1

"כשהייתי בסיור בגרמניה", מספר רונן יואלי, מנכ"ל תאגיד מיחזור הפסולת האלקטרונית "אקומיוניטי", "שאלתי אישה זקנה אחת מה היא עושה כשהיא צריכה לפנות מהבית את המקרר הישן שלה. התשובה הייתה שהיא לוקחת אותו עם האוטו למרכז לאיסוף פסולת אלקטרונית. שאלתי איך המקרר נכנס לאוטו, אמרה שיש לה עגלה. אין מצב שהיא תוציא אותו סתם למדרכה. זו לקיחת אחריות ברמה אחרת".

בישראל, מי שמחליף מקרר לא צריך לקחת אותו לשום מקום. מזה כמה שנים החוק מחייב את המובילים שמגיעים עם המקרר/מכונת כביסה/מייבש/מדיח החדשים לפנות את המכשיר הישן ולהעביר אותו למיחזור ("Take back"). הבעיה היא שרק חלק מהציבור מודע לחוק שאמור להקל מאוד על חייו, והמובילים לא יתנדבו מיוזמתם לסחוב מכונת כביסה אם לא נדרשו במפורש לעשות זאת.

לפי סקר חדש שהוזמן על ידי "אקומיוניטי" ובוצע על ידי מכון "מאגר מוחות", רק 50% מהציבור מודע לזכות הזו – ורק 39% יודעים שקורקינט חשמלי מסווג מאז 2021 כפסולת אלקטרונית.

לפי סקר חדש שהוזמן על ידי "אקומיוניטי", רק 50% מהציבור מודע לזכות הזו – ורק 39% יודעים שקורקינט חשמלי מסווג מאז 2021 כפסולת אלקטרונית

רוב מכריע בקרב הישראלים – 83% – מודע לכך שהפסולת האלקטרונית מכילה חומרים רעילים שמזהמים את מי התהום, האוויר והאדמה, אבל אותו ציבור לא ממש יודע מה לעשות עם הפסולת הזו ואיך נפטרים ממנה בדרך שאינה מזיקה. וכשאין מודעות, מה הפלא שישראל משתרכת הרחק אחרי המדינות המפותחות בהיקפי מיחזור הפסולת האלקטרונית.

נקודת החזרת מוצרים אלקטרוניים והשתתפות בהגרלה של "המרוץ למיחזור" של אקומיוניטי בקניון עזריאלי בתל אביב, נובמבר 2021 (צילום: עמוד הפייסבוק של אקומיוניטי)

למעשה, גם את הקביעה הזו צריך לקחת בערבון מוגבל – פשוט משום שאין בישראל נתונים ברורים. לפי הערכת המשרד להגנת הסביבה מיוצרים בארץ מדי שנה כ-240 אלף טון פסולת אלקטרונית. היעד הרשמי למיחזור עומד על 50%, אבל לא תמצאו בתחום אדם אחד שסבור שאנחנו אפילו מתקרבים לזה.

זו כנראה אחת הסיבות לכך שלקראת סוף השבוע, במהלך שטלטל את אמות הסיפים בעולם הפסולת, הודיע המשרד להגנת הסביבה על הפסקת ההכרה ב"אקומיוניטי" כאחד משני הגופים המוכרים לצורך איסוף פסולת אלקטרונית אחרי עשור של פעילות בתחום.

לצד תאגיד המיחזור מ.א.י. יפעל מעתה תאגיד נוסף, ת.מ.י (תאגיד מיחזור ישראלי). ב"אקומיוניטי" הגישו מייד בקשה לצו ביניים נגד יישום ההחלטה, וההמשך כבר יהיה בבית המשפט. זו דרמה עבור העוסקים במלאכה, שספק אם תטריד את הישראלי בקצה שבסך הכול מחפש איפה למחזר את הטלוויזיה.

הגופים המוכרים אוספים את הפסולת האלקטרונית מגופים גדולים כמו משרד הביטחון, משטרה וחברות תעשייתיות. על פי חוק כל רשות מקומית אמורה להתקשר בחוזה עם גוף איסוף מוכר, אבל כמקובל בישראל יש כאלה שמצפצפים על החוק, וכך כמיליון תושבים מתגוררים ברשויות – למשל בני ברק – שעדיין אין להן הסכם ומערך איסוף פסולת אלקטרונית.

כל רשות מקומית אמורה להתקשר בחוזה עם גוף איסוף מוכר, אבל כמקובל בישראל יש כאלה שמצפצפים על החוק, וכך כמיליון תושבים מתגוררים ברשויות שעדיין אין להן הסכם ומערך איסוף פסולת אלקטרונית

עם העיריות או בלעדיהן, כדי להגיע להיקף משמעותי של מיחזור ולעמוד במכסות שהחוק מחייב אותם (לרוב הם לא מצליחים), הגופים האוספים זקוקים לציבור. למכשירים החשמליים שבבתים הפרטיים שלנו. יואלי, שנכנס לתפקידו לפני מספר חודשים, הזמין את הסקר כדי לקבל מושג על מידת המודעות של הציבור.

פח מיחזור לפסולת אלקטרונית. אילוסטרציה (צילום: עמוד הפייסבוק של עיריית כפר יונה)

כששאלתי מה הנתון הכי משמעותי בעיניו, התשובה, במפתיע, הייתה אופטימית: "הדבר הכי משמעותי שרואים בסקר זה שרבע מהתושבים אמרו שהם נוהגים למחזר פסולת אלקטרונית כל הזמן (10%) או לעיתים קרובות (14%). זאת אומרת שרבע מהאוכלוסייה פעיל בזה, זה נתון יפה".

כנראה צריך לדעת על איזה חלק של הכוס להסתכל. באותה מידה אפשר לומר שאם 76% מהישראלים לא שוקלים אפילו למחזר פסולת אלקטרונית, אנחנו בצרות. וכמובן צריך לקחת בחשבון שאנשים אוהבים להחמיא לעצמם בסקרים מהסוג הזה. לא כל מי שמצהיר על עצמו כממחזר אדוק באמת טרח לפקוד לאחרונה את מתקן המיחזור העירוני.

עולם הפסולת האלקטרונית נחלק לשלוש על פי הגודל: המכשירים הגדולים ממשפחת המקרר, מכונת כביסה ושות'; המכשירים הבינוניים כמו טוסטר, מיקרוגל, מעבד מזון ומגהץ; והסוללות.

למכשירים הגדולים יש כאמור פתרון נוח, והסוללות הקטנות הצליחו כנראה לחלחל היטב למודעות הציבורית: 60% מהנשאלים בסקר נוהגים למחזר אותן במתקן עירוני, במכל שמוצב במקום העבודה או פשוט מביאים אותן לחנות למכשירי חשמל. נקודת התורפה היא במכשירים הבינוניים.

אדם שרוצה להיפרד מהטוסטר הישן צריך להשליך אותו למתקן מיחזור פסולת אלקטרונית או לקחת אותו לחנות מכשירי חשמל שבה הוא קונה את הטוסטר החדש. כמה ייקחו איתם את הטוסטר ל"אייס"?

אדם שרוצה להיפרד מהטוסטר הישן צריך להשליך אותו למתקן מיחזור פסולת אלקטרונית של העירייה או לקחת אותו לחנות מכשירי חשמל שבה הוא קונה את הטוסטר החדש. החנות מחויבת לקבל את הישן. כמה ישראלים ייקחו איתם את הטוסטר לקניות ב"אייס"?

מתקן למיחזור פסולת אלקטרונית ברחובות (צילום: אקומיוניטי)

בנוסף, רבים מהמכשירים הבינוניים נרכשים באינטרנט ומגיעים במשלוח כך שאין מה לדבר על איסוף של המכשיר הישן. ויותר מדי ישראלים – 62% לפי הסקר המעודכן – פשוט לא יודעים איפה בקרבת הבית שלהם יש מתקן איסוף של הרשות המקומית שבו יוכלו להיפרד מהטוסטר לשלום.

אם סוללות רגילות רוב הציבור נוהג למחזר, בכל הנוגע לדור הבא של הסוללות יש לנו בעיה קשה: סוללות הליתיום הנטענות של האופניים והקורקינטים (כמו גם אלה של המכוניות ומערכות האגירה) רעילות ומסוכנות ודורשות טיפול מיוחד.

בכל הנוגע לדור הבא של הסוללות יש לנו בעיה קשה: סוללות הליתיום הנטענות של האופניים והקורקינטים (כמו גם אלה של המכוניות ומערכות האגירה) רעילות ומסוכנות ודורשות טיפול מיוחד

יש אנשים שמשליכים אותן לפח או מחזירים לחנות ומי יודע מה קורה איתן בשלב הבא. רוב אלה שכן נאספות, מיוצאות לחו"ל – למשל למפעלים בגרמניה, שם טוחנים אותן במגרסה, מחלצים את "הבוץ השחור" שעשוי מהמתכות ליתיום, ניקל וקדמיום, מחדשים אותו ומחזירים אותו לשימוש התעשייה.

זו תעשייה עם פוטנציאל כלכלי עצום, בוודאי לאור הצפי לגידול חד בשוק המכוניות האלקטרוניות ואגירת האנרגיה הסולארית, וגם בישראל מתחילים לצוץ יוזמות ומפעלים למיחזור הבטריות הללו. בינתיים עדיף לא לדעת איך רובן מסיימות את חייהן, ואולי הטלטלה שהמשרד להגנת הסביבה הכניס השבוע לתחום תצליח לשפר את המצב.

2

אגב פרסום התחקיר הצבאי על מחדלי בארי, פעילי סביבה שבו ונתקלו השבוע בכמה קבוצות ווטסאפ בתיאוריית קונספירציה שמסתובבת ומלקטת אוהדים מאז ה-7 באוקטובר. לפי התיאוריה הזו, המודיעין של צה"ל כשל משום שהוא היה עסוק במשבר האקלים ובניסיון להבין את השלכותיו על הצבא.

חיילי גבעתי בתרגיל בדרום מדבר יהודה, 6 ביוני 2012 (צילום: משה שי/פלאש90)

זו תיאוריה שמבחינת מאמיניה לוכדת שתי ציפורים בטרלול אחד: גם הצבא הבוגדני, וגם הירוקים-סמולנים-ליברלים שמפיצים את השטויות שלהם ומסיטים את תשומת ליבו של הצבא מהמשימה העיקרית.

כמו כל תיאוריית קונספירציה, גם זו כנראה התחילה מאירוע שהתרחש בעולם האמיתי, ויש הסבורים שמדובר בברכה שנשא מפקד 8200 באירוע האקתון של עמותה שהקימו בוגרי היחידה ועוסקת בסטארטאפים של אקלים. היש הוכחה מוצקה מזו לכך שחיל המודיעין כשל בחיזוי פעולות החמאס בגלל שהתרכז במשבר האקלים במקום במלחמה הבאה?

צה"ל, בהיפוך גמור לנטען, משקיע משאבים אפסיים ומתנהל במודעות קלושה מאוד בכל מה שנוגע למשבר האקלים. אפילו ענף איכות הסביבה בראשות סגן אלוף שהוקם בצה"ל לפני כעשור נסגר לפני מספר שנים

אלא שצה"ל, בהיפוך גמור לנטען, משקיע משאבים אפסיים ומתנהל במודעות קלושה מאוד בכל מה שנוגע למשבר האקלים. אפילו ענף איכות הסביבה בראשות סגן אלוף שהוקם בצה"ל לפני כעשור נסגר לפני מספר שנים, היקף הפעילות ירד מדרגה וצה"ל ממשיך להיות אחד המזהמים הגדולים בישראל אם לא הגדול שבהם.

הבעיה היא שהמציאות הביטחונית של ישראל תושפע ישירות בשנים הבאות משינויי האקלים. משבר האקלים יהיה קטליזטור למלחמות על משאבים, מזון ומים, לנדידת פליטים המונית ולערעור משטרים. זה כבר קרה (מלחמת האזרחים בסוריה והבצורות באפריקה) וזה יקרה ביתר שאת בהמשך הדרך.

מטוס קרב מסוג F-16 בהאנגר שהוצף במי גשמים בבסיס חיל האוויר חצור

ד"ר אייל חולתא, ראש המל"ל הקודם, אמר מספר פעמים שמערכת הביטחון צריכה "להיכנס לאירוע" של משבר האקלים כי המציאות משתנה אם נרצה או לא, וכמובן שיש לה גם השלכות מיידיות על שדה הקרב.

אירועי אקלים קיצוניים, גלי חום, שיטפונות – הצבא ייאלץ להתאים את עצמו אליהם, ולפי כל הסימנים הוא לא ממש עובד בזה. אם מפיצי התיאוריה חותרים לכך שצה"ל יפסיק את העיסוק באקלים, תנוח דעתם – הוא אף פעם לא ממש התחיל.

הצבא ייאלץ להתאים את עצמו לאירועי אקלים קיצוניים, ולפי כל הסימנים הוא לא ממש עובד בזה. אם מפיצי התיאוריה חותרים לכך שצה"ל יפסיק את העיסוק באקלים, תנוח דעתם – הוא אף פעם לא ממש התחיל

3

הקורבנות השקטים של המלחמה: צבי נמלט השבוע מאזור השרפה בשמורת הטבע נחל משושים ברמת הגולן.

צבי נמלט משרפה ברמת הגולן, יולי 2024 (צילום: רפאל אטלברג, רשות הטבע והגנים)

הוא לא יודע את זה, אבל הוא בר מזל: הוא רק איבד את הטריטוריה והמזון ויצטרך לחפש אותם במקום אחר; רוב בעלי החיים האיטיים והקטנים יותר לא הספיקו למלט את עצמם מהלהבות.

4

קצת מוזר לשמוע על בעל חיים ימי שטבע למוות, אבל זה מה שקרה לדולפינה הצעירה הזו, שגופתה נמצאה בסוף השבוע האחרון סמוך לחוף תל ברוך בתל אביב.

גופתה הועברה לנתיחה במעבדת תחנת מוריס קאהן באשדוד, ולפי כל הסימנים נקבע שהיא נתפסה ברשת דיג וטבעה. הדייג מן הסתם לא התכוון לדוג דולפין, מבחינתו מדובר ב"נזק אגבי", אבל הנזק כבד מאוד

גופתה הועברה לנתיחה במעבדת תחנת מוריס קאהן באשדוד, ולפי כל הסימנים נקבע שהיא נתפסה ברשת דיג וטבעה. הדייג מן הסתם לא התכוון לדוג דולפין, מבחינתו מדובר ב"נזק אגבי", אבל הנזק כבד מאוד.

זו כבר הגופה השנייה של דולפין צעיר שנוחתת בחופי ישראל בחודש האחרון, בתקווה שלא מסתמנת כאן מגמה.

דולפינה שגופתה נמצאה סמוך לחוף תל ברוך, יולי 2024 (צילום: ד"ר אביעד שיינין, דלפיס)