ד"ר מירי רוזובסקי
הזמן של
ד"ר מירי רוזובסקי

ד"ר מירי רוזובסקי, סופרת, חוקרת ועורכת. ראש התמחות כתיבה בבית הספר להתפתחות מקצועית, מכון מופ"ת (צילום: אפרת בלוססקי).

במקום בו אנו חושבים בתבניות

האקדמיה היא מטאפורה. נכון, אקדמיה היא גם מוסד, או מגוון מוסדות, והיא קיימת בעולם הקונקרטי. יש לה היסטוריה, יש לה על פי רוב מיקום גיאוגרפי ובניינים עם מדשאות, חוקים, כללים ומערכות ניהול. יש, כמובן, גם בני אדם ששוהים באקדמיה לתקופות משתנות, וחלקם הופכים עם הזמן ל"אקדמאים" או ל"אנשי אקדמיה". אבל, לעתים קרובות כאשר אנחנו אומרים "אקדמיה", אנחנו מתכוונים לאו-דווקא למוסד זה או אחר, אלא למרחב מדומיין בו נצבר ידע מסוג מסוים. האקדמיה במובן זה אחראית על ייצור ועל שימור גוף הידיעות והתובנות על העולם.

לעתים קרובות, כשאנחנו אומרים "אקדמיה", אנו מתכוונים לאו-דווקא למוסד זה או אחר, אלא למרחב מדומיין בו נצבר ידע מסוג מסוים. האקדמיה במובן זה אחראית על ייצור ושימור גוף הידיעות והתובנות על העולם

אלא שכידוע, לא כל ידע העולם נכנס בשעריה של האקדמיה. עליה לסנן את האינפורמציה הרבה שנוצרת מידי יום, את המחקרים הרבים שמבוצעים, את התגליות הקטנות והגדולות המידפקות על שעריה ומבקשות להפוך ל"ידע אקדמי".

לשם כך נוצרו במהלך הדורות קריטריונים לקביעת תקפותן של התגליות, התובנות והידיעות החדשות. קריטריונים אלה מאפשרים לבנות גוף ידע, נדבך על גבי נדבך, לארגן את המחקרים, כך שהידע הטמון בהם יהיה זמין למבקשים להוסיף עליו מחקר חדש.

האקדמיה במובן זה היא מפעל לבניית ידע, וכמפעל בנייה עליה לדאוג בראש ובראשונה לכך שיסודות הבניין יהיו יציבים, ושכל לבנת ידע תונח בזהירות על גבי קודמתה. לשם כך נוצרה שפה, המאפשרת לכל "הפועלים" להבין זה את זה.

השפה האקדמית, אם כן, כמו כל שפה, מאפשרת לדובריה, כותביה וקוראיה לתקשר זה עם זה, להתייחס זה לתובנותיו של זה, להסכים, לבקר, להתווכח ובסופו של תהליך להוסיף לבנה או מלט למפעל הבנייה המטאפורי שתואר.

ובכל זאת – למה זה כל-כך קשה לכתוב "אקדמית"? למה קשה לנו להרים את הלבנה האישית ולצרפה למבנה הגדול?

למה הציווי האקדמי "לפרסם" הוא כה מייסר עבור רבים מאנשי האקדמיה?

למה דוקטורטים רבים בתחומי מדעי הרוח והחברה נשארים כקבצים מודפסים היטב בספריות ולא נקראים לעולם?

האקדמיה היא מפעל לבניית ידע, וכמפעל בנייה עליה לדאוג לכך שיסודות הבניין יהיו יציבים, ושכל לבנת ידע תונח בזהירות על גבי קודמתה. לשם כך נוצרה שפה, המאפשרת ל"פועלים" להבין זה את זה

למה סטודנטים כה מתייסרים בלימודי "האוריינות האקדמית" ובהמשך בכתיבת עבודות?

התשובה לכאורה פשוטה: השפה האקדמית היא שפה זרה. נוספת. והכתיבה בה מהווה למעשה תרגום משפת היומיום משפת האם, מהמחשבה האישית, למעשה מהרעיונות עצמם. מעשה התרגום, כידוע, לא יכול להחזיק את מלוא המשמעות המקורית. משהו נשמט. משהו אחר נבנה.

אלא שבתרגום הזה, שבין האישי לאקדמי, לעיתים קרובות מה שנבנה היא נוקשות ומה שנעלם הוא הניצוץ של הרעיון. כלומר הרגש. הידע. הספקות. היצירה. כלומר האדם שחשב. שחקר. שהתרגש. שהתייאש. שהבין. שרצה בכל מאודו לשתף את מה שהבין.

לכן (או מכאן עולה, כמו שנהוג לומר באקדמית) התשובה הזו איננה פשוטה כלל.  כי השפה האקדמית היא כלי ולא מטרה. אבל קביעה זו, רק היא, כפשוטה, יכולה להיחשב כחילול קודש במוסדות מסוימים. ומה יהא על קורסי ה"אוריינות האקדמית" ועל ספרי ההדרכה והמצגות וחוקי הפרסום, ודרכי ההתחמקות מחוקי הפרסום. תעשיה שלמה. אפשר לומר, כמעט דיסציפלינה שלמה, שכמו תמיד במאבק הזה בין מטרות ואמצעים, הפכה כבר להיות "מקצוע" בפני עצמו.

אבל  (או עם זאת, כמו שנהוג להגיד באקדמית) בניכור שנוצר בין התלמיד, הסטודנט, החוקר ובין הרעיונות שלו עצמו – מתפתחת שממה והיא מצמיתה. והיא מדאיגה. לא בגלל שורות הפרסום בקורות החיים או הציונים של התואר – אלא בגלל שתבניתיות של חשיבה וביטוי פוגעת בליבה העמוקה של התרבות, באפשרות של מחקר אקדמי להיות הגות משפיעה, רדיקלית, באפשרות של השתנות מתוך רעיון, של התפתחות מתוך קריאה, של גילוי עצמי מתוך כתיבה.

השפה האקדמית היא שפה זרה. נוספת. והכתיבה בה מהווה תרגום משפת היומיום, משפת האם, מהמחשבה האישית, למעשה מהרעיונות עצמם. מעשה התרגום, כידוע, לא יכול להחזיק את מלוא המשמעות המקורית

עוד מעט תפתח שנת תשפ"ב. מאות אלפי סטודנטים יכבשו את הדשאים ומצלמות הזום והכיתות והאולמות. המוודלים ירחשו תרגילים וחומרים וציונים. מאות אלפי סטודנטים יתבקשו להניח בצד את המילה "אני", את כל מה שהם יודעים.

הם ילמדו (אולי יאולפו? או יאומנו?) לכתוב סקירת ספרות, כנדרש. עם הפניות ומספרי עמודים, כנדרש, ויעסקו בשאלות שברומה של כתיבה: האם בסוגריים כותבים רק את שם המשפחה של המצוטט או גם את השם הפרטי. ואיפה שמים את הנקודה? ואת הפסיק, ואת הסוגריים עצמם).

עוד מעט תפתח שנת תשפ"ב. והיא תהיה אחרת. היא תבוא אחרי שנה וחצי של מגפה עולמית ולמידה במרחבים וירטואליים. היא מביאה איתה בעצמה כ"כ הרבה אי וודאות.

ואולי, בין שאר השינויים הנדרשים, הלמידה מרחוק, הטכנו-פדגוגיה, ההסתכלות קדימה – נוכל לאפשר גם מעין חזרה אחורה: ליוון העתיקה, למאה ה-19, ולתת לסטודנטים, כמו גם לאנשי הסגל, לחוקרים המתחילים והמתקדמים במדעי הרוח והחברה לחזור לעצמם? לחזור לכתיבה שהיא גם אישית וגם יצירתית וגם הגותית- וגם מחקרית.

הסטודנטים ילמדו (אולי יאולפו? או יאומנו?) לכתוב סקירת ספרות, כנדרש. עם הפניות ומספרי עמודים, ויעסקו בשאלות ברומה של כתיבה: האם בסוגריים כותבים רק את שם המשפחה של המצוטט

אולי, בין זום לזום, ובין פרסום לאוריינות, נזכור שלחשוב "כמו שנדרש" זה חשוב ויעיל ולפעמים כורח המציאות. אבל יש משהו בחשיבה הזו שהוא רמוס וקשה, כמו חצר (עמיחי, שם) וספקות ואהבות ושאלות והתפרעויות – כל מה שהוא חיבור אנושי אמיתי ושלם – עושים את העולם לתחוח. וזו הרי, אולי, מטרת הלמדנות כולה.

סטודנטים באוניברסיטה העברית (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)
סטודנטים באוניברסיטה העברית (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

ד"ר מירי רוזובסקי, סופרת, חוקרת ועורכת. ראש התמחות כתיבה בבית הספר להתפתחות מקצועית, מכון מופ"ת (צילום: אפרת בלוססקי).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 793 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 24 באוקטובר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נציג של שב"כ יצא לוושינגטון כדי להציג מידע מודיעי על המוסדות שהוכרזו כארגוני טרור

גורם מדיני-ביטחוני אומר שברשות ישראל מידע רב הקושר את הארגונים בגדה לפעילות טרור ● הממשלה אישרה את התוכנית הלאומית לטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית; תקציב התוכנית לשנים 2026-2022 - 2.5 מיליארד שקלים ● אחרי שפורסם שהעצרת לזכר רבין לא תתקיים השנה, מתרקמת יוזמה של אזרחים שיגיעו באופן עצמאי לכיכר בארבעה בנובמבר

עוד 55 עדכונים

לשחרר את החרדים מעול רבניהם

אילו הייתי צריכה לציין את העוול הכי גדול שנעשה כלפי ציבור כלשהו בישראל, היה זה ללא ספק העוול כלפי החברה החרדית. ולא, זו לא טעות – החברה החרדית, על כל גווניה ובני גווניה, סובלת מעוול ארוך ומתמשך. עוול בו פרנסי החברה ומנהיגיה הפקיעו מידי הציבור החרדי עצמו את היכולת להחליט כמעט כל החלטה חשובה שאדם מקבל במהלך חייו על עצמו ועל משפחתו – בראש ובראשונה את ההחלטה האם ללמוד, מה ללמוד ובאיזה עיסוק לבחור.

החברה החרדית סובלת מעוול מתמשך, כשפרנסי החברה ומנהיגיה הפקיעו מידי הציבור החרדי עצמו את היכולת להחליט כמעט כל החלטה חשובה שאדם מקבל במהלך חייו על עצמו ועל משפחתו

מנהיגי החברה החרדית החליטו כי ציבור הגברים החרדי כולו יעסוק בדבר אחד ואחד בלבד – בלימוד תורה. אלא שההחלטה לנתב את הציבור החרדי כולו ללימוד תורה אין לה דבר וחצי דבר עם תורה, עם דת, עם יהדות או עם שמירת עול תורה ומצוות. לניתוב זה יש מטרה אחת: שליטה, שליטה על הציבור החרדי כולו, שליטה טוטלית.

לשליטה זו יש שני היבטים עיקריים: האחד, הצורך בשמירה על הקהילה שלהם, על אורחות חייהם, על מנהגיהם, וההיבט השני הוא כסף, הרבה כסף, כסף גדול. ומנהיגי הציבור החרדי קשרו בין שני ההיבטים הללו, באופן כמעט גאוני, כך שהאחד תלוי בשני – תלות שמבטיחה את התקיימות שני ההיבטים.

הכסף הגדול מגיע למנהיגי הציבור החרדי דרך ניתוב הציבור ללימוד התורה. מאות ישיבות, כוללים, תלמודי תורה ומוסדות חינוך חרדים קיימים במדינת ישראל ובהם לומדים מאות אלפי תלמידים ואברכים – וכל אחד מהם מתוקצב בכסף. מכאן שככל שיהיו יותר מוסדות ויותר תלמידים – יהיה יותר כסף.

אלא שעל האף הכסף הגדול, הקהילות החרדיות, ששנים מתוקצבות על ידי ממשלות ישראל כולן בתקציבים נדיבים מאוד, באופן פרדוקסלי הן דווקא מהקהילות העניות ביותר בישראל. הכסף הגדול אינו מגיע אליהן.

מנהיגיהם, רבניהם ופרנסיהם יצרו מנגנון שבו קיימת תלות בין הלימוד לבין הפרנסה. לא מדובר במנגנון הטבעי בו אדם לומד, משתלם, מתמקצע ומתפרנס מיגע כפיו, מנגנון המקובל בכל חברה, אלא במנגנון בו הלימוד מחליף את העבודה. הלימוד הוא במקום העבודה, הלימוד הוא למטרת קבלת הכסף הציבורי הגדול – זה שבעזרתו ניתן לשלוט על הקהילה – גם על ידי השארתה ענייה.

על האף הכסף הגדול, הקהילות החרדיות, ששנים מתוקצבות על ידי ממשלות ישראל כולן בתקציבים נדיבים מאוד, באופן פרדוקסלי הן דווקא מהקהילות העניות ביותר בישראל. הכסף הגדול אינו מגיע אליהן

והמנגנון המעוות הזה הוא שורש כל רע, המנגנון המעוות הזה הוביל לתופעות של לימוד תורה למראית עין בלבד, שהרי לא כל אדם יכול/רוצה/בנוי ללימוד ממושך יום אחר יום.

המנגנון המעוות הזה הביא להגדלה ולניפוח מלאכותי של מספר התלמידים, שהרי אם התקציב תלוי במספרם יש אינטרס כלכלי להגדלתו – מה שהוביל למעשי רמיה.

המנגנון המעוות הזה יצר שוק כלכלי שחור בו אלפי תלמידי ישיבות, שכאמור אינם יכולים או רוצים ללמוד אבל אינם יכולים לעבוד או עובדים בשחור – ואגב כך גם מקבלים כסף מהמדינה וגם לא משלמים מיסים.

המנגנון המעוות הזה יצר תלות של החברה החרדית בחברה החילונית העובדת ובחברה הדתית העובדת והביא לחשדנות, שלא לומר ניכור ומשטמה של ממש, בין אלה שעובדים למחייתם לבין אלה שאינם עובדים – שהרי אין אדם שאוהב להיות מנוצל. אין אדם שמרצונו יפרנס זרים לו – זה הרי מנוגד לטבע האנושי.

מנגד, בצד החרדי, כדי להצדיק את הניצול, החלו להישמע טענות כאילו שמירת הדת על ידם היא כדי לחפות על כך שהחילונים התפקרו. הטענה היא בעצם שהדתיות שלהם מגינה עלינו. הם "נהרגים באוהלה של תורה" גם עבור הציבור החילוני. טענות אלה בתורן הובילו להקצנה דתית והקצנה לאומנית.

המנגנון המעוות הזה יצר תלות של החברה החרדית בחברה החילונית והדתית העובדת והביא לחשדנות, שלא לומר ניכור ומשטמה, בין אלה שעובדים למחייתם לבין אלה שאינם עובדים

המנגנון המעוות הזה הוביל גם להגנה על מי שעושים מעשים פליליים ואף להצדקתם – כי אם אתה שומר על הקהילה שלך מכל משמר מפני החברה שבחוץ, אתה תסתיר ממנה בעיקר דברים שמציגים את הקהילה באור אפל. למשל את גילויי העריות, למשל ניצול מיני של נערים בידי רבנים, למשל ניצול מיני של נשים ונערים – רק לאחרונה התפרסמו הטענות נגד יהודה משי זהב.

והמנגנון המעוות הזה הביא לכך שמנהיגי הציבור הדתי, השומר תורה ומצוות הספרדי, זה שהתפרנס מיגע כפיו, זה שלא הדיר נשים, זה שהיה מתון בהלכותיו כלפי מי שאינם יהודים, רצו חלק בחגיגת הכסף הגדול של אחיהם האשכנזים ולכן הפכו את הציבור הזה לציבור חרדי ליטאי המתפרנס אף הוא מכסף ציבורי גדול ומבלי לעבוד. בשנות ה-80 קמה מפלגת ש"ס והמירה את דתם של היהודים הספרדים, את הלכות חייהם, את התורה ואת העבודה במודל הנצלני של החרדים האשכנזים. המודל שכאמור משיג שליטה טוטלית על הקהילה וכסף גדול – למי שעומד בראש הקהילה.

אלא שהעוול הזה, שעיוולו מנהיגי הציבור החרדי ורבניהם, חורג מעוול כלפי קהילותיהם. מדובר בעוול כלפי כלל אזרחי המדינה, אלה שגם נושאים בנטל הכלכלי ובנטל הצבאי וגם נאלצים לשמוע דברי בלע על "העגלה הריקה של החילונים".

והעוול הוא גם כלפי הדת עצמה והפיכתה מצורך של אנשים באמונה לכלי לשליטה על הציבור וכלי להתעשרות, עם רשימת רבנים, כולל הרב הראשי, שנאשמו במעשים פליליים חמורים: מצגר, פינטו, ברלנד, דרעי והרשימה עוד ארוכה.

רק בשנה האחרונה, בתקופת הקורונה, יצא לנו לחזות בכמה קל לאנשים לקבל כסף חינם ולאמץ נורמות של חיים על חשבון כסף ציבורי – כאשר הנאשם בפלילים, מטעמים פוליטיים, חילק קצבאות לאנשים (זה היה שוחד בחירות לכל דבר ועניין) ואלה העדיפו להישאר בבית, גם אם הקצבה היתה זעומה יותר מאשר השכר שהרוויחו, ולא לצאת לעבודה.

מזה שנים ארוכות שהציבור החרדי נתון בשבי פרנסיו ורבניו, וכמו בכל שבי ממושך הוא הוליד את סינדרום שטוקהולם. הציבור החרדי משתף פעולה עם פרנסיו. כמעט אין בנמצא מי שיוצא נגד המודל המעוות הזה המפקיע את המצווה הראשונה בתנ"ך "בזעת אפיך תאכל לחם". כמעט אין רבנים, כמו הרב אמסלם שעזב את ש"ס, הטוענים בריש גלי כי הציבור החרדי צריך לצאת לעבודה וצריך להתגייס לצבא. הציבור החרדי צריך להיות חלק מאזרחי מדינת ישראל בזכויות ובחובות. צריך שרק מעטים, יחידי סגולה, תורתם תהיה אומנותם.

הגיע הזמן לשחרר את הציבור החרדי מהשבי של מנהיגיו ורבניו. הגיע הזמן לשחרר את הציבור החילוני מהעול של תמיכה כלכלית בציבור זה ומהעול הצבאי. הגיע הזמן לשחרר את מדינת ישראל כולה מעול הדת – דת היא עול אישי שאדם נוטל על עצמו, הרבנות והרבנים הפכו את הדת לעול ציבורי כללי – כאמור לשם בצע כסף. הגיעה הזמן לפרק את מונופול הרבנות – אין לזה אח ורע במדינות דמוקרטיות. מנגנון עושק בחסות החוק, מנגנון שבשל בצע כסף הפך למנגנון התעמרות רשמי של המדינה באזרחיה.

הגיע הזמן לשחרר את הציבור החרדי מהשבי של מנהיגיו ורבניו. ואת הציבור החילוני מעול התמיכה כלכלית בציבור זה ומהעול הצבאי. הגיע הזמן לשחרר את המדינה מעול הדת

הציבור החרדי יכול וצריך לעבוד למחייתו ואני מנחשת שהוא משווע לכך – חוק גיוס חרדים לצה"ל יכול להיות, באופן פרדוקסלי, הכלי לשחרור החרדים משוביהם.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,043 מילים

האח הגדול מגיע לשמיים

פרסום ראשון עוף או בשר? מזומן או אשראי? קונקשן בקייב או ברומא? ● במשרד המשפטים ובמל"ל מסיימים בימים אלה הכנת חקיקה שתאפשר בניית מאגר מידע מהגדולים בישראל שיכלול פרטים רבים על כל נוסע הנכנס או יוצא מישראל בטיסה ● זמן ישראל עיין בטיוטת החוק, ובין הפרטים שייאספו: כתובת, אימייל, כרטיס אשראי, פרטים על הכבודה של הנוסע, מידע על פעילות במהלך הטיסה, טיסות המשך ועוד

עוד 1,700 מילים

למקרה שפיספסת

ארגון החזית העממית הרחיב בשנים האחרונות את פעילותו הפוליטית, וממקד את מאמציו במלחמה דיפלומטית-הסברתית נגד ישראל בזירה הבינלאומית ● ישראל לא התייחסה לכך עד כה כאיום אסטרטגי, וכעת היא מנסה "לתקן" ● לא בטוח שההחלטה להכריז על מוסדות אזרחיים כ"ארגוני טרור" היא התשובה ● פרשנות

עוד 1,003 מילים

אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

משפחתו של סלומון טקה והמשטרה מסרבות להתפשר

פרסום ראשון תביעות מהסוג הזה לרוב נגמרות בפשרה, אבל הצדדים בתביעה על סך כ-2.5 מיליון שקל שהגישה משפחתו של סלומון טקה נגד השוטר שירה בו למוות ממאנים להתפשר ● בעקבות הסירוב, ייפתחו בינואר דיוני ההוכחות בתיק ● עורך הדין אביתר קציר, המייצג את התובעים: "המשפחה עומדת על קבלת הפיצוי על הנזקים האדירים שנגרמו לה" ● המשטרה: "הודענו לביהמ"ש כי האפשרות לפשרה טרם הבשילה"

עוד 466 מילים

בין יהירותה של ממשלת גולדה ליהירותה של ממשלת נתניהו

קהלת (החכם מכל אדם) אמר: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי פרק כ"ח, פסוק יד). רש"י מסביר: "מפחד – דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת". במאמר זה קהלת פונה אל כל אדם באשר הוא, כדי שיכלכל את מעשיו בצניעות, במחשבה מראש וללא יהירות. כי היהירות מביאה לקיבעון מחשבתי, לזלזול, לתפיסה מעוותת של "אני ואפסי עוד" ובסופו של דבר להסתאבות ולכישלון.

קהלת פונה אל כל אדם כדי שיכלכל את מעשיו בצניעות, במחשבה מראש וללא יהירות. כי היהירות מביאה לקיבעון מחשבתי, לזלזול, לתפיסה מעוותת של "אני ואפסי עוד" ובסופו של דבר להסתאבות ולכישלון

כאשר מדובר במנהיגי המדינה ובאחראים על ביטחון המדינה, יש לנקוט קל וחומר בן בנו של קל וחומר. רוב רובם של האסונות והטרגדיות הפוקדים בני אדם, עמים ואף קריסה של אימפריות, מקורם ביהירות.

רבי יוחנן מביא אחת מהדוגמאות לטרגדיות שפקדו את עמנו כתוצאה מאותה יהירות. חורבן הבית השני שסיבת חורבנו מתוארת במדרש האגדה על קמצא ובר קמצא: "אמר רבי יוחנן מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים" (מסכת גיטין עמוד נה, דף ב).

בתקופתנו, כאשר הדינמיות באירועים הבינלאומיים והגיאופוליטיים בכל תחום הולכת ומאיצה, הצניעות והזהירות של המנהיגים חייבת לקבל משנה חשיבות, ועליהם לכלכל את החלטותיהם וצעדיהם בשיקול דעת ובתבונה.

דוגמה בהירה להבנה הזו ניתן לראות גם בתחום ההייטק בימינו, בדבריו של אנדרו גרוב, מייסד ומנכ"ל אינטל, כפי שהם באים לידי ביטוי בספרו משנת 1999:  “only the paranoid survive: how to exploit the crisis points that challenge every company”.

דוגמה נאותה לצניעות של מנהיגנו ניתן לראות מהתנהלותה של ממשלת לוי אשכול והרמטכ"ל יצחק רבין זכרונם לברכה. אשכול כראש ממשלה ושר הביטחון דאג לרכש וההצטיידות הנדרשים לצה"ל, ורבין דאג להכנת הצבא ואימונו לקראת יום פקודה. בתרבות המזרח תיכונית הם לא נתפסו כמצ'ואים; אשכול בגמגומו ערב המלחמה ורבין בחולשה שפקדה אותו ערב המלחמה. כובד האחריות שהיה מוטל על כתפיהם נתן בהם את אותותיו. אבל הם לא היו יהירים, הם עשו את המוטל עליהם בהכנת הצבא ותוכניותיו למלחמה, ותוצאותיה המזהירות של מלחמה זו מעידות עליהם כקברניטים שהכינו את העם והצבא ליום פקודה, בצניעות רבה ובכובד ראש ובאחריות עילאית. אשרינו שכך נהגו!

אשכול בגמגומו ערב המלחמה ורבין בחולשה שפקדה אותו לא נתפסו כמאצ'ואים. אבל הם לא היו יהירים ועשו את המוטל עליהם בהכנת הצבא למלחמה, ותוצאותיה המזהירות מעידות עליהם כקברניטים

מאידך, ניתן לראות דוגמה ליהירותה של ממשלת גולדה שהמיטה עלינו את אסון מלחמת יום הכיפורים; ודוגמה חריפה יותר – יהירותה של ממשלת נתניהו בטיפולה באיום הגרעין האירני ובמערכת היחסים האסטרטגית עם ארה"ב, שלא למדה דבר וחצי דבר מתוצאותיה של יהירותה של ממשלת גולדה.

ממשלת גולדה לא עשתה דבר לקידום הידברות עם שכנינו. וכשסאדאת דיבר על אפשרות של משא ומתן היא זלזלה בו; וכאשר יוסי שריד ז"ל מספר לגולדה על ידיעה שהועברה אליו ישירות מאלי ארנו דה בורגרב, עורך החוץ של השבועון ניוזוויק שפגש את סאדאת, על אפשרות של משא ומתן עם המצרים, היא גלגלה אותו מכל המדרגות. וכמו כן, אמירתו המביכה של דיין: ש"טוב שארם א-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח", מעידים על היהירות הגדולה של הממשלה הזו.

ביטוי לכך נמצא בסדרת הטלוויזיה שעסקה במלחמה ובסיבות לפריצתה: "לא תשקוט הארץ". נשאלת השאלה, על סמך מה היו היהירות והזלזול שהוביל לקונספציה שלערבים אין אופציה צבאית, ואיך אף אחד בממשלה זו לא הטיל ספק בכך?

היהירות וזחיחות הדעת לא נעצרה בדרג המדיני. גם במטכ"ל לא הטילו ספק בקונספציה. זה שהמודיעין כשל, לא משחרר את המטכ"ל מאחריות. הנחת העבודה הייתה צריכה לקחת בחשבון גם שלא יינתנו 72 שעות התראה, ומה עושים אז? איש כנראה לא שאל.

מאידך, ניתן לראות דוגמה ליהירות ממשלת גולדה שהמיטה עלינו את אסון מלחמת יום הכיפורים; ודוגמה חריפה יותר – יהירות ממשלת נתניהו בטיפולה באיום הגרעין האירני ובמערכת היחסים האסטרטגית עם ארה"ב

חודשים לפני המלחמה דיברו על אפשרות למלחמה, אבל אף אחד לא דאג להכין את הצבא הכנה שקטה למלחמה בלי לגייס אוגדות. היהירות לא פסחה גם על חיל האוויר שכנראה נח על זרי הדפנה ממלחמת ששת הימים; לא היה להם פיתרון לטילי הקרקע אוויר. התירוץ: לו היו נותנים להם לתת מכה מקדימה לפני פרוץ הקרבות כל התמונה הייתה משתנה, לא קביל. החלטה כזו היא בסמכות הממשלה לה יש גם שיקולים מדיניים וגיאופוליטיים, וחיל האוויר אמור למלא את משימותיו גם בסצנריו ששונה מפתיחת מלחמת ששת הימים.

סביר להניח שגם לו היו מקבלים אפשרות למכה מקדימה המצב לא היה שונה, ומה אז אם האמריקאים היו מונעים מאיתנו את האספקה במהלך המלחמה? איש במטכ"ל כנראה לא העלה את השאלה מה קורה אם חיל האוויר לא מצליח למלא את ייעודו בסיוע לכוחות הקרקע. אחת האפשרויות היא עיבוי רציני של הכוח הארטילרי כגיבוי למצב שחיל האוויר מנוטרל, ואולי עם עוד כמה אגדים ארטילריים בסיני, למצרים לא היה כל כך קל לצלוח את התעלה.

הצירים הפקוקים בגזרת הלחימה בסיני, שסיכנו מאוד את מהלך הצליחה, מעידים שהמטכ"ל לא תכנן שם מלחמה, אולי ימי קרב. חצי צה"ל נע על הצירים האלה, וזה היה כמו לנסות להעביר פיל בקוף של מחט. תקצר כאן היריעה לטפל בנושא הרחב הזה.

מי שכנראה כן הטיל ספק, היו מדינות ערב: הם הטילו ספק בתפיסה שצה"ל לא מנוצח; ומכוחו של הספק הם שאלו: למה צה"ל לא מנוצח? וענו: בגלל עליונותו של חיל האוויר, בגלל עליונות השריון בתנועה ואש, ובגלל יכולות היוזמה בפעולה. ולשלוש הנקודות האלה הם נתנו פתרונות שנטרלו את היתרונות של צה"ל, והשאר זה כבר היסטוריה.

הצירים הפקוקים בגזרת הלחימה בסיני, שסיכנו מאוד את מהלך הצליחה, מעידים שהמטכ"ל לא תכנן שם מלחמה, אולי ימי קרב. חצי צה"ל נע על הצירים האלה, וזה היה כמו לנסות להעביר פיל בקוף של מחט

דוגמה נוספת אקטואלית מאוד ליהירות וכישלונה המהדהד היא ממשלות נתניהו, שבזחיחות הדעת ובמניפולציות עם האיום האיראני לצרכים פוליטיים פנימיים, מעמידה את ישראל כיום בפני סכנה לא מבוטלת. ממצב שהרחיק את האירנים מפצצה כ-15 שנים, הגענו למצב בו הם יכולים לעשות זאת תוך מספר חודשים.

המצב בו רוסיה ואיראן הולכות ומעבות את אחיזתן בסוריה, ומשנות את המערך האסטרטגי בגבולות הצפוני והמזרחי של מדינת ישראל – לא היה כורח המציאות. זה נבע מיהירותו של הדרג המדיני-ביטחוני.

כאשר נראתה באופק האפשרות שרוסיה ואיראן יכולות להפוך לכוחות דומיננטיים בסוריה, זה כנראה לא כל כך הטריד את ממשלתנו. דעתה הייתה נתונה לעימות היהיר עם נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, על הסכם הגרעין האיראני. במקום לשתף פעולה עם כל הגורמים להשגת הסכם טוב יותר, ראש ממשלתנו העדיף לפגוע אישית בנשיא ארה"ב מכהן, ולהתערב באופן ברוטלי בבחירות בארה"ב לטובת טראמפ, ובכך לסכן את היחסים האסטרטגיים שלנו עם הגדולה והמטיבה שבידידותנו.

וכאשר ההסכם עם איראן היה כבר לעובדה מוגמרת, ואובמה היה מוכן למלא את כל משאלותינו, זה היה הזמן לדרוש שארה"ב תסייע למנוע מרוסיה ואיראן להכות שם שורשים. אבל ממשלתנו לא התייחסה לאובמה, משל היה מדובר בנשיא של מדינה זניחה במרכז אפריקה. אז אובמה הלך לענייניו, וכידוע אין ואקום בשום מקום. רוסיה ואיראן הפכו לעובדה מוגמרת בסוריה, וכנראה ששום הפצצה של חיל האוויר לא תשנה את המצב.

יתרה מזאת, איראן מתחילה לשנות את המצב בסוריה ע"י ארגון כוחות והקמת מיליציות. בסופו של יום, לא רק שלא הצלחנו לעצור את הסכם המעצמות מול איראן, רוסיה ואיראן קנו להן אחיזה בלתי הפיכה בסוריה, איראן מתקרבת לגדרות בגבול הצפון, ומלחמת הצפון הרחבה הראשונה, שתכלול את איראן, סוריה וחזבאללה, הופכת לאפשרות סבירה.

בסופו של יום, לא רק שלא הצלחנו לעצור את הסכם המעצמות מול איראן, רוסיה ואיראן קנו להן אחיזה בלתי הפיכה בסוריה, איראן מתקרבת לגדרות בגבול הצפון, ומלחמת הצפון הרחבה הראשונה הופכת לאפשרות סבירה

ואם לא די בכך, ביטול ההסכם עם איראן ע"י טראמפ בתמיכתו ועידודה של ממשלת נתניהו הרע את המצב שנגזר מההסכם. איראן חותרת ביתר שאת לגרעין, הסנקציות הולכות ומתפוגגות, וספק רב אם יהיה הסכם בכלל.

יחיאל גלבוע הוא אזרח מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות. פעיל שנים רבות בתעשיה הביטחונית והאזרחית בארץ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,184 מילים
עודכן לפני 3 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

דיווח: במשרד הבריאות ממליצים שעד חודש דצמבר לא תתאפשר כניסת תיירים מרוסיה

תיירים משאר מדינות העולם יוכלו, ככל הנראה, להיכנס לארץ כבר בחודש הבא ● גורם ביטחוני: ישראל עדכנה מראש את ארצות הברית, שתכריז על שישה ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור, אולם המידע לא הגיע למשרד החוץ האמריקאי ● אחרי צאת השבת - פוטין ובנט קיימו שיחה נוספת, שבה הזמין נשיא רוסיה את ראש הממשלה לביקור בסנט פטרבורג; הלילה ישוב בנט ארצה מביקורו בסוצ'י

עוד 24 עדכונים

הטורבינה בקנטו סול'אוליו חזרה לייצר אנרגיה ירוקה – יותר ממאה שנה לאחר שהרמן איינשטיין הפך את הכפר לאחד הראשונים שהוצבו בו פנסי רחוב חשמליים ● מורשתו של אבי תורת היחסות חזרה להאיר את בתיהם של יותר מ־4,000 תושבי המקום

עוד 738 מילים

"בשביל מי יש לכתוב? בשביל מה יש לחיות?"

יומניו של הסופר היהודי הענק בין מלחמות העולם רואים אור בתרגום ראשון לאנגלית ● צוויג, שהתאבד ב־1942, מתגלה בכתביו כמי שחזה כבר בתחילת שנות ה־30 את העתיד לבוא ● עם עליית הנאצים לשלטון החלה בריאותו הנפשית להתדרדר והוא נדחק בהדרגה מהעולם דובר הגרמנית: "שפה שאיני יכול להשתמש בה"

עוד 2,027 מילים ו-1 תגובות

השליח האמריקאי לענייני אנרגיה מנסה לקדם פתרון למשבר הדלק החמור בלבנון ● 7 מיליארד דולר: זה הסכום אותו הכניסה עד כה השנה איחוד האמירויות מהייצוא לאיראן ● תוכנית "מוסאלחה" של ממשלת מרוקו מעניקה ליווי פסיכולוגי לאסלאמיסטים קיצוניים ● השינוי בערב הסעודית מגיע לספרות ● השבוע לפני 48 שנים: משבר האנרגיה העולמי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 844 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האור המאובק בקצה המנהרה

הרע: הרכבת הקלה בגוש דן עברה בהצלחה נסיעת מבחן ראשונה, אבל כל הסימנים מראים שהתושבים ימשיכו לחיות בשנים הקרובות באתר בנייה ענק ● הטוב: לפעמים המאמצים לסייע לטבע לשרוד מניבים פירות. למשל עם צבי הנגב ● והטיפ: החורף מגיע, זמן לפתוח חלון

עוד 873 מילים ו-2 תגובות

ממשלת ספרד מחפשת את צאצאי השורדים שהציל "שינדלר הספרדי"

הוא הציל פי חמישה יותר יהודים מאוסקר שינדלר אבל מעטים מכירים את מעשי חסיד אומות העולם הדיפלומט אנחל סאנס־בריס ● כעת מנסה ממשלת ספרד לאתר את צאצאיהם של יותר מ־5,200 ניצולים כדי להוציא לאור את סיפוריהם

עוד 481 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לָהּ פָמִילְיָה 104

פרסום ראשון: מאמרו הגנוז של בעל טור ידוע ב"הארץ", שכותרתו "כולנו לה פמיליה" (סאטירה)

עוד 939 מילים ו-1 תגובות

ארה"ב דורשת הבהרות אחרי הכרזת גנץ על 6 ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור

פגישת בנט–פוטין: חופש הפעולה בסוריה יישמר; רה"מ יישאר ברוסיה עד צאת השבת; אלקין: "הפגישה הכי אינטימית וחמה שאני זוכר בעשור האחרון" ● הורוביץ על ההסכם עם המתמחים: הכול נסגר, גם עם שר האוצר ● בממשלה נערכים: חיסון בני 5–12 – מתחילת דצמבר ● השרה שקד על הטענות שהיא פועלת נגד הממשלה: אף אחד לא ישתיק אותי‎

עוד 34 עדכונים

מבחינת נתניהו, אוחנה סיים את דרכו בליכוד

פרסום ראשון: בישיבת הליכוד הסוערת, שהקלטות ממנה הודלפו השבוע, הטיח דוד ביטן דברים קשים באמיר אוחנה ● "מי אתה בכלל?" צעק ביטן לעברו, "אתה רצת אחרי נתניהו והוא נתן לך תפקידים אז אתה קובע כאן משהו?" ● אוחנה היה בהלם. הוא הביט לעבר נתניהו וחיפש הגנה, אבל נתניהו שתק - והמסר הועבר לכל הנוכחים ● באותה ישיבה נתניהו גם סימן את מחליפו של אוחנה

עוד 705 מילים ו-7 תגובות

מנהל האכיפה בודק את העסקת השליחים בוולט

פרסום ראשון משרד הכלכלה בודק חשדות להפרות חוקי עבודה באופן העסקת השליחים בחברת וולט ● בבדיקה מעורבים רגולטורים נוספים, בהם ביטוח לאומי ● ייבדק גם המקרה שנחשף השבוע בזמן ישראל, על שליחים הנדרשים לשלם אלפי שקלים לקבלן שמנפיק עבורם תלושי שכר ● הסתדרות העובדים גם בודקת את הנושא ● כמה מהנפגעים נערכים לתביעה וקוראים ל"הפגנת זעם" מול משרדי וולט

עוד 749 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה