ארצות הברית חוגגת בימים אלה 250 שנות עצמאות. בעוד שבוושינגטון מתעקש הנשיא דונלד טראמפ שהחגיגות תהיינה בדמותו עם מופעי היאבקות, שיפוץ לא מוצלח במיוחד של בריכת ההשתקפות למרגלות אנדרטת לינקולן ומופעי מוזיקה המוניים – בניו יורק מתעצבת הפוליטיקה הפרוגרסיבית האמריקאית.

*  *  *

זה נעשה לא מעט בהשראתו של מי שיש הרואים אותו כמקבילו הפופוליסט של טראמפ משמאל, הלא הוא זוהרן ממדאני, ראש העיר הפופולרי של ניו יורק.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

אמריקה בגיל 250 מציבה בפנינו את אחד הפרדוקסים המוזרים בהיסטוריה המודרנית. שום דמוקרטיה לא צברה עוצמה כלכלית, צבאית, טכנולוגית ותרבותית גדולה יותר. ועדיין הציבור האמריקאי בדיכאון. להבדיל מחגיגות המאתיים ב-1976, שאת אופיין החגיגי אני זוכר כילד, כעת יש חרדה, כעס ופילוג.

לכאורה, מוזר. כי ארצות הברית היא עדיין הכלכלה הגדולה בעולם, המעצמה הצבאית המובילה, בית לתאגידים החשובים בעולם ולאוניברסיטאות הנחשבות ביותר, והיצואנית המרכזית של התרבות הפופולרית הגלובלית. השווקים הפיננסיים של אמריקה והמחקר המדעי שלה משפיעים על מיליארדי בני אדם הרחק מעבר לגבולותיה. כמעט בכל מדד מקובל זהו סיפור הצלחה מסחרר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com