את הטענה כי הציונות היא הצלחה הרואית אך עתידה אינו מובטח השמיע במשך שנים רבות בספריו ובמאמריו, רבי ומורי פרופ' יחזקאל דרור, מחשובי האסטרטגים, שהלך לעולמו בחודש שעבר.
בפתח ספרו האחרון "יום המחר", כתב דרור: "מסה זו מוקדשת לזכר הנופלים ולקלון האשמים". "משהו בסיסי מקולקל בממשל הישראלי…שאפשר הפתעה מוחלטת בפעם השנייה". מדובר להערכתו "בליקויי חשיבה עמוקים וחוסר הבנה של הדינמיקה ההיסטורית בה היא לכודה". טענתו – "ללא תמורה מרחיקת לכת ושיקום מדיני-ביטחוני רדיקלי, עתיד המדינה בסכנה".
בספר ניתן להבחין בתמורה בתפיסות רבות שהיו הנחות יסוד בחשיבתו המוקדמת, עשרות שנים קודם לכן. אחת התמורות, למשל, הייתה לגבי הצורך בקיום תפוצה יהודית חזקה נועדה להבטיח את הישרדות העם היהודי אם ישראל לא תחזיק מעמד.
"משהו בסיסי מקולקל בממשל הישראלי", כתב פרופ' יחזקאל דרור, "שאפשר הפתעה מוחלטת בפעם השנייה". מדובר להערכתו "בליקויי חשיבה עמוקים וחוסר הבנה של הדינמיקה ההיסטורית בה היא לכודה"
בספריו ומאמריו תמך דרור במשטר נשיאותי, בחידוש מוסד הסנהדרין, בהקמת בית משפט חוקתי, בגיור מסיבי של ילדי עובדים זרים, בבניית סגל מקצועי משובח לשירות המדינה, המאופיין באתיקה ציבורית מחמירה, וכן ברעיון האזרחות הכפולה בעידן הגלובליזציה.
כאיש מדע היה חשדן לגבי דעת הקהל וראה בה שבשבת הנעה ברוח. הפוליטיקה ההמונית היא הרסנית, לשיטתו, ולכן ראה בפריימריז ובפירוק המפלגות – גורמים לחולשת המערכת הפוליטית.
הוא קרא לטובים להצטרף לפוליטיקה וראה ביושר וגילוי לב מרכיבים מרכזיים במנהיגות. כל הגות צריכה, לדעתו, להיות מכוונת מעשה, אחרת אין לה ערך. לכן הקפיד על קשר עם אישים פוליטיים כדי להשפיע.
בהיותי מנכ"ל המועצה הציונית בישראל הוא כיהן כיו"ר הפורום האסטרטגי שעסק בעיצוב המלצות למדיניות למקבלי החלטות. קיימנו פגישות עבודה רבות בצמרת הממשל והיה קשב רב להערכותיו.
כשהצעתי שילוב חוקר מן האקדמיה לחיזוק הקשר עם המערכת הפוליטית, שאל תמיד איזה ניסיון יש לו בהתנהלות עם פוליטיקאים. הוא ראה בשילוב של אנשי אקדמיה המכירים את המערכת הפוליטית – גורם הכרחי לקידום המלצות מדיניות.
כאיש מדע היה חשדן לגבי דעת הקהל וראה בה שבשבת הנעה ברוח. הפוליטיקה ההמונית היא הרסנית, לשיטתו, ולכן ראה בפריימריז ובפירוק המפלגות – גורמים לחולשת המערכת הפוליטית
דרור היה איש אמיץ בדעותיו, מהיר חשיבה, חריף בניתוחיו וראה תהליכים לעומק מהיבטים מפתיעים ובלתי צפויים. השימוש במונחים "הסתברות" ו"הימור עמום של החלטות בתנאי אי ודאות" היו מונחים שימושיים ביותר בפיתוח הפרדיגמות שלו.
במשך שנים רבות של היכרות ועבודה משותפת הוא תרם לי עומק אינטלקטואלי וחתירה מתמדת לדיוק. היה פורץ דרך ויצירתי וביקש להשתחרר מניסיון העבר הגורם נזק לעתיד המשתנה.
מכון ראנד היוקרתי, בו בילה בשנת שבתון עוד בסוף שנות השישים, השפיע רבות על מחקריו לשיפור עבודת הממשל וקבלת ההחלטות. הוא יעץ לממשלות רבות בעולם והיה חבר בוועדת קוברסקי שעסקה ברפורמות בשירות המדינה.
את נורמות הדיוק הוא הקפיד לאמץ גם בחייו האישיים. אירוע אחד נחרת בזיכרוני. בעיצומה של ישיבה עם דרור במשרדי הגיע טלפון מרעייתו פרופ' רחל אלבוים דרור. היא סיפרה שהתיק שלה נעלם לפתע וכי היא חוששת שמישהו גנב אותו. היא התייעצה עם בן זוגה אם שווה להתלונן במשטרה. דרור כהרגלו ערך ניתוח של עלות תועלת, כמו אסטרטג היורד לכל פרט, ומנה לרעייתו בטלפון את היתרונות והחסרונות שבפנייה למשטרה. לאחר שהבין שנזקי האבדה נסבלים, הסיק שיש לוותר על האבדה וביקש מרעייתו לחסוך את הטרחה בהגשת התלונה וללכת הביתה.
יחסיו עם רעייתו ידעו משברים ואחד מהם בלט במיוחד ועליו כתב בגילוי לב וביושר באוטוביוגרפיה שפרסם ב-2017. ראש הממשלה יצחק רבין מינה את דרור ב-1975 לכהן כחבר בוועדה לקידום מעמד האישה. כששמעה רעייתו על המינוי היא התקוממה.
היא שלחה מכתב לראש הממשלה, בו טענה כי מדובר במינוי שאינו ראוי משום שדרור אינו משמש בעצמו דוגמה לכיבוד נשים, בכך שהותיר את כל העומס בגידול הילדים עליה וכי היא אינה זוכה לסיוע מבעלה. היא דאגה לפרסם את המכתב בעיתונים והדבר הוביל לקרע ביחסים ביניהם שלקח שנים לאחותו.
באוטוביוגרפיה שכתב הודה יחזקאל דרור שאי השתתפות בגידול המשפחה היה "החלטות גרועות מאוד וגם לא מוסריות".
רבין מינה את דרור ב-1975 לוועדה לקידום מעמד האישה. כששמעה רעייתו על המינוי, שלחה מכתב לרה"מ בו טענה שהמינוי לא ראוי, כי דרור אינו דוגמה לכיבוד נשים וכי הותיר את כל העומס בגידול הילדים עליה
הוא כתב ספרים רבים ופרסם מאמרים ובשנים האחרונות הגביר את פרסומיו באופן המעורר הערצה. ואולם, תמיד היה אומר לי כי זהו ספרו האחרון וכי בכך תמה תרומתו לאנושות. אבל לא. כמה שבועות אחר כך הוא שוב היה מספר כי הוא עומד לסיים כתיבת ספר חדש, ושוב עוד ספר, עד שקשה היה להדביק את הקצב.
התרשמתי שהכתיבה אצלו ממכרת ונתנה משמעות לחייו. בעשור האחרון הוא התנתק כמעט מן הציבור וכל ניסיונותיי להזמינו למפגש כזה אחר נענו על ידו בשלילה. האמנתי שהספרות שכתב צריכה לשאוב מן הסינרגיה המתפתחת במפגשים עם בני אדם. תהיתי אם הנתק מן הציבור אינו פוגם בעושר המחשבתי של חוקר והוגה, המסתמך רק על הגיגיו ומחקריו כשהם נעדרי אינטראקציה אנושית בעולם משתנה במהירות. ואולם קריאת ספריו אינה יכולה להעיד על כך בשל עומק החשיבה והניתוח המבריקים שניחן בהם.
דרור החליט בצוואתו לתרום את גופתו למדע. נזכרתי בתוך כך בשיחות הרבות שניהלנו על אמונה. באחת מהן שאלתי אותו האם הוא מאמין באלוהים. המוח האנושי, אמר לי דרור, מוגבל ביכולתו להבין תופעות ביקום והוא נעדר לכן את החדות הנדרשת כדי להבין מהו אלוהים. לכן, כאשר אתה שואל אותי אם אני מאמין באלוהים, תשובתי ברורה. נבצר מבינתי להבין מהו אלוהים ולכן איני יכול להשיב על שאלתך. זה לא הפריע לו לעסוק רבות ביהדות ובעתיד העם היהודי, מה שהוביל ליוזמתו להקמת המכון לתכנון מדיניות העם היהודי.
הוא התרחק מגינונים ובז לטקסים וחגיגות ועסק בעיקר באופן קליני, קר ומחושב לפי הקטלוג האוסטרו-גרמני שממנו צמח. טיפול בנושאים צריך להיות כמו ניתוח כירורגי. "הסכין צריכה לחתוך בבשר בנחישות וללא היסוס", נהג לומר לי בימים שעסקנו בניסוח מסמכי מדיניות.
"כאשר אתה שואל אותי אם אני מאמין באלוהים", אמר לי, "תשובתי ברורה. נבצר מבינתי להבין מהו אלוהים ולכן איני יכול להשיב על שאלתך". זה לא הפריע לו לעסוק רבות ביהדות ובעתיד העם היהודי
נדמה לפעמים שהרגשות לא פעלו אצלו והוא לא העריך רגשנות יתר. אני דג קר – העיד על עצמו. כאשר קיבל את פרס ישראל שלח הזמנה לשני אנשים שביקש כי ישתתפו בטקס. זכיתי להיות אחד מהם (הגשתי את מועמדותו לפרס ישראל). בתום הטקס עלינו לבמה כדי ללחוץ את ידו ולברכו, אבל דרור נעלם. הלכנו לחפשו ביציאה מהתיאטרון ונמסר לנו שהוא עזב במהירות את המקום. הוא דילג על קבלת הפנים. זה לא עניין אותו.
הוא היה מעודכן היטב בכל הספרות המקצועית בעולם ובקיא בפרסומים המדעיים. ספרים רבים שקראתי לאורך השנים היו בהמלצתו. בספרו האחרון "יום המחר", יש אוסף המלצות על ספרות מדינית ואסטרטגיה שהוא ממליץ לקוראיו.
האנגלית שלו הייתה משובחת ועשירה והוא התגאה תמיד לספר לי שראה בכך יתרון עצום על רבים מהחוקרים בני דורו. יחזקאל דרור השתייך לדור של אינטלקטואליים שהגיע כתוצאה מאפקט היטלר בשנות השלושים של המאה הקודמת.
מדובר באליטה שהשפיעה רבות על עיצוב עולם הרוח והחברה שצמח בערוגות האוניברסיטה העברית. הכרתי את חלקם בילדותי בירושלים. בתוכם ניתן למנות את נתן רוטנשטרייך, שמואל אטינגר, יהושוע פראוור, ישעיהו ליבוביץ, אפרים אורבך, הוגו ברגמן, מרטין בובר, אליעזר שביד, שלמה אבנרי, זאב שטרנהל ואחרים. הם לא הסתגרו במגדל השן האקדמי אלא היו חלק מן הנוף התרבותי והציבורי וביקשו להשפיע עליו.
כשקיבל את פרס ישראל, בתום הטקס עלינו לבמה כדי ללחוץ את ידו ולברכו, אבל דרור נעלם. הלכנו לחפשו ביציאה מהתיאטרון ונמסר לנו שהוא עזב במהירות את המקום. הוא דילג על קבלת הפנים. זה לא עניין אותו
דרור לא האמין שישראל תשרוד עם המשך השליטה על העם הפלסטיני. בשנים האחרונות ועוד לפני מלחמת חרבות ברזל, הוא טען שישראל לא תחזיק מעמד מול עולם אסלאמי עוין ללא הסדר. הוא היה חבר ועדת וינוגרד שחקרה את התנהלות מלחמת לבנון השנייה והשפיע רבות על ניסוח המלצותיה.
בשיחותיי אתו, ראה במרכז המחדל של הצבא את חוסר היעילות במלחמה הקרקעית. הצבא, כך אמר לי, לא נלחם מספיק טוב מרגע שנכנסו לפעילות קרקעית וההידרדרות החלה מכאן וחשפה את התרבות הארגונית, שמחדליה נחשפו לעומק גם במלחמה האחרונה.
הוא הביע את דעתו רבות על גירוש הפליטים ב-1948. הוא נתן צידוק לגירוש בטענה שבנסיבות שנוצרו כתוצאה מהמלחמה נדרשנו להזיז מערכת ערכים נאורה לטובת ערכים הנעלים ממנה. הערך של קיום המדינה והבטחת רוב יהודי הוא הערך העליון. אני מצטער על מה שאירע לפליטים, אמר לא אחת, אולם איני מתחרט. בנסיבות דומות הייתי עושה זאת שוב.
בספרו "מתקן עולם אנוכי", הודה שמזל הוא מרכיב מרכזי בהצלחה. בהחלטותיו שקבעו את הצלחתו הוא כולל בתחום המזל את המורשת הגנטית שהאריכה את חייו, את עלייתו ארצה סמוך לפרוץ המלחמה במקום למצוא עצמו במחנה השמדה, את לימודיו בריאלי בחיפה, הצטרפותו להגנה ולצופים, הזמנותיו ללימודים במכונים מתקדמים בחו"ל, הצטרפותו לוועדת וינוגרד ועוד. המזל האיר את דרכו.
דרור לא האמין שישראל תשרוד עם המשך השליטה על העם הפלסטיני. בשנים האחרונות ועוד לפני מלחמת חרבות ברזל, הוא טען שישראל לא תחזיק מעמד מול עולם אסלאמי עוין ללא הסדר
מסתבר שלמדען המדינה היה הרבה מזל – כמו פיס בחיים. לגבי המוות, הדגיש דרור שזיכרון שמו לאחר מותו חסר משמעות עבורו.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו