אחת השאלות הגדולות של קיומנו במזרח התיכון היא איך לנצח מלחמות, אם הצד השני חי בנרניה (סוג של), ובמציאות שלו לא יכולה להיות תבוסה.

העניין הוא, שתמיד ידענו לנצח – לא שהייתה לנו ברירה אחרת – אבל האויבים שלנו איכשהו לא הפכו למנוצחים. מנהיגי מדינות מובסות ומפקדי צבאות מרוסקים היו יוצאים למרפסת מעל אחת הכיכרות בדמשק, בעמאן או בקהיר, ומכריזים שבעצם הכל בסדר.

היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.

ישנו סיפור בדואי עתיק, המספר כיצד באחד הימים נגנבה תרנגולת מאחד המאהלים במדבר. תוך מספר דקות היה השיח' הזקן, ראש השבט, על סוסו כשהוא מוכן לקרב. הוא חיכה וחיכה, אבל הבנים שלו לא הגיעו. על כן, ירד חזרה מהסוס והלך לחפש אותם. להפתעתו, ישבו בניו באחד האוהלים ושתו תה מתוק. "מה אתם עושים?" כעס הזקן. "אנחנו חייבים לצאת ולרדוף אחר הגנבים!"

אך הבנים רק הסתכלו עליו באדישות. "עזוב את זה אבא," אמר אחד מהם. "זאת רק תרנגולת".

היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.

לעתים קרובות, דווקא אירועים שאינם מצליחים לפלס את דרכם אל עמודי הכותרות הם המשמעותיים באמת. לאחרונה הסכימו דמשק ומוסקבה על העברת שטח סורי נוסף לשליטתה של רוסיה. מדובר במקטע חוף בסמוך לבסיס חמיימים, המעוז הרוסי העיקרי במזרח התיכון. השטח – בגודל שמונה מגרשי כדורגל – נועד להפוך למרכז נופש והבראה עבור אנשי צבאו של פוטין, מקום אליו יוכלו להגיע לכמה ימים כדי לנוח, לשחות ולהנות מהשמש הסורית.

לכאורה, ברור מדוע ידיעה זו לא פתחה את מהדורות החדשות. הרגלי השיזוף של הצבא הרוסי אינם נושא מסעיר במיוחד. אך למעשה, מדובר בצעד משמעותי ביותר בתהליך ההתבססות של מוסקבה במרחב. אזור נוסף נשלף מתחום ריבונותו של המשטר בדמשק והופך לטריטוריה של הפדרציה הרוסית. בכך, הוא מצטרף לבסיס חמיימים ולנמל טרטוס. דבר זה בפני עצמו מהווה חיזוק של הנוכחות הרוסית בזירה, אך ישנו רובד נוסף, עמוק יותר.

לכאורה, ברור מדוע ידיעה זו לא פתחה את מהדורות החדשות. הרגלי השיזוף של הצבא הרוסי אינם נושא מסעיר במיוחד. אך למעשה, מדובר בצעד משמעותי ביותר בתהליך ההתבססות של מוסקבה במרחב

העובדה שמוסקבה מקימה כפר נופש לחייליה בסוריה, ולא בסיס טילים או מנחת מסוקים, היא בעלת חשיבות בפני עצמה. אתה בונה בריכה וקיוסק רק במקום בו אתה מתכוון להישאר זמן רב, ואתה בטוח ביכולתך לעשות זאת. בנוסף לכך, אם אתה מקים מגלשות מים ופארק מתנפחים, אתה לא יכול לטעון שמדובר בסיוע צבאי הכרחי למשטר הסורי. המסר הוא פשוט – באנו כדי להישאר, והאינטרס שלנו חורג מהמלחמה הדועכת של אסד.

המתקן החדש נועד לשרת לא רק את הכוחות המוצבים בסוריה, אלא את חייליה של מוסקבה באשר הם. לפי חוקי הפדרציה הרוסית, אדם שנחשף למידע סודי, אינו יכול לצאת מגבולות המדינה. כיוון שמבחינת הרוסים כל דבר הקשור לכוחות המזוינים הוא מידע סודי, אנשי צבא אינם רשאים לצאת לחו"ל. אך כפר הנופש הציורי שעומד לקום בסוריה בחסות הקרמלין מהווה – לפי פרסומים שונים – יוצא מכלל זה.

מוסקבה מתכננת מזה זמן מה להגביר את זרם התיירים והצליינים לסוריה, ובעצם להציף את המדינה באזרחיה. לשם כך, בין השאר, פועלים ארגוני כנסייה שונים, החוסים בצל הקרמלין, להעצים את חשיבותם הדתית של אתרים נוצריים בסוריה. זרם קבוע של אנשי צבא יתרום משמעותית למהלך זה. אך ברובד הרעיוני, האמירה המשתמעת היא כי סוריה – ולכל הפחות הטריטוריה שנמסרה לרוסים – אינה חוץ לארץ.

אם אתה מקים מגלשות מים ופארק מתנפחים, אתה לא יכול לטעון שמדובר בסיוע צבאי הכרחי למשטר הסורי. המסר הוא פשוט – באנו כדי להישאר, והאינטרס שלנו חורג מהמלחמה הדועכת של אסד

הצעד החדש מחזק את המאחז שהקימה מוסקבה במזרח התיכון בשנת 2015, מאחז שמשפיע עמוקות על תהליכים באזור ומגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל. במשחק הגאו-אסטרטגי בו משחקים הרוסים, כל צעד – גם הקמת מתקן נופש – מהווה מהלך שיש להתחשב בו.

בסרטון – קמפיין תעמולה רוסי בסוריה. בין האטרקציות: מיני כנסיה רוסית לחיילים. בעתיד ייבנה שם גם כפר נופש עבורם.

היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתגרה באומות העולם ומהמר על הווטו האמריקאי.  אבו מאזן, בנאום מוקלט, השמיט את גבולות 1967 ודחק לשוליים את ירושלים ואת זכות השיבה. מי מהם קורא נכון את המפה?

*  *  *

בעוד שישראל הייתה מרותקת לנאומו המהוקצע של נתניהו בעצרת האו"ם, את הנאום החשוב יותר נשא, בהקלטה, ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. לראשונה בנאומיו באו"ם, ובכלל, הוא השמיט את המנטרה הקבועה של גבולות 1967 כגבולות המדינה הפלסטינית. את ירושלים כבירת פלסטין ואת זכות השיבה הוא הבליע רק לקראת סוף הנאום, כיוצא ידי חובה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.