ההתפתחויות הדרמטיות, בדגש על השנה האחרונה, יצרו מצב חדש ומרתק בשתי הזירות הצפוניות לישראל – סוריה ולבנון. החלשתו של חזבאללה, כמו גם פטרוניתו איראן וקריסת משטר אסד, טלטלו את הזירה הלבנונית, והביאו לבחירתו של נשיא חדש וממשלה חדשה.

אלו הציבו את סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו, והשבת הבלעדיות של השליטה על הנשק לידי המדינה, במרכז סדר היום שלהם, אם כי התהליך מתנהל בעצלתיים. הוא מתמקד באזור שמדרום לליטני, כאשר הממשלה מנסה להימנע מעימות ישיר עם חזבאללה, למורת רוחם של ישראל וארה"ב.

סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו והשבת הבלעדיות של השליטה על הנשק לידי המדינה, עומדת במרכז סדר היום בסוריה ובלבנון, אם כי התהליך מתנהל בעצלתיים, כשהממשלה מנסה להימנע מעימות ישיר עם חזבאללה

משטרו של אחמד א-שרע בסוריה זוכה לחיבוק חם ממרבית השחקנים בזירה הבינלאומית, בראשם הנשיא דונלד טראמפ. מתמודד עדיין עם שורה ארוכה של סוגיות קשות ומרכזיות, ובעינו עומד סימן השאלה אם יצליח וכיצד להרחיב את שליטתו לכל שטח המדינה. אולם במקביל מתקיימים מגעים ישירים בינו לבין ישראל, אף פומביים ובדרג גבוה, ומתרבים הסימנים לחתימה קרובה על הסכם ביטחוני בין שתי המדינות.

מערכת היחסים בין סוריה ולבנון סבוכה ומורכבת. סוריה התייחסה לאורך השנים באדנות כלפי שכנתה, לאו דווקא כאל מדינה ריבונית במלוא מובן המילה, וקבעה את סדר היום, כולל באמצעות נוכחות צבאית במדינה לאורך שנים. מצב הדברים משתנה כעת, וממשל א-שרע מקפיד להדגיש, מאז השתלטותו על דמשק, כי בכוונתו לכונן יחסים שוויוניים מול לבנון. סוגיות רבות נמצאות על המדוכה, שיחייבו תהליך ארוך וקשה טרם שיגיעו לפתרון.

בנסיבות הנוכחיות עולה השאלה האם וכיצד תהליך נרמול היחסים בין סוריה ולבנון יכול לסייע לייצוב מערכת היחסים של ישראל מול כל אחת מהמדינות. התשובה, להבנתי, חיובית אף שככלל יש להימנע לגמרי מיצירת זיקה בין שלוש המדינות. במה דברים אמורים?

ניתן להניח על המדוכה שלוש סוגיות רלוונטיות:

1

הסדרת הגבול היבשתי בין סוריה ולבנון:

מדובר בסוגיה סבוכה (עוד מקדמת דנא), ושתי המדינות החלו במגעים, ראשוניים בלבד, לדון בכך. להסדרתה של סוגיה זו חשיבות רבה בשני מישורים, הסורי-לבנוני הנוגע כאמור להשתתת היחסים על בסיס ריבוני ושוויוני ברור וחיזוק המשילות בשתי המדינות; כמו גם הלבנוני-ישראלי.

האם וכיצד תהליך נרמול היחסים בין סוריה ולבנון יכול לסייע לייצוב מערכת היחסים של ישראל מולן? התשובה להבנתי חיובית, אף שככלל יש להימנע לגמרי מיצירת זיקה בין שלוש המדינות

פתרון שאלת הגבול הסורי-לבנוני יכולה לסייע עד מאוד, שלא לומר אף לפתור במהרה, את סימון הגבול היבשתי בין ישראל ולבנון. פתרון שאלת חוות שבעא והכפר רג'ר (סביר כי מדובר למעשה בטריטוריה שהייתה בשליטה סורית ועל-כן תצטרף להיפתר במו"מ סורי-ישראלי), תסיר אבני נגף מרכזיות להשלמת ההסכם על הגבול היבשתי בין לבנון וישראל.

2

סיוע ישראלי בהעברת גז טבעי ללבנון:

כזכור, עוד טרם השינויים הדרמטיים באזור נדונה, בהרחבה ובפירוט, האפשרות לספק ללבנון גז טבעי על מנת לסייע לה במשבר החשמל במדינה. בזמנו, הרעיון נועד גם למנוע אספקה איראנית של נפט למדינה, ובמגעים בין שורה של שחקנים רלוונטיים הושגה התקדמות רבה. הרעיון לא צלח בסופו של דבר, ממכלול גורמים, החשוב בהן הסנקציות האמריקאיות על משטר אסד.

כיום התנאים השתנו, ועל פני הדברים הנסיבות הנוכחיות עשויות להיות קונסטרוקטיביות. מדובר בהעברת גז באמצעות צינור הגז הערבי שמתחיל במצרים, עובר בירדן ומסתיים בסוריה (והמשך העברתו ללבנון יכולה להיעשות באמצעות חיבור לתחנות הכוח הרלוונטיות בלבנון).

פורמלית ניתן "לצבוע" את הגז לאו דווקא כגז ישראלי, מחשש לנורמליזציה מוקדמת מדי, אלא כגז שמקורו במצרים (ולא משנה מאין זו רוכשת אותו). כך גם זה נדון בזמנו, אולם כאמור המצב כעת שונה, ולכאורה נוח יותר. הזווית הסורית, שלמעשה הכשילה בזמנו את הרעיון, נפתרה במידה רבה, שכן משטר א-שרע זוכה ללגיטימציה רחבה, כולל מצד ארה"ב. מבלי להיכנס כעת לפרטים טכניים מרובים, חשובים ודורשים פתרון, הרי שמדובר במהלך בר יישום, בעלות לא גבוהה מדי ובמימושו בטווח זמן קצר יחסית. יש בכך חשיבות מעשית-אנרגטית, כמו גם מדינית-אסטרטגית.

עוד טרם השינויים הדרמטיים באזור – נדונה בהרחבה ובפירוט האפשרות לספק ללבנון גז טבעי על מנת לסייע לה במשבר החשמל במדינה. בזמנו, הרעיון נועד גם למנוע אספקה איראנית של נפט למדינה

3

סימון הגבול הימי בין לבנון וסוריה:

מדובר בסוגיה חשובה ביותר, אם שתי המדינות מבקשות להתקדם בניצול פוטנציאל האנרגיה שקיים במימיהן. לשם כך, שתי המדינות חייבות להסדיר את הגבולות הימיים שלהן, אם ברצונן שחברות בינלאומיות ישקיעו כספים מרובים בקידוחים יקרים בניסיון לגלות גז.

כזכור, לבנון החלה כבר לפני מספר שנים בתהליך הסדרת גבולותיה הימיים. חתמה עם קפריסין על הסכם ביניהן כבר ב-2007, שאמנם לא אושרר בזמנו על ידי לבנון. שתי המדינות חידשו לאחרונה את המו"מ ביניהן, הגיעו להסכם עדכני, אותו הממשלה הלבנונית אישרה, ונותר לראות אם תצליח כעת לאשררו בפרלמנט. למותר להזכיר גם את ההסכם הימי שהושג בין ישראל ולבנון באוקטובר 2022.

מעל ראשיהם של כל ההסכמים הללו מרחפת כידוע הזווית הטורקית. אנקרה מאתגרת את ההסכמים הימיים במזרח הים התיכון משתי סיבות עיקריות – הסכסוך הלא פתור סביב קפריסין והמחלוקת בינה ובין יוון ביחס לגבול הימי ביניהן.

אולם, וזה חשוב, אנקרה הגיבה עד כה באיפוק להסכמים הלבנוני-קפריסאי וגם לזה הלבנוני-ישראלי. ללמדנו, שבאנקרה מבינים את מרחב התמרון שלהם, אף בעת מחלוקת.

בעינה עומדת אמנם השאלה כיצד יגיבו באנקרה להתקדמות לבנונית-סורית בסוגיית הגבול הימי שלהן. למותר להדגיש, שהסכם ימי סורי-לבנוני יתרום רבות לשתי המדינות, כלכלית ומדינית, כמו גם ליציבות האזור כולו, לאור התהליכים המרתקים שמתרחשים בו בשנים האחרונות.

נשאלת השאלה כיצד יגיבו באנקרה להתקדמות לבנונית-סורית בסוגיית הגבול הימי שלהן. למותר להדגיש, שהסכם ימי סורי-לבנוני יתרום רבות לשתי המדינות, כלכלית ומדינית, כמו גם ליציבות האזור כולו

המפה האזורית, שנמצאת אמנם בתהליך עיצוב בשנתיים האחרונות, פותחת צוהר רחב למדי לדיפלומטיה מרתקת. ישראל הוכיחה לפני כ-15 שנה, כי יש ביכולתה לזהות ולנצל הזדמנויות אסטרטגיות שנפתחו בפניה, וכוננה מערכת יחסים אזורית מוצלחת במזרח הים התיכון, שהשתמרה בשנות המלחמה. סוריה ולבנון עושות את דרכן, כל אחת באמצעיה ומול אתגריה הייחודיים, לעבר מימוש חלון ההזדמנויות שנפתח ביניהן. ראוי שגם ישראל תעשה זאת, ובמיוחד כאשר הקלפים בידיה (לכאורה?) משופרים.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/