אין דמוקרטיה של בריונים, אין דמוקרטיה של שונאי נאורות, ואין דמוקרטיה בעזרת השם. מאחר שהתנועה הביביסטית, במלבושה הנוכחי בעל המאפיינים הכהניסטיים, נתמכת ברובה הגדול על ידי בריונים, שונאי נאורות ומשיחיים – אזי התוצאה הבלתי נמנעת של המשך שלטון ראש הממשלה בנימין נתניהו היא חיסול הדמוקרטיה הישראלית.

קודם כל העובדות. עובדה ראשונה היא שתרבות דמוקרטית במיטבה נשמרת מכל משמר משליטים בריוניים, וזאת מתוך הכרה שכוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט.

מבחינה פורמלית, הדמוקרטיה מגינה על עצמה מבריונים על ידי הדרת עבריינים מזרועות השלטון, על ידי עיקרון שלטון החוק והשוויון בפני החוק, על ידי הפרדת הרשויות ובאמצעים נוספים.

מבחינה פורמלית, הדמוקרטיה מגינה על עצמה משליטים בריונים על ידי הדרת עבריינים מזרועות השלטון, על ידי עיקרון שלטון החוק והשוויון בפני החוק, על ידי הפרדת הרשויות ובאמצעים נוספים

אך חשוב מכך, במובן המהותי של התרבות השלטונית, מוכרים לנו הדברים המופתיים: "לא נאפשר לך לשלוט על אחרים עד שלא תלמד לשלוט על עצמך" (טירופו של המלך ג'ורג'), "לא אניף את חרב הגבורה באין אזור הצדק על מותניי (ויליאם שייקספיר), מידותיו של השליט הטוב הן תבוניות, מתינות, ריסון עצמי ואי-משוא פנים (מרקוס אורליוס), "טוב מושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי), ו"ברצותם לכונן סדר במדינתם…יעסקו בתחילה בתיקון עצמם" (קונפוציוס).

עובדה שנייה היא שמאז הדמוקרטיה הראשונה באתונה הקלאסית ועד לדמוקרטיות המלאות של מדינות סקנדינביה בהווה, יסוד מרכזי ומובהק של המשטרים הדמוקרטיים הוא גישה אינטלקטואלית נאורה: חקרנית, ליברלית, מושכלת ויצירתית. וביתר פירוט, אלה ערכי היסוד של חשיבה רציונלית, שיח פתוח וביקורתי, ויצירה אומנותית חופשית. מנגד, אין בנמצא דמוקרטיות ליברליות היכן שאוריינות הציבור נמוכה, שאין עידוד לחקרנות מדעית ולשיח ביקורתי, ושחלה צנזורה כובלת על החשיבה, הביטוי והיצירה.   

עובדה שלישית היא שאין בנמצא מדינות שלא עברו תהליכי חילון – של הפרדת דת ממדינה ושל הבטחת חופש דת וחופש מדת – ובכל זאת הצליחו לבסס תרבות דמוקרטית. אין בעובדה זו לשלול את זכויות האמונה והפולחן ולא את התכנים הדתיים – אך במדינות דמוקרטיות המרחב האזרחי מבוסס על יסודות אוניברסליים של השכלה, שוויון וחירות, שאינם עולים בקנה אחד עם כפייה דתית, קל וחומר עם תיאוקרטיה או מדינת הלכה. די לבחון את תחתית טבלת המדינות המופיעות במדד הדמוקרטיה, כדי להתרשם שמדינות פונדמנטליסטיות הן רודנויות דתיות ונחשלות.

בדמוקרטיות, המרחב האזרחי מבוסס על יסודות אוניברסליים של השכלה, שוויון וחירות, שאינם מתיישבים עם כפייה דתית, תיאוקרטיה או מדינת הלכה. מדינות פונדמנטליסטיות רבות הן רודנויות דתיות נחשלות

ועכשיו אלינו. קשה למנות את כלל הגילויים במסגרת המהפכה המשטרית שמובילה הממשלה, המעידים על דריסת הנאורות וביסוס הבריונות והמשיחיות, כך שנסתפק בבולטים שבהם:

בכל הקשור להשכלה, חינוך ותרבות, בולט שר החינוך יואב קיש, המטפח בורות וצרות מוחין בהעצמת החינוך החרדי על חשבון החינוך הממלכתי, בחיסול הפלורליזם והשיח הביקורתי בבתי הספר, ובהשתלטות הכוחנית על המועצה להשכלה גבוהה.

בולט שר התרבות מיקי זוהר – שר "הכוח, הכסף והכבוד" – הדורש, כמו במיטב הדיקטטורות, רק יצירות שמגלמות את רוח המשטר, ובמדיניותו מדכא יצירה חופשית של תרבות ואומנות.

ובולט שר התקשורת שלמה קרעי הנאבק בתקשורת החופשית ומוביל מלחמת חורמה לחיסול השידור הציבורי.

בענייני חוק ומשפט בולט שר המשפטים יריב לוין, הרודה במערכת המשפט, מבזה שופטים וכולו מסור להחרבת עצמאות מערכת המשפט.

בולט השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ששמו הולך לפניו כעבריין מועד, החל בתחום התמיכה בטרור ועד לעבירות תנועה, הקונה את עולמו במדיניות עינויים כלפי אסירים פלסטינים, בחקיקת עונש מוות, ובהפיכת המשטרה לזרוע אלימה של הממשלה.

ועכשיו אלינו. קשה למנות את כלל הגילויים במסגרת המהפכה המשטרית שמובילה הממשלה, המעידים על דריסת הנאורות וביסוס הבריונות והמשיחיות, כך שנסתפק בבולטים שבהם

אל אלה יש להוסיף את חוק הג'ובים שבז להשכלה ולמומחיות ומעדיף קשרים מפלגתיים, את תומכי הפוגרומים שמבצעים טרוריסטים יהודים בכפריים פלסטינים, את הבזים לדיני המלחמה והמציעים חיסול אטומי של העזתים, או לפחות המתתם בפצצות, במחלות וברעב, שהרי לדעתם אין חפים מפשע בעזה, גם לא ילדים בני יום.

ובל נתעלם מהיסודות הפונדמנטליסטיים המתגלמים בדרשות משיחיות על כך שאסון שבעה באוקטובר הוא מעין מסר אלוהי לעם ישראל לקראת התעשתותו, וזאת לצד ההבטחה שאין לעם ישראל אלא לסמוך על אלוהיו שידאג לקופת האוצר ולהגנת גבולות המדינה.

אסגור במה שפתחתי אך אשאיר מקום לאופטימיות. ישראל מצויה בתהליך של מעבר ממשטר דמוקרטי (אמנם לא מלא) למשטר דיקטטורי, לאומני ופונדמנטליסטי, וגם אם העיקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב יוביל להמשך המגמות הנוכחיות אזי לא נוכל עוד לדבר על דמוקרטיה ישראלית אלא על משטר עריצות הרוב.

זהו תהליך שמובל על ידי קומץ קטן של מנהיגים, שחלקם מוכשרים ומשכילים אך בעלי אופי פגום ומושחת, ובדומה לרבות מהתנועות הפופוליסטיות גם כאן המוני תומכיהם חוגג "בעזרת השם" את הבוז להשכלה, למוסר הומניסטי ולעליונות החוק.  

אם אומנם הבחירות הקרובות יובילו לשינוי משטרי ותנועת הביביזם בעלת המאפיינים הכהניסטיים תורחק מהשלטון, חובה יהיה על המנהיגים המתקנים להבין, שדמוקרטיה אינה שיטת משטר שניתן למסדה ולהפעילה במנותק מאיכויות האישיות והתרבות. אין קיצורי דרך ולא ניתן לבנות דמוקרטיה יציבה על חולות נודדים, קל וחומר על קרקע טובענית של גזענות בריונית.

דמוקרטיה אינה שיטת משטר שניתן למסדה ולהפעילה במנותק מאיכויות האישיות והתרבות. אין קיצורי דרך ולא ניתן לבנות דמוקרטיה יציבה על חולות נודדים, קל וחומר על קרקע טובענית של גזענות בריונית

כמו שאי אפשר לדבר על שלום תוך התעלמות מצדק – כך אין תוחלת לדמוקרטיה ללא חינוך ממלכתי עם ליבה משותפת השכלתית-מדעית ואזרחית דמוקרטית, ללא צדק חברתי ושוויון הזדמנויות, ללא כבוד לתרבות איכותית ומאתגרת וללא נגישות הציבור להשכלה הגבוהה.

נמרוד אלוני הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים. כיהן 20 שנה כמופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי וראש תחום חינוך במרכז לאתיקה בירושלים. לימד בעבר באוניברסיטאות קולומביה, קונקורדיה ומונטקלייר, פרסם 11 ספרים מאמרים רבים, זכה בתואר "אביר איכות השלטון", ב"פרס החינוך של העיר תל אביב-יפו", בפרס אגודת בוגרי לימודי החינוך באוניברסיטת קולומביה, וב"מגן האתיקה" מטעם ארגון רוטרי.