שרי הממשלה נוטים לזלזל בטענה שרבים מהם לא שירתו בצה"ל, או לא שירתו בתפקידים קרביים ופיקודיים, ולכן אינם ראויים לנהל מלחמה. ראוי היה לנהל דיון בשאלה הזו אילו היה מדובר בממשלה סבירה, נורמלית, המתנהלת על פי חוק ומכבדת את החוק.

אבל ממשלת ישראל הנוכחית מאכלסת אנשים חסרי כל ניסיון צבאי ובעיקר אנשים הבזים לשלטון החוק. לכן חייבים להדגיש את עוצמת הרשע הטמונה בהחלטת האנשים האלה על חידוש המלחמה בעזה.

ממשלת ישראל הנוכחית מאכלסת אנשים חסרי כל ניסיון צבאי ובעיקר אנשים הבזים לשלטון החוק. לכן חייבים להדגיש את עוצמת הרשע הטמונה בהחלטת האנשים האלה על חידוש המלחמה בעזה

האנשים האלה, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, מחזיקים את ראש הממשלה בנימין נתניהו במקום רגיש ודורשים רק דבר אחד – להמשיך במלחמה בכל מחיר. להמשיך במלחמה גם על חשבון מוות של החטופים, גם על חשבון חיי מאות חיילים.

ובכן, איזה היגיון צבאי או מדיני עומד מאחורי הדרישה המופקרת הזו שבגללה נתניהו נסחט ומוביל שוב ושוב ושוב לטרפוד עסקאות שבויים והמשך המהלכים הצבאיים?

אילו בן גביר היה משרת בצבא, הוא היה מבין מהו ערך הרעות למשל, וכיצד אתה תלוי בחבריך בסחיבת אלונקה בעת קרב בו חייך תלויים בהם כל רגע.

אילו סמוטריץ' היה מתאמן בלחימה בשטח בנוי, אילו היה נלחם אפילו פעם אחת בסמטאות ג'באליה או שכם, הוא היה מבין מה נדרש כדי לכבוש עיר של חמאס.

שני הליצנים הפוליטיים האלה, שדורשים עוד ועוד כוחות, עוד ועוד לחץ צבאי, לא מבינים בכלל מה פירוש המילים הללו – לחץ צבאי.

אין להם מושג ירוק בריכוז הכוח הנדרש להכרעת גדוד מחופר במנהרות תת-קרקעיות, מה הם האמצעים הנדרשים לגדוד הזה, מה עוצמת האש והסכנות האורבות ללוחמיו.

שני חדלי האישים הללו, שרק סיסמאות ריקות מדריכות את ההיגיון הפוליטי שלהם ואת "ההיגיון הצבאי" שלהם, היו מפסיקים לטחון לראש הממשלה את המוח, אילו רק הבינו מה המשמעות של כיבוש עזה כולה, גירוש תושביה והקמת ממשל צבאי תמידי ברצועה.

לשני הליצנים הפוליטיים האלה, שדורשים עוד ועוד כוחות ולחץ צבאי, אין מושג בריכוז הכוח להכרעת גדוד מחופר במנהרות תת-קרקעיות, מה האמצעים הנדרשים לו, מה עוצמת האש והסכנות האורבות ללוחמיו

אילו הבנים שלהם היו חוזרים מעזה, מביטים להם בעיניים, ורואים בהם את מחיר מראות הזוועה, אובדן החברים, התסכול והזעם על מלחמה חסרת תוחלת – אילו רק זה היה קורה אצלם בבית, אולי היו משתתקים. אילו רק זה היה קורה בביתו של נתניהו, ויאיר או אבנר היו תולים בו מבטים מאשימים, אולי היה אוזר כוח לעמוד מול המסיתים למלחמת וייטנאמעזציה.

כשהרמטכ"ל מתנגד, כמו קודמו, לכך שחיילי צה"ל יחלקו מזון ומים לתושבי עזה, לסמוטריץ' נדמה שמדובר בדוכנים בשוק. הוא פשוט לא מבין את כמות הצלפים והמטענים והתקיפות שיחטפו החיילים, שיהפכו שם ברווזים במטווח עבור חמאס אם רק יתייצבו בשטח הפתוח לחלק מזון.

כשבן גביר דורש שוב ושוב עונש מוות למחבלים, אין לו שום אחריות והבנה לכך שהמחבלים יוציאו בתגובה להורג כל שבוי ישראלי שיוחזק בידיהם. באכזריות. בלי להסס. והסרטונים יופצו לארוחת שבת לכל משפחה שבנה משרת בעזה.

אילו בן גביר וסמוטריץ' היו עושים מילואים כל שנה, הם היו אולי מבינים את העומס בו נתונות נשותיהם וילדיהם כשהם נעדרים מהבית.

איילה בן גביר הייתה אז מבינה מה זה באמת להיות אשת או אם למילואימניק.

אל שני השרלטנים הללו אפשר להוסיף עוד מספר שרים שיושבים בקבינט, מחליטים רק מה שראש הממשלה אומר ומחליט, אבל משחקים בתפקיד מקבלי ההחלטות, למרות שאין להם שום כישורים לקבל החלטות במלחמה. למרות שהם פשוט סמרטוטי רצפה של ראש ממשלה נסחט, ואין למילה שלהם שום השפעה.

כשבן גביר דורש עונש מוות למחבלים, אין לו שום אחריות והבנה לכך שהמחבלים יוציאו להורג בתגובה כל שבוי ישראלי שבידיהם. באכזריות. בלי להסס. והסרטונים יופצו לארוחת שבת למשפחות המשרתים בעזה

יצחק גולדקנופף יכול לדעת מה המשמעות של כניסה חמישית לשג'אעייה? איך לוחמי החי"ר נעים בין הריסות בתים בניסיון לאתר עוד פיר של מנהרה. איך מטהרים מבנה שקרס ואולי צלף מסתתר בו? מטען מוסלק? מוקש? מלכודת מטענים שתופעל מרחוק? אין לאנשים האלה אפילו קצה קצהו של ידע כדי להבין כיצד מנהלים מלחמה בתנאים שבהם נמצאים כעת חיילי צה"ל בעזה.

אבל הממשלה מחליטה "להעמיק" את המבצע, לחזק את עוצמת המלחמה, להגביר עצימות, לכבוש את הרצועה ולהישאר בה, ועוד שלל ביטויים של הפגנת כוח בלי להבין את חוסר היעילות של עוד כוח בשטח עזה – מעל ומתחת לעשרות ק"מ של מנהרות שנחפרו במשך שנים, בדיוק לצרכי לחימת הגרילה המתנהלת שם כיום.

ונתניהו? הוא שבוי המוחזק בידי חבורת המשתמטים שמנהלים אותו כדי שיוביל למלחמת נצח מטורפת, בזבזנית, מדממת, מופרעת מכל היבט שניתן לבחון אותה.
הם יודעים שנתניהו יעשה כל מה שהם יגידו גם אם ידרשו ליבש את הים של עזה וליישב שם התנחלות חדשה. הוא הרי פוחד מנפילת ממשלתו, מהחקירה הנגדית במשפטו, מוועדת חקירה ממלכתית ומתבוסה בבחירות. נתניהו הוא חטוף בממשלתו.

אילו היה בו גרם של עצמאות, אינטגריטי, אחריות מוסרית ולאומית, הוא היה זורק את השרים הללו לאשפתות ומסיים את המלחמה. אבל בגלל היותו סחיט ופחדן, מסתובבים התרנגולים הנפוחים הללו בקבינט ומכריעים ומשפיעים על קבלת החלטות רצחנית.

כשאין ערך לשירות הצבאי ואין ערך לחיי אדם וכל החלטה נובעת ממניעים אידאולוגיים משיחיים אמוניים, שאין להם שום בסיס במציאות, האסון הבא רשום על הקיר.

גיוס חדש של אלפי אנשי מילואים יוביל למרחץ דמים בעזה.
ישראל, שכבר סובלת מתדמית של פושעת מלחמה, וראשיה כבר מבוקשים בהאג על חשד לפשעי מלחמה, תהפוך למדינה מצורעת. אזרחיה לא יוכלו לנחות בשום מדינה בעולם. כולנו נוקע בשל התנהלות הממשלה והצבא בעזה.

הרג המוני של ילדים נשים ומשפחות שלמות, הרעבה של שני מיליון אזרחים, בליץ צבאי שהורס את כל תשתיות החיים בעזה, הרס שלא ניתן יהיה לשקם גם בעוד עשרים שנה, כל אלה יובילו את ישראל למצב דומה.
הרס וחורבן פנימי, מדינתי, כלכלי, ביטחוני וחברתי.

אילו היה בו גרם עצמאות, אינטגריטי, אחריות מוסרית ולאומית, הוא היה זורק את השרים המשתמטים לאשפתות ומסיים את המלחמה. אך בשל היותו סחיט ופחדן, מסתובבים התרנגולים הנפוחים בקבינט ומכריעים

מי שלא מבין זאת הם אותם שרים שלא שירתו בעצמם מעולם בתנאי מלחמה. מהלוחמים הם דורשים עכשיו לשוב אל שדה קרב בלתי אפשרי, לעזוב משפחות, ולנטוש שבויים מעונים מתחת לאדמה בידי חמאס.

מבחינת המשתמטים המיניסטריאליים כל מחיר שווה את המשך הסיסמאות שלעולם לא ישביעו את רעבונם של בוחריהם.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.