ומאחר שהימין המשיחי אינו חולם לתת זכויות אזרח לתושבים החדשים, זו גם אינה מדינה דמוקרטית.

ערן כהן, נשוי ואבא לשלושה, הוא איש הייטק, אקטיביסט בתחומי חברה וחינוך. אוהב ים, מדבר ועוגות גבינה. מודאג ומוטרד מהגלישה במורד. אופטימיסט (כמעט) חסר תקנה.