היו גם גיבורים מבית….
סבא רבא שלי, חיים יעקבס, למד בישיבת החת"ם סופר בפרשבורג (ברטיסלבה) עם רבים ממי שיהיו לימים הרבנים במזרח אוסטריה ומערב הונגריה. הוא היגר לארה"ב בשנת 1924 והקים מפעל לייצור נעלי בית. משהתבסס, הוא הביא את אשתו וילדיו (וסבתי ז"ל) לארה"ב ב-1929. הוא גם הקים בית כנסת ומרכז קהילתי הונגרי בקווינס, מקום מגוריו.
כשהתחוור לו מה יהיה גורל יהודי אירופה, הוא החל להגיש בקשות למשרד החוץ האמריקני להביא רב הונגרי לבית הכנסת ההונגרי שהקים, בתואנה כי רב שאיננו בוגר הישיבה בהונגריה לא יוכל לספק שירותי דת הולמים לקהילה, וקיבל ויזה עבור רב לקהילה, עם משפחתו.
הסבא רבא גייס רב לקהילה, אך הוא פוטר לאחר חודשים ספורים בשל "חוסר התאמה". מדיניות ההגירה של ארה"ב אפשרה לבעלי ויזת עבודה להישאר בארה"ב אם יש להם עבודה חלופית, ובית החרושת לנעלי בית היה "כיסוי" מצוין להשאיר אותו "במעגל העבודה".
משהתפנתה משרת הרב, הוא פנה שוב וקיבל ויזה לרב חלופי, וחוזר חלילה מספר פעמים. כשכבר לא ניתן היה להוציא יהודים מאירופה, היה לו רב קהילה מהונגריה, וארבעה "מנהלים" בבית החרושת.
בשנות החמישים, דודי שאל אותו אם לא פחד ששלטונות ארה"ב יעלו על המזימה שלו. הוא ענה לו עם חיוך ממזרי על הפנים "איך בין געבארן געווארן נאקעד" (נולדתי ערום או "מה כבר היו יכולים לעשות לי").
ואם כבר בגיבורים מבית עסקינן, יש להזכיר את חצי מיליון (!) החיילים היהודיים בצבא ארה"ב שנלחמו במלחמת העולם השניה. זה הסיפור של הצד השני של משפחתי, סבא שלי אלברט שטרמן, אך זה סיפור לזמן אחר….
בעודנו מזדעזעים מהאנטישמיות, הצביעות, הרוע, הבורות והטיפשות, כפי שאלו באים לידי ביטוי בחודשים האחרונים ברחובות העולם המערבי בכלל ובקמפוסים בארצות הברית בפרט, ראוי לתת את הדעת על הכרזה קבועה שמושמעת שם, ועל תמונת ראי רשמית שלה במקומותינו.
אין לדעת האם מרבית המוחים – בשונה משולחיהם – יודעים איפה הוא אותו הנהר ועל איזה ים מדובר בסיסמאות שהם צועקים בגרון ניחר, או אם כל המפגינים מבינים שהם למעשה תומכים ברצח ובאונס. אבל ניתן להניח שאיש מהם אינו מודע שלצד מחאה נגד ישראל, הוא פועל גם לערער על החלטות והסכמים בינלאומיים, כלהלן.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
חטופים כן או לא, רפיח או נורמליזציה, במשרד למורשת יהודית עסקים כרגיל – בימים אלה מונה שם מנכ"ל חדש, איתי גרנק, והוא כל מה שדמיינתם: הוביל קמפיינים נגד שמאלנים, תומך בהדתה ומו"ל של כלי תקשורת משיחי. כל אלה מתאימים לשר המורשת כמו כפפה ליד, אבל בינם למורשת אין דבר או חצי דבר.
הוועדה לבדיקת מינוי בכירים בנציבות שירות המדינה בדקה את מועמדותו של גרנק ואת כישוריו "בהקפדה יתרה, במטרה להבטיח שהמניע הפוליטי אינו המניע המכריע בבחירת המועמד".
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום ירושלמי, אתה כתב ופרשן עתיר זכויות, אבל כתיבתך הנוכחית לא עומדת בסטנדרטים מינימליים. באופן קבוע אתה מדברר את התדרוכים והמסרים של נתניהו, דרעי ואחרים בלי לאתגר אותם ולשים בתוך הקשר.
בכתבה זאת, לדומה – מי מינה את סמוטריץ' הכושל לשר בשני משרדים חשובים?? הוא האחראי על הכשלונות אף יותר מהשר עצמו. גם ההשתלחות בפקידות הבכירה שמתפקדת כמובגרת האחראית בכלכלה הישראלית היא חצופה ושקופה, ונועדה להסיט את כל האש מנתניהו.
@בירנית גורן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם