בפוליטיקה הישראלית יש רגעים בהם נדמה שמשהו סוף סוף זז. לפני כמה שבועות זה בדיוק מה שנראה שקרה, כאשר עפיף עבד, חבר כנסת מהליכוד וממפלגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יצא בהצהרה חריגה והזהיר כי יתקשה לתמוך בתקציב המדינה.

הסיבה, כך לדבריו, הייתה מתווה חדש של מיסוי קרקעות פרטיות במסגרת חוק ההסדרים, שלטענתו פוגע בעדה הדרוזית ובחיילי מילואים ששילמו מחיר כבד במהלך המלחמה האחרונה.

בצדק, חובה לומר, החוק פוגע בדרוזים בעלי קרקעות פרטיות. מצד אחד חוק קמיניץ חוסם אפשרויות בנייה, ומצד שני מס חדש מטיל תשלום על קרקעות שאסור לבנות עליהן. קיצור תולדות הפוליטיקה היהודית.

ח"כ עפיף עבד מהליכוד יצא בהצהרה חריגה כי יתקשה לתמוך בתקציב המדינה. הסיבה, לדבריו, היא מתווה חדש של מיסוי קרקעות פרטיות במסגרת חוק ההסדרים, שלטענתו פוגע בעדה הדרוזית ובחיילי מילואים

המילים היו חזקות והניסוח מדויק רגשית. הקרקע הוצגה לא כנכס השקעה אלא כערך זהותי, משפחתי וקהילתי. הדגש הושם על נאמנות למדינה, על שירות צבאי ועל תחושת קיפוח מתמשכת. המסר היה ברור: יש כאן קו אדום, ואם הוא ייחצה, חבר הכנסת לא ירים יד בעד התקציב.

החוק בעייתי, אין על כך עוררין. אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה הפוליטית וגם המשפטית.

החוק המדובר איננו "חוק דרוזי". הוא לא נועד לדרוזים, לא ממוסגר סביבם, ולא מאפשר, משפטית או פוליטית, החרגה ייעודית עבורם. מדובר במתווה רוחבי, החל על כלל בעלי הקרקעות הפרטיות בישראל: יהודים, ערבים, דרוזים, חילונים ודתיים כאחד. מי שמכיר את חוק ההסדרים ואת הדרך שבה הוא מקודם יודע היטב שהיכולת "לעצור" סעיף כזה באמצעות הצהרה תקשורתית היא מוגבלת במקרה הטוב, ואשלייתית במקרה הרע.

ואז, ערב ההצבעה על התקציב, הגיעה הצגה. בסרטון שפורסם במשותף הופיעו עפיף עבד, אכרם חסון, ולצדם אופיר כץ. השלושה הצהירו, בטון חגיגי ובחיוך מרומז, כי הסעיף המטיל מס על "אדמות הדרוזים" יעבור בקריאה ראשונה – אך לא יעבור בקריאה שנייה ושלישית.

מימין לשמאל: חבר הכנסת אכרם חסון, יו"ר הקואליציה אופיר כץ, וחבר הכנסת עפיף עבד בסרטון הבטחה בהחרגת העדה הדרוזית מחוק מס על קרקעות פרטיות

כאן כבר קשה לדעת אם מדובר בבורות, בציניות, או פשוט בזלזול באינטליגנציה של הציבור הדרוזי.

ערב ההצבעה על התקציב הגיעה הצגה. בסרטו משותף של עפיף עבד, אכרם חסון ואופיר כץ. השלושה הצהירו בטון חגיגי כי הסעיף המטיל מס על "אדמות הדרוזים" יעבור בקריאה ראשונה – אך לא בקריאה שנייה ושלישית

ראשית, אין דבר כזה "מס על אדמות הדרוזים". אין חוק כזה, לא בנוסח ולא בכוונה. שנית, אם מדובר בסעיף כה פוגעני, כה מסוכן וכה בלתי צודק – מדוע לא להסיר אותו כבר בקריאה הראשונה? מה ההיגיון בהעברת חוק "רע" רק כדי להבטיח שבעתיד אולי לא יתקדם? ומה בדיוק אמור הציבור להבין מהמסר הזה, אם לא שדי לו בהצהרה מצולמת כדי להירגע, גם כשהמציאות הפרלמנטרית שונה לחלוטין?

כאן חשוב לומר את הדברים באופן חד וברור, גם אם יש "הבנות", גם אם יש הצהרות, וגם אם מצולמים סרטונים, בלי סעיף חוק תקף ובר יישום, אין לכך משמעות אמיתית.

יתרה מזו, החרגה גורפת של קבוצה אחת מתחולת חוק מס היא מהלך שכמעט בוודאות אינו עומד בעקרון השוויון, ועל כן חשוף לביקורת שיפוטית ולפסילה. במילים אחרות, ההבטחה ש"זה לא יחול על הדרוזים" היא לכל היותר הצהרה פוליטית, לא פתרון ממשי.

במצב כזה, מי שמבטיח לציבור הדרוזי שהמס לא יחול עליו יוצר ציפייה שאין לה עיגון אמיתי. וכשהיא תתנפץ, האכזבה תהיה כפולה: גם מהמס עצמו וגם מהמנהיגות שמכרה הבטחה שאין לה כיסוי.

ייתכן מאוד שכל מופע ההבטחות הזה לא נועד אלא לגייס תמיכה בתקציב כולו, על סעיפיו ובעיותיו, מתוך ידיעה ברורה שההחרגה ממילא לא תחזיק מעמד. או לחלופין, כדי לרפות את ידי המתנגדים לחוק בתוך החברה הדרוזית עצמה.

ייתכן מאוד שכל מופע ההבטחות הזה לא נועד אלא לגייס תמיכה בתקציב על כל סעיפיו ובעיותיו, בידיעה ברורה שההחרגה ממילא לא תחזיק מעמד. או לחלופין, כדי לרפות את ידי המתנגדים לחוק בתוך החברה הדרוזית

מי שפוצץ את חגיגת הסטנד-אפ הפוליטית היה, שוב, מי שלא ניסה בכלל לדבר בשם הדרוזים. בנאום במליאת הכנסת הבהיר אחמד טיבי כי החוק הזה אינו בעייתי רק לדרוזים, אלא רע ליהודים, לערבים ולדרוזים כאחד. ובעיקר, שהוא לא ייבלם בזכות הסרטונים של הח"כים הדרוזים, אלא משום שקיים רוב ברור בוועדות הכנסת שמתנגד לו.

חבר הכנסת אחמד טיבי בנאום במליאת הכנסת עם התייחסות לחוק מס על קרקעות פרטיות והסרטון של החכים הדרוזים

במילים פשוטות, אם החוק לא יעבור בקריאה שנייה ושלישית, זה לא יהיה בגלל "עמידה אמיצה" ואף מגוחכת יש לומר, של חברי הכנסת הדרוזים, אלא משום שהקואליציה עצמה לא הצליחה לגבש לו תמיכה. כל השאר הוא רעש רקע.

וכאן מתחדדת הבעיה העמוקה יותר, שאינה קשורה רק למס הזה. הממשלה מקדמת שוב ושוב מהלכים שפוגעים בפריפריה, במיעוטים ובקבוצות שנשענות על אמון המדינה. ובמקביל, חלק מנציגי החברה הדרוזית בכנסת מתפקדים לא כבלמים, אלא כמתווכים של הפגיעה ואף עוטפים אותה בשפה של מאבק, נאמנות ודאגה, ומוכרים אותה לציבור כהישג.

חבר הכנסת עפיף עבד במסר לשר בצלאל סמוטריץ

בפועל, אין כאן הישגים, ואין שינוי עומק. יש מופעים. סרטונים. הצהרות. ואותה הבטחה שחוקה ש"אנחנו שומרים עליכם מבפנים".

הממשלה מקדמת שוב ושוב מהלכים שפוגעים בפריפריה ובמיעוטים שנשענים על אמון המדינה. במקביל, חלק מנציגי החברה הדרוזית בכנסת מתפקדים לא כבלמים, אלא כמתווכים של הפגיעה, המוכרים אותה לציבור כהישג

כך עובדים על הדרוזים, לא באמצעות כפייה והתנגדות איתנה, אלא באמצעות שיתוף פעולה. לא בהחלטות דרמטיות, אלא בסטנד-אפ פוליטי על חשבון הציבור. והשאלה שנותרה פתוחה איננה אם הסעיף הזה יעבור או ייפול – אלא מתי תפסיק ההנהגה הדרוזית בממשלה ובכנסת להסתפק בהצגה, ותתחיל לשלם מחיר פוליטי אמיתי למען מי שהיא מתיימרת לייצג גם במחיר אישי של הפלת התקציב באמת.

עירן קייס הוא דרוזי ערבי ישראלי. חוקר ויועץ מדיניות ואסטרטגיה ופעיל חברתי