אין לקנא בשופטי בית המשפט העליון דוד מינץ, עופר גרוסקופף ויחיאל כשר. הם חשבו שיצליחו להלך בין הטיפות בפרשת המחלוקת סביב תפילה בהפרדה במרחב הציבורי בתל אביב בערב יום כיפור. בסופו של דבר, הם גם אכלו את הדגים המסריחים וגם גורשו מהעיר.
הודעת הארגון "ראש יהודי" על ביטול התפילה הפומבית "בשל חשש מפרובוקציות", לאחר שהעליון אישר את קיום התפילה תוך הצבת מחיצה להפרדה בין גברים לנשים, הציגה את השופטים במערומיהם. זו כנראה ההטרלה הגדולה ביותר שמישהו הצליח לעשות לעליון.
"על אף שבית המשפט פסק לטובתנו", הודיע אתמול (חמישי) יו"ר עמותת "ראש יהודי" ישראל זעירא, "ובעקבות חשש מפרובוקציות – 'ראש יהודי' יקיים את תפילות יום כיפור בבית כנסת, ולא בגן מאיר.
"על אף שבית המשפט פסק לטובתנו", הודיע יו"ר "ראש יהודי" ישראל זעירא, "ובעקבות חשש מפרובוקציות – 'ראש יהודי' יקיים את תפילות יום כיפור בבית כנסת, ולא בגן מאיר"
"אנחנו מברכים על החלטת בית המשפט העליון שאמרה את האמת הפשוטה: במדינת ישראל, תפילה לפי המסורת היהודית גם במרחב הציבורי היא מובנת מאליה. לא הדרת נשים ולא אצבע בעין, לא פרובוקציה ולא אפליה. מחיצה כהלכתה כמנהג דורות.
"לצערנו שמענו תכנונים להרוס גם את התפילה החוקית הזו. אנו בוחרים בצעד אחראי ונתפלל ביום כיפור בתוך בית הכנסת".
![עירית לינור וראש עמותת "ראש יהודי" ישראל זעירא בבית המשפט העליון, 9 באוקטובר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/10/F241009CG021-1024x640.jpg "עירית לינור וראש עמותת "ראש יהודי" ישראל זעירא בבית המשפט העליון, 9 באוקטובר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)")
הודעת הארגון על ביטול התפילה הפומבית, באה לאחר שביום רביעי, בתום דיון שארך שעות אחדות, נתן הרכב השופטים פסק דין ללא נימוקים, שקיבל את הערעור של "ראש יהודי" על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.
שלושת השופטים הורו לעיריית תל אביב לאפשר קיומה של תפילה פומבית בערב יום כיפור, ולאפשר הפרדה מגדרית – כלומר הצבת מחיצה בין גברים לנשים. המיקום: לא בכיכר דיזנגוף כפי שביקש הארגון מלכתחילה, אלא בגן מאיר בתל אביב.
"מובהר כי המערערים יהיו רשאים לקיים את התפילה על פי המסורת הדתית המקובלת עליהם", כתבו השופטים בפסק הדין, "וכי לשם כך יהיו רשאים להקים את האמצעים הנדרשים לקיום התפילות באופן האמור, לרבות מחיצה בעבור אותם מתפללים המבקשים לקיים את התפילה בהפרדה בין גברים לנשים".
פסק הדין הגיע לאחר שבמשך כל שעות הדיון, השופטים לחצו על עיריית תל אביב להסכים לפשרה, ובכך לפטור אותם מהצורך לכתוב פסק דין בפרשה. נציגי העירייה עמדו בפרץ, וסירבו להסכים להצעת הפשרה
פסק הדין הגיע לאחר שבמשך כל שעות הדיון, השופטים לחצו על עיריית תל אביב להסכים לפשרה, ובכך לפטור אותם מהצורך לכתוב פסק דין בפרשה. נציגי העירייה עמדו בפרץ, וסירבו להסכים להצעת הפשרה.
השופטים ידעו היטב מדוע הם מפעילים לחצים לחץ אגרסיבי שכזה. אם ידחו את הערעור, יצטיירו כמי שעוינים את ערכי הדת. אם יקבלו את הערעור, יצטרכו לעקם במידה ניכרת הלכות משפטיות חשובות, שבית המשפט עמד עליהן פעמים רבות, הן בנוגע להפרדה מגדרית במרחב הציבורי והן בנוגע למידת האוטונומיה שיש לרשויות מקומיות בניהול העניינים בתחומן.
"המחלוקת כאן מוטב שלא הייתה קיימת, אם לומר זאת בלשון עדינה", פתח השופט מינץ את הדיון, "אפשר להגיע פה להסכמה, במקום שמוגדר אצל העירייה כמקום לא אינטנסיבי. אפשר להעתיק את התפילה למקום אחר.
"אני לא תל אביבי, אך חבריי אמרו לי שיש מקום קרוב שנקרא גן מאיר, אם אינני טועה, ושם אפשר להקריא את התפילה ובא לציון גואל. כדאי קצת לשלב ידיים וקצת להגיע להסכמות בימים טרופים אלה. מי שירצה יתפלל בהפרדה, ומי שלא רוצה ישב אחורה עם אשתו. זה דבר מקובל מאוד. להיות ביחד", אמר השופט, רגע אחרי שדיבר על מחיצת הפרדה.
"יבואו התנועה הרפורמית", פנה השופט כשר לנציג העירייה וחיזק את דברי חברו מינץ, "ויגידו אנחנו רוצים לעשות תפילה בחלק מסוים של פארק הירקון, ואתם תגידו להם ברוכים הבאים. יבואו אורתודוקסים, מה תגידו?"
והשופט גרוסקופף הוסיף: "אתה לא יכול להכתיב להם את דרך התפילה שלהם. הם מחליטים איך הם מתפללים. מי שיקבע אם תפילה אורתודוקסית היא בהפרדה זה לא עיריית תל אביב. זה נושא שאדם מגדיר לעצמו".
"אתה לא יכול להכתיב להם את דרך התפילה שלהם. הם מחליטים איך הם מתפללים. מי שיקבע אם תפילה אורתודוקסית היא בהפרדה זה לא העירייה. זה נושא שאדם מגדיר לעצמו"
בסופו של דבר, לאחר שלא הושגה הסכמה, כתבו השופטים פסק דין שבו הכתיבו את אותה הצעת פשרה שאליה כיוונו את הצדדים.
זו הייתה מעין פשרה מפא"יניקית של השופטים: העמותה לא תקבל את מבוקשה במובן זה שהתפילה הפומבית לא תתקיים בכיכר דיזנגוף אלא בגן מאיר, לוקיישן תל אביבי מעט פחות מרכזי ואייקוני; ואילו העירייה לא תקבל את מבוקשה, במובן זה שבניגוד לנוהל העירוני, יתאפשר למארגנים להציב מחיצה ולייצר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי הפתוח של העיר.
כאמור, שורת הלכות משפטיות עוסקות בפרקטיקה הפסולה של הפרדה מגדרית, כפגיעה בכבוד ובזכות לשוויון. בעניין הפרדה מגדרית, קבע בית המשפט העליון כי מדובר ב"מופע נוסף של התופעה הקרויה הדרת נשים".
ההדרה מתרחשת גם כאשר הציבור המודר זכאי לקבל את אותם שירותים ומוצרים, מה שנקרא "נפרד אך שווה" – פרקטיקה שנפסלה בארה"ב עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ואצלנו באיחור של כמה עשורים.
ההדרה מתרחשת גם כאשר הציבור המודר זכאי לקבל את אותם שירותים ומוצרים, מה שנקרא "נפרד אך שווה" – פרקטיקה שנפסלה בארה"ב עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ואצלנו באיחור של כמה עשורים
"מדיניות של נפרד אבל שווה הינה מעצם טבעה בלתי שווה", נכתב בפסק הדין בעניין קעדאן, על הקצאת חלקה למשפחה ערבית ביישוב קציר, "הפרדה משדרת עלבון כלפי קבוצת מיעוט המוצאת מן הכלל, ומקבעת תחושות של נחיתות חברתית".
בפרשת הפרדת ילדות אשכנזיות מילדות מזרחיות בבית ספר חרדי, קבע השופט אדמונד לוי כי "בית הספר בית יעקב ומרכז החינוך העצמאי פגעו בזכותן של התלמידות הספרדיות לשוויון".
בפרשת מסלולי הלימוד הנפרדים לחרדים באקדמיה, אף שבית המשפט התיר את ההפרדה המגדרית בתוך הכיתות – אך לא במרחב הציבורי של הקמפוסים – קבע השופט עוזי פוגלמן כי "ההפרדה משדרת עלבון, מקבעת תחושת נחיתות חברתית ועשויה להשריש ולהנציח הפליית נשים. לא יכול להיות עוד חולק שמדיניות של 'נפרד אבל שווה' היא ככלל מדיניות מפלה ומשפילה".
"ההפרדה משדרת עלבון, מקבעת תחושת נחיתות חברתית ועשויה להשריש ולהנציח הפליית נשים. לא יכול להיות עוד חולק שמדיניות של 'נפרד אבל שווה' היא ככלל מדיניות מפלה ומשפילה"
והשופט חנן מלצר קבע בפסק דין שעסק בהסרת שלטים פוגעניים כלפי נשים שהוצבו בבית שמש, כי אחד הביטויים של הדרת נשים "הוא בהפרדה מגדרית, שבה שירותים ציבוריים מסוימים אמנם מסופקים לנשים, אך באופן נפרד".
כעת יצטרכו השופטים לשבת ולכתוב נימוקים לפסק דינם. אם הם חשים תחושת אומללות, היא בהחלט מוצדקת, אף שהם הביאו את הרעה הזאת על עצמם במו ידיהם.
