בשולי ההתנפלות החרדית על ביתו של סגן נשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, ופארסת "הבחירה החשאית" למבקר המדינה החדש, הפרקליט מיכאל ראבילו, התגנבו שתי ידיעות נוספות המצביעות על כיוון: שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, הודיע שאין לישראל תביעות טריטוריאליות על לבנון, ובישראל התקבלה החלטה להשתלט על נכסים ערביים במרכז השוק של העיר העתיקה.

הכיוון: ביטול הבחירות בישראל בכל מחיר – כולל הצתת ירושלים והשלכת ישראל לתוך אינתיפאדה ירושלמית שתסחוף את המדינה כולה ולא תאפשר בחירות. זה הכיוון, אבל עם נורת הבהרה: ייתכן כי הוא לא יתממש בפועל, בתקווה שממדי הסכנה ירתיעו את המתכננים. הלוואי.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

אולי הבעיה של משבר האקלים היא שהוא לא יורה רקטות. הוא לא משגר כטב"מים, לא חוצה גבולות, לא עומד בראש מיליציה ולא נושא דגל של ארגון טרור.

הוא רק מייבש מקורות מים, מעלה מחירי מזון, מעמיס על תשתיות, פוגע בבריאות הציבור, משבש שרשראות אספקה, מחמיר אי־יציבות אזורית ופוגע ברציפות התפקודית של מדינות. כנראה שבישראל של היום זה עדיין לא מספיק כדי להיחשב איום ביטחוני.

פז נקש עזרא היא ראש המחלקה הסביבתית ומומחית לקיימות, בחברת Good Vision מקבוצת פאהן-קנה. בוגרת תואר ראשון דו חוגי בביולוגיה (B.Sc) וגיאוגרפיה וסביבת האדם (B.A) מאוניברסיטת תל אביב. שירתה כקצינת משאבי אנוש בחיל האוויר כ-5 שנים ועבדה באגף הביקורת במשרד מבקר המדינה על המשרד להגנת הסביבה ומשרד התיירות.

בשנת 1986 פרסמה שולמית הראבן את מאמרהּ המכונן "משיח או כנסת". זו לא הייתה מסה תיאולוגית על דקויות האמונה, אלא תהייה פוליטית חריפה, שתקפה ישירות את שורשי הקיום שלנו כאן: האם הריבונות במדינת ישראל היא אנושית – כזו הנתונה בידי אזרחיה על טעויותיהם ומגרעותיהם, ועל כן כפופה לתיקון וביקורת – או שמא מדובר בריבונות מטאפיזית, הנגזרת מצו אלוהי שאינו נתון לוויכוח?

ה"כנסת", לשיטתה של הראבן, מעולם לא הייתה רק מִבנה בירוקרטי או מוסד שלטוני; היא סמל לפוליטיקה של הכרעה ארצית, של אחריות ושל גבולות כוח ברורים.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.