גבי ברויטמן
הזמן של
גבי ברויטמן

היטקיסט, יזם, מנטור ומומחה בתחום התשלומים הדיגיטאלים. גר בתל אביב, נשוי לנעמה ואבא לשתי בנות ולכן בהגדרה, פמיניסט.

בין בלפסט לתל אביב - על רחובות ריקים ועסקים קורסים

ערים הקסימו וריתקו אותי מאז שאני זוכר את עצמי. נולדתי בארגנטינה, בעיר שיש בה מעל מליון תושבים ומגיל ארבע אני גר תל אביב. אני איש של עיר. אין בזה ספק.

אני מקפיד ללמוד על כל עיר לפני שאני מגיע אליה, אוהב להסתובב ברחובות בלי מפה ומשתדל שלא להיות מושפע מההמלצות של גוגל. בקיצור אני מעדיף לגלות מקומות חדשים דרך הרגליים ולא דרך הטלפון. להיכנס לסמטאות שאני לא מכיר, לחפש את העסקים המקומיים, את מסעדות הפועלים ואת הרחובות הקטנים, המעניינים הרבה יותר ממה שיש לעיר להציע בטלפון, בהסתמך על כמה תיירים אמריקאים שטרחו לרשום הערה.

אוגוסט 2018 – בלפסט מקבלת את קריאת ההשכמה שלה

לפני שנתיים במסגרת העבודה שלי, יצא לי לטוס לעיתים קרובות לבלפסט, צפון אירלנד. בלפסט, עיר מהממת ומורכבת ביותר, המתמודדת בעשורים האחרונים עם נטישה המונית של תושבים ממרכז העיר (בעיקר מאז שנות ה-70, עם התגברות פיגועי הטרור במרכזה, ולא, לא אכנס כאן לעניין הסכסוך הארוך והמייגע שיש שם). אותם תושבים עברו להתגורר בשכונות המרוחקות ממרכז העיר וחלקם אפילו עברו לכפרי הפריפריה או היגרו הרחק משם מעבר לים.

לפני שנתיים, במסגרת העבודה שלי, יצא לי לטוס לעיתים קרובות לבלפסט, צפון אירלנד. עיר מהממת ומורכבת ביותר, המתמודדת בעשורים האחרונים עם נטישה המונית של תושבים ממרכז העיר

בשנים האחרונות, כמו רוב הערים באנגליה, מתמודדת העיר בלפסט גם עם ירידה חדה ב-foot traffic – המונח האנגלי לאותם הולכי רגל המתהלכים ברחובות הראשיים (הנקראים בתורם – High streets) במרכז העיר.

מעבר לסכסוך הפוליטי, הסיבות לנטישה רבות ואפשר לתאר את ההתדרדרות של העיר בכמה שלבים על פני ציר הזמן:

  1. לפני שלושה עשורים הטרור הבריח אנשים ממרכז העיר (לתדהמתי, המספר המדויק של התושבים הרשומים במרכז בלפסט, נכון לדצמבר 2018 היה 886 איש. כשהפקידה של עיריית בלפסט הגישה לי את טפסי המפקד האחרון שפשפתי את העיניים באי אמון).
  2. בעשור האחרון יש עליה דרסטית ברכישות באתרי ה-eCommerce – רכישות המהוות אלטרנטיבה נוחה ולפעמים זולה יותר לקניות הפיזיות במרכז העיר, מה שהוביל לירידה בתנועה הרגלית, שגררה אחריה קריסה של רשתות קמעונאות ענקיות בזו אחר זו. והן בתורן מותירות בלוקים שלמים של רחובות עם חלונות ראווה מוגפים וללא דורש לשטח העצום שהתפנה.
  3. ולבסוף, אלו שכן מעוניינים להגיע למרכז העיר, נתקלים באתגרים רבים כמו דרכי גישה עמוסות, תחבורה ציבורית לא יעילה ובעיות חניה כמובן (מעט חניה שעולה הרבה מאוד).

תעשו אחד ועוד אחד ותקבלו קריסה של המרקם העירוני על כל המשתמע מכך.
בלפסט קיבלה את קריאת ההשכמה שלה ב-11:00 בבוקר, ה-28 לאוג' 2018, כשנשרף בה בניין השעון המפורסם במרכז העיר ולמעשה חילק אותה לארבעה חלקים, כשהרחובות הסמוכים לבניין נסגרו לתקופה ארוכה (ארוכה מדי בשביל חלק מבתי העסק) כדי לפנות את הריסות הבניין.

העיר היפה הזו, הדומה בגודל אוכלוסיתה לתל אביב, איבדה ביום אחד את המרכז העירוני שלה, שהיה חבול גם ככה, ותנועת הולכי הרגל המידלדלת ממילא פסקה כמעט כליל. כתוצאה מכך, מאות בעלי עסקים נפגעו באופן ישיר (כמעט 400 חנויות) ומעגל נוסף של עסקים נפגע באופן עקיף.

בלפסט קיבלה קריאת השכמה ב-28 לאוג' 2018, כשנשרף בה בניין השעון המפורסם במרכז העיר. הרחובות הסמוכים לבניין נסגרו לצורך פינוי ההריסות, והעיר היפה איבדה ביום אחד את מרכזה העירוני, החבול ממילא

בביקורי הרבים שם נפגשתי עם עשרות אנשי עסקים, מנכ"לים של לשכות מסחר מתחומים ואזורים שונים ברחבי העיר, פקידי עיריה, פעילים חברתיים ואזרחים רבים. כולם דיברו על האסון הגדול ועל האסון הפרטי שלהם, לכל אחד היה רעיון או שיטה לתקן את המצב וגורמים לתלות בהם את האשמה אבל כולם רצו רק בדבר אחד – להחזיר כמה שיותר מהר את תנועת הולכי הרגל לרחוב.

מרץ 2020 – תל אביב מקבלת את קריאת ההשכמה שלה

תל אביב בתורה, כמו ערים רבות אחרות, קיבלה את קריאת ההשכמה שלה במרץ 2020 משנכנס הסגר הראשון לתוקף, ובבת אחת אלפי עסקים ומשפחות איבדו את מקור הפרנסה שלהם. חלקם לשבועות בודדים וחלקם לחודשים ספורים (וחלקם לצערי – לתמיד. כמו קפה מרסנד המיתולוגי שנכנע לשיממון של רחוב בן יהודה הריק מתיירים).

בבלפסט העיריה מיהרה להפוך את הרחובות הסמוכים למגדל השעון השרוף למדרחובים ללא תנועה, ובמרכזם, איפה שעד ליום השרפה היו מכוניות ואוטובוסים, היא שמה דשא סינטטי, ספסלים ומשחקי ילדים.

הרעיון היה גאוני וכל כך פשוט – להחזיר את המשפחות לרחוב. לא לרחוב שהיה לפני האסון אלא לרחוב נעים יותר ומעניין יותר. המטרה היתה להפוך את הרחוב העירוני לרחוב אליו באים משפחות וזוגות בכדי להישאר בו ולא רק כדי לקנות בגד או לאכול ולחזור מיד הביתה. מרכז העיר שינה את אופיו והפך להיות מקום מפגש ולא רק מקום פונקציונלי. וזה עבד.

מי שגר בתל אביב או מגיע אליה בחודשים האחרונים, לא יכול שלא להתפלץ מכמות עבודות התשתית המתבצעות בה. למי שבא מבחוץ נדמה שעבודות אלו מתבצעות כמעט בכל רחוב, קטן כגדול.

מי שגר בתל אביב או מגיע אליה בחודשים האחרונים, לא יכול שלא להתפלץ מכמות עבודות התשתית המתבצעות בה. למי שבא מבחוץ נדמה שעבודות אלו מתבצעות כמעט בכל רחוב, קטן כגדול

הנה רשימה חלקית של העבודות: סגירת שכונות שלמות כך שלא תהיה בהן תנועת רכבים, הפיכת רחובות שלמים לרחובות בעלי תנועה ממותנת (הנסיעה בהם תוגבל עד 30 קמ"ש מקסימום), עבודות הקמת הרכבת תחתית, סלילת שבילי אופניים, סיפסול רחבי העיר (הקמת מקומות ישיבה במרחב הפתוח), פיזור רכבים שיתופיים ועידוד הנסיעה בהם, ביטול החניה החלקית על המדרכה, במקביל לביטול מאסיבי של מקומות חניה מסיבות כאלו ואחרות, ועוד עשרות פרויקטים שהעיריה מתחילה להניע לאט לאט.

זה נכון, עיריית תל אביב החלה בחלק מהפרויקטים האלו הרבה לפני הקורונה אבל הקורונה זירזה את התהליך בצורה אגרסיבית ויותר מזה, הקורונה כאילו נתנה להם לגיטימציה.

בגדול המטרה (המוצדקת בעיני) היא להחזיר את העיר לתושבים שלה, להציב את הולך הרגל במרכז ולא את הרכב. הדוגמה המועדפת עלי היא הפיזור המסיבי של כיסאות, שמשיות, ספספלים ואפילו ארגזי חלב ממותגים (כן כן אלו הירוקים של תנובה, רק הפעם בצבעי העיר תל אביב) כדי שבכל מקום כמעט ברחבי העיר יוכלו, מי שירצו, להיפגש ולשבת באוויר הפתוח.

עשרות שנים של "קידוש" כלי רכב פרטיים, העדפה ברורה של אספלט על פני מדרכות, הכשרת חניונים ציבוריים על פני גינות ירוקות ונסיונות כושלים להניע אנשים להשתמש בתחבורה ציבורית, הגיעו או מגיעים בימים אלו לסיומם (בשעה טובה יש לומר). יש מהפכה בעיר וזו רק ההתחלה.

בדומה לבלפסט, העיר חוזרת סוף סוף לתושביה. נדמה שבעיריה הבינו שכדי להצעיד את העיר ולהכין אותה לעתיד, מתפקידה להחזיר את הרחוב לתושבים ולתת להם סיבות וגם תנאים נוחים להישאר שם. כלומר כמו בבלפסט, הרחוב לא רק ממלא צורך פונקציונלי אלא בעיקר חברתי תרבותי.

בדומה לבלפסט, העיר חוזרת לתושביה. נדמה שבעיריה הבינו שיש להחזיר את הרחוב לתושבים ולתת להם סיבות ותנאים נוחים להישאר שם. כמו בבלפסט, הרחוב לא ממלא רק צורך פונקציונלי אלא חברתי תרבותי

אז איך זה קשור לעסקים המקומיים?

הקשר ברור. העסקים המקומיים לא חזקים כמו הרשתות הגדולות. אין להם את היכולת להבליט את עצמם על פני האחרים, לקדם את עצמם ולהציע את השרותים ו\או המוצרים שלהם באותה קלות שבה הרשתות הגדולות, עם המנגנונים המשומנים שלהם ותקציבי השיווק עושות את זה.

העסקים המקומיים זקוקים לתנועת הרחוב כמו אוויר לנשימה. אותו ה-foot traffic שהזכרתי קודם הוא החמצן עליו עסקים אלו חיים. תנועה רגלית משמעותית ויציבה אפשר להשיג רק כשיש צירי תנועה נוחים (תחבורה ציבורית יעילה, שבילי אופנים, מדרכות רחבות), וכשהולכי הרגל מרגישים נעים, נוח ובטוח.

העסקים המקומיים הם הם המרקם העדין המייחד את העיר מערים אחרות וחיזוק שלהם מחזק את הזהות ותחושת השייכות של תושביה. מי רוצה לראות את הרחוב הראשי שלו מורכב רק מחנויות מותגים? זה משעמם וחד גוני ומחסל את האופי המיוחד של העיר.

עיר שרוצים לחזור אליה היא עיר שיש בה עסקים מיוחדים ויחודיים, עיר שיש בה פינות חמד נסתרות והיא לא מורכבת רק מרשתות אופנה ומזון בינלאומיים. מעולם לא חלמתי לחזור לעיר מסוימת כי היה היתה בה חנות של H&M או כל מותג מוכר אחר, או כי היו בה מחלפים מדהימים שחרצו אותה מכל כיוון.

כאמור, קריאת ההשכמה של תל אביב הגיעה במרץ 2020, והדוגמה של כיכר דיזנגוף היא אולי הדוגמה הטובה ביותר כדי להמחיש את השינוי שחל בעיר. הכיכר עברה שינוי עצום בשנה האחרונה. כמה חודשים לפני שפרצה הקורונה, עדיין אפשר היה לקרוא כתבות שמסבירות למה ההנמכה של הכיכר היתה טעות ולמה אין שם מספיק צל ולמה היא לעולם לא תהיה אטרקטיבית לתושבי העיר וכו' וכו'.

היום, כמו בכל יום בחודשים האחרונים, מאות אנשים קונים מזון ושתיה בעסקים הסמוכים, מתיישבים לנוח במרכזה והעסקים שם פורחים. דרכי הגישה אל הכיכר טובים למי שבא ברגל או באופניים, יש בה המון מקומות ישיבה, הכיכר רחבה ולא צריך לחשוש מרכבים, ואפילו העצים כבר גדלו ויש צל לרוב (חבל רק שכל הכוח של העיריה לא הספיק כדי לבטל את ההסכם עם יעקב אגם ואם כבר לא הצליחו להעיף משם את הכיעור הזה אז לפחות לשפוך עליו קצת צבע לא יזיק).

דוגמה נוספת אלו שבילי האופניים הרבים הנסללים בעיר. השבילים האלו יאפשרו למשפחות להתנייד ברחבי העיר בלי חשש והם יוכלו לגלות עסקים מקומיים גם בקצה השני של העיר, למשל בטיול משפחתי של שבת.

העיר חזרה לתושבים והתושבים חזרו ועוד יחזרו לרחוב.

זה נכון, עבודות התשתית הן סבל גדול לכולם. אבל אין מנוס. מי שרוצה להכין את העיר לעשרות השנים הבאות, חייב לאפשר סביבה המחזירה את התושבים אל הרחוב, גורמת להם להרגיש נוח ונעים. לא מאוימים ע"י מכוניות שנוסעות מהר או קורקינטים שנוסעים במרכז המדרכה.

כתוצאה מכך, האימפקט על העסקים יהיה עצום. רחוב שנעים להיות בו הוא רחוב ששוהים בו יותר זמן. ורחוב ששוהים בו יותר זמן הוא רחוב המאפשר לבעלי העסקים להציע את הסחורה או השרות שלהם ליותר אנשים ולא רק לאלו שגרים בקרבת מקום אליו.

כיכר דיזנגוף היא דוגמה להמחשת השינוי שחל בעיר. הכיכר עברה שינוי עצום בשנה האחרונה. כמה חודשים לפני שפרצה הקורונה עדיין אפשר היה לקרוא כתבות שמסבירות למה הנמכת הכיכר היתה טעות

עם האצת התחרות מצד אתרי ה-eCommerse, העיריה תמעל בתפקידה אם היא לא תעזור לאותם בעלי העסקים המקומיים להיות רלוונטים שוב. זה נכון שהאופי של העסקים משתנה ועוד ישתנה. הוא יורכב פחות מעסקים המתעסקים במסחר, שאותו כנראה (ברובו) יחליפו אתרי ה-eCommerse ויותר מעסקים בעלי אופי המתמקד בתרבות ובילוי (בנוסף לנותני שרותים כמו מספרות לדוג'). זוהי מגמה כלל עולמית שיש להיערך אליה, ולטעמי עיריית תל אביב מבינה את זה טוב מאוד.

