הרברט גילדין היה נער יהודי צעיר שחי בלנדסברג, גרמניה, כאשר משפחתו חוותה את אירועי ליל הבדולח בנובמבר לפני 81 שנה.

אביו, אברהם, נעצר והוחזק בתחנת משטרה עד שכמה חיילים עזרו לו להימלט משם. בעקבות זאת החליטו אברהם ואשתו פאני (פייגה) לשלוח את שלושת ילדיהם מחוץ לגרמניה, גם אם ייתכן שלא ישובו לראות אותם לעולם.

היות שהיטלר החרים את הדרכונים שלהם, לא היו ליהודי גרמניה אפשרויות מילוט רבות. אבל החברה לסיוע למהגרים עבריים, HIAS, הודיעה לגילדין שישנם תושבים לא יהודים בעיר השוודית פאלון שמוכנים לקבל אליהם את הילדים – הרברט, אז בן 10, ואחיותיו צֵלה ומרגרט, שהיו בנות 14 ו-12 בהתאמה.

הילדים מצאו מקלט במדינה, שנותרה ניטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה, יחד עם יהודים אחרים שהתגוררו אצל אנשים שביקשו לעזור לקרבנות הנאציזם.

לא זו בלבד שילדי גילדין נמלטו מהנאצים, אלא שגם הוריהם הצליחו לעשות זאת אחריהם והיגרו לאמריקה. המשפחה התאחדה בברוקלין, והרבּ גילדין גדל להיות איש עסקים, בעל, אב, סב, וגם סבא רבא. כמה עשורים לאחר שהגיע לאמריקה, הרבּ שב לשוודיה כדי לפגוש את משפחת סילוב, שהעניקה לו פעם מחסה.

סיפור יוצא דופן

סרט תיעודי קצר שיצא השנה, "כוכב הים" (The Starfish), מגולל את סיפור חייו יוצא הדופן של גילדין. הסרט בוים והופק על ידי נכדו של גילדין, טיילר גילדין.

לדברי טיילר, שם הסרט לקוח ממשל שסיפר לו סבו על ילד שמוצא כוכבי ים על החוף ורוצה להציל אותם. כשאיש זקן אומר לו שלא יוכל להציל את חייהם של כל כוכבי הים שעל החוף, הילד אומר, "נכון, אבל אני יכול להציל אחד".

"כוכב הים" קצר שבחים בסבב פסטיבלי קולנוע בארצות הברית וזכה בפרס בפסטיבל סירקיוז הבינלאומי. הוא הוקרן בפסטיבל הקולנוע היהודי בבוסטון ב-10 בנובמבר, מיד לאחר ציון יום השנה לליל הבדולח.

לדברי טיילר, שם הסרט לקוח ממשל שסיפר לו סבו על ילד שמוצא כוכבי ים על החוף ורוצה להציל אותם. כשאיש זקן אומר לו שלא יוכל להציל את חייהם של כל כוכבי הים שעל החוף, הילד אומר, "נכון, אבל אני יכול להציל אחד"

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע היהודי במיאמי בינואר. טיילר ואשתו זארה הם הורים טריים לברודי, שמייצג את הדור הרביעי של המשפחה בארצות הברית. הסרט מראה את גילדין כשהוא מחזיק בידיו את נינו הראשון.

טיילר נזכר שהוא "קצת היסס" לטוס עם בנו, שהיה אז רק בן שלושה חודשים, לביקור אצל סבו, אבל הוסיף כי הוא יהיה "אסיר תודה לנצח" על שעשה זאת.

ארבעה חודשים לאחר שהסרט הוקרן במיאמי, הרבּ גילדין הלך לעולמו, והוא בן תשעים. באותו היום, טיילר וזארה גילדין גילו שזארה שוב בהיריון.

הרברט גילדין ושניים מנכדיו, טיילר גילדין, מימין, ואלכס אוטיי. אוטיי הפיק את הסרט (צילום: באדיבות טיילר גילדין)

מסע משפחתי

"כוכב הים" מתעד את המסע המשפחתי לגילוי עברו של הסב. התהליך החל לפני כמה עשורים, אבל בשנים האחרונות יצא טיילר למסע אישי כדי ללמוד על סבו.

רגע המפנה הגיע בפברואר 2017, כשאחותו הבכורה של הסבא, צלה, נפטרה. הרבּ גילדין נשא אז הספד לאחותו, וסיפר מעט על קורותיהם של האחים בשוודיה.

"אני רוצה לתעד את זה", טיילר נזכר שאמר לעצמו אז. "אני רוצה לעשות על זה סרט". בחודש מאי של אותה שנה הוא ישב עם סבו וסבתו, גלוריה, וראיין אותם.

כפי שטיילר מסביר, האתגר שעמד בפניו היה לספר את הסיפור באופן ש"יעניין אנשים מחוץ למשפחה המידית שלי". הוא שאל את עצמו לאילו חלקים מהסיפור של סבו "יוכל להתחבר כל אחד שבא מרקע של מהגרים, מרקע של פליטים, אמריקאי דור שני או שלישי שאחד ההורים או הסבים שלו היו במצב דומה".

הדרכון של הרברט גילדין, שהוחתם באות J (צילום: באדיבות טיילר גילדין)

החלטה קשה

לפני 80 שנה, משפחת גילדין החליטה למלט את ילדיה מגרמניה בעקבות ההתפתחויות שהלכו והחמירו עבור היהודים, בכלל זאת ליל הבדולח.

באותה תקופה, מספר הרבּ גילדין בסרט, HIAS ניסתה "להגן על ילדים בכל מקום בעולם", אף על פי ש"לא היו יותר מדי מקומות שהיו מוכנים לקחת ילדים יהודים". ב-1939 היאס הציעה למשפחת גילדין לשלוח את ילדיה לשוודיה.

הסרט מסביר שהמשפחה עמדה בפני החלטה קשה, לשלוח את ילדיה אל מחוץ לגרמניה ללא ערובה לכך שישובו ויתאחדו אי פעם. "זו הייתה החלטה איומה עבור הוריי", אומר הרב, "לוותר על ילדיהם כדי להציל אותם". אבל, הוא מוסיף, "אם הוריי היו מחליטים שהכול יהיה בסדר, זה לא היה נגמר בסדר בשבילנו".

זו הייתה החלטה איומה עבור הוריי", אומר הרב, "לוותר על ילדיהם כדי להציל אותם". אבל, הוא מוסיף, "אם הוריי היו מחליטים שהכול יהיה בסדר, זה לא היה נגמר בסדר בשבילנו". כל אחד מהילדים שהה אצל משפחה אחרת

כל אחד מהילדים שהה אצל משפחה אחרת בפאלון, עיר קטנה בשוודיה. בסרט, מרגרט אומרת שהיא התגוררה אצל "משפחה מקסימה", אבל צלה, שהתגוררה אצל אישה ללא ילדים, שהייתה מנהלת בית ספר, מתוארת כ"פחות בת מזל".

הרבּ התקשה להתחבר למארחיו הראשונים, זוג מבוגר ללא ילדים, והועבר למשפחה מארחת אחרת, משפחת סילוב. הפעם הוא הרגיש יותר בנוח, עשה סקי ושיחק טניס עם אחיו המאמצים סוון, מיבה ואגנטה.

הוא מתאר את אגנטה, שהייתה באמצע שנות העשרה שלה, כחברתו למשחקים. המשפחה שיתפה אותו בחגיגות חג המולד שלה וגרמה לו להרגיש רצוי.

טיילר גילדין מסתכל בתמונות משפחתיות עם סבו הרברט וסבתו גלוריה, בסצנה מ"כוכב הים" (צילום: באדיבות גילדין)

איחוד משפחתי

ב-1940 הודיע HIAS לגילדין ולאחיותיו שהוריהם חיים ושהם עברו לארצות הברית. בעזרת הארגון, הילדים הגיעו לניו יורק כדי להתאחד איתם.

בסרט, הרבּ גילדין מספר שהיו לו "רגשות מעורבים" בנוגע לעזיבתה של שוודיה. הוא אומר שהוא אמנם התגעגע להוריו ורצה לשוב אליהם, אבל לשם כך היה עליו "לעזוב חיים שמחים" בשוודיה, והוא לא ידע איך יהיו החיים בארצות הברית.

הילדים עזבו לפינלנד, ואז חצו את ברית המועצות והגיעו ליפן. צלה היא שניווטה את המסע הארוך. "אני לא יודע איך אחותי עשתה את זה", אומר גילדין.

האנייה שלהם יצאה מיפן ב-13 בפברואר 1941. אילו נשארו שם זמן ממושך יותר, הם היו עלולים להישלח למחנה שבויים. מאוחר יותר באותה שנה, ב-7 בדצמבר, יפן תקפה את פרל הרבור, דבר שהביא לכניסתה של ארצות הברית למלחמה.

הסרט מראה את הרברט גילדין מתמודד עם הקושי הראשוני של אי-ידיעת השפה האנגלית בארצות הברית. אבל הוא למד מהר, וגילה יכולת הסתגלות לסביבה החדשה, שמשתקפת גם בשירותו בצבא במהלך מלחמת קוריאה.

הרב נישא לגלוריה, הקים משפחה ופתח בקריירה מצליחה – הוא ייסד את "סאטקו", חברת תאורה המספקת אביזרי תאורה לכל רחבי ארצות הברית.

ועדיין, בזמן ששגשג בהווה והביט אל העתיד, אשתו וילדיהם – מינדי (גילדין) אוטיי ובילי גילדין – הבחינו כי הוא אינו מרבה לדבר על העבר. היו כמה חילופי מכתבים בינו לבין המשפחה השוודית המארחת שלו לפני שהקשר אבד, אבל רק בשנים מאוחרות יותר הוא החל להעלות זיכרונות, בעקבות בקשותיה של מינדי.

"תמיד ידעתי שאבא היה בשוודיה", אומרת מינדי בסרט. "אפילו לא הייתי בטוחה באיזו עיר". היא תהתה "איך זה יהיה לפגוש את האנשים שהצילו אותו", והחלה תהליך שהניב גילויים עבור רבים מבני משפחת גילדין, וששיאו היה בחזרתו של אביה לשוודיה וחידוש הקשר עם בני המשפחה שאירחה אותו ביולי 2001.

באחד הקטעים מהביקור שמוצגים בסרט, הרבּ גולדין מספר למארחיו לשעבר את סיפור כוכב הים לאור נרות. "כנראה אני הוא כוכב הים", אומר גילדין. "כנראה משפחת סילוב היא הילד שזרק את כוכב הים חזרה למים".