כמי שהתעסק לא מעט בנושא תכנון ביישובים ערביים בצפון הארץ – התמונה המוצגת במאמר שטחית מאוד. התושבים הערבים מחוברים מאוד לקרקע כמשאב משפחתי \ וברמה התודעתית גם חמולתי ולאומי. מוכנים לגדל זיתים ולא לפתח מגורים מאושרים. נלחמים נגד הקצאת שטחים לשימושים ציבוריים. לכן הפקעות \ איחוד וחלוקה במגזר מועט מאוד לדרכים ולשטחי ציבור, ואז מבקשים מהמדינה להקצות שטחים בקרקע שלה למבני ציבור (כך לדוגמה בתי ספר נזרקים לקצה היישוב במקום להתמקם במרכזו. מפתחים מגורים בצפיפות שהיא במקרה הממש טוב רבע מהמאושר. הרשויות לא מפתחות שטחים ציבוריים פתוחים, ואלו מחולקים בין בעלי הקרקעות והופכים למגרשי חניה. זה עוד לפני מי שבוחרים לבנות מיד על כל קרקע שמתוכננת להפוך לכביש נורמלי, ומאלצים את התכנון לייצר כבישים צרים, עקומים, משופעים, לא בטיחותיים, וללא מדרכות.
כמובן שבתנאים של בנייה פרטית ללא עסקאות עם קבלנים, בצפיפות נמוכה, אין כדאיות והיתכנות לתחבורה ציבוית איכותית בתדירות סבירה.
לצערנו הדור הוותיק, החמולתי, העתיק במחשבתו ובמנהגיו, עדיין מנהל את היישובים האלו, והדור הצעיר שמאס בזה, ויש לו אפשרות, בורח ליישובים יהודיים שמתוכננים בסטנדרט גבוה יותר.
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם