באוקטובר הקרוב יסתיים פורמלית פרק בהיסטוריה הקצרה יחסית של אינדונזיה בעידן הדמוקרטי שלה: הנשיא ג'וקו וידודו (ג'וקווי) יסיים את כהונתו, שתי קדנציות, כל אחת בת 5 שנים, המקסימום המתאפשר על פי החוקה. את כסאו של ג'וקווי יתפוס פרבואו סוביאנטו, שנבחר בבחירות לנשיאות בפברואר האחרון.

לקראת פרישתו של ג'וקווי הוחל כבר בבניית מעון עבורו, כקבוע בחוק לטובת נשיאים פורשים. אך מתקבל הרושם כי הוא אינו מתכוון לבלות בו כ"פנסיונר" הצופה מרחוק בפוליטיקה.

לקראת פרישתו של ג'וקווי הוחל כבר בבניית מעון עבורו, כקבוע בחוק לטובת נשיאים פורשים. אך מתקבל הרושם כי הוא אינו מתכוון לבלות בו כ"פנסיונר" הצופה מרחוק בפוליטיקה

הדבר לא הגיע כהפתעה. כבר לפני כשנתיים ניתן היה ללמוד, במשתמע, כי קשה לג'וקווי להסכין עם המחשבה שיתרחק ממוקד השפעה פוליטית משמעותי. זאת כאשר עלו קולות מקרב תומכיו הרבים להאריך את הקדנציה השנייה שלו מעבר למשך הזמן הקבוע. זאת על ידי דחיית מועד הבחירות לנשיאות ב-2024, או על ידי שינוי בחוקה שיאפשר את ריצתו לקדנציה שלישית.

קריאות אלה פגשו ביקורת גוברת בשם החוקה והדמוקרטיה. בתגובה, הזדרז הנשיא להודיע על התנערותו מהקולות להארכת כהונתו או לדחיית מועד הבחירות.

בהמשך, ככל שהתקרב מועד הבחירות לנשיאות, התחזקה ההערכה כי הנשיא מבקש לשמר השפעה פוליטית גם לאחר תום נשיאותו, וכי עז רצונו שמורשתו תשמר ותקרין על המשך הדרך.

ההערכות אלה ניזונו במידה רבה מהתייצבותו המפתיעה, גם אם לא הרשמית, מאחורי פרבואו, מי שהיה יריבו המר בזירה הפוליטית במשך שנים. צעדו זה הפתיע, גם מכיוון שמשמעותו הייתה הסרת התמיכה באחד משני המתחרים הנוספים במרוץ לנשיאות, גנג'אר פראנואו, מועמדה של מגוואטי סוקרנופוטרי, נשיאה לשעבר ובתו של המנהיג המכונן של המדינה, סוקרנו, בעלת כוח פוליטי משמעותי בזכות שליטתה הדומיננטית במפלגת PDI-P. זו אותה פלטפורמה מפלגתית שאפשרה לג'וקווי, החסר בסיס מפלגתי משלו, לזכות בשתי קדנציות כהונה כנשיא. ואם לא די בכך, הרי ריצתו בבחירות של בנו הבכור, ג'יבראן, לצדו של פרבואו, למשרת סגן הנשיא – חיזקה הערכות בדבר שאיפתו לשמר כוח פוליטי.

כבר לפני כשנתיים ניתן היה ללמוד, במשתמע, כי קשה לו להסכין עם המחשבה שיתרחק ממוקד השפעה פוליטית משמעותי. זאת כאשר עלו קולות מקרב תומכיו הרבים להאריך את הקדנציה השנייה שלו

ברקע הדהדה גם ביקורת רבה על פסיקה בעייתית של בית המשפט החוקתי, שאפשרה לבן הנשיא להתמודד בבחירות למשרה זו למרות היותו מתחת לסף הגיל המינימלי, 40.

כך, בהמשך להתרשמות מצטברת בשנים האחרונות שהנשיא, אשר החל דרכו כגיבור אותנטי של העידן הדמוקרטי, מאתגר למעשה את הדרך הדמוקרטית, החלו עולות טענות כי הוא מבקש להיות "ממליך המלכים", ואף לכונן מעין שושלת משלו.

יתר על כן, בעקבות ניצחון פרבואו בבחירות, הגישו שני המתחרים שכשלו בבחירות לנשיאות עתירות לבית המשפט החוקתי, אשר כללו גם טענות למעורבות פוליטית מצד הנשיא בהליך הבחירות וכן טענות נגד הפסיקה המשפטית שאפשרה ריצתו של בן הנשיא למשרת סגן הנשיא. בית המשפט החוקתי, המשמש כערכאה גבוהה ופסיקותיו סופיות, קבע שאין ראיות לטענות אלה.

נצחונו של פרבואו בבחירות לנשיאות מיוחס במידה רבה לתמיכה בו מצד הנשיא, הנהנה מפופולריות רבה למרות הכל. לא מפליא כי הראשון הקפיד להעביר מסר במערכת הבחירות, לפיו ימשיך בנתיב קודמו.

ואכן, נראה שבתמיכתו בפרבואו קיווה ג'וקווי כי זה ימשיך את מורשתו, מה גם שבנו רץ בבחירות לצדו של הראשון כסגנו. במושג מורשת, במקרה זה, הדברים אמורים כנראה בקידום ביצוע של פרויקטים ותוכניות שיזם, ובעיקר הפרויקט הענק של בניית בירה חדשה.

בהמשך להתרשמות מצטברת כי הנשיא, שהחל כגיבור אותנטי של העידן הדמוקרטי, מאתגר בשנים האחרונות את הדרך הדמוקרטית, צפו טענות שברצונו להיות "ממליך המלכים", ואף לכונן שושלת משלו

פרויקט זה, כנראה נתפס מבחינת הנשיא כסמל למורשתו. ניכר כי הוא עוקב מקרוב אחר התקדמותו, וכי אצה לו הדרך לחנוך ברוב טקס כנשיא, ביום העצמאות של המדינה ב-17 אוגוסט הקרוב – את השלב הראשון של הפרויקט, ובמרכזו את ארמון הנשיאות החדש.

ג'וקווי אף הודיע כי בקרוב מאוד, כלומר טרם סיום כהונתו באוקטובר, יתחיל לפעול מהבירה החדשה. מנגד ממשיכות לעלות שאלות ותהיות באשר לתוחלת שבפרויקט זה. נטען גם כי חנוכת השלב הראשון באוגוסט אינה ריאלית, בהתייחס לקצב ההתקדמות, וכי אולי היה נכון יותר, גם מבחינה סמלית, לעשות זאת באוגוסט של שנה הבאה – יום העצמאות ה־80.

בנוסף, ככול שחולף הזמן, עולים ספקות באשר ליכולתו של הנשיא היוצא להשפיע ולהתערב בדרך התנהלותו של יורשו. ואכן, פרבואו לא נראה כמי שיהלך בצל קודמו, שכן הוא דמות כריזמטית, כוחנית, אסרטיבית ועצמאית. ככזה, סביר שיהיה נחוש להגשים בראש ובראשונה את תוכניותיו הוא.

בנוסף, בעוד ג'וקווי הגיע לכס הנשיאות ב-2014 ללא בסיס כוח משלו ונאלץ לתמרן, תוך ויתורים פוליטיים, בין גורמי הכוח השונים – הנשיא החדש מגיע מלב אליטות הכוח ומהווה מוקד כוח כשלעצמו.

בשונה מקודמו הוא מגיע להגה השלטון עם ניסיון ביצועי ברמה הלאומית, ובמרכזו תפקידו הנוכחי כשר ההגנה, דבר שסביר שיקל עליו מאד להיכנס לתפקידו.

בעוד ג'וקווי הגיע לכס הנשיאות ב-2014 ללא בסיס כוח משלו, ונאלץ לתמרן, תוך ויתורים פוליטיים, בין גורמי הכוח השונים – הנשיא החדש מגיע מלב אליטות הכוח ומהווה מוקד כוח כשלעצמו

כך גם נטען כי תכנית הדגל השאפתנית שלו  בנושא ארוחה חינם למיליוני תלמדי בתי הספר, תחת הכותרת "מזון מזין חינם לילדים", המיועדת להתמודד עם תת-תזונה בקרב ילדים – חשובה לו יותר בסדר העדיפויות מבניית הבירה החדשה, פרויקט הדגל של קודמו. ואולי אחת הראיות היא העובדה שטקס ההשבעה המתוכנן באוקטובר הקרוב של הנשיא הנכנס וסגנו, יערך בג'קרטה ולא כפי שנמסר בתחילה – בבירה החדשה.

על רקע זה עולות שאלות, כיצד למרות הכול מבקש הנשיא היוצא לשמר כוח והשפעה. כך רווחת, בין היתר, הערכה כי יחתור לעמדת מנהיגות באחת מהמפלגות המשמעותיות. זאת לאחר שהוא ובנו, העתיד בקרוב לשמש כסגן הנשיא, נאלצו להיפרד ממפלגתה החזקה של מגוואטי, ה-PDI-P, הואיל ותמכו בפרבואו ולא במועמד מפלגה זו לנשיאות.

עולה גם האפשרות שיחתור לעמדת מנהיגות במפלגת גולקאר (Golkar), השנייה בגודל הייצוג בפרלמנט. מועלית גם האפשרות שינסה להקים מפלגה חדשה משלו, אשר תתבסס על מעגל רחב של נאמניו, המוכרים בשם Projo. בנוסף, עלתה הערכה כי הוא עשוי להתמנות כיועץ מיוחד לנשיא החדש.

אכן נפלאות דרכי הפוליטיקה האינדונזית. נשיא שצמח מהעם כסמל לחברה אזרחית דמוקרטית, מבקש לשמר את מורשתו – במידה רבה דרך קידום נמרץ של בניית בירה יוקרתית שכמו תנציח את שמו, וכן לשמר השפעה – בין היתר כדי לסייע פוליטית לדור הצעיר במשפחתו. הבן שבקרוב יכהן כסגן נשיא, ובן נוסף וחתן, ששמם לא יורד מהכותרות כפוליטיקאים עולים.

אכן נפלאות דרכי הפוליטיקה האינדונזית. נשיא שצמח מהעם כסמל לחברה אזרחית דמוקרטית, מבקש לשמר מורשת והשפעה, גם דרך בניית בירה יוקרתית שתנציח את שמו וסיוע פוליטי לצעירי משפחתו

מנגד, הנשיא הנכנס, גנרל ברקעו, עם רקורד בעייתי מתקופת השלטון האוטוריטטיבי ודימוי כוחני, מגיע להגה השלטון כשהוא אוחז גם באג'נדה חברתית שאפתנית, המבקשת להתמודד עם תת-תזונה בקרב ילדים במדינה הרביעית בעולם בגודל אוכלוסייתה.

ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.