ליל הבחירות השבוע בניו יורק הוכיח זאת שוב, והפעם באופן כמעט צורב: זוהרן ממדאני, בן 34 בלבד, מועמד מוסלמי ממוצא הודי־אוגנדי, פעיל חברתי ואיש ציבור ללא ניסיון פוליטי ניהולי מוכח, הפך לראש העיר הצעיר ביותר בהיסטוריה של ניו יורק.

האיש עם הדעות האנטי ישראליות והתמיכה הבלתי מסויגת שלו בפלסטינים, הצליח לעשות זאת. הוא עשה זאת למרות אזהרות הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שהבטיח כי אם ממדאני ייבחר, הוא "יפעל כדי להגן על אמריקה", יפגע בתזרים התקציבים הפדרליים לעיר, ואף איים לשלוח את המשמר הלאומי אל העיר.

האיש עם הדעות האנטי ישראליות והתמיכה הבלתי מסויגת שלו בפלסטינים, הצליח לעשות זאת למרות אזהרות הנשיא טראמפ, שהבטיח כי אם ממדאני ייבחר, הוא "יפעל כדי להגן על אמריקה"

אזהרות אלו לא העצימו את המחנה השמרני, אלא רק הדגישו את הקרע המעמיק בין המציאות החברתית המוכרת לבין מה שהבוחרים הצעירים בארה"ב דורשים היום. למעשה, הייתה לאזהרותיו של טראמפ השפעה כמעט הפוכה – מעל שני מיליון ניו יורקרים טרחו ויצאו להצביע בבחירות הפעם – שיא של כל הזמנים, וכמעט מיליון יותר מאשר בבחירות של 2021.  

ממדאני לא ניסה לחקות את המפלגה הדמוקרטית – הוא פשוט התעלם ממנה. כחלופה הוא לקח דווקא את ספר ההפעלה של טראמפ ובחר להיות אנטי ממסדי. הוא הניח בצד את המנגנון הישן של המפלגה, גייס תמיכה מקהילות שלא מיוצגות בבתי הנבחרים, ואימץ את השיטה של טראמפ – לדבר ישירות אל האנשים ולהציע פתרון פשוט לבעיה ברורה, פתרון מעורר רגש.

ממדאני, במובן הזה, הוא שיקוף של הפופוליזם של טראמפ: אם טראמפ גייס גברים לבנים מתוסכלים שהאמינו בסיסמאות על עליונות לבנה והחזרת הסדר הישן, ממדאני גייס את ההיפך – צעירים לטינו, שחורים, ומהגרים שמתקשים לשרוד בעיר עם שכר דירה שמזנק, תחבורה מקרטעת, ומערכת מיסוי שנראית כמו בדיחה אכזרית על חשבונם.

הוא הבטיח שינוי עמוק בתחומי הדיור, התחבורה והשירותים העירוניים, והוא הציע מימון של כל הבוננזה הזו דרך מיסוי כבד על עשירי העיר. הוא לא חשש להישמע רדיקלי. להפך, הוא ידע שזה מה שהופך אותו לרלוונטי בעיני הדור שלו.

ממדאני הוא שיקוף הפופוליזם של טראמפ: אם טראמפ גייס גברים לבנים מתוסכלים שהאמינו בסיסמאות עליונות לבנה והחזרת הסדר הישן, ממדאני גייס את ההיפך – צעירים לטינו, שחורים, ומהגרים שמתקשים לשרוד

זו לא הפעם הראשונה שהפופוליזם מוכיח את עצמו, אבל הפעם מדובר בגרסה משוכנעת ומקצועית יותר של אותו רעיון ישן: השלטון הישן לא רואה אתכם – אני כן. זהו אותו סיפור, רק עם תפאורה אחרת.

*  *  *

עבורנו, בישראל, מדובר בשיעור קריטי. המחנה הליברלי המקומי מזוהה יותר מדי עם מרכז ממסדי, מתנצל, נוגע לא נוגע, בדיוק אותה תפיסה שמפסידה פעם אחר פעם בקרב הדור הצעיר, שמחפש משהו חדש ולא סדרי עדיפויות שונים.

ועוד עניין. הדמוקרטים, למרות ימים קשים פה באמריקה ומפלות צורבות מידיו של טראמפ, הגיעו באותו לילה להילחם על הדמוקרטיה שלהם וזכו להישגים יפים. זו צריכה להיות גם האנרגיה שלנו – באים להילחם.

ואחרון ולא פחות חשוב – בקליפורניה עברה הצעה 50 ושינתה את גבולות הגזרה של המחוזות באופן שהוסיפה חמישה דמוקרטים לבית הנבחרים. זה אולי לא הכי יפה, אבל זה להבין שצריך להילחם בפופוליסטים גם בכלים שלהם. לפעמים צעד טכני יכול לחולל שינוי גדול.

אם ברצוננו להחזיר תקווה אמיתית, עלינו לחשוב מחדש על הסיפור שלנו. להפסיק להציג את הליברליזם כ"נורמלי" או "סביר" ולהתחיל להראות שהוא חדש, נועז, רדיקלי במקומות הנכונים, ושיש לו תשובה אמיתית לחיים של צעירים בישראל של 2025.

הדמוקרטים, למרות ימים קשים פה באמריקה ומפלות צורבות מידיו של טראמפ, הגיעו באותו לילה להילחם על הדמוקרטיה שלהם וזכו להישגים יפים. זו צריכה להיות גם האנרגיה שלנו – באים להילחם

פופוליזם לא שייך לימין. הוא שייך למי שמוכן לשבור את השיח. ואם אנחנו לא נהיה שם, מישהו אחר, הרבה יותר מסוכן, יהיה.

הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר ת״א- יפו. ממקימות בונות אלטרנטיבה וחוזה חדש. רגולסקי היא אמא לשלושה, אשת תקשורת ואקטיביסטית שנאבקת על דמותה של ישראל בשנתיים האחרונות ולא תעצור עד שיהיה פה טוב יותר.