לפני למעלה מעשור הוסיפה סוכנות הפיתוח הבינלאומית האמריקאית USAID דרישה מארגונים לא-ממשלתיים להתחייב בחוזי המימון כי לא יעסקו בפעילות עם קבוצות המוגדרות כארגוני טרור. באיחור אופנתי, האיחוד האירופי הציב לארגונים לפני כשנה תנאי דומה. היום כמו אז, מהלך זה נתקל בהתנגדות עזה מצד ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית שנהנים מהכסף.

באיחור אופנתי, לפני כשנה הציב האיחוד האירופי לארגונים לא ממשלתיים את תנאי אי העיסוק בפעילות עם אירגוני טרור. כמו בעבר, מהלך זה נתקל בהתנגדות עזה מצד ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית שנהנים מהכסף

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בחודש שעבר התקיימה פגישה ברמאללה בין בכירי הרש"פ לארגוני חברה אזרחית פלסטיניים בנושא. פגישה זו היוותה שלב נוסף במאבק נגד התנאי שהציב האיחוד האירופי, כי על ארגונים המקבלים מימון לוודא שהם אינם עובדים עם גורמים הנמצאים ברשימת הטרור של האיחוד.

ברשימות אלו נמצאים, בין היתר, החזית העממית לשחרור פלסטין וחמאס. בתקשורת הפלסטינית אף צוין כי ראש ועדת ארגוני החברה האזרחית ברש"פ הבהיר לארגונים כי חתימה על חוזים אלו תהווה "בגידה לאומית" ותענה בענישה.

התנאי שהציב האיחוד האירופי הוא גלובלי ותקף בכל אזור בעולם בו האיחוד משקיע את כספו בחברה האזרחית. הפלסטינים מאידך, הם היחידים המתנגדים לחתום על סעיף זה בטענה כי לאירופאים אין זכות להתנות את הכסף שהם עצמם תורמים.

לא קשה להבין מהיכן נובעת התנגדות זו. מכון המחקר NGO Monitor  מתריע מזה שנים על קשר מבני בין ארגוני טרור לארגונים פלסטיניים, הטוענים לקידום זכויות אדם וסיוע הומניטרי. תופעה זו הוצגה במהלך השנים בפני הממשלות האירופאיות המממנות את הארגונים ואף גרמה במקרים אחדים להפסקת המימון.

המקרה שממחיש את הסוגיה הוא פענוח הרצח של רנה שנרב ז"ל. ב-2019 נעצרו בגין מעורבות ברצח שנרב שלושה מנהלי כספים בארגונים המקבלים מיליוני אירו מהאירופאים. הכתובת הייתה על הקיר. אותם בכירים היו במשך שנים קשורים לארגון הטרור החזית העממית, הורשעו כבר בעבר וריצו עונשי מאסר לתקופות ממושכות. במקביל, המשיכו לעבוד כבכירים בארגוני 'זכויות אדם' ו'סיוע הומניטרי', כאשר אף נורה אדומה לא נדלקה בקרב מקבלי ההחלטות בממשלות אירופה שהמשיכו לממן את אותם ארגונים.

הארגונים שסירבו לחתום אינם עוסקים באמת בסיוע הומניטרי או זכויות אדם. מדובר למשל בארבעת הארגונים המובילים את התביעה נגד ישראל בהאג, בבדיל – ארגון אנטישמי, ובעוד מספר ארגונים הקשורים לטרור. במקביל החלו הללו להפעיל לחץ על האיחוד האירופי להסיר מרשימת ארגוני הטרור את ה"מפלגות הפוליטיות הפלסטיניות" כהגדרתם. משמע, להסיר ארגונים כמו חמאס והחזית העממית מהרשימה, כך שיוכלו לחתום על התנאי ועדיין לשתף עמם פעולה.

ברשימות הטרור נמצאים, בין היתר, החזית העממית לשחרור פלסטין וחמאס. בתקשורת הפלסטינית צוין כי ראש ועדת ארגוני החברה האזרחית ברש"פ הבהיר לארגונים שחתימה על חוזים אלו היא "בגידה לאומית" ותענה בענישה

לפני מספר חודשים חשפנו כי מטעם נציגות האיחוד האירופי ברמאללה נשלח מכתב פיוס לארגונים המסרבים לתנאי. במכתב הובהר שהתנאי רלוונטי רק ליחיד ששמו מופיע ברשימה שמית של האיחוד כמחבל (רשימה שאינה קיימת), ואין לאיחוד בעיה עם זה שתומך טרור, או חבר בארגון טרור, ישתתף בפעילויות הממומנות על ידו. תוכן המכתב גרר תגובות נזעמות מממשלת ישראל ואף הוביל גורמים באיחוד לקרוא לפתיחת חקירה בנושא

אין ספק שהאיחוד צריך לעמוד בצורה נחושה מול ניסיונות הארגונים והרש"פ לעקר את מהות התנאי, אך האחריות אינה מוטלת רק עליו. גם על ממשלת ישראל לוודא שהתנאי המובן מאליו של אי מתן מימון לארגונים עם קשרים כאלה ואחרים לטרור, אכן נאכף בצורה אמיתית. רבות כבר נכתב על כך שהאיחוד וממשלות אירופה השונות מממנות ארגוני 'זכויות אדם' ו'סיוע הומניטרי' שאינם אלא ארגונים פוליטיים קיצוניים. הגיע הזמן שהסוגיה תזכה להתייחסות רצינית.

ליאורה הניג-כהן, בעלת תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן, היא חוקרת בכירה במכון המחקר NGO Monitor. המכון מספק מידע וניתוח על הדוחות והפעילות של ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים בתחום זכויות האדם והסיוע ההומניטרי, במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי. במחקריה מתמקדת בתופעת קשרי ארגונים לגורמי טרור ובפעילות ומימון הארגונים תחת מסגרות האו"ם.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

עבור ישראלים רבים, הבחירות בארה"ב הן ניצחון הנותן תקווה. במהלך מערכת הבחירות, ישראלים רבים תמכו בטראמפ, האמינו שהוא אוהד יותר את ישראל מאשר קמלה האריס, וחשבו שבחירתו תשפר את מעמדה וביטחונה של ישראל. כל זה חרף התמיכה חסרת התקדים של ממשל ביידן בישראל בשנה האחרונה, ולמרות המחויבות הברורה של הנשיא ביידן לביטחונה של ישראל.

סקר של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן לאחר הבחירות בארה"ב מראה שהישראלים מאמינים שטראמפ יגן על ישראל וירסן את אויביה. הניצחון של טראמפ לא רק שעשוי להתברר כרע לישראל בטווח המיידי, הוא עלול להתברר כניצחון פירוס שיפגע בטווח הארוך בתמיכה האמריקאית בישראל כפועל יוצא מהמאבק הפוליטי הפנים-אמריקאי.

פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

בשבוע שעבר התכנסו במלון רמדה בירושלים עשרות פעילים, אישי ציבור וראשי רשויות המזוהים עם הימין, במסגרת כנס יוצא דופן שארגנה מועצת יש"ע, בהובלת ח"כ אביחי בוארון, מתוך הבנה שיש להגיע עם תוכנית אופרטיבית לפעולה בשנים הקרובות, כשממשל טראמפ ייכנס לבית הלבן.

המטרה של הכנס: "ניצור את התנאים להפיכת יהודה, שומרון והבקעה לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".

ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", מרצה באוניברסיטת רייכמן, פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.