ב-1992, ריצ'רד ניקסון השמיע אזהרה על רוסיה שהתבררה בדיעבד כאחת התחזיות הגיאופוליטיות המדויקות ביותר של ההיסטוריה המודרנית. זמן קצר לאחר קריסת ברית המועצות, אמר ניקסון כי אף על פי שהקומוניזם הובס, קיימת סכנה של עליית דיקטטורה לאומנית שתאיים על העולם.

אני זוכר היטב את תחילת שנות התשעים. הייתי כתב צעיר של סוכנות AP, המתרוצץ  ברחבי מזרח אירופה וברית המועצות וצופה בקריסת הקומוניזם תוך שותפות באופוריה ובתחושת הניצחון. כולנו התעלמנו מהאזהרה.

"אומרים שהמלחמה הקרה הסתיימה ושהמערב ניצח בה. זו רק חצי אמת, כי מה שקרה הוא שהקומוניסטים הובסו, אך רעיונות החירות כעת עומדים למבחן", אמר ניקסון. "אם הם ייכשלו, תהיה חזרה לא למה שנכשל – הקומוניזם – אלא למה שאני מכנה עריצות חדשה, שתהווה סכנה קיומית לשאר העולם, שכן היא תהיה נגועה בנגיף האימפריאליזם הרוסי, שהוא כמובן מאפיין מרכזי של מדיניות החוץ הרוסית במשך מאות שנים".

אני זוכר היטב את תחילת שנות ה-90. הייתי כתב צעיר של סוכנות AP, המתרוצץ  ברחבי מזרח אירופה וברית המועצות וצופה בקריסת הקומוניזם, תוך שותפות באופוריה ובתחושת הניצחון. כולנו התעלמנו מהאזהרה

שלושים שנה מאוחר יותר, עם המלחמה האכזרית של ולדימיר פוטין באוקראינה והתקפותיו המתמשכות על הדמוקרטיה ברחבי תבל, דבריו של ניקסון נראים כנבואה. מה שהוא חזה אכן קרה – בעזרת המערב, גם אם לא במכוון. זו הייתה אזהרה המבוססת על הבנה מעמיקה של ההיסטוריה הרוסית – הבנה שכמעט אף מנהיג מערבי בזמנו לא חלק (ושנראה כי נשיא ארה"ב הנוכחי דונלד טראמפ בוודאי חסר כל מושג בה).

האימפריאליזם הרוסי אינו תופעה מודרנית, אלא יסוד עקבי במדיניות החוץ של מוסקבה לאורך מאות שנים. זה החל עם איוואן האיום, שהכתיר עצמו לצאר בשנת 1547 והחל בכיבושי קאזאן ואסטרחאן, ובהמשך התרחבה רוסיה מזרחה עד האוקיינוס השקט. פיוטר הגדול הבטיח גישה לים הבלטי אחרי המלחמה הגדולה עם שוודיה וייסד את סנקט פטרבורג כ"חלון לאירופה". קתרינה הגדולה סיפחה את חצי האי קרים – מהלך שפוטין חיקה ב-2014, אך הפעם על חשבון אוקראינה – ופלשה לפולין, הקווקז והבלקן.

גם ברית המועצות, שדגלה באינטרנציונליזם, הייתה בפועל אימפריה אלימה: היא דיכאה מרידות בהונגריה ובצ'כוסלובקיה ושלטה בפריפריה הסובייטית ביד חזקה. למעשה, זו הייתה רוסיה מורחבת – ששלחה את טלפיה על פני 27 מיליון קמ"ר, פי שלושה מארה"ב או סין.

כל זה החל להתפורר תחת כובד הסתירות הפנימיות. השאיפות לשלוט בחלק ניכר מהעולם לא יכולות היו להתממש על בסיס כלכלה שבה מצוינות אינה מתוגמלת כלכלית.

האימפריאליזם הרוסי האלים החל להתפורר תחת כובד הסתירות הפנימיות. השאיפות לשלוט בחלק ניכר מהעולם לא יכולות היו להתממש על בסיס כלכלה שבה מצוינות אינה מתוגמלת כלכלית

באמצע שנות השמונים עלה לשלטון מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג סובייטי חדש שהתחייב לשינוי. אך כאשר פגשתי בו שנים אחר כך (בתמונה, במוסקבה), הוא הבהיר כי החלק שהוא רצה להשליך הוא האימפריאליזם המטורף והקיצוניות האידיאולוגית; הוא האמין שניתן לשמר את הקומוניזם – או לפחות גרסה רכה ונעימה שלו.

מיכאיל גורבצ'וב מימין ודן פרי

כשברית המועצות קרסה סופית בשנת 1991, הייתה תקופה קצרה שבה נדמה היה שרוסיה תוכל לבחור דרך אחרת. אך התנאים לא היו בשלים, והגישה של המערב הייתה פגומה. הפנים האינטלקטואליות של הרגע ההוא היו ג'פרי סאקס, כלכלן יהודי מהרווארד, שהפך לאדריכל הראשי של "טיפול בהלם". הרעיון היה שרק מעבר רדיקלי ומהיר מתכנון ריכוזי לקפיטליזם יעבוד. כל דבר אחר יאריך את הסבל ויעורר התנגדות. נכון, המטבע יתמוטט, החסכונות יימחקו, הפנסיות יתאדו – אבל ככה זה בחיים. זו הייתה העמדה הרשמית של קרן המטבע.

התוצאה הייתה קטסטרופלית. ללא תשתית משפטית, מנגנוני רגולציה, או חברה אזרחית מתפקדת, המעבר של רוסיה הפך למכירת חיסול. חברות ממשלתיות נמכרו בזול לאנשים מחוברים בשיטות מושחתות שהעשירו קומץ. אזרחים רבים איבדו את חסכונותיהם עקב היפר-אינפלציה, וראו איך אליטות קומוניסטיות לשעבר ומאפיונרים חדשים שודדים את הכלכלה. התוצר הלאומי צנח ביותר מ-40% בתחילת שנות ה-90. תוחלת החיים קרסה. פנסיות התאיידו. הפשע השתולל. הדמוקרטיה נקשרה לא לכבוד או שגשוג אלא כאוס והשפלה.

קריסת בריה"מ הפכה למכירת חיסול קטסטרופלית. אזרחים איבדו את חסכונותיהם, התוצר הלאומי צנח, תוחלת החיים קרסה. פנסיות התאיידו. הפשע השתולל. הדמוקרטיה נקשרה לכאוס והשפלה

סאקס הביע מאוחר יותר חרטה מסוימת על קשיחות המודל והאשים את ממשל קלינטון ואת קרן המטבע באי מתן הסיוע הנדרש להצלחת הרפורמות. אך הנזק כבר נעשה. המערב בזבז את אמונה של רוסיה, והעם הרוסי איבד את אמונתו בליברליזם.

את החלל מילא ולדימיר פוטין – קצין ק.ג.ב. לשעבר שהבין את כוח המשיכה של יציבות ושל נוסטלגיה. למרבה הצער – ואולי גם העלבון – כיום סאקס נחשב בעיני רבים למעין מתרץ עבור פוטין, המתקרב להצדקת הפלישה לאוקראינה.

עלייתו של פוטין התאפשרה הודות לבוריס ילצין, האיש שעמד בגאון על טנק במהלך ניסיון ההפיכה באוגוסט 1991 נגד גורבצ'וב.

ילצין, שלזמן קצר זכה להערכה במערב על כך שאפשר את פירוק ברית המועצות בדרכי שלום, הפך עד מהרה לדוגמה שלילית. הוא סבל מאלכוהוליזם – מה שהוביל לביקור אבסורדי בבית הלבן – והיה מוקף ביועצים מושחתים. ילצין עמד בראש עשור של קריסת מוסדות.

עם זאת, המערב נכנס לפאניקה ב-1996, מחשש שילצין יפסיד בבחירות לנשיאות. יריבו המרכזי אז היה בדיוק מה שהמערב פחד ממנו – הקומוניסטים, בראשות גנאדי זיוגאנוב. המערב הפעיל את כל מנגנוניו, וילצין נבחר מחדש בבחירות שנחשבות עד היום ברוסיה לבחירות מזויפות שנתמכו בידי יועצים מערביים ומימון מקרן המטבע.

כמו שניקסון חזה, מה שכולנו פחדנו ממנו – גם אני – היה חזרה לקומוניזם. אבל זה מעולם לא באמת היה על הפרק. העם הרוסי מעולם לא אהב את הקומוניזם הכושל. מה שהם כן אהבו – בדיוק כפי שניקסון הבין – היה את ההקרנה של עוצמה רוסית.

כמו שניקסון חזה, כולנו פחדנו מחזרה לקומוניזם. אבל זה לא באמת היה על הפרק. העם הרוסי לא אהב את הקומוניזם הכושל. מה שהם כן אהבו – כפי שניקסון הבין – היה את ההקרנה של עוצמה רוסית

עם כניסתו לתפקיד, פוטין ביסס שליטה במהירות מדהימה. התקשורת העצמאית הוכפפה. מתנגדים הוגלו, נאסרו או חוסלו – לעיתים אף בחו"ל. חוות בוטים רוסיות הציפו את הרשתות החברתיות בדיסאינפורמציה שנועדה לערער דמוקרטיות מערביות. רוסיה הייתה לא רק לדיקטטורה מקומית – אלא כוח תוקפני שנועד להחליש את הסדר הליברלי שעליו נשענת עוצמתו של המערב. ההמשך ידוע לכל מי שעוקב אחר האסון באוקראינה.

