אם כמו שאתה כותב המרחב הציבורי שייך להולכי הרגל, מדוע רוב השטח הציבורי בעיר משמש לכבישים ולחניה של מכוניות?

הגורם היחיד לבעיית התחבורה בערים שלנו הן המכוניות הפרטיות. הן גורמות לרוב התאונות הקטלניות, לזיהום אויר שגורם לעוד הרבה יותר תחלואה ותמותה. הן מלכלכות, מרעישות, גוזלות שטח רב ערך ופורמות את המרקם העירוני. למרות כל הנזקים האלו, המכוניות הפרטיות לא מאפשרות תנועה נוחה ומהירה של אנשים בעיר, אפילו לא לבעליהן. אם נוציא אותן מהעיר, הפקקים יעלמו כליל ולא רק שזמן ההגעה הממוצע של כלל הנוסעים יתקצר פלאים אלא אפילו שזמן ההגעה של משתמשי המכוניות יתקצר! זה מקרה כלשה של "טרגדית ההמונים".

אני מכיר את הטענה שמערכת התחבורה הקיימת לא מספיקה כדי לתת חלופה אבל שימו לב שאפילו צי האוטובסים ומצבת הנהגים הקיימים, יכולים להגדיל ביותר מפי שניים את התפוקה שלהם בשעות העומס, ברגע שהפקקים יעלמו וזמן הנסיעה של האטובוסים יתקצר ביותר מ 50%. זה לא סותר את זה שצריך להכשיר ולגייס נהגי אוטובוסים, להגדיל את הצי ולחשמל אותו אבל העלות של זה היא זניחה ביחס למאות המיליארדים שעומדים לשפוך כאן על מערכת הסעת המונים מבוססת מטרו. מערכת שלא תפתור את כל הבעיה, כל זמן שימשיכו להתיר נסיעה בעיר במכוניות פרטיות.

בעיר ללא מכוניות פרטיות, שיש בה עדיין נתיבים לרכבי תובלה, רכבי חירום ומעט מוניות פרטיות ושיתופיות למצבים מיוחדים, כולם יוכלו להגיע בנוחות ובמהירות ליעדם באוטובוסים ויהיה מספיק מקום להקצות מסלולים לרכבי המיקרו החדשים, קורקינטיים, ואופניים חשמליים בנוסף למדרכות רחבות ונוחות להולכי הרגל ושבילים נפרדים לאופניים רגילים שיוכלו לנסוע בבטחה מבלי לסכן את הולכי הרגל ומבלי להסתכן בפגיעה מכלי רכב כבדים. בעיר כזה ניתן יהיה לגדיל את הצפיפות מבלי לפגוע באיכות החיים ובתכנון יעיל, עם עירוב שימושים, לצמצם עוד יותר את מספר ואורך הנסיעות הנדרשות. הלוואי שהייתי יכול לחיות בעיר כזו.

להפחית 33 % מהנסועה ברכב זה דווקא משמעותי מאד.
הטיעון – לפיו מדובר בצעירים – ולכן הם ממילא נוסעים בלי מכונית – לא נכון . נסיעה במכונית היא עניין של הרגל, תשתיות , אפשרויות. מי שנוסע בקורקינט או באופניים לא ימהר לחזור למכונית עם הפקקים ובעיות החניה – גם חברות המכוניות יודעות את זה. גם אלפי ישראלים. הרכב הוא שעבוד – קל לפספס את זה כאשר אתה רגיל לנהוג באוטו או כאשר אתה תקוע בתחבורה הציבורית בלית ברירה. שנים חברות המכוניות טפטפו לנו שהמכונית היא חופש. נו באמת.

מי שנוסע במכונית תורם באופן לא רצוני לבעיות הפקקים והחניה – שמקבלות "פתרון " על ידי תכנון מוטה רכב – עוד חניונים , עוד כבישים , עוד מחלפים ובמיוחד עוד ערי שינה , רחובות ושכונות לא נוחים להליכה , לא נוחים לרכיבה לא נוחים לתחב"צ – צריך רק להסתכל בשכונות החדשות של ירושלים לעומת השכונות הישנות כדי לראות את ההבדלים – מרחקי הליכה של 400 מטר בקו אווירי – הופכים למסלול של 5 קילומטרים כדי לעקוף את הכבישים המהירים ואת המחלפים. – אפשר לראות דבר דומה בראשון מערב, שוהם, חדרה ועוד – כדי להגיע לגן של הילד או לקנות לחם – צריך להכנס למכונית – אין ברירה – כך כמות משקי הבית עם שתי מכוניות הולכת וגדלה.

תחבורה ציבורית מתקשה לתת לזה פתרון – כי היא גם לא נוחה בסביבה כזו – שכונות בלון – שבהן הכניסה והיציאה מהשכונה היא מאותו רחוב – וכן גורמים נוספים כמו בניה בצפיפות נמכה – גורמים לכך שאוטובוסים מבצעים מסלול ארוך ומפותל מאד – כך שמה שיכול לקחת במכונית 30 דקות עלול לקחת שעה ואפילו שעה וחצי.

כן – קורקינט ואופניים חשמליים נותנים פתרון מעולה לערים – רק צריך להזכר שהערים נועדו לבני אדם ולא למכוניות – ולפעול בהאתם – לקדם מיתון תנועה , מעברי חצייה מוגבהים – להוריד את הקוקרינטים מהמדרכות , ולאלץ את נהגי המכוניות להתחשב בהם ובהולכי הרגל – על חשבון נוחות הנהיגה – על ידי מעברי חציה מוגבהים, צמתים בטוחים יותר וכלים נוספים מבית המדרש של עירוניות מתחדשת ועירוניות טקטית במקום להמשיך להתשמש בכלי המחשבה והתשתיות שנועדו לעודד נהיגה.

מצטער אבל הכתבה מצטרפת לעוד גל של "הנה הבחור החדש, בואו נרביץ לו".
המחקר של צפון קלרוניה, שנטחן בתקשורת עד דק מתייחס לקורקינטים שיתופיים שהם עם בלאי גבוה יותר ולכן לפי המחקר הבודד זה – יש להם טביעת רגל אקולוגית גבוה (אם כי נמוכה יותר מאוטו). יש 7500 כלים כאלה בתל אביב, לעומת זאת יש 100,000 קורקינטים שהם לא שיתופיים אלא אישיים (לפי נתוני הלמ"ס) , והם חוסכים המון המון זיהום אוויר.

לגבי תאונות – רוב הנפגעים מאופניים חשמליים הם בכלל הרוכבים עצמם. לפי הרבל"ד – מעל 80 אחוז מהפצועים. כאשר מדובר בהרוגים – כנראה מדובר על שיעור של 99% ולא 80. כנראה שהנתונים דומים בקוקרינט חשמלי. הרלב"ד והלמ"ס לא טורחים בכלל לדווח כמה נפגעו, איפה נפגעו, באיזה נסיבות – מי החליק, מי נכנס ברכב חונה (אין בכלל הנחיות לשמור מרחק של לפחות מטר, כמו במדינה נורמלית) , מי נפגע על ידי מכונית ומי זה הולכי רגל שנפגעו במדרכה או במעבר חציה או בכביש על ידי קוקרינט – בהעדר נתונים – קל לבצע הסתה – הסתה זה כאשר לוקחים את כל הנפגעים יחד ויוצרים רושם בציבור שרוב הנפגעים הם הולכי רגל שנפגעו מקורקינט או רושם אחר – לפיו רוב הנפגעים הם באשמת רוכבי הקורקינט

הרשויות הם אלו שאמורות לתת תשתיות בטוחות . הן אשמות ברוב התאונות ואסור לשכוח את זה . מעל 1150 הולכי רגל מתו בעשור האחרון – לא בידי קורקינט לא בידי אופניים חשמליים ולא בידי רוח הקודש – אלא על ידי הדבר שהורג את רוב רוכבי הקורקינט ונקרא מכונית, אופנועים, משאיות, אוטובוסים. רוב ההרג המיותר הזה נובע לא בגלל שנהגים הם מרושעים אלא בגלל שהרשויות לא עושות כמעט שום דבר כדי למנוע את הקטל ברחובות.

משנת 2009 מדברים בישראל על מעברי חציה מוגבהים. מופז בסוף הקנדציה שלו ניסה לקדם. משנת 2012 יש המלצה רשמית של מחקר של הטכניון. אבל בשביל מה לטורח לקדם כזה דבר כאשר התקשורת לא עוסקת בנושא, וכולם מדברים על קורקינטים במדרכה במקום בשאלה מה באמת הורג את הולכי הרגל , ומה מייצר את רוב הפציעות הקשות – פגיעה במעברי חציה ומהירות מופרזת בעיר.

שני הדברים האלה יכולים לתרום באופן משמעותי גם לבטיחות קורקינטים וגם להורדת הקורקינטים מהמדרכות – אבל בשביל מה לטרוח – הרי הציבור לא יודע מה לבקש – הוא מבקש עוד שוטרים , עוד פקחים, עוד קנסות – עוד מאותו דבר, עם אותה אסרטגיה אמריקאית לשיפור הבטיחות – שהכניסו חברות המכוניות בשנות 1930 ועם התוצואות הגרועות בעולם המערבי – הכי מעט הולכי רגל והכי הרבה נפגגעים. פי 1.5 מישראל ופי 6 מהולנד. (שיעור הולכי הרגל הרוגים ביחס למיליון תושבים – 19 בארצות הברית, 12 בישראל, 3 בהולנד).

ההמלצות של פרופ ויקטוריה גילטמן ואחרים שהכינו נייר עבודה לרלב"ד בשנת 2013 ומהווה את המחקר המקיף ביותר שנעשה עד היום לבטיחות אופניים -לא מיושמות. המלצות על מיתון תנועה, צמתים בטוחים יותר, שבילים ועוד. אף אחד אפילו לא טורח להזכיר אותם. בשביל מה ? הרבה יותר קל להאשים את הרוכבים

אף אחד לא טורח גם להזכיר שמשרד התחבורה עצמו מודע בהנחיות אופניים משנת 2009 שתנועה של אופניים וכלים דומים ברחובות ראשיים כמו נמיר או בגין בתל אביב היא מסוכנת – בגלל זה צריך במקומות כאלה שבילי אופניים – שום אמצעי אחר לא באמת מביא בטחון – גם לא קנסות במדרכות או "שימו קסדה ויהיה בסדר" של הרלב"ד.

הטיעון עד שלא יהיו תשתיות – אל תרכבו – לא רציני – לפי טיעון זה – אל תלכו ברגל. יש 2 הולכי רגל שנהרגים בכל שבוע ועוד 10 נפצעים קשה. יש גם רוכבי אופניים שנפגעים – לפי הטיעון הזה – לא יהיו בחיים תשתיות רכיבה – תמיד נחכה למשיח. לפי אותו טיעון צריך גם להשבית את כל המכוניות – שהרי למרות הרשויונות, הרמזורים, השוטרים וכל היתר – המכוניות בעיר קוטלות מעל 300 אנשים בשנה בתאונות ועוד לפחות 1200 בזיהום אוויר (שלא לדבר על מעל 3000 אנשים שמתים באורח חיים יושבני)

הנה כלים פשוטים שיכולים לשפר בטיחות של רוכבי קורקינט

א..שימו קסדה.

ב..תחשבו על הקורקינט בתור גלשן גלים. אל תסמכו על הכידון ליציבות אלא על הרגליים שלכם.

ג. לדעת איך לתכנן מסלול ( להשתמש במפה הציבורית לשבילי אופניים)

ד..להבין איך רוכבים בעיר -איך נכנסים לצומת , מתי מסוכן לשמור על הימין ( המדריך – כיצד להמנע מפגיעת מכונית)

ה. לדרוש תשתיות אופניים ( לא רק שבילים) מראש העיר ומשר התחבורה . אזורי מיתון תנועה, מיתון תנועה כללי, מעברי חצייה מוגבהים, צומת ידידותי לאופניים, ורחוב אופניים..אם אתם לא יודעים מה זה תשתמשו בגוגל.

ו..לא להאמין לטענות כמו "זה יקח המון שנים." (להכיר את המושג – עירוניות טקטית)

ז..רכיבה עם אורות. גם מקדימה, האור צריך להיות גבוה כדי שיראו אותו.

ח. לא תמיד בטוח לשמור על הימין, רשיון נהיגה נותן לכם תחושה מזוייפת של בטחון..

ט..להשתדל להמנע מכבישים ראשיים עם אוטובוסים וכו' ( ראו תכנון מסלול – רוב התאונות שמרחשות הן בצמתים או בכבישים אלה. לעיתים קרובות אפשר להמנע)

י..שמרו על הכלל אל תפתיע ואל תופתע. ועל כלל הזהב בעיר – החזק שומר על החלש.

יא..מעל 25 קמ"ש הסיכון שלכם לפגוע במישהו או להפגע עולה פלאים..זמן התגובה מתארך. לא שווה את התוספת בסיכון. אם אתם רוכבים בשטח שיש בו הולכי רגל – כמו מעבר חציה או שביל משותף – המהירות היא 10 קמ"ש

יב..לפני צומת תמיד מאיטים. אתם מהירים הרבה יותר מהולך רגל. לנהג אין זמן לראות.אתכם. אתם לא תמיד תספיקו לראות את הנהג. בדרך כלל זה לא חכם להיות בימין כשאתם חוצים צומת..לא מבחינים בכם.

יג. רמזור זה לא ערובה לבטחון..יש אנשים שנפגעו מנהגים שעוברים באדום . הסתכלו.לצדדים. תמיד.

יד..כשאתם נוהגים במכונית סעו בזהירות: 30.קמ"ש ברחוב חד ( זה גם החוק ברוב הרחובות האלה בתל אביב), 40 קמ"ש ברחוב מסחרי או מאסף. 50 בראשי . כניסה לצומת במהירות לא יותר מ45 קמ"ש. עקיפת רוכב רק אם יש לך לפחות. מטר אחד מרחק (זה גם החוק ברוב מדינות העולם) מתן זכות קדימה במעברי חצייה.כך תגנו לא רק על רוכבים אלא גם על הולכי רגל וגם תמנעו מפגיעה מאד לא נעימה.