אז מי שרוצה לראות איך ייראה העתיד של העסקים בעיר, שילך לאזור כיכר דיזנגוף, יקנה לעצמו קפה או גלידה באחת מהחנויות הסובבות את הכיכר, יחצה את הכביש ויתיישב בכיכר לנוח לרגע ולקבל הצצה לעתיד.

כיכר דיזינגוף, דצמבר 2020 (צילום: אמיר רותם)
כיכר דיזינגוף, דצמבר 2020 (צילום: אמיר רותם)

היטקיסט, יזם, מנטור ומומחה בתחום התשלומים הדיגיטאלים. גר בתל אביב, נשוי לנעמה ואבא לשתי בנות ולכן בהגדרה, פמיניסט.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,578 מילים
כל הזמן // שבת, 15 במאי 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

חיסונים מסע ליישוב הכי פחות מחוסן בארץ

כמעט חמישה חודשים מאז תחילת מבצע החיסונים נגד נגיף הקורונה, רק 38% מהאזרחים במגזר הבדואי התחסנו ● על הפרק: חשש גדול מפני התפרצות גל תחלואה נוסף בפזורה ● "יש כאן אנשים שמעדיפים למות מאשר לקבל חיסון", מסביר אחד התושבים ● "אני פוחד מהמצב", אומר חבר הכנסת סעיד אלחרומי ● בדיקת זמן ישראל

עוד 1,811 מילים

הסתה דמוקרטית לחלוטין

במשך חודש וחצי הופיע ח"כ איתמר בן גביר בכלי התקשורת יותר פעמים מבני גנץ, יותר מיאיר לפיד, יותר מגדעון סער, קצת פחות מנפתלי בנט וכמעט שליש מהופעותיו של רה"מ. מדוע? (הנתונים על פי תכניתו של גיא זוהר "מהצד השני" בערוץ כאן 11).

בן גביר מייצג מפלגה של מנדט אחד שנכנסה כסיעה למפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ.

במשך חודש וחצי הופיע ח"כ איתמר בן גביר בכלי התקשורת יותר פעמים מבני גנץ, יותר מיאיר לפיד, יותר מגדעון סער, קצת פחות מנפתלי בנט וכמעט שליש מהופעות רה"מ

ללפיד 17 מנדטים. לגנץ 8 מנדטים. לסער 6 מנדטים. מדוע כלי תקשורת דמוקרטים מזמינים את בן גביר להופעות, ראיונות ודיונים יותר מראשי המפלגות הללו?

התוצאה קודם והסיבה אחר כך.

תוצאת הרדיפה אחרי בן גביר היא שידור חי של דברי הסתה מטעמו של חבר כנסת המייצג מפלגה קיצונית, הומופובית, שונאת ערבים, מדירת נשים, תוקפת שמאלנים.

דברי ההסתה הללו נשמעים ומשודרים בלי שום קשר לגודל הייצוג הציבורי של אומרם וללא עריכה. ללא בדיקת עובדות. ללא בדיקה אם הם עומדים בכללי החוק ובקוד האתי של מועצת העיתונות.

בן גביר מבצע מעשים שיש בהם חשש וודאי וקרוב לפגיעה בשלום הציבור. הימים האחרונים מעידים על כך כאלף מדורות ל"ג בעומר.

פתיחת לשכה בשייח ג'ארח, באמצע מאבק משפטי לאומי ציבורי אנושי קשה, כמוה כהתגרות מכוונת שנועדה ליצור אלימות. פשוטו כמשמעו.

הגעה ללוד ערב פרעות הדדיות בין ערבים ליהודים, פרעות שהוא עצמו הצית במעשיו בשייח ג'ארח ובאמירות אחרות על מצעד הדגלים, זו התגרות נוספת בתושבים הערבים.

דברי ההסתה הללו נשמעים ומשודרים בלי שום קשר לגודל הייצוג הציבורי של אומרם וללא עריכה. ללא בדיקת עובדות. ללא בדיקה אם הם עומדים בכללי החוק ובקוד האתי של מועצת העיתונות

הידיעה ששודרה בחדשות 13 על כך שבן גביר המליץ לנתניהו על מבצע בעזה כמהלך שימנע את הקמת ממשלת השינוי, הוא שיאו של מעשה הפוגע בשלום הציבור.

אז מדוע עורכי התכניות מזמינים אותו?

צריך לומר ביושר – בן גביר הוא פרובוקטור של רייטינג. הוא קשור לרצח רבין, הוא תלה תמונה של הרוצח גולדשטיין בסלון, הוא מדבר עם נתניהו, והוא נכנס לאחרונה לכנסת למרות היותו ממשיכו של הרב כהנא. אותו רב גזען, שאפילו הימין היה יוצא מאולם המליאה בעת נאומיו. כל אלה הופכים אותו למפלצת שכולם רוצים לבדוק. הנה הוא הרי חייכן חמוד כזה, אבל עם דעות קיצוניות, אז בואו נזמין אותו ונעשה מסיבת רייטינג.

עורכי התכניות שלנו עסוקים בקליקים, ברייטינג, בזרימת צופים, לא בדמוקרטיה ולא בשמירה על ערכיה.