הכל נובע מתפיסה בת מאות שנים שלפיה גדלות רוסית מחייבת התפשטות, והמערב הוא אויב.

ניקסון גם הבין את ההשלכות הרחבות יותר: "למערב – לארצות הברית – יש אינטרס עצום בהצלחת החירות ברוסיה. אם היא תצליח, זו תהיה דוגמה לאחרים. לדוגמה, זו תהיה דוגמה לסין. אם היא תיכשל, זה ייתן חיים חדשים לקו הנוקשה בסין. הם יאמרו – זה נכשל שם, אין שום סיבה שנפנה לדמוקרטיה".

אז כיצד ההידרדרות של רוסיה בהנהגת פוטין השפיעה על סין?

ובכן, תחת שי ג'ינפינג ב-12 השנים האחרונות, סין עברה נסיגה דרמטית לסמכותנות – ריכוז כוח שלא נראה מאז עידן מאו בשנות ה-60. הוסרו מגבלות כהונה, דיכוי מתנגדים הועצם, המעקב התגבר, והמפלגה הקומוניסטית שבה למעמד עליון בכל תחום בחיי המדינה. ליברליזציה כלכלית הופסקה לטובת שליטה מדינתית, והאחידות האידיאולוגית והלאומנות גאו.

תחת שי ג'ינפינג סין עברה נסיגה דרמטית לסמכותנות – ריכוז כוח שלא נראה מאז עידן מאו בשנות ה-60. הוסרו מגבלות כהונה, דיכוי מתנגדים הועצם, המעקב התגבר, והמפלגה הקומוניסטית שבה למעמד עליון

בזירה הבינלאומית, ההתנהלות האגרסיבית של סין – מהפכת ים סין הדרומי לבסיס צבאי ועד כפייה כלכלית כלפי מדינות קטנות – מבטאת תעוזה אימפריאלית חדשה. המסוכנת מכולן היא כמובן טייוואן: שי ג'ינפינג הכריז על איחוד כבלתי נמנע, מסרב לשלול שימוש בכוח.

ואפילו באמריקה, לנוכח התפוררות המערכת, יש החושבים שאולי משטרים סמכותניים פועלים טוב יותר. גם בזה מתחדדת ההשוואה בין ניקסון להנהגה הנוכחית. שניהם בעיני רבים נחשבו למושחתים – אך רק אחד מהם היה סמכותן אמיתי.

ניקסון לא רק חזה נכון את רוסיה – הוא האמין באמריקה ככוח לטוב בעולם (למרות טעותו בתמיכה בהפיכה בצ'ילה ב-1973 נגד הנשיא השמאלי סלבדור איינדה). כששומעים אותו מדבר על תפקידה של אמריקה בעולם, קשה להעלות על הדעת ניגוד גדול יותר לגסות, חוסר הידע והאנוכיות של הנשיא הרפובליקאי הנוכחי.

בנאום "הרוב הדומם" שלו מ-1969 אמר ניקסון: "שלא ירשמו ההיסטוריונים שכאשר אמריקה הייתה האומה החזקה בעולם, פסענו לצד הדרך ואפשרנו לתקוות האחרונות לשלום וחירות של מיליוני בני אדם להיחנק בידי כוחות טוטליטריים". חשבו על הניסוח. דמיינו את טראמפ.

כמובן שניקסון היה גם פגום אנושות. השימוש שלו במוסדות פדרליים לרדיפת אויבים; אנטישמיות ניכרה בשיחות פרטיות שבהן השמיע דברי קונספירציה על יהודים ששולטים בתקשורת ובכספים.

ב-1974 נאלץ להתפטר בעקבות שערוריית ווטרגייט. למה? כי בעלי בריתו הרפובליקאים הקונגרס הסבירו לו שיצביעו בעד הדחתו. דמיינו את עדר הכבשים שנקראים רפובליקאים בימינו נוהגים כך.

בנאום "הרוב הדומם" שלו אמר ניקסון: "שלא ירשמו ההיסטוריונים שכשאמריקה הייתה האומה החזקה בעולם, פסענו לצד הדרך ואפשרנו לתקוות האחרונות לשלום וחירות של מיליונים להיחנק בידי כוחות טוטליטריים"

מה מוסר השכל? פחות או יותר, כמה ארה"ב התדרדרה. ניקסון, על כל חטאיו, היה בן תקופה רצינית יותר. גם כיום אנחנו נשלטים על ידי פושעים – אבל היום הם גם מוקיונים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com