לאחרונה (6.2.26) פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מדד איכות החיים בשמונה עשרה הערים הגדולות בישראל לשנת 2024. אל המקום האחרון ירדה ירושלים. היו שטענו "זה בגלל החרדים". אם כן, אז איך בני ברק שהיא עיר חרדית כמעט לחלוטין נמצאת במקום השנים-עשר ובית שמש המתחרדת במקום השמיני המכובד?
ובכן, יש סיבות ויש תירוצים: תליית הירידה למרתף הטבלה בחרדים, בערבים או בשניהם היא תירוץ. פעולות ומחדלי העירייה תחת משה ליאון הן הסיבות לכך שהעיר היא הגרועה מבין ערי ישראל הגדולות.
יש לציין שהדו"ח משקף את מצב העיר עוד בטרם התחילו עבודות הקו הכחול של הרכבת הקלה במרכז העיר, שבוודאי פוגעות עוד יותר באיכות החיים של תושבי העיר.
ובכן, יש סיבות ויש תירוצים: תליית הירידה למרתף הטבלה בחרדים, בערבים או בשניהם היא תירוץ. פעולות ומחדלי העירייה תחת משה ליאון הן הסיבות לכך שהעיר היא הגרועה מבין ערי ישראל הגדולות
משה ליאון הוא ראש עיר חרוץ שרשם הישגים בלתי מבוטלים, למשל בתחום הגינון והניקיון. עם זאת, לאחר זמן מה הוא החליט כנראה שהעיר נקייה מדי ולכן ראוי להפוך אותה לאתר בנייה.
ירושלמים רגילים לגור באתרי בנייה, אולם מה שמתרחש כעת בכל רחבי העיר, הוא חסר תקדים. לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים תיאר הנביא עמוס את מצבם של תושבי ירושלים בני ימינו: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש". אין לאן לברוח.
אזורים נרחבים ברחבי העיר חפורים, כלים כבדים שעובדים במשך שעות ארוכות גורמים למטרדי רעש ולכלוך קשים, בימי גשם בתים מוצפים ורחובות שלמים הופכים לעיסת בוץ, וכן הלאה. הפסקות חשמל, מים ואינטרנט יזומות ושלא יזומות הן תופעות שכיחות. התחבורה הציבורית והפרטית נאלצות לבצע מעקפים משמעותיים דרך רחובות צרים שמעולם לא תוכננו לעמוד בעומסי תנועה דומים לנפח התנועה שהם נאלצים להכיל כיום.
זאת ועוד, עבודות הבנייה והפיתוח גורמות ועתידות לגרום נזקים בלתי הפיכים למורשת הבנויה והנופית של העיר ובנוסף, הן פוגעות אנושות ברקמה החברתית הייחודית של העיר. ולא מנינו כאן אלא מקצת הפגעים שהם מנת חלקם של תושבי העיר ושל המבקרים שבאים בשעריה. במצב עניינים שכזה, יהיה קשה מאוד לעיר להיחלץ מהמקום אליו היא התדרדרה.
ירושלמים רגילים לגור באתרי בנייה, אך כעת אין לאן לברוח. אזורים נרחבים בעיר חפורים, כלים כבדים עובדים שעות ארוכות וגורמים למטרדי רעש ולכלוך קשים, בימי גשם בתים מוצפים ורחובות שלמים הופכים לעיסת בוץ
אז למה מגיע לנו כל הטוב הזה? מספרים לנו שבסוף – הכל יהיה נהדר. במקום מערכת התחבורה המיושנת שהייתה בעיר (ושעבדה עד לאחרונה לגמרי לא רע) תהיה מערכת מודרנית שמבוססת על רכבות קלות. במקום בניינים מיושנים ומטים ליפול שנבנו בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה, ייבנו מגדלים חדישים ומודרניים.
"הקלה בדרך", "משדרגים בעבורך את המרחב הציבורי" ועוד סיסמאות שמתחרות באיכותן הפואטית עם "הצדעה היא אמירת שלום", "מגורי חיילות – מחוץ לתחום" ודומותיהן מופצות על כל קיר ותחת כל עץ רענן. בקיצור, אתם סובלים עכשיו, אבל תאמינו לנו – הרכבת הקלה נוע תנוע, המגדלים יתמלאו באוכלוסייה צעירה וחילונית, העיר תהפוך למרכז תרבותי תוסס והתעסוקה תתבסס על טכנולוגיה עילית ושאר ענפים מתקדמים שמבטיחים משכורות נאות לעוסקים בהם.
אז אולי כדאי לסבול בשקט למען העתיד המזהיר? מי שלמד שיווק יודע שלפני שמנסים להשיג לקוחות חדשים חשוב לשמר את הקיימים. אותו הדבר עם תושבים. רווחת תושבי העיר הקיימים צריכה להיות קודמת להשגת תושבים חדשים.
ההרגשה של רבים היא שהעירייה היא מתנשאת וברוטלית, שהיא לא סופרת אותם, מזלזלת בדעותיהם, שרווחתם וזמנם אינם יקרים לה ושהיא מעדיפה את טובתם של יזמים, קבלנים ואת טובתם של רוכשי דירות פוטנציאליים שהיא מבקשת למשוך אל העיר, ושכלל לא בטוח שיתגוררו בהן, על פני טובתם.
בניגוד לנביא עמוס, אין אנו יכולים לחזות את העתיד, אבל תוצאת הביניים די ברורה: מצבה של העיר אינו מעודד את האוכלוסייה שהעירייה מבקשת למשוך להגיע אל העיר. מי רוצה לשלם סכומי עתק על מנת לגור באתר בנייה? מי מעוניין לגור בעיר היסטורית שמחריבה את אתרי המורשת שלה? מי רוצה להיתקע בפקקי תנועה אדירים? יתר על כן, מעולם לא שמעתי כל כך הרבה תושבים שמשתכרים למחייתם ושמשלמים מיסים לעירייה ולממשלה ששוקלים את המשך מגוריהם בעיר.
מצב העיר לא מעודד את האוכלוסייה שהעירייה מבקשת למשוך. מי רוצה לשלם סכומי עתק כדי לגור באתר בנייה? לגור בעיר היסטורית שמחריבה את אתרי המורשת שלה? להיתקע בפקקי תנועה אדירים?
"תודה על הסבלנות" היא סיסמה שחוזרת על קירות אתרי הבנייה העירוניים. זה יפה שמודים לנו, ממש לא מובן מאליו, אבל באמת שאין בעד מה – הסבלנות שלנו פקעה מזמן.
פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומדוייק. העיר הפכה למגרש חניה ענק, ואפילו באזורים בהם היו נתיבי תנועה ציבורית, הם בוטלו כדי להקל על חיינו.
אבל הנפלאה מכולם היא שיטת יידוע הציבור, בדרך כלל בדמות איש שלא דובר עברית עם ווסט זוהר שהדרך בה הוא מנופף את ידיו, רומזת מה חסום, איפה, ולכמה זמן.
מדויק. ליאון בונה על כך ש"ירושלמים מושבעים" יישארו בעיר, ויהי מה. וזה היה נכון, במידה רבה, במשך שנים ארוכות ועד לאחרונה. אך לא עוד. רבים וטובים מתושבי ירושלים, שנולדו בה ובנו כאן את חייהם, עוזבים, ורבים נוספים מתכוננים לעשות כן, כשהילדים יסיימו את מסכת לימודיהם במערכת החינוך. מיותר לציין גם, כי בני הדור הצעיר, שמתחילים את חייהם הבוגרים כהורים צעירים, בוחרים ברובם המכריע שלא לעשות זאת בעיר הולדתם. הסיבה המרכזית איננה התושבים הערבים/ החרדים, שהרי אלה הינם תבנית נוף מולדתם של כל הירושלמים, הסיבה בפשטות היא איכות חיים נוסח עולם שלישי, המלווה באדישות לסבל. וכל זאת, לאחר שבפוסט הקודם של הכותב, הובהר כי לקוחות חדשים מחוץ לירושלים לא יביאו ישועה של ממש. ונסיים בעוד מופע של ישראבלוף שמביא בכנפיו יגון יומיומי לנהגים: העמדת "פקחי תנועה" בני 16-17 נטולי הכשרה, שאמורים להסדיר את התנועה בזמן בו הרמזורים מושבתים בשל העבודות. נערים בסיכון עובדים. כה מקסים. עוד בדיחה עצובה, על חשבוננו.
כותב הכתבה – ירושלים עניה כי הרשות לפיתוח ירושלים מתעסקת בנושא הדתי של העיר ופחות בנושא הכלכלי .
לדעתי ליאון מוביל מהפכה חסרת תקדים בחדשנות בעיר : התחדשות עירונית ושיפוץ מתחמי בילוי ורחובות.
הכל מתחיל שאין תיאום כלכלי בין הרשות לפיתוח ירושלים לעיריית ירושלים .
אחד מסתמך על השני ואין שום תוצאה בפיתוח תשתיות קהילה ותעסוקה בעיר ירושלים .
פרופ' ארליך בוא נבדיל בין שני סוגי פיתוח:
1. בניית מגדלים היא אסון תחבורתי שכבר מתרחש בחלקים מקרית יובל ועתיד להתרחש בשנים הקרובות בקטמונים, פת, בעיר גנים, בקרית מנחם וגם בגילה. הסיבה היא שהורסים מבני מגורים שהוקמו בשנות החמישים, השישים והשבעים של המאה הקודמת ובונים במקומם אלפי יחידות דיור במגדלים. זה קורה כאשר רשת הכבישים הצרה באותן שכונות שהותאמה למגורים של X תושבים איננה משתנה, התוצאה היא פקקי תנועה אדירים שיחמירו עוד יותר בעתיד., עומס על תשתיות חיוניות (חשמל, מים, ביוב) עומס על תשתיות-משרתות (גני ילדים, בתי ספר, מתנ"סים, קופוח חולים).
2. בניית שני קווים נוספים של הרכבת הקלה: הקו הירוק שאמור להיפתח לפחות במחצית מהמסלול עד סוף שנת 2026. פתיחת החצי השני של הקו צפוייה עד סוף 2027. אני מסכים שהקשיים בהווה הם בשיאם, אני גם מסכים לבניית הקו הירוק התנהלה בשלומיאליות ובחוסר ארגון כשעירית ירושלים ומשרד התחבורה לא למדו כלום מהכשל בבניית הקו אדום שהתמשך על פני 11 שנה בבניית החלק העיקרי של הקו ועד 25 שנים תמימות לקו בכל אורכו. בניית הקו הירוק נמשכת כבר מאז קיץ 2018 כלומר סיום תוך 8 וחצי שנים עד 9 וחצי שנים. בעולם הנאור לוקח לבנות קו רכבת קלה בין 3.5 ל-5 שנים.