עורכי התכניות מבצעים הסתה דמוקרטית. בחסות חופש העיתונות הם עצמם מייצרים אלימות, פגיעה בדמוקרטיה ובמרקם החיים היהודי ערבי בכך שהם נותנים את הבמה לאיתמר בן גביר בלי שום פרופורציה לגודלו כנציג ציבור ובלי שום התייחסות לעוצמת ההסתה של דבריו.

עורכי התכניות מבצעים הסתה דמוקרטית. בחסות חופש העיתונות הם עצמם מייצרים אלימות, פגיעה בדמוקרטיה ובמרקם החיים היהודי ערבי, במתן הבמה לבן גביר בלי שום פרופורציה לגודלו כנציג ציבור

בוקר וערב אפשר לפתוח רדיו ולקבל את בעל המנדט הבודד על גלי האתר.
הראיונות הם חייכניים, סובלניים. שואלים אותו על עמדתו נגד ישיבה עם מנסור עבאס, ובן גביר כמובן עונה את הסיסמאות של "תומכי מחבלים" ואלה הרוצים להשמיד את המדינה. והדברים חולפים באזנם של המראיינים כמו חמאה רכה על פיתה. טבעי. נורמלי. שום הערה, שום שאלה קשה, שום הטחת אמת על שוויון במדינה דמוקרטית, על סובלנות ועל קבלת מנהיגי הציבור הערבים כשווים בפרלמנט.

שטיפת המוח הזו נעשית ברשות ובסמכות. איש לא מתלבט ולא מחשב את תפקידו בשמירה על ערכיה של מדינת ישראל מכסאו כעורך תכנית.

התוצאות נראות כיום היטב בשטח. פלוגות פשיסטיות עם חולצות שחורות ודגלי ישראל מסתערות על ערבים בגלל שהם ערבים. נוער דתי לאומי בגבעות פוגע פיזית בחקלאים פלסטינים ובחיילי צה"ל. הרשתות מלאות דברי הסתה ובלע קשים והאלימות שוצפת ברחובות.

את זריקת הרעל של דברי בן גביר ניתן לפחות להגביל בכמות הראיונות ולאזן, אם היה מעומת עם מושגים דמוקרטיים, עם עמידה על הזכויות לחופש פולחן, התנגדות לגזענות המופגנת שלו ולהסתה מצידם של מראיינים שהם מתווכי הדעות בדמוקרטיה.

התוצאות נראות היטב בשטח. פלוגות פשיסטיות בחולצות שחורות ודגלים מסתערות על ערבים. נוער דתי לאומי בגבעות פוגע פיזית בחקלאים פלסטינים ובחיילי צה"ל. הרשתות מלאות דברי בלע והאלימות שוצפת ברחובות

כתבות חביבות על לוויתנים ודולפינים זה נחמד, אבל זה לא תפקידו של עיתונאי בכיר היושב בצומת המידע החשוב ביותר בישראל. שם בצומת צריך יד אמיצה על השלטר של העמדות. את הפה המסית צריך לסגור ואת הדברים האיומים הגורמים למלחמת אזרחים לעצור בעודם איום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 665 מילים

ההתלקחות השבוע הייתה רק עניין של זמן, ועדייף אף גורם בישראל לא השקיע שום מאמץ להרגיע את הרוחות ולמנוע את מלחמת הברירה הזו ● לחזבאללה, בינתיים, אין שום עניין להצטרף למערכה או לתמוך בחמאס ● ובמדינות המפרץ בינתיים לא יוצאים בתקיפות נגד ישראל ● אולם, ככל שהמבצע הצבאי יימשך או יסתבך, כך יהיה לידידות החדשות שלנו קשה יותר להגן על עמדתן

עוד 1,274 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לִינְץ' 85

זו שעתם הגדולה של התולעים. שעתם של מחרחרי השנאה ואנשי המדון הששים אלי נקמה. שעתם של אלה שנושאים את שם אלוהים לשווא, כי אין להם אלוהים

עוד 1,121 מילים

כסף אמירתי בשירות פיתוח תשתיות לאומיות ישראליות

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות. זאת, תוך מאמץ של שתי הממשלות לעודד ולתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, ומתוך הבנה כי החיבורים הכלכליים מניעים חיבור מדיני חזק ומאפשרים גם פיתוח של יחסי שלום בין העמים.

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לאיחוד האמירויות, תוך מאמץ של שתי הממשלות לתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, כמנוע לחיבור מדיני חזק שיאפשר פיתוח יחסי שלום

באחרונה פורסם כי חברת מובאדלה פטרוליום האמירתית חתמה עם קבוצת דלק קידוחים על מזכר הבנות לרכישת אחזקות דלק במאגר תמר (22 אחוזים מהמאגר) במזרח הים התיכון בעבור 1.1 מיליארד דולרים. מדובר במימוש מחויבויות של חברת דלק למכירת אחזקותיה בתמר במסגרת יישום מתווה הגז.

כבר למחרת הפרסום הסביר שר האנרגיה הישראלי, ד"ר יובל שטייניץ, כי זוהי הצלחה במימוש מתווה הגז ובהכנסת חברות בינ"ל למשק הגז הישראלי. זאת ועוד, לדבריו, הוא "מאמין שזוהי תחילתו של שיתוף פעולה בין המדינות בתחום האנרגיה ובתחומים כלכליים ומדיניים נוספים לרווחתם של האזרחים".

מי את מובאדלה פטרוליום?

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, המהווה את זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי ומנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות. מדיניות ההשקעות של מובאדלה נקבעת בהתאם לאינטרס כפול – אינטרס כלכלי (השאת רווח לממשלת אבו דאבי) בראייה של גיוון תיק ההשקעות של האמירות ומוכנות לתרחישים כלכליים עתידיים; ואינטרס מדיני של העמקת חיבורים וצירים אזוריים.

המיקוד של השקעות חברת הנפט מצוי בשווקי המזרח התיכון, צפון אפריקה ורוסיה. בין היתר, מעבר למזכר ההבנות המכניס את מובאדלה פטריוליום לשוק הישראלי, היא מנהלת השקעות נרחבות במצרים (מחזיקה במניות במאגר ט'הר במים הכלכליים המצריים ובזכויות קידוח נוספות).

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי, המנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות

רשומה זו תנתח את ההזדמנויות והאיומים הנוגעים בכניסת כסף אמירתי למשק הישראלי בעסקאות ענק, הנוגעות בתשתיות לאומיות ישראליות.

במימד הגיאו-פוליטי

במימד הגיאו פוליטי העסקה מהווה מימוש מובהק של "הסכמי אברהם" בשני מישורים מקבילים:

ראשית, היכולת להוציא מן המחשכים את היחסים ולרקום עסקאות כלכליות ללא חשש מביקורת ציבורית ומדינית. בניגוד לעבר, לא מזוהה שיח שלילי חריג בתקשורת הבינערבית או במדינות בהן הסנטימנט האנטי-ישראלי חריף (מצרים, ירדן). גם במימד המדיני, לא מושמעת ביקורת כלפי אבו-דאבי על העמקת מהלכי הנורמליציה.

בנוסף, חיזוק ציר השותפויות הסוני-ישראלי-(אמריקני) במזה"ת מול איראן וחיזוק מקביל של ציר השותפות הסוני-ישראלי-הלני (יוון וקפריסין) מול טורקיה. שותפויות אלו מקודמות במרץ בשורה של מהלכים מתוקשרים, הכוללים אימונים צבאיים משותפים, דיאלוגים אסטרטגיים, ביקורי בכירים, הקמת פורום הגז במזרח הים התיכון (אליו איחוד האמירויות שואפת להצטרף כמשקיפה) ועוד.

בהקשר הכלכלי

החיבורים הכלכליים מיצרים קומה נוספת בתהליך, מקבעים את האינטרסים המשותפים ומיצרים מחויבויות ביטחוניות הדדיות. בהקשר זה, חשוב להזכיר גם את הקצה האמריקני בדמות אחזקות חברת שברון ב-25% מאחזקות מאגר תמר. בהקשר הכלכלי לישראל יש עניין בכניסת שחקנים מנוסים ומגוונים לשוק המקומי (דוגמת כניסת שברון שרכשה את נובל אנרג'י). אלו מביאים עמם ניסיון, ידע, טכנולוגיה ומארג קשרים ענף שיוכל לשרת את יצוא הגז מישראל וייעול הפקתו, לצד מימוש המהלך לצמצום הריכוזיות בשוק הגז המקומי. הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed).

במקביל, חשוב להדגיש כי עסקת הרכש הנוכחית לא תקנה למובאדלה זכויות וטו על החלטות עסקיות של תאגיד תמר, ואינה כוללת מעורבות של מובאדלה בתפעול המאגר (ה-Operator יישאר חברת שברון האמריקנית).

הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed)

במקביל, גם עבור האמירתים ניתן למנות מספר יתרונות כלכליים מובהקים בעסקה (מעבר להיותה הזדמנות עסקית טובה):

לטווח הקצר, העסקה מאפשרת דריסת רגל במרחב של מתחרים אפשריים על שווקי היצוא לאירופה, כדי לגדר סיכונים ולהיערך באופן טוב יותר בשוק שהוא אינטרס ליבה כלכלי ואסטרטגי עבורן.

כך למשל, קיים עיסוק בעסקאות נוספות בתחום האנרגיה בין המדינות, למשל הקמת צינור הנפט בים האדום שיאפשר לאיחוד האמירויות לייצא נפט לאירופה ביתר קלות. בהקשר זה, יוזכר כי לצד העסקה הנוכחית, אין זו ההתעניינות הראשונה של חברות מפרציות בתשתיות לאומיות ישראליות, וכי רק לפני חודשים ספורים דווח על מהלך משותף של מספנות ישראל וחברת DP world האמירתית לרכישת נמל חיפה.

בראיה ארוכת טווח, מובאדלה פועלת עם חברות נוספות לפיתוח תעשיית "המימן הכחול" (המופק מגז טבעי), כחלופה "ירוקה" ליצוא גז ונפט.

לישראל, העלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני שוק אירופי מצטמצם לגז טבעי, בשל המחויבות האירופית לצמצם פליטת גזי חממה, עשוי להיות אינטרס לפתח תעשיה שכזו ולהביא ידע בנושא. עבור ישראל זו עשויה להיות הזדמנות נוספת ללמוד מהניסיון הרב של המאעמ"ים בנושא, וגם אולי אפיק לבחינת תעשיית מימן מקומית בישראל (כוללת ליצוא), כחלופה לצינור הגז לאירופה, אשר קיים ספק באשר ליכולת הטכנולוגית והאסטרטגית לממשו.

אתגרי העסקה

כתמונת ראי מול ההזדמנויות הללו, יש לעמוד על שלושה אתגרים העולים מן העסקה:

ראשית כל, התגברות תפיסת האיום בראי טורקיה ואיראן החוזות בהתלכדות מחנה הניצב למולן. קונקרטית, גם אם המדובר בתרחישים מרחיקי לכת, הדבר עלול להגביר פוטנציאלי חיכוך (טורקיה מול ישראל במזרח הימ"ת; פגיעה צירית במאע"מ דרך מאגר תמר).

שנית, הסיכון במתן דריסת רגל ישראלית למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק. זאת, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית. במובן זה, עלולה להיווצר תחרות לא בריאה בין שיקולים מדיניים-פוליטיים לשיקולים עסקיים-רגולטוריים.

לשם דוגמה, שאיפה לשכך מתח מדיני עשוי להוביל למתן הקלות רגולטוריות בפיקוח על האסדה (תוך תחרות עם שיקולי איכות סביבה למשל). מנגד, יחסיה של אבו דאבי עם ישראל ומצרים בנפרד ישפיעו על שיקוליה הכלכליים והחלטות איזה מאגר לפתח כלכלית – תמר הישראלי או ט'הר המצרי.

יש סיכון במתן דריסת רגל ישראלית, למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית

שלישית, תיתכן חשיפה של מאפייני אבטחה והגנה ייחודיים על האסדה.

אולם סביר להניח שניתן לנהל סיכונים אלה, ובכל מקרה האסדה וניהולה יוסיף להיות מונחה ע"י גופי הביטחון הרלוונטיים בישראל. בה בעת, במקרה הטוב, עשויה החברה אף לרכוש שירותי אבטחה מחברות ישראליות ולשלבן בפעילותה במפרץ, ולחזק עוד יותר את הקשרים הכלכליים בין המדינות.

בשורה התחתונה,

לכניסת מובדאלה פטרוליום לשוק הישראלי יש מימד סמלי-היסטורי ואסטרטגי, הנותן גושפנקה לתהליך הנורמליזציה והשת"פ הבר-קיימא בין ישראל לבין איחוד האמירויות.

בראייתנו, יתרונותיו הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים של מהלך זה עולים על חסרונותיו. בראייה קדימה, על מקבלי ההחלטות להקפיד ולקיים דיון מעמיק ברוח זו באשר לכל מהלך של רכש אחיזה בתשתית לאומית קריטית על ידי הון זר תוך מתן הדעת על תרחישים עתידיים אפשריים בהם המהלך החיובי והאופטימי הופך מנכס לנטל.

תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.

יוחאי גויסקי הינו סגן אלוף במילואים. שירת במגוון תפקידים בתחומי המודיעין והתכנון האסטרטגי בצהל ובמשרד הביטחון. מתמחה ביחסים בינ-לאומיים, המזרח התיכון ותכנון אסטרטגי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,011 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אי אפשר יהיה להעלים את הסיוט שמתרחש כעת בערי ישראל ביום אחד, אבל כדי להתחיל להשתלט על הלהבות חייבים קודם כל להנמיך אותן ● וזה לא יקרה כל עוד החזית החיצונית בוערת ● גנץ ואנשיו הצליחו פעם אחר פעם לעצור בגופם את הרס הדמוקרטיה הישראלית ● הם חייבים להתפכח ולהבין שהמשך המלחמה בעזה עלול למוטט ולהעלים את כל מה שהשיגו בתקופה הזו ● דעה

עוד 811 מילים ו-2 תגובות

מאז 2014 התרחשו מתקפות טילים מעזה ב-166 ימים, אבל רק בשתיים מהן הותקפו גוש דן ואזור ירושלים ● בראשונה, במהלך ניסיונו של גנץ להרכיב ממשלה ב-2019 ● ובפעם השנייה השבוע, כשלפיד ניסה להרכיב ממשלה ● עוד קודם לכן, ההסלמה בנובמבר 2018 באה אחרי המשבר הקואליציוני סביב חוק הגיוס - ומבצע "חגורה שחורה" בזמן שנתניהו התקשה להקים ממשלה, אחרי בחירות 2019

עוד 1,048 מילים ו-1 תגובות

לישראל הזדמנות נדירה להשיב את הנעדרים. חסר לה ראש ממשלה שיעשה את זה

גופותיהם של סרן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול מוחזקות בידי חמאס מאז צוק איתן ● אברה מנגיסטו נמצא בשבי הארגון מאז ספטמבר 2014 ● הישאם א-סייד מוחזק בעזה מאז אפריל 2015 ● אם הדרישה להחזרתם לא תועלה ביממה הקרובה, כחלק מהסכמות על עצירת הלחימה, אי אפשר לדעת מתי זה יהיה שוב על הפרק אי-פעם ● הבעיה היא שהנושא פשוט לא מעניין את נתניהו ● פרשנות