הם מסונדלים לתוצאה שאותה כבר פרסמו; הם יצטרכו לחבר נימוקים תוך ניסיון למזער ככל הניתן את הפגיעה הן בהלכות המשפטיות בנוגע להפרדה מגדרית, והן בנוגע לאוטונומיה מוניציפלית. והכול במסגרת עניין שלא רק שזמנו עבר אלא שכבר בזמן אמת הפך להיות תיאורטי. לא נעים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנופסק דין חשוב לכולם. מעתה אי אפשר למנוע תפילה מעורבת של היהדות הרפורמית או כל זרם אחר. פסק הדין הזה מאד מזכיר את דרישת עזרא הסופר לגרש את הנשים הנוכריות. דרישה זו אילצה את היהדות לאפשר גיור כהלכה. הדבר דומה כי אם אישה לא רוצה להפרד מבעלה בשעת התפילה, זכותם המלאה של הזוג להקים תפילה רפורמית ליד התפילה המפרידה.
נקודה נוספת חשובה בהמשך לתגובתי הראשונה, שאירוע התפילה שכן התקיים לבסוף בגן מאיר, אורגן ע"י ראשונת העותרות, עירית לינור, באופן מאושר מול העירייה והמשטרה ונכחו בו משתתפים רבים ומגוונים.
חשוב לכן לבדוק את כל העובדות לפני שמפרסמים דברים באופן חלקי. כתב יקר, במקומך הייתי פשוט מסירה את הכתבה.
התפילה בגן מאיר, כן התקיימה, גם אם לא ע"י עמותת ראש יהודי. משמע, פסק הדין לא נותר תאורטי, ואירוע תפילה בהפרדה התקיים בהחלט. ראש יהודי, שהבינו שיש מי שמנסים לפגוע בהם, החליטו שלמרות פסק הדין, שחשיבותו היא גם עקרונית וגם להמשך, ישמרו על מידת השלום והביטחון ביום הזה, לאור ההתרעות לפרובוקציות שנותרו על כנן למרות פסק הדין. ומכאן פסק הדין הבהיר שלא ניתן להכתיב לאדם איך להתפלל במרחב ציבורי, התפילה בגן מאיר אכן התקיימה, אך לא ע"י ראש יהודי, כדי לא לתת חומר תבערה למתפרעים. בית המשפט נמצא בדיוק באותה פוזיציה גם לפני הודעת ראש יהודי ללא כל שינוי. וכל הכתבה הזו מנסה בכוח להוציא את הרוח מהמפרשים. לא יצליח. גמר חתימה טובה.
כמה שחצנות ובורות בכתבה אחת
לא מתאים כתבה כזאת תת רמה בזמן ישראל שהוא מגזין כ"כ איכותי.
ראויים להערכה אנשי תל אביב מכל קצוות הקשת הפוליטית
גם ראש יהודי וגם אזף זמיר וגם כל השותפים
שנהגו בכבוד איש ברעהו.
ולא מילאו פיהם בערות והסתה.
לשופטי העליון יש היסטוריה ארוכה של פחדנות בכל מה שנוגע ליחסי דת ומדינה, ועימותים מול הממשלה. הם בד"כ בחרו בדחיות או בפשרות טקטיות במקום להכריע. כך נדחו ההכרעות בנושא הסדרת אי/גיוס החרדים במשך עשרות שנים והכנסת קיבלה עוד ועוד דחיות למועד החקיקה – כדי שלא תתבצע. במיוחד זכורה לרעה הפסיקה בה כדי להמנע מהתנגחות בדרג הפוליטי קבעו 11 שפנים כי למואשם בפלילים מותר להיות ראש ממשלה תוך כדי עמידתו למשפט – ואת המחיר על פחדנות זו כולנו משלמים בשנים האחרונות.
"כעת יצטרכו השופטים לשבת ולכתוב נימוקים לפסק דינם. אם הם חשים תחושת אומללות, היא בהחלט מוצדקת, אף שהם הביאו את הרעה הזאת על עצמם במו ידיהם."
אני מקווה שלשופטים היה קצת זמן ביום כיפור לחשוב על כך ולהסיק את המסקנות. בית המשפט העליון ובמיוחד בשבתו כבג"ץ, בהיותו הערכאה העליונה והסופית – תפקידו להכריע גם כאשר זה לא נעים, לא לחפש פשרה שתגלגל את הבעיה האמיתית הלאה.
ראש יהודי = ראש חמאס.
מציטוטים שונים בעיתונים טענת העמותה שבזמן מלחמה צריך לותר על התפילה שיוצרת פילוג ושיסוי בעם. המסקנה היא שכשאין מלחמה, כמו בשנה שעברה, מותר ואף רצוי. אם כך ההבדל היחיד בין ראש יהודי והחמאס שהחמאס חושבים שזה רצוי גם במלחמה.
גמר חתימה טובה למי שרוצה וזקוק