לאחרונה צצות על המסכים שלי מודעות המזמינות מועמדים לקורס הצוערים של משרד החוץ, וחשבתי על השינויים מאז שעברתי את התהליך ב-1982. כיום יש אלפי מועמדים לעומת מאות בזמני, כעת מקבלים קביעות רק אחרי שירות אחד בחו"ל, שכן עובד נבחן רק בשליחות, והאינטרנט והרשתות חברתיות לא היו קיימים אז. 

אבל השינוי העיקרי הוא במהות. אין לדעת כיצד ייראו ישראל וממשלתה כאשר מי שיתקבל ל"קורס הטיס של השירות הציבורי" יסיים את הכשרתו, אך ניתן לדמיין את האתגרים בפני מי שכבר מוצב בחו"ל.

לטעמי, הקושי הגדול הוא לענות לשאלה כביכול פשוטה: לאן ישראל חותרת, מעבר לסיסמאות כמו "ניצחון מוחלט"? ובהרחבה: למעט שרידותו האישית, האם יש לראש הממשלה הנצחי שלכם חזון או מדיניות, בתחום כלשהו? האם יש מטרות בנות השגה למבצעים שלכם, קודם בעזה וכעת באיראן, או שהפגנת כוח היא העיקר, ואז נראה?

הקושי הגדול הוא לענות לשאלה כביכול פשוטה: לאן ישראל חותרת, מעבר לסיסמאות כמו "ניצחון מוחלט"? למעט שרידותו האישית, האם יש לראש הממשלה הנצחי חזון או מדיניות בתחום כלשהו?

לא אטען שלדיפלומטים ישראלים היה תמיד קל לענות על שאלות מסוג זה. למשל – 1987, חוסיין מלך ירדן ושמעון פרס, שר החוץ בממשלת האחדות, הגיעו ל"הסכם לונדון", שעניינו עתיד הגדה המערבית. לא כאן המקום להרחיב על היחסים בינו ובין ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, החשדנות, הבדלי המדיניות, ומדוע בדיוק נשלח לוושינגטון ח"כ משה ארנס, בעבר השגריר שם. אומר רק שלנו, השליחים בשגרירות בבירת ארה"ב, היה קשה להסביר לבני שיחנו איך מתקבלות החלטות ומה המדיניות.

עם זאת, במשך השנים, המדיניות הרשמית לרוב כללה אופק מדיני. יכולנו להצביע על עיקרון יסוד במטרות ישראל – לחיות בביטחון לצד הפלסטינים, במסגרת הסדר מוסכם, שדורש פשרות.

השגרירה הצעירה טובה הרצל מוסרת תעודות לחסידי אומות העולם בריגה, לטביה

אופק זה קיבל מכה קשה עם השבעת הממשלה הנוכחית, שכן קווי היסוד שלה פותחים בהצהרה לפיה "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל". בני שיח ישאלו: מה פירוש "בלעדית"? האם למיליוני פלסטינים לא יהיו זכויות פוליטיות? אם כך, כיצד הדיפלומט ישכנע שלא מדובר במשטר דמוי אפרטהייד? ואם כן, כיצד ישראל תתמודד עם ההשלכות?

המדיניות הרשמית לרוב כללה אופק מדיני. אופק זה קיבל מכה קשה עם השבעת הממשלה הנוכחית, שקווי היסוד שלה פותחים בהצהרה לפיה "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל"

חשוב להבין שמטבע תפקידם, ובלי קשר לדעותיהם האישיות, דיפלומטים מקצועיים (להבדיל ממינויים פוליטיים) מייצגים נאמנה כל ממשלה נבחרת. אך לשם כך, על המדיניות להתאפיין לא רק בשכנוע פנימי וצידוק עצמי אלא גם בהגיון שמנוסח במונחים מוכרים ומקובלים, למשל במשפט הבינלאומי. ספק אם המדיניות בשטחים עומדת במבחן הזה. בנוסף, במקום לאתר מכנה משותף עם כל אחד, ומשם לנסות לשכנע, כעת ביקורת זוכה לתגובה כמעט אוטומטית: "אנטישמיות!", הפניית גב למבקרים, וטיפוח מי שמסכים ותומך.

לאורך שנותיי במשרד החוץ, וגם כאשר הסכמתי נקודתית לביקורת על ממשלתי, ככלל מצפוני היה שקט, שכן היה ברור שישראל בעיקר מובלת בהיגיון ובהגינות. דומני שכעת הייתי מתלבטת האם להיות שותפה לקידום מדיניות הרסנית, ואינני מקנאה בשליח שנקרע בין יושרתו האישית, מחויבותו המקצועית, והצורך להתפרנס.

מתעניינים יקרים, המכרז ייסגר ביום ראשון הקרוב, ה-22 במרץ 2026. אם תצלחו את התהליך הארוך, תזכו לתפקיד מיוחד, שעניין ויוקרה בצדו. אבל אם אתם מבינים לאן הממשלה הזו מובילה את ישראל, כיצד תתמודדו, יום אחר יום?

ואולי אתם מקווים שעד שתסיימו את הכשרתכם הממשלה תתחלף, יהיו אופק ותקווה, ערכים כמו שוויון וזכויות אדם לא יהיו בזויים, ולא תצטרכו לעשות שקר קבוע בנפשותיכם.

בפברואר 1983, כמה שבועות אחרי שהתחלתי את קורס הצוערים, פורסמו מסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, על אירועי סברה ושתילה, בספטמבר הקודם. הן קבעו בין היתר ששר הביטחון אריאל שרון אחראי להתעלמות מהסכנה שהנוצרים יערכו פעולות נקם במחנות הפליטים בדרום לבנון, ואינו כשיר לכהן.

לאורך שנותיי במשרד החוץ, גם כשהסכמתי נקודתית לביקורת על ממשלתי, ככלל מצפוני היה שקט, כי היה ברור שישראל בעיקר מובלת בהיגיון ובהגינות. דומני שכעת הייתי מתלבטת אם להיות שותפה לקידום מדיניות הרסנית

והרי כמה פיסות נוסטלגיה לדיפלומטים מכהנים, לאלו שפרשו, ולכול ישראלי.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.