סמוך לתחילת הלחימה ברצועת עזה לאחר זוועות ה-7 באוקטובר, הודיעה ערב הסעודית על השעיית המגעים לנורמליזציה עם ישראל, שהתקיימו בתיווך אמריקאי והואצו בצורה שלחצה את איראן אל הקיר – ואל כפתור ההצתה של מלחמת השמד.
לא צריך להיות ערביסט מומחה כדי לעקוב אחרי הסאבטקסט הסעודי בשבועות שחלפו מאז. על אף שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אירח בחמימות מדאיגה את התליין האיראני אבראהים ראיסי, והממשלה בראשותו הלינה באוזני העולם על מעשי ישראל ברצועה – רובם ככולם של הדברים הם בגדר מס שפתיים ותו לא.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
אירועי השבת השחורה, אשר מוראותיהם ימלאו לבטח את כל ימי החול שבין שואה לזיכרון, נובעים כמובן מקונספציות צבאיות ומדיניות קשות, מתמשכות ובלתי נסלחות, ועליהן ידובר עוד רבות – בעיתונים, באולפנים, בוועדות החקירה. וזה מבלי לדבר על הבוץ האסוני, מעשה-ידי-אדם, שהביאה ממשלת ישראל השלושים ושבע בקוצר ראייתה.
אני הקטן לא מתיימר להבין לעומק את הכשלים הללו, אם כי אדבר בהם מעט במאמרי זה. חשוב לי לשים את האצבע גם על קונספציות חברתיות וחינוכיות.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הזלזול באויב
×+×+×+×+×
מאת: ד"ר אברהם בן- עזרא
הזלזול באויב הוא חלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד האויב, והקריאות של מדינאים, אנשי צבא ופרשנים שלא לזלזל באויב לא תורמות כלום ורק עלול להזיק על ידי כך שקריאות אלו מייחסות לאויב תכונות חיוביות. זמן מלחמה אינו העת לתת קרדיט כלשהו לאויב.
גם בזמן של היעדר מלחמה זה לא חכם במיוחד לשבח את האויב.
ראו לדוגמא מתאבקים סינים או יפניים, או קרבות אגרוף או קרבות WWE- לא תמצאו שם לוחם שכהקדמה משבח את יריבו או סוקר לעיני כל את ההישגים של היריב בקרבות קודמים.
עקבו אחרי קרבות האגרוף של מוחמד עלי.
הניתוח של יכולותיו של האויב חייב להיעשות, אך בהחלט לא בפרהסיה, כלומר, לא בזירה, לא בעיתונות, לא באמצעי התקשורת. אין לי ספק כי מוחמד עלי חקר היטב את הרקע של כל יריב בזירת האגרוף, אולם מה שהוא דקלם לציבור הרחב היה משהו אחר…
חיל המודיעין והשירות החשאי חייב לאסוף מידע על אודות אמצעי הלחימה ועל אודות יכולותיו של האויב כל הזמן ברציפות אך מידע זה חסום לפרסום. המידע רגיש וחסוי, בדרגת סיווג עליונה. על סמך מידע זה גורמי הצבא יכינו את העימות המלחמתי, את כלי המלחמה והאסטרטגיה בה הצבא ינקוט.
אין שום קשר לכך עם ההצהרות של הלוחמים ומפקדיהם, עם העיתונות, עם הטלוויזיה.
עולם אחר.
הזלזול באויב שהוא לעתים מועיל וחיוני (זכרו – "רבין מחכה לנאצר, איי איי איי…) – לא קשור להערכת האויב מבחינה מקצועית, ועל הערכה זו חלים מגבלות של צנזורה. רק מעט מההערכה יהיה חופשי לפרסום.
הזלזול באויב לעתים קרובות הוא נחוץ ונדרש, כשמדובר באורח חיים, רמה חברתית ומוסרית, פאנאטיות, תרבות רצח, ועוד. הלא נזלזל בדעש על כך שהם עורפים ראשים – של אזרחים וחיילים, ומשדרים את העריכה בערוצים תקשורתיים בהם צופים כולם, גם ילדים?! הלא נזלזל ברפי הדעת אשר הופכים לפצצות בתקווה לפגוש פ"ב בתולות בעולם הבא?!
נזלזל בהם, בכל האמצעים ובפרהסיה. בד בבד נחקור ונבדוק מהן יכולותיהן הצבאיות.
כל אזרח ישראלי שמנסה לישון בחודשים האחרונים חווה זרם תודעה אינטנסיבי. חלק חושבים על כמה רע שביבי וחבורתו הורסים את המדינה וכל חלקה טובה שעוד נותרה בה, חלק חושבים שהם אזרחים סוג ב' וכי השמאל וה"הם", הדמון האמורפי הזה, מעוותים את ההכרעה "שלנו" בקלפי.
אבל משהו אחד באמת צריך להציק לכולם. צריך ממש להפוך את המעיים, ואם הוא לא הופך אז זו כבר באמת בעיה: ההתמודדות של בני הגיל השלישי עם "המצב". אותו "מצב" הביא אנשים שלא התעניינו מימיהם בפוליטיקה, במשפט, או באקטואליה בכלל – לגבש דעה מוצקה ומנומקת ולשאת בעוז את דגל המחנה; זה כשלעצמו מעיד כאלף עדים על ערעור היציבות הדמיונית שהורגלנו בה.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
לכל מערכת בחירות יש איזו תֵמה שסביבה רוקדת כל הקלחת הפוליטית. מי שמפצח את התמה הזו בצורה הטובה ביותר, גורף לידיו חלקים נרחבים מהקופה. הפעם הבחירות היו על יציבות, אולי על ביטחון אישי ואולי על ביבי או לא ביבי.
בתוך אוקיינוסים של קמפיינים ופופוליזם יש לא מעט נושאים ערכיים שהלכו לאיבוד, גם במערכת הבחירות האחרונה וגם באלה שקדמו לה. זה לא מפתיע, אלא מאוד טבעי ואף מובן.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
אבי ז"ל נפטר בשיבה טובה, בשנת תשנ"ו, ארבעה ימים קודם הפסח לפני עשרים ושמונה שנה. קמנו מהשבעה הקצרה, וכמה שעות מאוחר יותר מצאתי עצמי יושב בראש שולחן הסדר החגיגי, מוקף במשפחתי האהובה ומתקשה להתחיל בשירת "קַדֵּשׁ וּרְחַץ" ואמירת הקידוש.
השנה נתונות מחשבותיי לאלפי משפחות שאבדו את יקיריהן בטבח שביצע חמאס בשבעה באוקטובר ובמלחמה שנמשכת מאז, לחטופים הנמקים במנהרות האפלות בעזה ולמשפחותיהם, לכמאה וחמישים אלף פליטים בארצם מיישובי הנגב המערבי והגליל. אני כמעט מתבייש בקושי שלי אז אל מול הייסורים שהם עוברים יום-יום ועוד יותר מאז כניסת החג.
הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גאולה?
למה לא להדגיש חירות במעשים?
מה לגבי דגש על יישום מצוות פדיון שבויים עכשיו, ולא רק כאב ומחשבות ותקווה לגאולתם?
מה לגבי מעשים למימוש החירות בדמוקרטיה, ולא שיעבוד וכפיה?
לא לחטאי הטיית משפט, רדיפת שלמנים, קידוש אבנים ועליה בהר, דבר שקר, ואף שנאת חינם?
קניונים ונהנתנות? מה לגבי השתמטות המונים וסחטנות מליארדים בזמן שאחרים עובדים ומשרתים?
ומי אמר שגאולה צריכה לעבור דרך חורבן האחר?
אולי נסייע בבניה של דו קיום אזורי, בהדרגה?
אף מילה על "הנהגה" של מושחתים ומשיחיים ומשתמטים, ללא דוגמה אישית והקרבה למען העם?
לסלול וללכת בדרך החירות.
להגשים חזון וערכים.
חג שמח
"אם אין מלחמה אין ממשלה" איים איתמר בן גביר על בנימין נתניהו. לכאורה זו הסיבה לפחד של בנימין נתניהו מפני עסקת שבויים וסיום רשמי של המלחמה.
אחרי המלחמה יימשך משפטו, הכנסת תתפזר, ייערכו בחירות ונתניהו ימצא את עצמו מול איום הכלא וייאלץ להיפרד ממנעמי המלונות והטיסות, מעמד רה"מ והכבוד שמעניקה לו מירי רגב בטקסים ממלכתיים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי לא מפחד מסמוטריץ' ובן גביר – גם להם אין אלטרנטיבה לביבי. מה שביבי עושה זה מה שהוא תמיד עושה, והכי טוב בו בעולם – למשוך זמן.
הזמן יקהה את הכל. את המחדלים, את הכשלונות – בינתיים יצוצו דברים חדשים שימלאו את הסדר יום הציבורי, מישהו יאמר משהו על צ'חצ'חים שיאפשר להסעיר את "הבייס", חילונים נגד חרדים, בעד ונגד מדינה פלסטינית, משהו. והבחירות הבאות כבר לא יהיו על מחדל ז*ן באוקטובר, וכל המצביעים יחזרו לשבט שלהם.
הכי חשוב – נושאי המשרות הציבוריות יתחילו להתפטר: הרמטכ"ל, ראש השב"כ, שופטים בבית המשפט העליון, ואם יחזיק מעמד מספיק זמן אז לבסוף היועצת המשפטית. כל אחד מהנ"ל יוחלף ע"י מלחך פינכה נאמן, עד שלא תהיה שום יכולת מעשית למנוע את ההפיכה המשטרית.
כמו שעון מקולקל שמדייק פעמיים ביממה, גם היותו פרנואיד לא אומר שאין מי שיפיל אותו לו רק תיקרא ההזדמנות.
וזה לא יהיה גנץ, כי גנץ לא באמת מדאיג את ביבי, והיה בהינתן הצורך, ביבי כבר יידע איך להשפיט את גנץ ושמונת מנדטיו (ואגב, הוא לא באמת צריך להתאמץ, כי יותר מאשר ביבי רוצה להשפיט אותו, גנץ רוצה להיות שפוט של ביבי, רק תן לו סיבה או הזדמנות).
אלו יהיו רק חיבור של לפיד (שלא רואה את ביבי ממטר) עם ליברמן (שמכיר הכי טוב את הפרנואיד הנרקיסיסטי) ועם כוחות שכרגע מחוץ לכנסת (ומבשילים מיום ליום).
אז לביבי יש רק תוכנית פעולה אחת, לשמור בכל מחיר את 63 המופלאים (מנקודת מבטו) לצידו, ושבעזרת תימרונם הנכון בכל רגע ורגע הוא מרחיק ממנו את קץ הימים שלו. רק איתרע מזלנו שבכל יום שבו ביבי מרחיק ממנו את קיצו, הוא גם מדרדר את המדינה עוד כברת דרך אל התהום.
ב 2018 ביבי היה יכול לפרוש ולתת הרצאות ולחיות חיי לואי ה 14
היום ביבי הוא בנאדם רדוף בכל העולם. לא יכול לצאת מהבית בלי מעגל סטרילי של 500 מטר, פלוגת אבטחה, 5 כלי רכב משוריינים זהים
תוסיף לזה את הפרנויה האקוטית
שום הרצאות ושום נעליים. רדוף עד סוף ימיו, עם פסק דין, בלי פסק דין, עסקת טיעון, עם או בלי בחירות. הפסיכופת לא יוכל ללכת בשום רחוב בעולם כאחד האדם, בשום מקום עד סוף ימיו המקוללים
הלב השבור של חוף זיקים
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם