ביום שלישי בבוקר הודיעה ממשלת איראן כי היא לא נסוגה מהמשא ומתן עם ארצות הברית, אבל לצד זאת מוכנה לכל תרחיש. ההודעה הזו יצאה שעות אחרי שנשיא ארצות הברית דונלד טראמם שם קץ (באופן זמני) לחרושת הדיווחים, לפיה וושינגטון הסכימה לאפשר לאיראן להעשיר אורניום בשטחה.

איראן וארצות הברית נמצאות בסבך אינטרסים משותפים ומנוגדים גם יחד, מצב שכרגע לפחות נראה מורכב מדי לשני הצדדים. שתי המדינות לא רוצות להיגרר למשבר בשיחות, שתיהן לא רוצות להגיע לפעולה צבאית, אבל כל אחת מהן לא מוותרת על המהות מבחינתה, בתקווה שהצד השני ימצמץ ראשון.

זה כביכול תהליך בילטרלי, ארצות הברית ואיראן, אבל רק כביכול. מדוע? משום שבפינה ממתינות מדינות ה־E3. גרמניה, בריטניה וצרפת צריכות להחליט בשבועות הקרובים מה הן עושות עם מנגנון ה־Snap back (חזרה לאחור) שאמור לפוג באוקטובר הקרוב. הימשכות השיחות בין טהרן לוושינגטון יכולה לייתר את המהלך שאירופה מאוד נחושה לשמר כמנוף לחץ על איראן.

בהרבה מאד מובנים, אירופה קרובה יותר לעמדה הישראלית בעניין האיראני, מאשר לעמדה מתפשרת כזו או אחרת של האמריקאים. הסיבות לכך רבות. העיקרית היא החבירה של איראן לרוסיה

בהרבה מאד מובנים, אירופה קרובה יותר לעמדה הישראלית בעניין האיראני, מאשר לעמדה מתפשרת כזו או אחרת של האמריקאים. הסיבות לכך רבות. העיקרית היא החבירה של איראן לרוסיה ואספקת הנשק מטהרן למוסקבה. כל אמל"ח שמגיע מאיראן לרוסיה מאיים ישירות על אירופה שהבינה – אולי באיחור של כמה שנים – את משמעותו האמיתית של מתק השפתיים האיראני. דיבורים לחוד וכוונות אמיתיות לחוד.

דוח סבא"א האחרון, שקיבל רוח גבית חזקה של נציגי אירופה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, דחק את האמריקאים לפינה. הוא הכריח אותם להקשיח עמדות, ולומר אותן בפומבי.

מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), רפאל גרוסי (במרכז), מבקר בתערוכה של הישגי הגרעין של איראן בטהרן, 17 באפריל 2025 (צילום: Atomic Energy Organisation of Iran via AP)

איראן, מצדה, עומדת על הרגליים האחוריות בעניין ההעשרה. מבחינתה, העשרת אורניום בשטחה היא רגל מרכזית בביטחון הלאומי האיראני. יש לכך סיבות רבות – המרכזית בהן היא תחושת חוסר האונים שחשה טהרן במלחמת איראן–עיראק ואמברגו הנשק על המדינה. מאז, התוכנית האסטרטגית האיראנית היא לא לסמוך על אף אחד, וללכת הכי רחוק שאפשר, עד סף גרעין.

בכל ההתבטאויות האיראניות בחודשים האחרונים, העיקרון הזה עולה בנוסחים שונים. "בלי העשרה אין הסכם שלום", אמר אתמול (רביעי) שר החוץ עבאס עראקצ'י.

מוחמד אסלאמי, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן, כינה בתחילת השבוע את הדרישה האמריקאית למניעת העשרת אורניום "חלום מופרע"

מוחמד אסלאמי, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן, כינה בתחילת השבוע את הדרישה האמריקאית למניעת העשרת אורניום "חלום מופרע". נכדו של האייתוללה רוחאללה חומייני, המנהיג העליון הראשון של המהפכה, אמר דברים ברוח דומה: "הקרנת כוח היא לא רק דרך כוח צבאי, אלא גם דרך עמידה איתנה במשא ומתן".

ואלה רק שלוש דוגמאות לשיח האיראני, וכל אחת מההתבטאויות הללו מגיעה מסקטור אחר: הראשון פוליטי, השני מקצועי והשלישי דתי, ללמדנו איזה משקל המשטר מייחס ליכולת ההעשרה העצמית.

מסעוד פזשכיאן (שני מימין) מקשיב לראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן, מוחמד אסלאמי, במהלך ביקור בתערוכה של הישגי הגרעין של איראן, בטהרן, 9 באפריל 2025 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

אמש צצו שוב נוסחים שונים של הסכם שאמורים לנסות לגשר על הפערים. ארצות הברית מוכנה ללכת להסכם ביניים שיכלול הגבלת העשרה בשטח איראן לרמה נמוכה של 3.5%, עד אשר יוקם מפעל העשרה משותף למדינות המפרץ שיפוקח על ידי האמריקאים. האיראנים כבר רמזו שידחו את ההצעה הזו, אם כי רשמית זה עדיין לא נעשה.

הנשיא טראמפ הוסיף אמש איום נוסף בהודעה של דוברת הבית הלבן: "אם איראן תדחה את ההצעה, יהיו לכך תוצאות חמורות". האיום הזה נענה שעות אחר כך על ידי המנהיג העליון עלי חמינאי שבנאום מזלזל אמר, "מי את ארצות הברית שתקבעי לאיראן אם לעסוק במחקר גרעיני או לא?"

ארה"ב מוכנה ללכת להסכם ביניים שיכלול הגבלת העשרה בשטח איראן לרמה נמוכה של 3.5%, עד אשר יוקם מפעל העשרה משותף למדינות המפרץ שיפוקח על ידי האמריקאים

דרך נוספת של האיראנים להתמודד עם האיום האמריקאי היא על ידי הצבת תג מחיר אזורי במקרה של תקיפה ישראלית או אמריקאית על מתקני הגרעין, או לחילופין במקרה של הטלת סנקציות מחמירות שישתקו את הכלכלה האיראנית.

שר החוץ עראקצ'י נמצא בימים האחרונים בסבב ביקורים במדינות ערב ובכולם עולה נושא שיחות הגרעין. בדרכי הנועם שלה, איראן משדרת כאן מסר ברור: אם המגעים ייכשלו ותהיה תקיפה אמריקאית או ישראלית או שתיהן, כל האזור יסבול.

שר החוץ עבאס עראקצ'י מקשיב למנכ"ל הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), רפאל מריאנו גרוסי, במהלך פגישתם בטהרן, איראן, 16 באפריל 2025 (צילום: Iranian Foreign Ministry via AP)

במהלך ביקורו של עראקצ'י בקהיר ביום שני האחרון, הצליח הדיפלומט האיראני לסחוט ממקבילו המצרי אמירה שלפיה "חייבים לשמור על יציבות האזור והיותו נקי מנשק גרעיני". איראן ניגנה כאן עבור מצרים על מיתר רגיש: היכולת הגרעינית המיוחסת לישראל, בניסיון ליצור כביכול מכנה משותף סביב מאבקה של איראן על "גרעין אזרחי" בשם מדינות נוספות באזור.

מי שנכנס כאן לתמונה היה השליח האמריקאי סטיב ויטקוף, ששוחח עם שר החוץ המצרי בעניין השיחות בין וושינגטון לטהרן, ולא מן הנמנע שהעביר דרכו מסר לאיראנים. מקהיר טס עראקצ'י ישירות לביירות, שם איראן מגששת כבר הרבה זמן לאן נושבת הרוח עם הממשלה החדשה. גינוי לישראל הוא לא קיבל שם.

החשש – שהוא לא לגמרי תלוש מציאות – הוא שוושינגטון תעשה ויתור מהותי ברגע האחרון. ויתור כזה יעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני דילמה אמיתית כיצד לפעול

במצב הדברים הזה נשאלת השאלה מה תעשה ישראל. תקיפה מעל ראשו של הנשיא טראמפ נראית כמעט בלתי אפשרית בהיבט המדיני. היא מסוכנת מבחינת ההשלכות שיהיו לה בהיבטי סיוע ותמיכה אמריקאיים. הנשיא טראמפ – למרות הקשיים המהותיים במשא ומתן – משדר אופטימיות באשר להגעה להסכם, וזה מאד מטריד את ישראל.

החשש – שהוא לא לגמרי תלוש מציאות – הוא שוושינגטון תעשה ויתור מהותי ברגע האחרון. ויתור כזה יעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני דילמה אמיתית כיצד לפעול. נתניהו לא אוהב את המצבים הללו, כל שכן כאשר הוא ניצב בודד בצמרת ללא מטבחון ביטחוני בעל ניסיון, כפי שהוא אוהב בעתות משבר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בחדר הסגלגל בבית הלבן, 7 באפריל 2025 (צילום: Kevin Dietsch/Getty Images via AFP)

נתניהו – מי שדחק ב־2018 בנשיא טראמפ לצאת מהסכם הגרעין של ברק אובמה – ייאלץ כנראה לקבל הסכם רע לא פחות, והפעם אין לו נשיא אמריקאי לעומתי להאשים, אין לו את אופציית הנאום בקונגרס, ויותר מזה: יכול להיות שעד שייחתם הסכם, גם לא תהיה לו ממשלה.