מלחמת רוסיה-אוקראינה, המערכה המתמשכת במזרח התיכון, המתחים בין ארה"ב לסין וכניסתו הכוחנית והמשבשת של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לזירה, טלטלו את העולם בתקופה האחרונה. כל אלה התניעו תהליך מואץ של היערכות עולמית מחודשת.

זוהי רעידת אדמה מתמשכת שבה מעוצבים כללי משחק חדשים, גושי כוח משתנים, בריתות נסדקות ונוצרות חדשות, וכל מדינה מחפשת את מקומה במפת הכוחות החדשה.
המזרח התיכון והעימותים שבהם מעורבת ישראל הם מנושאי הליבה בתהליך זה. עתה כתמיד, חשובה ואף גברה השפעת המיקום בצומת נתיבים אסטרטגית, במאבק על צירי הסחר, ובשליטה בהם. עוצמתן הכלכלית והפיננסית של מדינות באזור, ומעמדן במפת מקורות האנרגיה העולמית, מעצימים את שאיפת המעצמות להשפעה באזור, להרגעה ולייצוב.

"רעידת האדמה" העולמית מעצבת כללי משחק חדשים, גושי כוח משתנים, בריתות נסדקות ונוצרות, וכל מדינה מחפשת את מקומה במפת הכוחות החדשה. המזה"ת והעימותים בהם מעורבת ישראל הם מנושאי הליבה בתהליך

לאורך ההיסטוריה ובמיוחד במאות האחרונות, ניתן לזהות תנועות טקטוניות של קביעת סדר עולמי חדש אחת לכמה דורות. שינויים אלה מבשילים במשך שנים ארוכות ומתפרצים ברגעי שיא דרמטיים – מלחמות, נפילת אימפריות וקריסת סדרים כלכליים וחברתיים.

אירועים כאלה של ארגון מחדש התרחשו במאה ה-19 פעמיים-שלוש, ובמאה ה-20 בתום כל אחת ממלחמות העולם, ולאחר נפילת האימפריה הסובייטית. במאה ה-21, מתקפת הטרור של 11 בספטמבר וספיחיה סימנו מעבר מעימות בין-מדינתי למאבק חוצה גושים בארגוני הטרור.

נקודות מפנה אלו הן שיאי תהליכים מתמשכים של שינויים ביחסי כוחות צבאיים, תמורות דמוגרפיות והגירה מסיבית, פריצות טכנולוגיות ושינויים כלכליים, מסחריים ולוגיסטיים, וגם תהפוכות בתפיסות חברתיות, דתיות ואידאולוגיות. בהסדרות העולם מחדש נופלות וקמות מעצמות, מעוצבות ישויות מדיניות, ומוסדרים יחסי כלכלה, פיננסים ודפוסי השיח המדיני.

צמתי הכרעה אלה מדומים לסעודה שמזמנות מעצמות העל, ומזמינות הצטרפות מדינות בינוניות השולטות בעוצמות החיוניות לקידום אינטרסים משותפים וליצירת יציבות. מי שלא מוזמן להשתתף ב"סעודה", יופיע כנראה בתפריט.

צמתי ההכרעה מדומים לסעודה של מעצמות העל, שמזמינות מדינות בינוניות השולטות בעוצמות החיוניות לקידום אינטרסים משותפים וליצירת יציבות. מי שלא מוזמן ל"סעודה", יופיע כנראה בתפריט

סביב שולחן זה מחדדת כל מדינה את האסטרטגיות שלה, בוחנת עוצמות וחולשות, מזהה הזדמנויות ואיומים, ומשתדלת לעצב מהלכים שישרתו אותה לטווח הבינוני והארוך באופן מיטבי.

ארגז הכלים של המשתתפות מגוון, עוצמה צבאית היא כרטיס כניסה, אך עדיף "לראותו בלבד" ולהימנע משימוש. הסדרים אינם מושגים רק בכוח; בריתות, שיתופי פעולה, ופשרות מאפשרים מינוף להסכמות, והגדרת גבולות גזרה.

שילוב אינטרסים והתאמה לאלה של משתתפים אחרים עשויים להוביל להבנות. מי שיתעקש רק על כוח, ימצא עצמו מורחק מהשולחן, יושבים שם קובעי הכללים ואלה המשחקים על פי הכללים המקובלים על האחרים.

החזקים נוגסים ככל יכולתם, החלשים סובלים, ושחקני האמצע מתמרנים כדי להסתדר, להתגמש ולהגדיר מקומם. בריתות, הסכמות ושיתופי פעולה בין שחקנים בינוניים, מאפשרים יצירת מכפילי עוצמה ומציבים קואליציות שיש להתחשב בהן.

מהאמור עד כה ניתן אולי לצפות להרמוניה ויציבות, אך לא. כל משא ומתן הוא תהליך מורכב הכולל הימורים ולא תמיד מסתיים בהסכמה. בצד שיקולים רציונליים, משפיעים פחדים וחרדות, גישות דתיות, אידיאולוגיות, דעות קדומות, כבוד ועלבונות ושיקולי פוליטיקות פנימיות.

המנהיגים נבחנים ביכולת להבין ולהפנים את מגבלות כוחם, ולפעול אסטרטגית בלי להמר ולסכן את מדינתם ואת העולם. אך לכל טנגו צריכים שניים. התנהלות שקולה רק של צד אחד, לא תספיק ליצירת הסכמות.

החזקים נוגסים ככל יכולתם, החלשים סובלים, ושחקני האמצע מתמרנים כדי להסתדר, להתגמש ולהגדיר מקומם. בריתות ושיתופי פעולה בין שחקנים בינוניים, מאפשרים יצירת מכפילי עוצמה ומציבים קואליציות

משבש נוסף היא מגפת "השחזרת" בה לקה העולם לאחרונה ומניעה את התנהלותן של מדינות רבות. אמריקה שואפת לגדולה מחודשת (MAGA), רוסיה מתרפקת על זיכרונות אימפריאליים, וסין על מורשת ריבונית ושוחרת לפיצוי על טראומת עלבון והשפלה.

במזרח התיכון חולמת איראן על האימפריות הפרסיות מלפני אלפיים וחמש מאות שנה, טורקיה שואפת לימי הזוהר של האימפריה העות'מאנית, העולם המוסלמי מתגעגע לתקופת הכיבושים והדומיננטיות שלו מהח'ליפים הראשונים דרך צלאח א-דין וממשיכיו; מנגד סעודיה ומדינות במפרץ חשות כי ניתן לתרגם לעוצמה את עושרן יוצא הדופן.

בתוך מציאות זו, בישראל מוכת החרדה והעלבון מאירועי השנתיים האחרונות, דוחפים כוחות משיחיים למימוש "ההבטחה האלוהית" להשתלטות מהירדן ועד הים ויש המוסיפים גם שטחים נוספים ככל שהעין מגעת. שאיפות בלתי רציונליות משבשות תהליכים ומאמצים לייצוב, המאמץ להשבת השדים לבקבוקים קשה ומאתגר, אך חשיבותו רבה ביותר.

השגת עמדות והסדרים מיטביים לישראל בהיערכות הנוכחית מותנית בהזמנתה לשולחן. התנהלות ישראל בכוחנות חסרת גבולות, תוך זלזול בעקרונות המשפט הבינלאומי, בעימותים מתמשכים ללא אופק מדיני ובחוסר נכונות לדיאלוג מכבד עם מדינות בעולם ובאזור – הופכת את ישראל לבלתי רצויה ודוחפת אותה לבידוד.

המפלט הוא התבצרות מסוכנת בתלות בארה"ב ובטראמפ, המייצגים את האינטרסים שלהם ולאו דווקא את אלה של ישראל. השתתפותה של ישראל בתהליך החשוב המתרחש סביבנו, מצטמצמת לעלייה תכופה לרגל של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא טראמפ, לתחנונים, חנופה והשפלה – תוך הזנחה כמעט מוחלטת של שותפים אפשריים אחרים.

השתתפות ישראל בתהליך החשוב המתרחש סביבנו, מצטמצמת לעלייה תכופה לרגל של ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ, לתחנונים, חנופה והשפלה – תוך הזנחה כמעט מוחלטת של שותפים אפשריים אחרים

אסטרטגיה לא בנויה על אדם יחיד והאינטרסים שלו, על נשיא תזזיתי ובלתי צפוי. כהונתו היא אירוע שיחלוף, ואנחנו עלולים להישאר רק עם הנזקים שגרמנו לעצמנו.

ישראל פועלת משיקולים טקטיים ולא אסטרטגיים, מתוך משיחיות פנאטית ולא מתוך חשיבה רציונלית, ואינה חותרת לפתרון מדיני. ישראל שנחשבה בעבר שותף מבוקש להתארגנויות ושיתופי פעולה באזור, מרחיקה במעשיה שותפים אפשריים.

אנו מסומנים כעושי צרות בלבד ולא כתורמים פוטנציאליים לבריתות ולייצוב. ההתנהלות ההרסנית והפוגענית בעזה ובגדה, המונעת ממניעים משיחיים – נתפסת כהפרה בוטה של הנורמות הבינלאומיות.

בינאום הקונפליקט בעזה בהשלטת "מועצת השלום", הכנסת רגל משמעותית של המדינות העוינות טורקיה וקטאר, המשך שליטת חמאס בשטח והלחץ המתמיד להתיישר עם האינטרס של טראמפ – משקפים הפסד אסטרטגי למרות הישגים צבאיים. הניצחון מושג בזירה המדינית ואנחנו רחוקים משם, מרחק שלא ניתן להעלים ברטוריקה של ראש הממשלה.

יש לקוות שעדיין לא מאוחר מדי, אבל רק חזרה לדיבור פתוח עם מדינות העולם והגורמים המתונים במזרח התיכון, ונכונות להסדרה הכוללת את הרשות הפלסטינית, עשויות להציל את הישגינו ולמנוע את הפיכתנו למנה בתפריט העולמי.

אנו מסומנים כעושי צרות בלבד ולא כתורמים פוטנציאליים לבריתות ולייצוב. ההתנהלות ההרסנית והפוגענית בעזה ובגדה, המונעת ממניעים משיחיים – נתפסת כהפרה בוטה של הנורמות הבינלאומיות

מתוך עוצמה צבאית, טכנולוגית וכלכלית, יכולה ישראל לגלות בגרות מדינית, ראייה רחבה ונכונות לפשרות. הגורמים הרציניים בישראל, חייבים לערוך עתה תוכנית מדינית מקיפה וריאליסטית, שתאפשר לנו לחזור להיות משתתפים בזירה המרכזית.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.