כל הזמן // יום שלישי, 21 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

"הרגשנו שמתחילה מהפכה"

"בערב זה נשיר שירים של משוררים", פתחה חנה מרון את ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל בדיוק לפני 50 שנה, "וכל משאלתנו היא לנסות ולהפגיש שירים טובים עם הזמרה הטובה ועם הקהל" ● וזו בדיוק הייתה המטרה של מפקד גל"צ אז יצחק לבני: ליצור מהפכה תרבותית שתחנך ותעלה את רמת הזמרה באותה תקופה ● ולמרות הרוח הסובייטית, המהפכה הצליחה מעל למשוער

עוד 3,074 מילים

השפעת הפילוסופיה של פרס על חיי ותפיסותיי - חלק ב'

הפעם הבאה שבה הייתה לי הזכות לעבוד עם פרס היתה בתקופת כהונתו כנשיא. שימשתי כקונסול כללי בניו אינגלנד והרגשתי באותה תקופה שאני בשיא הקריירה ולגמרי בהגשמה עצמית של הייעוד שלי כדיפלומט. תחושת ההגשמה האישית שלי הגיעה לסיומה ב"חריקת בלמים" כאשר ממשלת נתניהו עלתה לשלטון ב-2009.

כשפרס כיהן כנשיא, שימשתי כקונסול כללי בניו אינגלנד והרגשתי בשיא הקריירה ובהגשמה עצמית של ייעודי כדיפלומט. תחושת שהסתיימה ב"חריקת בלמים" כשממשלת נתניהו עלתה לשלטון ב-2009

ייצוג מדיניות החוץ של הממשלה החדשה הפך להיות מאתגר עבורי. במטרה להשפיע מבפנים על המערכת שלחתי מסמך פנימי שביקר את האופן שבו הממשלה שלנו מתנהלת מול ממשל אובמה. המסמך הודלף לתקשורת הישראלית ואני ננזפתי פומבית על ידי שר החוץ.

אחרי האירוע הזה חזרתי לישראל מבוסטון מדוכדך, מודע לעובדה שאף תפקיד משמעותי אינו ממתין לי במשרד החוץ של הממשלה דאז ובידיעה שלא אוכל במצפון נקי להמשיך לשמש עובד ציבור עבור ממשלה שבעיני הובילה את ישראל לכיוון הלא נכון.

כשחשבתי שהקריירה הדיפלומטית שלי הגיעה למבוי סתום, קיבלתי פנייה ממנכ"לית בית הנשיא אפרת דובדבני, שעודדה אותי להגיש מועמדות לתפקיד יועץ מדיני לנשיא שמעון פרס.

קיבלתי את התפקיד וחיי שוב השתנו. מכיוון שאף דלת מעולם לא הייתה סגורה בפני שמעון פרס, והיות שכל מנהיגי העולם ביקשו ללמוד מנסיונו וחוכמתו, הייתה לי זכות גדולה לפגוש לצדו, בתפקידי כיועצו המדיני, כמעט את כל המנהיגים.ות המובילים בעולם. כיהנתי בתפקיד זה במהלך שלוש השנים האחרונות שלו בנשיאות וכך זכיתי לראות עולם ולהשתתף בפגישות מרתקות מאין כמותן.

היכולת של פרס לבנות גשרים, גם בין אלה שהאינטרסים שלהם מנוגדים, נשענה גם על האופטימיות הבלתי נדלית שלו. הוא נהג לומר שאופטימיים ופסימיים מתים באותה הדרך אבל הם חיים באופן מאוד שונה. להיות אופטימי, לדבריו, זה לחיות חיים בריאים ומהנים יותר אבל גם יותר קונסטרוקטיביים. פרס הגיע כל יום לעבודה מלא אנרגיה בזכות האופטימיות שלו' שבפני עצמה יכולה הייתה לגרום לדברים לקרות. למדתי ממנו שאופטימיות היא לא רק דרך לראות את העולם אלא גם דרך להשפיע על העולם.

במטרה להשפיע מבפנים על המערכת שלחתי מסמך פנימי שביקר את האופן שבו הממשלה שלנו מתנהלת מול ממשל אובמה. המסמך הודלף לתקשורת הישראלית ואני ננזפתי פומבית על ידי שר החוץ

לפרס היה ברור שנבואה המגשימה את עצמה היא תופעה נפוצה ביותר, ולכן הפסימיים מובילים לתוצאות אליהן ציפו. גם זה שיעור שלמדתי במהלך הקריירה הדיפלומטית שלי. כאשר אנחנו אומרים שאין לנו פרטנר לשלום, אנחנו מתנהגים באופן שמחליש את הפרטנר וכך מוכיחים לכאורה את נבואתנו. כשאנו אומרים שהעולם כולו נגדנו, אנחנו מתנהגים באופן שהעולם אכן פונה נגדנו. ומצד שני כאשר אנו מחבקים את התקווה ומקרינים אנרגיה ואופטימיות קורים לרוב דברים טובים.

האופטימיות של פרס לא נבעה מנאיביות ולא מפנטזיונריות שאינה מחוברת למציאות. פרס הרי היה הארכיטקט של כמה מהיכולות הביטחוניות המשמעותיות ביותר של ישראל ועסק בכל הקריירה ארוכת השנים שלו בחיי מעשה.

פרס גם נהג לומר שיש לו "רישיון" להיות אופטימי, מכיוון שהוא היה כאן כשישראל הייתה מדינה שוממת עם ביצות בצפון ומדבר בדרום ללא משאבים טבעיים, נחותה מספרית ומוקפת באויבים. למרות זאת הפכנו את המדבר והביצות לגנים פורחים והתפתחנו לאחת הכלכלות החיוניות בעולם. הפכנו גם מקורבנות הטבח המזעזע ביותר בהיסטוריה לאחת המדינות החזקות בעולם מבחינה צבאית.

ההישגים הללו מרשימים במיוחד בהתחשב במקום שבו היינו רק פני 70 שנה. למרות העובדה שההמנון שלנו (התקווה) בעצמו קורא לנו להיות אופטימיים, באיזשהו שלב בדרך שכחו מנהיגינו את כוחה הקונסטרוקטיבי של התקווה ובשנים האחרונות העדיפו את הפחד כגורם מגייס. לא כך פרס, שמעולם לא איבד את האמונה ביכולתנו לעצב עתיד טוב יותר עבור מדינת ישראל.

באיזשהו שלב בדרך שכחו מנהיגינו את כוחה הקונסטרוקטיבי של התקווה ובשנים האחרונות העדיפו את הפחד כגורם מגייס. לא כך פרס, שמעולם לא איבד את האמונה ביכולתנו לעצב עתיד טוב יותר

כך גם לגבי השלום. פרס תמיד חשב שיש מקום לאופטימיות לגבי יכולתנו להשיגו ולא נלאה מלנסות וליצור תקווה לשינוי חיובי גם בנושא זה, שאותו ראה כחיוני ביותר לעתידה של ישראל. פרס חזר והזכיר כי במשך שנים הרבה אמרו רבים וטובים שלעולם לא נגיע לשלום עם שכנינו, אבל לאחרונה ציינו 40 שנות שלום עם מצריים ו-25 שנות שלום עם ירדן – שתי מדינות שהיו אויבות מושבעות איתן נלחמנו מספר מלחמות קשות ביותר. פרס טען שאין הצדקה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות פסימיים לגבי עתידנו כמדינה, כאשר הסיפור של ישראל הוא כל כך אופטימי.

עד יומו האחרון פרס היה בטוח לחלוטין שאנחנו יכולים, צריכים ושאם נתמיד לפעול – יום אחד אכן נשיג את השלום עם הפלסטינים ואני לגמרי שותף לאמונה הזאת שלו.

התבוננות לכיוון העתיד ולא התפלשות בעבר

בשנת 2014 סיים פרס כהונה בת שבע שנים כנשיא התשיעי של מדינה ישראל, וקריירה ציבורית של 70 שנה בשרות המדינה. בנקודה זו החלטתי גם אני לעזוב את השרות הציבורי ולהמשיך לעבוד לצידו של פרס מחוץ לממשלה ביישום חזונו לשלום וחדשנות.

הצטרפתי לקבוצה מוכשרת של קולגות, אינטליגנטיות ושאפתניות, ברובן נשים, שגם הן עבדו לצידו של פרס בשלבים שונים לאורך הקריירה הארוכה שלו. קבוצה זאת הצטרפה לקבוצה אחרת של מנהיגות יצירתיות ונחושות שעבדו שנים בעמותה שהקים פרס – "מרכז פרס לשלום וחדשנות".

הבחירה של פרס להקיף עצמו בנשים חזקות ולקדם נשים בשלב זה של הקריירה הארוכה שלו, שבמהלכה נהג אחרת בעבר, הבליטה את יכולתו להשתנות ואת הלמידה הבלתי פוסקת שלו. הייתה לנו, הצוות שלצדו, הזדמנות לסייע לו לפעול להגשמת חזונו לישראל פורחת בסביבה של שלום תוך חתירה מתמדת לחדשנות והתפתחות בכל התחומים.

פרס טען שאין הצדקה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות פסימיים לגבי עתידנו כמדינה, כשהסיפור של ישראל הוא כה אופטימי. עד יומו האחרון היה בטוח שאם נתמיד לפעול – יום אחד נשיג שלום עם הפלסטינים

פרס נשאל לעיתים קרובות מה הוא ההישג הגדול ביותר שלו עד היום, ותשובתו הייתה תמיד אותה התשובה: "ההישג הגדול ביותר שלי הוא מה שאני אשיג מחר".

אפילו לאחר גיל 90 שנה, פרס היה תמיד צעיר בנפשו, לא כקלישאה אלא כדרך חיים יומיומית.

"הדרך לקבוע אם אתה צעיר או זקן אינה על ידי ספירה של כמה שנים חיית, אלא על ידי ספירה של ההישגים שלך והשוואתם לחלומות שלך. אם יש לך יותר חלומות מאשר הישגים", הוא אמר, "אתה עדיין צעיר, מכיוון שאתה עדיין מסתכל קדימה ולא אחורה".

מכיוון שהתמקד בעתיד, פרס היה ספקני כלפי מומחים לכאורה, שהיו אומרים לו שמשהו בלתי אפשרי על פי הידע שלהם מהעבר. בראייתו, השינוי אינו לינארי כפי שהיה בעבר ולכן לא ניתן לניבוי על בסיס ידע קודם. השינוי המעריכי (exponential) אינו ניתן להבנה אנושית אינטואיטיבית כבעבר. הוא האמין כי מי שמנסים לחזות את העתיד על סמך היקשים מהעבר מבססים את התחזיות שלהם על פרדיגמות אנכרוניסטיות.

"הדרך לקבוע אם אתה צעיר או זקן אינה על ידי ספירה של כמה שנים חיית, אלא ע"י ספירת הישגיך והשוואתם לחלומותיך. אם יש לך יותר חלומות מהישגים", הוא אמר, "אתה עדיין צעיר, מכיוון שאתה עדיין מסתכל קדימה"

למדתי את התובנה הזו שוב ושוב מתוך הניסיון האישי שלי. כשאני מתבונן לאחור על הימים בהם ניסינו, בחטיבת התכנון של משרד החוץ, לנתח את מידת ההשפעה שתהיה ל"אביב הערבי" 2010-2012 על ישראל, אני מבין בדיעבד שמי שטעו באופן הכי דרמטי היו המומחים לעולם הערבי.

הם חזו שלא יהיה שינוי ממשי בעולם הערבי בהתבסס על העבר. הם טענו שלמצריים תמיד היה שליט רב כוח ("פרעה") וש"הפרעה המודרני" שלהם, מובארק, ישרוד את הפגנות כיכר תחריר. כיום אנחנו מבינים בדיעבד את התפקיד המרכזי שמילא "האביב הערבי" בשינוי פני המזרח התיכון.

אני מסתכל לאחור גם על התחזיות שלי לגבי תוצאות בחירות 2016 לנשיאות ארה"ב, איך טענתי שוב ושוב שאין כל סיכוי שטראמפ יבחר. הטעות שלי הייתה בכך שגם אני נשענתי בניתוח שלי על מגמות עבר. התחזיות שלי התבססו על כל מה שידעתי על השינויים הדמוגרפיים שמתרחשים באמריקה באותו הזמן, במיוחד לגבי המדינות המתנדנדות, אבל טעיתי לחלוטין.

לא לקחתי בחשבון את הרתיעה שנוצרה אצל ציבור גדול בארה"ב, אליו הייתי חשוף פחות מההשלכות הגלובליזם, אחרי התקופה הארוכה של השלטון הליברלי בפוליטיקה האמריקאית. לא הבנתי את ההתנגדות הגוברת לשינויים שנתפסו על ידי חלקים רחבים בציבור האמריקאי כמאיימים על זהות האנשים וזהות מדינתם.

מתוך ניסיוני למדתי שפרס צדק – מנהיג כיום צריך להיות יותר למדן מאשר ידען. בעולם המשתנה במהירות, אנחנו צריכים להיות גמישים אינטלקטואלית ואופרטיבית כדי להבין את העתיד. סקרנות ופתיחות ישרתו אותנו כיום הרבה יותר מאשר תלות בידע או ניסיון קודם. למדתי שפרס צדק כשאמר שלא מספיק שנהיה up to date אנחנו צריכים להיות up tomorrow.

מסקנתו – "לחלום בגדול"

פרס תמיד אמר שאם נחלום יותר ונזכור פחות, העולם יהיה מקום טוב יותר. בספרו "אין מקום לחלומות קטנים" הוא מתאר איך הישגיה המשמעותיים ביותר של ישראל – כמו למשל, השלום עם מצריים וירדן, או הפרחת המדבר שפעם נדמו כפנטסיה בלתי אפשרית, כל אלו קרו הודות ליצירתיות, דמיון ונחישות.

מתוך ניסיוני למדתי שפרס צדק – מנהיג כיום צריך להיות יותר למדן מאשר ידען. בעולם המשתנה במהירות, אנחנו צריכים להיות גמישים אינטלקטואלית ואופרטיבית כדי להבין את העתיד

המנטרה של פרס "לחלום בגדול" מכילה בתוכה את רוח החדשנות הישראלית והיא מהעקרונות המובילים של מרכז פרס, שכיום הוא אבן פינה בהצטלבות העולמית בין שלום לחדשנות.

אני גאה לומר שבמרכז פרס לשלום וחדשנות אנחנו פועלים בשקדנות לשמר בחיים את הפילוסופיה של פרס, את המורשת ואת החזון שלו. זה מה שמנחה אותנו בכל יום. אנחנו מאמינים בצורה איתנה שהחזון של פרס לשלום וחדשנות ישמור את ישראל בטוחה ופורחת כתמיד ובסופו של דבר יוביל אותנו לשלום המיוחל עם שכנינו ויהפוך את העולם למקום טוב יותר.

אבל הפילוסופיה של פרס עדיין נדרשת ביותר גם במפה הפוליטית הישראלית. עכשיו יותר מתמיד, ישראל צריכה מנהיג כמו פרס – מנהיג עם השילוב המושלם של ראש ביקורתי, לב מלא תקווה ונחישות שאינה נרתעת מקשיים. מנהיג עם שורשים עמוקים ועם כנפיים רחבות.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא מנכ"ל J Street בישראל וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס לשלום וחדשנות. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,464 מילים

הוא עזב את גרמניה בדיוק ביום הולדתו החמישים של היטלר, והיה משוכנע שהחגיגה היא לכבודו ● ירה טילים עם צלבי קרס במלחמת השחרור, והתגייס למלחמה בקוריאה ● ואחרי הכול, פנה לקריירה תקשורתית משגשגת ● אחרי שבעה עשורים במקצוע ושלוש מלחמות, העיתונאי האמריקאי טום טוגנד ממשיך לכתוב גם בגיל 96

עוד 1,403 מילים

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) אסרה לאחרונה שימוש בחומר ההדברה כלורפיריפוס, לאחר שבית המשפט קבע שהוא גורם פגיעה נוירולוגית בילדים ● באיחוד האירופי, החומר נאסר לשימוש לפני שנתיים ● בישראל, משרדי הממשלה מסכימים על הצורך לצמצם את החשיפה לחומר, אבל הבעיה היא קצב ההתקדמות ● אדם טבע ודין: "כולם מבינים את המסוכנות, אבל הזמן פה מהותי" ● משרד החקלאות: "בחודשים הקרובים יופסקו הייצור והפצת התכשיר"

עוד 832 מילים

למקרה שפיספסת

פרשנות הדירקטוריון של בנט

בממשלה בראשות נפתלי בנט מסתכלים על תכניות העבודה כאילו מדובר היה בחברת הייטק ● הדירקטוריון מכין 'עיקרי מדיניות', האגפים השונים של החברה אמורים לפרוט את היעדים האסטרטגיים למשימות לביצוע, ובעלי המניות - כלומר האזרחים - יוכלו למתוח ביקורת ● טל שניידר צללה לתוך ספר המדיניות חסר התקדים שפרסמה הממשלה אתמול

עוד 1,177 מילים

אל תשליכני לעת זיקנה

בבית הכנסת החסידי בו גדלתי, השורות הראשונות פנו אל עבר המתפללים, בשונה משאר שורות הכיסאות שפנו אל עבר ארון הקודש. באי בית הכנסת היו רואים את הפנים ולא את הגב של אלו שישבו בהן.

באותן שורות לא ישבו עשירי הקהילה או תלמידי החכמים אלא הן היו מיועדות לחסידים הזקנים.

בבית הכנסת החסידי בו גדלתי, השורות הראשונות פנו אל מתפללים, בשונה משאר שורות הכיסאות שפנו לארון הקודש. באותן שורות לא ישבו עשירי הקהילה או תלמידי החכמים אלא החסידים הזקנים

בשבתות וחגים רק מעטים מהם היו מתפללים מתוך סידור התפילה, ובשונה משאר החסידים הם ישבו בדומיה ולא הניעו את גופם בדבקות ובתחנונים לאלוהים. אבי היה לוחש לי "תסתכל עליהם, התבונן איך נראה א-שיינע ייד (יהודי יפה)".

בקהילה החסידית מודל היופי שונה מזה המוכר בתרבות המערבית. גדלתי עם הרעיון שאדם יפה תואר, שכולם חושקים להיות כמוהו, הוא לפחות בן שבעים. לא בכדי בחג הפורים, בו ילדי וצעירי החסידים מקבלים הזדמנות להתחפש לדמות נערצת – רבים מילדי הקהילה מתחפשים לדמויות מופת מהמסורת היהודית – אך אותן דמויות הן בגיל הזקנה שלהן. הילדים צועדים ברחובות בזקנים לבנים, ובמקל הליכה, חפצים להיות א-שיינע ייד.

בשבתות ובחגים בית הכנסת היה מגרש המשחקים שלנו. אבל כאשר התעייפנו, האבות שלחו אותנו ל"מזרח", לאותן שורות ראשונות, לסבים הביולוגים או המאומצים שישבו שם. סבי מעולם לא אמר לי להתפלל. הוא הניח לי לשבת תחת הטלית שלו כשידיו מונחות על כתפי ואיפשר לי לישון.

בבית הכנסת למדתי שמגע אוהב ושינה בתפילה הן הדרכים המוצלחות ביותר ליצור אהבה ליהדות – תיאולוגיה של בשר ורוח – א-שיינע ייד

בקהילה החסידית מודל היופי שונה מזה שבתרבות המערבית. אדם יפה תואר, שכולם חושקים להיות כמוהו, הוא לפחות בן 70. לא בכדי בחג הפורים, רבים מהילדים מתחפשים לדמויות מופת מהמסורת היהודית – בזקנתם

החיים החסידיים מחולקים לשלושה מעגלים המשיקים וממשיכים זה את זה. ילדים עד גיל בר-מצווה מתקיימים במצב חיים של "היות" (Being): הקהילה אינה מצפה מהם ליצור, אלא לחוות. להרגיש את טעם התפילה, המשחק והאמונה בקהילה ובאל.

ילדים חסידיים לומדים את החיים באמצעות מגע הטלית של אבא וסבא, ריח הזיעה של באי בית הכנסת והעוגות המוגשות לאחר התפילה. דבש מונח באהבה על נייר בצורות אותיות הא' ב' ומאפשר לילדים להתמיר את האותיות אל גופם באמצעות ליקוק ולחוות את המפגש בין רוח וחומר. זאת מתוך הבנה כי ילד שגופו מכיל את האותיות – ירצה כמבוגר ללמוד כל טקסט שאותיות אלו יכתבו.

מעגל החיים השני מתחיל בגיל הבר-מצווה בו קיים מעבר מיהדות של היות (Being) ליהדות של עשייה (Doing). חיי החסיד מוקדשים לקיום אינספור הלכות, ללימוד אינטנסיבי של ארון הספרים היהודי, וליצירת חיים באמצעות גמילות חסידים, הקמת משפחה ועבודה.

אך מעגל זה גם הוא מסתיים בעודנו בחיים. העולם החסידי, כמו גם תרבויות מסורתיות אחרות, מבין שיש שלב שבו החסיד חוזר להיות יהודי של היות (Being) ואין עליו עוד ליצור. לזקנים החסידיים יש תפקיד שמלבדם אין מי שישמש בו בקהילה. בשלב מסוים הם חדלים להתפלפל וליצור חידושים תלמודיים, ותפקידם הוא פשוט – להיות.

לזקנים החסידיים יש תפקיד שמלבדם אין מי שישמש בו בקהילה. בשלב מסוים הם חדלים להתפלפל וליצור חידושים תלמודיים, ותפקידם הוא פשוט – להיות

הזקנים שחיים ב"היות" מאפשרים לבני הקהילה להתבונן בתוצר השלם של חיים חסידיים. קבלת הזקנה כמצב קיומי מאפשרת לחסיד להיות א-שיינע ייד ובתרגום לחיינו אנו – א-שיינע human.

תפקידם של הזקנים בעולם החסידי הוא "לא לעשות כלום" – ובשל כך הם מסוגלים לעורר השראה למשמעות הקיום, להצחיק ולנחם. הזקנים הם אלו שמספרים לקהילה את סיפורי החסידים. כולנו מכירים את תוכן הסיפורים, אבל אנו מקשיבים להם שוב ושוב כי הסיפור ששומעים מהזקנים אינו מלמד אותנו תוכן חדש – מהותו במספר הסיפור.

תמיד אזכור את סיפורי הצדיק יוסף צינטווירט שפניו היו קורנות ועיניו הכחולות והעיוורות היו מאירות לי ולחברי את החיים. סיפורי החסידיים ששמעתי ממנו לא בהכרח הכילו מסר לוגי. הם מופיעים בתוכי באותם רגעים מורכבים של החיים ומאירים לי את הדרך במסע החיים מלאי השאלות ומועטי התשובות.

*  *  *

בתרבות המערבית-מודרנית כמעט איבדנו את סוד תפקידם של הזקנים. כפי שחוקר התרבות האתאיסט אלן דה-בוטון, מסביר, כי בשעה שהחברה המערבית דחתה את הדת מחייה, היא סילקה גם חכמת חיים קהילתית שהתקיימה בשפה הדתית, אך חשיבותה היא אנושית, ללא קשר לדת.

בתרבות המערבית-מודרנית כמעט איבדנו את סוד תפקידם של הזקנים. כפי שחוקר התרבות האתאיסט אלן דה-בוטון, מסביר, כי בשעה שהחברה המערבית דחתה את הדת מחייה, היא סילקה גם חכמת חיים קהילתית

הדבר נכון גם ביחס לזקנה ותפקידה במבנה החיים המשפחתי והקהילתי. לפני זמן מה האזנתי לפודקאסט עם מנהלת רשת בתי אבות, שניסתה לשכנע את השומעים כי גם בבתי אבות "יש חיים" – הזקנים, לטענתה, גם הם יוצרים, עושים ספורט ונהנים. "אפילו סקס יש בין הזקנים" היא הוסיפה בקריצה ובגיחוך.

הניסיון לשכנע כי החיים אינם נגמרים בזקנה הוא נכון, אך האמירה כי הזקנים ממשיכים "לעשות" – עלולה להפוך את חלקם למיותרים. לא סתם אנו חוששים מלהיות לזקנים – מה יקרה כשלא נהיה כבר רלוונטים? כשלא ניצור באותה אינטנסיביות? אנו חוששים מהיום שבו נפוטר מהעבודה כי יש דור צעיר שיעשה את הדברים ביעילות רבה מאיתנו. הטכנולוגיה המתפתחת ומעניקה לנו כלים חדשים בכל עשור – רק מחזקת פחד זה.

אנו חוששים מלראות את הזקנים – כדי שלא נראה את השתקפות עצמנו בהם, ולכן פעמים רבות אנו טומנים אותם בבתי אבות רחוקים; אפילו השיחה על הזקנה נתפסת כנושא מעציב.

כמובן שישנם א/נשים מבוגרים שממשיכים ליצור וכאלו שהחיים בבתי אבות מאפשרים להם קצב חיים המתאים להם. זקנים רבים מלאי חיים, עשייה ויצירה. עם זאת, עבור רבים מהם – משהו מבפנים דורש שינוי – וחסרה לנו שפה לאפשר שינוי זה במבנה החברתי המערבי. התרבות המערבית כמעט ושכחה כי החיים אינם מסתיימים בתקופת העשייה. יש לנו מעגל חיים שלם לאחר סיומה –  תקופת חיים של היות.

הניסיון לשכנע כי החיים אינם נגמרים בזקנה נכון, אך האמירה כי הזקנים ממשיכים "לעשות" – עלולה להפוך את חלקם למיותרים. לא סתם אנו חוששים להיות לזקנים – מה יקרה כשכבר לא נהיה כבר רלוונטים?

הזיקנה מאפשרת לנו לשוב ולהתבונן בחיינו אבל עתה ללא שיפוט – פשוט לתת להם להיות. כך נוצרים נרטיבים משפחתיים חדשים המאפשרים ריפוי לכאבים בין-דוריים. החיים בזקנה מזמינים אותנו לסלוח לעצמנו על כך שלא היינו ההורים שרצינו להיות ולרכך את נוקשות הציפיה מהילדים להיות לא פחות ממושלמים.

היא מאפשרת לחזור וליצור קשרים עם בני משפחה וחברים שגם להם לו"ז העבודה התפנה, להתחבר מחדש לילדות, להשיל את מגיני הברזל שחבשנו כדי להתמודד עם דרישות החיים, ולהיות דומים יותר לטבע שמסביבנו שמתקיים ב"היות" מושלם.

לזיקנה יש תפקיד עבור הדור הצעיר שמוקדש לעשייה, אבל מתקשה לשלב נשימה והתבוננות בתוכה. החיים לצד הזקנים מאפשרים לנו רגעים של מנוחה, מגע של נחמה, למידה כי היופי מצוי בגוף כפי שהוא, גם כאשר הוא אינו מתוח – כי האדם המבוגר שאותו אנו אוהבים זכה בכל קמט בכך שחי את חייו – בהצלחותיו ובכשלונותיו כאחד.

אין זה מקרי כי תפיסת הגוף, המרחב והזמן משתנים עם הזיקנה. היחלשות הכוח הפיזי מאתגרת את השליטה (המדומיינת) שלנו על אותם מרחבים. שינויים אלו נתפסים בשיח המערבי, וגם במרבית השיח הרפואי, כבעיה. ומכאן שדרכי הפתרון הם לנסות ולשמר את המרחבים המוכרים עד כמה שניתן.

תפיסות עולם שאינן מערביות ומחוברות יותר לתפיסת עולם קהילתית (וזו החסידית היא רק אחת מהן), מבקשות מאיתנו להתבונן על השינויים שמתרחשים בזיקנה, כהזדמנות לשנות את קיומנו המייצר – לקיום מתבונן.

אין זה מקרי כי תפיסת הגוף, המרחב והזמן משתנים עם הזיקנה. היחלשות הכוח הפיזי מאתגרת את השליטה (המדומיינת) שלנו על אותם מרחבים. שינויים אלו נתפסים בשיח המערבי, וגם במרבית השיח הרפואי, כבעיה

מגיפת הקורונה מכריחה אותנו לחשוב מחדש על הזיקנה. יצרנו בתי אבות כדי שלא לראות את הזיקנה בחיי היומיום, אבל עתה אנו נועלים את עצמנו בבתים בעיקר כדי שלא לפגוע בבני הגיל המבוגר. החיים בצל הקורונה מזמינים אותנו להרהר מחדש אודות מקומה של הזיקנה בחיינו. זוהי הזדמנות להזמין את הדור המבוגר להיות "הם" ולאפשר לנו ולדור הצעיר ללמוד מהם כיצד נראה מעגל נוסף בחיים ולראות את תפארת א-שיינע human.

ד"ר יקיר אנגלנדר הוא מנהל תוכנית המנהיגות "גוונים" בארגון IAC (Israeli-American Council), מלמד בבית הספר לרבנות AJR בניו יורק ומתגורר בקהילה בפילדלפיה. יקיר גדל בחסידות ויז'ניץ, היה בין המקימים והמנהלים של תנועת הנוער הבין-דתית Kids4Peace בירושלים, ומקדיש את עצמו למיסטיקה, למגע וליצירת חיבורים בין עולמות ותרבויות. שני ספריו עוסקים בשאלות סביב מקום הגוף והמיניות בשיח הציוני-דתי והחרדי. הוא חקר באוניברסיטאות Northwestern, Harvard ובמכון שלום הרטמן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,207 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ישראל ושבדיה חידשו את היחסים ביניהן ברמת שרי החוץ

פעיל ארגון "לוחמים לשלום" על תחקיר צה"ל על תקיפת פעילי הארגון: "חיפשתי בתחקיר אפילו שתי מלים של אמת ולא מצאתי" ● רמז לבאות? דרעי הדגיש בציוץ לכבוד חג הסוכות שזהו חג של אחדות ● מקדם ההדבקה בקורונה ירד ל-0.92, רק 5% מבדיקות הקורונה חיוביות ● 34 ישראלים נספו אתמול ושלשום במגפה ● ועדת החריגים אישרה: פטור מבדיקת PCR לפני הטיסה לישראל למי שאובחנו בקורונה ב-3 חודשים האחרונים

עוד 15 עדכונים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר

"זה שיר שלא תפס כמו שרפה, אנשים גילו אותו לאט-לאט", מספר שלמה יידוב, שהלחין את השיר שכתבה לאה גולדברג כשהייתה לבדה בבון שבגרמניה ● זו גם הייתה הפעם הראשונה שיידוב כתב פרטיטורה, כיאה לשיר הושמע לראשונה, בביצוע אפרים שמיר, בערב שירי משוררים ● כעת הוא משחזר איך כתב את הלחן דקות לפני ליל הסדר - ואיך מתי כספי ושלמה גרוניך היו ההשראה לכל זה

עוד 1,379 מילים ו-1 תגובות

מאיר פרוש בראיון ראשון אחרי התקיפה: "אני מפחד"

בלעדי שבוע אחרי שאלמוני ניסה לחתוך את זקנו של סגן השר לשעבר, למשטרה אין קצה חוט בחקירה ● "זה היה נורא. הוא לא אמר כלום, רק ניסה להגיע אליי", פרוש משחזר את הארוע בראיון לזמן ישראל ● וגם לו אין מושג מי עומד מאחורי התקיפה: "אין איזה סיפור במחלוקת שעומד על הפרק. אני באמת לא יודע למה התנפלו עליי ככה"

עוד 917 מילים

זה לא אותו העמק

תחקיר זמן ישראל סיתות באבן, שזירת שיבולים ודריכה על ענבים ● הצגה הומוריסטית על ימי התנ"ך ● צילום בלבוש תנ"כי על רקע נופי העיר העתיקה ● מתחת לרדאר של הציבור הישראלי, מפתחות עמותת אלע"ד ורשות הטבע והגנים את גיא בן הינום בירושלים בדגש מובהק על תכנים יהודיים, תוך דחיקת התושבים המקומיים ● עמותות ובעלי הקרקעות מנהלים מאבקים משפטיים מתמשכים, אבל בינתיים נקבעות העובדות בשטח

עוד 3,922 מילים

תחבורה ציבורית בשבת: הבטחת הבחירות שמחכה למרב מיכאלי

שרת התחבורה יכולה להפעיל אוטובוסים בימי מנוחה וחגים על בסיס החוק הקיים ● אישור קווים לבתי חולים והגדרת יעדים כחיוניים יביאו את בשורת התחבורה הציבורית בשבת גם לפריפריה, אחרי שבמרכז הארץ עיריות התחילו להפעיל את השירות בעצמן בחינם ● פניה ברוח זו נעשתה לשרה על ידי הפורום החילוני, אך דווקא המייסד של "נוע תנוע" מסתייג מהעיתוי: "אם יהיה סגר, הכל ירד לטימיון"

עוד 1,360 מילים

בנט: "אני רוצה שההורים יריבו אחד עם השני; שאלה שחיסנו ילדיהם יפעילו לחץ על מי שלא"

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה לפרסום הדברים, שנאמרו בחודש שעבר: "בנט חותר לסיים את הבידודים ההמוניים ולאפשר חיים נורמליים ככל האפשר לתלמידי ישראל" ● אחרי שהכחישה שתתמודד על ראשות ההסתדרות, התפקדה מירי רגב לארגון ● "שמט את ראשו בהסכמה": נתניהו לעג לנשיא ארצות הברית; הליכוד: "נתניהו לא מתח ביקורת על הנשיא ביידן"

עוד 50 עדכונים

הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי דורון נפטר בשנה שעברה במהלך ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון ● בסופו, קיבלו השופטים החלטה תקדימית לזכות את הרב לאחר שסנגורו הצליח לעורר ספק סביר בשאלת כשירותו לעמוד לדין ● הפרקליטות לא ויתרה וביקשה דיון נוסף ● אולי ברוח ימי הסליחות, החליטת הנשיאה אסתר חיות לדחות את הבקשה והרב הלך לעולמו חף מביצוע עבירה ● פרשנות

עוד 843 מילים

עלייה במספר החולים שבמצב קשה; 67% מהם לא מחוסנים

מנכ"ל משרד הבריאות אש על החלטת ה-FDA שלא להמליץ לכלל האוכלוסייה הבוגרת להתחסן במנת החיסון השלישית נגד קורונה: "ההחלטות שהתקבלו כאן תואמות את המצב האפידמיולוגי כאן"; בנט: "אני מעריך שה-FDA יאשר בהדרגה את הרחבת החיסון לעוד קבוצות גיל" ● בר-לב: ועדת הבדיקה לבריחת מהכלא לא תסתפק בבדיקת האירוע עצמו, אלא תבדוק גם "מכלול היבטים מערכתיים"

עוד 15 עדכונים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

הכול ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן

השיר הפך בשנות התשעים לאחד המושמעים ביותר בימי זיכרון ואבל לאומי, אבל נתן יונתן כתב את "החול יזכור" ב-1962 דווקא כקינה על קץ הנעורים ● השיר הוא אחד מעשרות רבות משיריו של נתן יונתן שנחום היימן הלחין ● "אבא בעצם תרגם את נתן יונתן להמונים", אומרת סי היימן, בתו של נחום היימן, "הם היו שילוב מטורף"

עוד 1,213 מילים

ראיון "מה שהתחיל כאגדה הסתיים בסרט אימה"

כל העולם אהב את הנסיכה דיאנה, אבל אף אחד לא ידע מה באמת עובר עליה ● הסרט החדש "ספנסר", עם קריסטן סטיוארט בתפקיד הנסיכה, מציג את הרגעים הקטנים והמורכבויות הלא פשוטות בחיי ליידי די, כולל אלה שיביכו קשות את בית המלוכה ● בפסטיבל ונציה, עמנואל לוי התיישב לשיחה עם השחקנית הראשית והבמאי - על האתגרים בסרט ועל מחיר התהילה

עוד 1,612 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה