קרוב לעשרים מומחים למשפט בינלאומי ולתורת המשפט מהפקולטות למשפטים פנו שלשום (רביעי) לראש הממשלה בנימין נתניהו, נוכח תוכניותיה של ישראל להרחיב את הלחימה ברצועת עזה, לכבוש אותה במלואה ולבצע מה שמכונה בשפה אורווליאנית "עידוד הגירה מרצון".

מסקנתם של המומחים היא חד משמעית: המשך המלחמה ברצועה, ובוודאי הרחבתה, הופך להיות בלתי חוקי ועשוי אף להיחשב כ"מעשה תוקפנות" המקים אחריות פלילית לנושאי התפקידים הבכירים בישראל.

"לאחר כמעט שנתיים של לחימה, כאשר מרבית התשתיות בעזה נהרסו, מאות אלפי בני אדם נעקרו מבתיהם שוב ושוב, שירותי הרפואה קרסו ועשרות אלפים סובלים מתת-תזונה ומרעב, התוספת השולית לביטחון המדינה שניתן, אם בכלל, להשיג מהמשך הלחימה, קל וחומר מהרחבתה, איננה מידתית", כתבו מומחי המשפט.

"שימוש בכוח החורג מתחום המידתיות ושאין בכוחו להשיג את מטרת ההגנה העצמית, הוא בלתי חוקי, ובנסיבות מסוימות אף פשע, לפי הקטגוריות המחמירות ביותר של דיני השימוש בכוח והמשפט הבינלאומי הפלילי".

"שימוש בכוח החורג מתחום המידתיות ושאין בכוחו להשיג את מטרת ההגנה העצמית, הוא בלתי חוקי, ובנסיבות מסוימות אף פשע, לפי הקטגוריות המחמירות ביותר של דיני השימוש בכוח והמשפט הבינלאומי הפלילי"

זו חוות דעת משפטית קשה לעיכול, ובוודאי לא כזו שתתקבל על דעתם של ראש הממשלה, ראשי הצבא וחברי הקבינט המדיני-ביטחוני. אך חותמי המכתב רואים לעצמם חובה לומר דברים כפשוטם, ולשקף את מצבה האמיתי של ישראל אל מול כללי המשפט הבינלאומי.

צה"ל תוקף ברצועת עזה וזורע הרס נרחב, 17 ביולי 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

לא פרופסורים מהפקולטות למשפטים היו צריכים להניח את חוות הדעת המשפטית הזו על שולחנם של מקבלי ההחלטות. העובדה שהם נאלצים לעשות זאת, היא תוצאה של מחדל חמור ומתמשך, שבו שלושת המשפטנים הבכירים בשירות המדינה שאמונים על התחום – הם נוכחים נפקדים:

הפרקליטה הצבאית הראשית, אלוף יפעת תומר-ירושלמי; המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט בינלאומי), ד"ר גיל-עד נועם; ומעל כולם – היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.

שתיקתם של שלושת המשפטנים הבכירים בישראל האמונים על כך שפעולותיה הצבאיות של ישראל ייעשו בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, איננה ניתנת להצדקה.

שתיקתם של שלושת המשפטנים הבכירים בישראל האמונים על כך שפעולותיה הצבאיות של ישראל ייעשו בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, איננה ניתנת להצדקה

בהרב-מיארה, נועם ותומר-ירושלמי כבר אינם יכולים להיחשב לעוצמי עיניים פסיביים אל מול הפרת החוק של צה"ל ברצועה – הם בבחינת שותפים אקטיביים, שעשויים בנסיבות מסוימות לשאת אף הם באחריות למתרחש. הם המאפשרים את הפרת כללי המשפט הבינלאומי על ידי ישראל.

תפקידם של המשפטנים בשירות המדינה איננו לצבור פופולריות בקרב הפוליטיקאים היושבים בעמדות ההנהגה, אלא להסביר להם את קווי הגבול המשפטיים של הפעולות האפשריות.

פלסטינים בנקודת חלוקת מזון במחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז רצועת עזה, 19 ביולי 2025 (צילום: Eyad BABA / AFP)

האתוס שצמח במשרד המשפטים, ובקרב המחלקות העוסקות במשפט בינלאומי בפרט, תמיד היה שחוות הדעת המשפטיות המונחות על שולחן הממשלה צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות ואמיצות, גם אם הדבר יעורר תרעומת בדרג הפוליטי.

לא עוד. לזמן ישראל נודע כי במשרד המשפטים נמנעים מלכתוב את הדברים וכי חוות דעת חמורות – העלולות להיתפס כקיצוניות – נגנזו ולא הועברו עולות הלאה. במקום זאת, ננקטת גישה מאפשרת ומעלימת עין.

לזמן ישראל נודע כי במשרד המשפטים נמנעים מלכתוב את הדברים וכי חוות דעת חמורות – העלולות להיתפס כקיצוניות – נגנזו ולא הועברו עולות הלאה. במקום זאת, ננקטת גישה מאפשרת ומעלימת עין

בראש ובראשונה, הדבר נובע ממצבה של היועצת המשפטית בהרב-מיארה אל מול הממשלה, שככל שנראה לשיטתה איננו מאפשר לה מרחב תמרון לשנות את מדיניותה הצבאית של ישראל ברצועה.

אך הסיבה המרכזית היא פחדנות מקצועית וחוסר רצון לפתוח חזית נוספת של עימות עם הדרג הפוליטי.

בפרקליטות הצבאית פועלת מחלקת דין בינלאומי (דבל"א). במשרד המשפטים פועלת מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט בינלאומי), וחוות דעת של שני הגופים האלה היו אמורות לטלטל, או לפחות להשפיע באופן משמעותי על פעולות צה"ל ברצועה.

פלסטינים מחפשים אחר חפצים בין הריסות בניינים שנהרסו יום קודם לכן בתקיפות ישראליות בשכונת א-דרג' שבעיר עזה, 16 ביולי 2025 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

ואולם קולות הביקורת מושתקים, והתוצאה היא שבשורת נושאים, ישראל מצויה בהפרה חמורה של דיני הלחימה, דיני זכויות האדם ואף המשפט הפלילי הבינלאומי.

במילים פשוטות – ישראל מבצעת פשעי מלחמה חמורים, שבשלב הנוכחי של הלחימה אין דרך להגן עליהם אל מול הוראות המשפט הבינלאומי.

לא מדובר רק על שני ההליכים המתקיימים כעת בבתי הדין הבינלאומיים בהאג. תביעת דרום-אפריקה נגד ישראל, המתבררת בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) מצויה במעין הפסקה ארוכה, כאשר ישראל נדרשת להגיש את ראיותיה רק בתחילת שנת 2026;

ובבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), משרד התובע כרים קאן שקוע בצרות משלו, בעוד ישראל מנהלת קרב חפירות פרוצדורלי בנוגע לסמכות השיפוט של בית הדין על ישראל ועל ישראלים.

העמדה הישראלית בהאג היא שככל שיש הפרות, הן נחקרות על ידי מערכת המשפט הישראלית, בין אם מדובר במערכות הצבאיות או האזרחיות. זוהי גישה המסתכלת רק על המיקרו, כלומר על פעולות פרטניות בשטח

העמדה הישראלית בהאג היא שככל שיש הפרות, הן נחקרות על ידי מערכת המשפט הישראלית, בין אם מדובר במערכות הצבאיות או האזרחיות. זוהי גישה המסתכלת רק על המיקרו, כלומר על פעולות פרטניות בשטח – למשל, הריסה לא חוקית של בית אחד בעיר עזה.

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, 14 במרץ 2025 (צילום: Nicolas TUCAT / AFP)

אך ההפרות המסיביות של כללי המשפט הבינלאומי כעת עניינן בהחלטות המאקרו. כאלה שמציבות לא רק את החיילים והקצינים בשטח בסכנה ממשית להיעצר, אלא אף את בעלי התפקידים בממשלה.

הוצאת צווי המעצר נגד נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, שניהל את המערכה בחודשיה הראשונים עד לפיטוריו, עשויה להיות רק תחילת הדרך.

מלבד פעולתם של בתי הדין הבינלאומיים, והמחלוקת שיש לישראל עם ה-ICC באשר לגבולות סמכותו, קיימת במערכות המשפט של כמה וכמה מדינות מערביות סמכות אוניברסלית. פירושה כי מדינות אלה עשויות לאכוף בשטחן הליכים פליליים נגד ישראלים בשל השתתפותם או אחריותם לפשעי מלחמה, גם אם לקורבנותיהם של אותם מעשים אין כל קשר למדינה האוכפת.

כמה משפטנים בישראל מעריכים כי מלבד צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט, שאינם בגדר סוד, קיימים כבר עתה צווי מעצר נוספים, נגד נושאי משרות בישראל, שהוצאו באופן חסוי – בין אם על ידי בית הדין הפלילי בהאג או על ידי מדינות המחכות שאותם ישראלים ידרכו בשטחן על מנת שיוכלו לעצור אותם.

כמה משפטנים בישראל מעריכים כי מלבד צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט, שאינם בגדר סוד, קיימים כבר עתה צווי מעצר נוספים, נגד נושאי משרות בישראל, שהוצאו באופן חסוי

בשלב הנוכחי של המלחמה ברצועת עזה, כשישראל אינה יכולה לנסח באופן קוהרנטי את מטרות הלחימה ולייצר אפילו מראית עין של לגיטימציה לפעולותיה, שתיקתם של הפצ"רית, היועמ"שית והמשנה הבינלאומי זועקת למרחוק. ברגע האמת קולם נדם.