"מאפס למאה" מילמלו רבים רק לפני שבועיים, "מאפס למאה" אמרו והתייחסו למהירות שבה חזרנו מחרדת אלוהים ושגרה של תיקים מוכנים עם דרכונים לריצה למקלט השכונתי (אם התמזל מזלנו להיות קרובים למקלט שכזה) ועד לשגרה של עבודה ומסיבות סיום לילדים.
"מאפס למאה" מתאר גם את המהירות שבה התרגלנו לכיוון ההפוך: משגרה יחסית למצב חירום ודריכות, של עסקים קורסים ושל המתנה לפגישה חזיתית עם האיום הבא. המילה "אירוע" משמשת אמנם לתיאור כל הפצצה, אבל למעשה מדובר בשגרת חירום חדשה שהורגלנו בה.
שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)
ד״ר יואב יחזקאלי הוא מומחה ברפואה פנימית ומינהל רפואי. ממקימי צוות הטיפול במגפות, מרצה לניהול מצבי חירום ואסון. שימש כראש ענף בחיל הרפואה בדרגת סא״ל, כסגן מנהל בי״ח, רופא מחוזי, מנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים. רופא משפחה פעיל, יועץ רפואי במכון המחקר KI לרפואה חישובית. מורה למיינדפולנס, חמלה ובודהיזם. חבר מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכותרת קולעת בתיאור – מצב חירום כשיטה לשינוי סדרי עולם. לצערנו האוכלוסיה המערבית/דמוקרטית כיום לוקחת את החירויות כמובנות מאליהן ולכן גם את רמיסתן תחת אמלתות שונות כלגיטימית. ללא מודעות אזרחית שתתבע מנבחרי הציבור קידוש של החירויות הללו אנו נדונים לראותן נשחקות יותר ויותר. מאכזב במיוחד לראות את תגובת השמאל הפוליטי בנושא זה שרוממות החירויות בפיו אך מעשיו טוטלאטריים בשם קולקטיביזם ותחת אליבי של "סולידריות חברתית" שמכבסת כל פשע
מתי, לצערי כנראה שאיחרנו את המועד. הפרצות הללו בחוק, שנשארו עוד מתקופת הקמת המדינה, עם קריצת עין, איפשרו עת הרעה החולה הזו. היה צורך לסגור את הפרצות הרבה לפני שנוצלו בצורה כל כך מחפירה.
זהו. אבוד לנו.
אכן, הכוח שבידי הממשלה הוא מוגזם ומאפשר לה לשבש את חיינו, לפגוע בזכויות יסוד, לסכן את חיינו ואת המדינה ולהשתיק בירורת ובקרה.
מה שהכי מלחיץ זה שרוב הצעדים שנוקטת הממשלה, הם חוקיים.
לימדו אותנו שאנו דמוקרטיה ושיש הפרדת רשויות, איזונים ובלמים. בפועל. הממשלה גילתה פטנט שליטה והוא מצב חירום.
*
גם לפני מצב החירום, לא היינו דמוקרטיה אמיתית. החיים האישיים שלנו הופקרו ביידי כת דתית שמתערבת לנו בחיים מהלידה ועד המוות. זכויות יסוד כמו חופש תנועה, חופש מחשבה, חופש בחירת הזוגיות שלנו ואפילו חופש להקבר בטכס כרצוננו, נשלטים באמצעות חוקים שרוב הציבור לא רוצה בהם.
ואני שואל את עצמי, מה עושים? איך מגנים על הציבור עריצות הממשלה.
גם אם נחליף את הממשלה הרעה, זה לא יספיק, כי היכולת החוקית לפגוע במיעוט גדול, או אפילו ברוב, מסוכנת.
והמסקנה היא: הדמוקרטיה שלנו חולה.
החוקים נכתבו בתקופה תמימה בה האמנו שממשלה פועלת לטובת הציבור ו"לא יעלה על הדעת" שנאשם בפלילים יהיה ראש ממשלה, שעבריין מורשע יהיה ממונה על המשטרה, ועוד.
לכן, מה שצריך לעשות זה לחזק את החוקים, בעיקר את חוקי היסוד, שיתנו מערכת הגנה, כיפת ברזל חוקתית שתגן עלינו מפני עריצות הרוב.
להלן מספר דוגמאות:
1. חקיקת חוק יסוד החקיקה שיגדיר את תהליך החקיקה בישראל, את הקריטריונים לקביעה האם חוק יוגדר כחוק יסוד, ועוד.
2. חקיקת חוק יסוד טוהר מידות שיקצוב את כהונת בעלי תפקידים ציבוריים, ימנע מאנשים בעלי עבר פלילי או עם כתב אישום, להתמודד לתפקיד ציבורי.
3. שקיפת וחובת תיעוד בלתי מחיק של פעולות נבחרי ציבור.
4. הגדרה וחיזוק כוחם של מבקר המדינה ומבקרי גופי ציבור אחרים.
5.חקיקת חוק יסוד שיוויון זכויות וחובות לכל אזרחי המדינה.
6. הפרדה בין הדתות למוסדות השלטון.
7. ביזור חלק גדול מהכוח מהשלטון המרכזי, לשלטון המוניציפלי.
*
האם זה יבטיח דמוקרטיה אמיתית?
לא ניתן לסגור הרמטית את תאוות השלטון של יחידים כריזמטיים אבל אם נחזק את החוקים שלנו וכמובן נחזק ונשמור על עצמאות מערכת המשפט (כמובן באמצעות חוקי יסוד מתאימים), יהיה הרבה יותר קשה לפגוע בזכויות שלנו.
אסור לשכוח: אנחנו האזרחים , אנחנו הלקוחות שהממשלה אמורה לשרת , ולא ההיפך.