עוד 525 מילים

המהומות נמשכות, כבישים ראשיים נחסמו

עימותים אלימים בין יהודים וערבים בירושלים, לוד, רמלה וואדי ערה ● שלוש רקטות נורו לישראל מסוריה ● אזעקות באשדוד, אשקלון ובאר שבע ● מעזה שוגרו היום 140 רקטות ● 126 פלסטינים נהרגו מאש צה"ל ברצועה ו-10 ביו"ש ● 950 נפצעו בעזה ו-474 ביו"ש ● מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלמית נעצר בחשד להסתה ● אוחנה מתגונן: "גם צה"ל לא מצליח להגיע לאפס טילים" ● מיכאלי: "נתניהו מטפח את הקיצונים בגזרה הפנימית והחיצונית"

עוד 73 עדכונים

יחד עם רחובות ישראל, גם ממשלת השינוי עלתה אתמול בלהבות ● נפתלי בנט לא עמד בלחצים האדירים של שקד מבפנים ושל סמוטריץ' מבחוץ - והתקפל ● ההפתעה של לפיד מהמהלך של בנט הייתה מוחלטת והאכזבה ניכרה על פניו ● המרוויח היחיד הוא כמובן נתניהו, האיש שבנט עצמו מחשיב אבי הכישלון של המצב בישראל ● בבחירות הקרבות, בנט עלול ללכת הביתה ● פרשנות

עוד 696 מילים ו-4 תגובות

פרשנות אבו מאזן מפסיד בקרב על דעת הקהל הפלסטינית

ללא קשר לתוצאות סבב הלחימה בעזה, חמאס רושם לעצמו כבר כעת הישגים בדעת הקהל הפלסטינית ● האם יצליח אבו מאזן לשקם את יוקרתו הבינלאומית בחלון הזמן שנוצר? ● לפחות בדבר אחד הוא כבר הצליח: דרמת הבחירות לפרלמנט הוזזה מסדר היום - בינתיים

עוד 605 מילים

אני האיש אשר תמיד חומק

בכתב האישום בפרשת הצוללות שהוגש השבוע, נפקד מקומו של אחד הבכירים המרכזיים בחקירת תיק 3000: מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר (צ'ייני) מרום ● זו לא הפעם הראשונה שצ'ייני פועל באופן מפוקפק, לכל הפחות בניגוד לכללי האתיקה והנורמות, אבל בכל זאת מצליח לצאת ללא פגע ממשי וחומק מכל השלכות פליליות ● פרשנות

עוד 1,706 מילים

שכחו אותנו במזרח התיכון

לחימה בעזה, פרעות ברחובות ישראל, מתיחות בגדה - ישראל מתמודדת עם הסלמה ביטחונית במספר חזיתות, ולראשונה זה קורה ללא נוכחות אמריקאית בזירה הדיפלומטית ● ממשל ביידן טרם בחר את השגריר הבא לישראל, לבית הלבן אין שליח קבוע למזה"ת ואפילו במחלקת המדינה טרם מונה ראש מחלקת המזה"ת ● האם לאמריקאים נמאס מאיתנו? ● ואיך זה משפיע על ישראל?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ביבי אוחנה ובנט- חבורה של כלום ושום דבר. בושה וכלימה להיותכם אנשים. אתם נציגי הציבור ? רק של הישבן שלכם. מתי נשתחרר מהגהנום שאתם יוצרים. מבצע חומות מגן בלפור יצא לדרך, ותודה לבנט על הלג... המשך קריאה

ביבי אוחנה ובנט- חבורה של כלום ושום דבר. בושה וכלימה להיותכם אנשים. אתם נציגי הציבור ? רק של הישבן שלכם. מתי נשתחרר מהגהנום שאתם יוצרים. מבצע חומות מגן בלפור יצא לדרך, ותודה לבנט על הלגיטימציה

עוד 1,176 מילים ו-3 תגובות

ירי בלתי פוסק: מטח כבד לדרום ולשפלה

לפיד: מבין את המצוקה של בנט אבל הוא טועה ● בנט: ממשלת שינוי ירדה מהפרק, חודשו המגעים עם הליכוד ● יהודי נפצע מירי בלוד, חייל הותקף ביפו ועיתונאי הותקף מול המצלמה בשכונת התקווה ● גנץ מאשר גיוס של 9,000 חיילי מילואים ● נתניהו בבסיס מג"ב בלוד: "יש למפכ"ל אישור להשתמש בכוחות צה"ל"

עוד 76 עדכונים

ביום שאחרי, ישראל תידרש להתמודד עם שאלות נוקבות

הערכת החסר בנכונותו של חמאס להיכנס לסבב לחימה עוצמתי ● יכולת התכנון המוקדם וניהול האש של הארגון ● קצר בתקשורת בין הדרג המדיני לצה"ל ● אלו נושאים שישראל תהיה חייבת לתחקר לעומק בשוך הקרבות ● אבל במערכה הזו יש לישראל גם הישגים מרשימים, בראשם עומק החדירה המודיעינית של תנועת הבכירים בארגוני הטרור ● עכשיו המבחן הוא בתכנון מהלך הסיום ● פרשנות

עוד 576 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה