יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
סמוך לתחילת הלחימה ברצועת עזה לאחר זוועות ה-7 באוקטובר, הודיעה ערב הסעודית על השעיית המגעים לנורמליזציה עם ישראל, שהתקיימו בתיווך אמריקאי והואצו בצורה שלחצה את איראן אל הקיר – ואל כפתור ההצתה של מלחמת השמד.
לא צריך להיות ערביסט מומחה כדי לעקוב אחרי הסאבטקסט הסעודי בשבועות שחלפו מאז. על אף שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אירח בחמימות מדאיגה את התליין האיראני אבראהים ראיסי, והממשלה בראשותו הלינה באוזני העולם על מעשי ישראל ברצועה – רובם ככולם של הדברים הם בגדר מס שפתיים ותו לא.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אירועי השבת השחורה, אשר מוראותיהם ימלאו לבטח את כל ימי החול שבין שואה לזיכרון, נובעים כמובן מקונספציות צבאיות ומדיניות קשות, מתמשכות ובלתי נסלחות, ועליהן ידובר עוד רבות – בעיתונים, באולפנים, בוועדות החקירה. וזה מבלי לדבר על הבוץ האסוני, מעשה-ידי-אדם, שהביאה ממשלת ישראל השלושים ושבע בקוצר ראייתה.
אני הקטן לא מתיימר להבין לעומק את הכשלים הללו, אם כי אדבר בהם מעט במאמרי זה. חשוב לי לשים את האצבע גם על קונספציות חברתיות וחינוכיות.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הזלזול באויב
×+×+×+×+×
מאת: ד"ר אברהם בן- עזרא
הזלזול באויב הוא חלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד האויב, והקריאות של מדינאים, אנשי צבא ופרשנים שלא לזלזל באויב לא תורמות כלום ורק עלול להזיק ע... המשך קריאה
הזלזול באויב
×+×+×+×+×
מאת: ד"ר אברהם בן- עזרא
הזלזול באויב הוא חלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד האויב, והקריאות של מדינאים, אנשי צבא ופרשנים שלא לזלזל באויב לא תורמות כלום ורק עלול להזיק על ידי כך שקריאות אלו מייחסות לאויב תכונות חיוביות. זמן מלחמה אינו העת לתת קרדיט כלשהו לאויב.
גם בזמן של היעדר מלחמה זה לא חכם במיוחד לשבח את האויב.
ראו לדוגמא מתאבקים סינים או יפניים, או קרבות אגרוף או קרבות WWE- לא תמצאו שם לוחם שכהקדמה משבח את יריבו או סוקר לעיני כל את ההישגים של היריב בקרבות קודמים.
עקבו אחרי קרבות האגרוף של מוחמד עלי.
הניתוח של יכולותיו של האויב חייב להיעשות, אך בהחלט לא בפרהסיה, כלומר, לא בזירה, לא בעיתונות, לא באמצעי התקשורת. אין לי ספק כי מוחמד עלי חקר היטב את הרקע של כל יריב בזירת האגרוף, אולם מה שהוא דקלם לציבור הרחב היה משהו אחר…
חיל המודיעין והשירות החשאי חייב לאסוף מידע על אודות אמצעי הלחימה ועל אודות יכולותיו של האויב כל הזמן ברציפות אך מידע זה חסום לפרסום. המידע רגיש וחסוי, בדרגת סיווג עליונה. על סמך מידע זה גורמי הצבא יכינו את העימות המלחמתי, את כלי המלחמה והאסטרטגיה בה הצבא ינקוט.
אין שום קשר לכך עם ההצהרות של הלוחמים ומפקדיהם, עם העיתונות, עם הטלוויזיה.
עולם אחר.
הזלזול באויב שהוא לעתים מועיל וחיוני (זכרו – "רבין מחכה לנאצר, איי איי איי…) – לא קשור להערכת האויב מבחינה מקצועית, ועל הערכה זו חלים מגבלות של צנזורה. רק מעט מההערכה יהיה חופשי לפרסום.
הזלזול באויב לעתים קרובות הוא נחוץ ונדרש, כשמדובר באורח חיים, רמה חברתית ומוסרית, פאנאטיות, תרבות רצח, ועוד. הלא נזלזל בדעש על כך שהם עורפים ראשים – של אזרחים וחיילים, ומשדרים את העריכה בערוצים תקשורתיים בהם צופים כולם, גם ילדים?! הלא נזלזל ברפי הדעת אשר הופכים לפצצות בתקווה לפגוש פ"ב בתולות בעולם הבא?!
נזלזל בהם, בכל האמצעים ובפרהסיה. בד בבד נחקור ונבדוק מהן יכולותיהן הצבאיות.
כל אזרח ישראלי שמנסה לישון בחודשים האחרונים חווה זרם תודעה אינטנסיבי. חלק חושבים על כמה רע שביבי וחבורתו הורסים את המדינה וכל חלקה טובה שעוד נותרה בה, חלק חושבים שהם אזרחים סוג ב' וכי השמאל וה"הם", הדמון האמורפי הזה, מעוותים את ההכרעה "שלנו" בקלפי.
אבל משהו אחד באמת צריך להציק לכולם. צריך ממש להפוך את המעיים, ואם הוא לא הופך אז זו כבר באמת בעיה: ההתמודדות של בני הגיל השלישי עם "המצב". אותו "מצב" הביא אנשים שלא התעניינו מימיהם בפוליטיקה, במשפט, או באקטואליה בכלל – לגבש דעה מוצקה ומנומקת ולשאת בעוז את דגל המחנה; זה כשלעצמו מעיד כאלף עדים על ערעור היציבות הדמיונית שהורגלנו בה.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
לכל מערכת בחירות יש איזו תֵמה שסביבה רוקדת כל הקלחת הפוליטית. מי שמפצח את התמה הזו בצורה הטובה ביותר, גורף לידיו חלקים נרחבים מהקופה. הפעם הבחירות היו על יציבות, אולי על ביטחון אישי ואולי על ביבי או לא ביבי.
בתוך אוקיינוסים של קמפיינים ופופוליזם יש לא מעט נושאים ערכיים שהלכו לאיבוד, גם במערכת הבחירות האחרונה וגם באלה שקדמו לה. זה לא מפתיע, אלא מאוד טבעי ואף מובן.
יהונתן ברקהיים הוא דוקטורנט במחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית במכון ויצמן. בוגר חטיבת דובר צה"ל, לשעבר דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א והכתב המדעי של האוניברסיטה, כיום כתב מדעי במכון דוידסון לחינוך מדעי. מקדיש חלק ניכר מזמנו להנגשת מדע וידע חופשי, גם במסגרת ויקיפדיה העברית בה הוא כותב ועורך. מדריך בקורסי עריכה לגמלאים ולנוער מטעם עמותת ויקימדיה ישראל. חובב מושבע של היסטוריה, אקטואליה ופוליטיקה. (צילום: שחר שחר)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בזמן שהאגפים במשרד האנרגיה והגופים הכפופים לו שאחראים על משק המים היו עסוקים השבוע בניהול משבר ההתפלה, עמיתיהם שעוסקים בחשמל הניפו במפגש עם עיתונאים דגל אדום עם מסר חריף לממשלת ישראל: צריך לשנות כיוון, ומהר. מכיוון שהממשלה הנוכחית היא כבר בגדר מי שהייתה, המסר הזה כוון לאוזניה של הממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה. שנאמר, ניפגש בדצמבר.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
קשה להאמין אבל רק לפני שנתיים, ב-2024, ישראל הייתה אחת המובילות בעולם בקצב חדירת הרכבים החשמליים. כל מכונית רביעית שנמכרה בארץ (24.7%) הייתה חשמלית. יותר מהממוצע באיחוד האירופי שעומד על כ-19%, יותר ממדינות שלרוב נחשבות אצלנו מושא לחיקוי כמו שווייץ ואוסטריה (21-23%).
רק שבמקום להמשיך את המומנטום, ישראל לחצה חזק על הברקס. ב-2025 ירד הנתח של הרכבים החשמליים ל-19.8% – כל מכונית חמישית, והשנה הצניחה התגברה בחדות.
רק לפני שנתיים, ב-2024, ישראל הייתה אחת המובילות בעולם בקצב חדירת הרכבים החשמליים. רק שבמקום להמשיך את המומנטום, ישראל לחצה חזק על הברקס
בחציון הראשון של 2026 רק 11.3% מהמכוניות שעלו כאן על הכביש היו חשמליות, כלומר 9 מ-10 מכוניות חדשות נוסעות על בנזין. זה כבר מתחת לממוצע של האיחוד האירופי, זה דומה יותר לנתונים של קפריסין. בנורבגיה, אגב, 96% מהמכוניות החדשות הן חשמליות, בדנמרק 69% ובשוודיה 37%. לרגע קצר היינו כמעט שוודים, אבל הוא חלף במהירות.
עמדות טעינה לרכבים חשמליים בחניון תת-קרקעי בקניון ראשונים בראשון לציון. 5 בדצמבר 2024 (צילום: Yossi Aloni FLASH90)
מעבר למספרים, זו המגמה: בכל המדינות המפותחות יש עלייה משנה לשנה בחדירת המכוניות החשמליות, שרק מתחזקת מאז חוסר הוודאות סביב מצרי הורמוז והטלטלות בשוק הנפט העולמי. רק בישראל ירידה. מה אנחנו מבינים שכל העולם מפספס?
הכל נראה אחרת בקדנציה הקודמת. הממשלה קיבלה החלטה להציב יעד שאפתני – להגיע לחדירה של 90% מכוניות חשמליות ב-2030. שלוש שרות – מרב מיכאלי מהתחבורה, קארין אלהרר מהאנרגיה ותמר זנדברג מהסביבה – עשו יד אחת לדחוף את הרכבים החשמליים.
הכל נראה אחרת בממשלה הקודמת, שהציבה יעד שאפתני – להגיע לחדירה של 90% מכוניות חשמליות ב-2030. השרות מיכאלי מהתחבורה, אלהרר מהאנרגיה וזנדברג מהסביבה פעלו במשותף לשם כך
ההנחה היא שזה טוב לבריאות הציבור והסביבה בגלל זיהום האוויר (התחבורה מייצרת את רוב זיהום האוויר בישראל), מה עוד שמדובר באוויר שנפלט בגובה האף; שזה טוב למשק האנרגיה בגלל צמצום התלות בנפט ובדלקים מיובאים והסתמכות על גז ושמש מקומיים; ושזה טוב גם להוזלת יוקר המחיה.
לפי חישובי משרד האנרגיה, משק בית שמחזיק רכב חשמלי חוסך בתקופת חייה של המכונית 70 אלף שקלים לעומת אחזקה ורכישת דלק עבור רכב בנזין.
מרב מיכאלי בטקס החתימה על הפעלת אוטובוסים חשמליים של חברת דן. מסוף רדינג, 22 בפברואר 2022 (צילום: Avshalom sassoni/Flash90)
ב-2024 המגמה כאמור הגיעה לשיא, אבל אז דברים השתנו. הדרג הפוליטי יצא מהתמונה – מה עשו מירי רגב ועידית סילמן בקדנציה הזו כולם יודעים, וזה לא היה קידום רכבים חשמליים – וסוגיית המכוניות החשמליות הפכה לזירת מאבק בין הדרגים המקצועיים במשרד האוצר לבין אלה שבמשרד האנרגיה.
מס הקנייה על רכב חשמלי עולה מדי שנה, מ-20% ב-2023 ל-48% ב-2026. הבעיה היא לא רק שיעור המס, אלא הוודאות. כלומר, חוסר הוודאות.
ב-2024 המגמה הגיעה לשיא, אבל אז דברים השתנו. הדרג הפוליטי יצא מהתמונה – מה עשו מירי רגב ועידית סילמן בקדנציה הזו כולם יודעים, וזה לא היה קידום רכבים חשמליים – ומס הקנייה על רכב חשמלי הוכפל מאז 2023
"כשגברת כהן מחדרה", אומר רון אייפר, ראש החטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, "שומעת כל הזמן דיבורים על זה שיעלו בחדות את מס הקנייה או שיטילו מס נסועה (מס על מספר הקילומטרים שנוסעת המכונית החשמלית שמקביל לבלו שמגולם במחיר הדלק), אין סיכוי שהיא תחליט לקנות מכונית חשמלית".
"כל שנה מגיעים עם ההחלטות על שיעור המס בשבוע האחרון של דצמבר", אומר גורם בעולם הרכב, "כל פעם יש איומים שזה יקפוץ בעשרות אחוזים ומחליטים ברגע האחרון. זה לא רציני".
עמדת טעינה לרכב חשמלי במתחם ישפרו סנטר במודיעין. 12 באוגוסט 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
במקביל להעלאת המס, לא נעשתה כמעט שום פעולה יזומה לתמרץ את הישראלים לשנות הרגלים של שנים, להתגבר על שורה של חסמים ולהעדיף את המכונית החשמלית על המקבילה ששורפת בנזין.
הראשונים שרכשו בכמויות גדולות מכוניות חשמליות הם בעלי הבתים הפרטיים עם החניה שנוח להתקין בה עמדת טעינה. הם מה שמכונה "הפירות הנמוכים" – ורבים מהם כבר נקטפו.
במקביל להעלאת המס, לא נעשתה כמעט שום פעולה יזומה לתמרץ את הישראלים לשנות הרגלים, להתגבר על שורה של חסמים ולהעדיף את החשמלית על המקבילה ששורפת בנזין
בבתים משותפים הסיפור מורכב יותר. יש צורך בהסכמת דיירים, בוועד אקטיבי, בהסדרה של התקנת עמדות טעינה בחניות משותפות. 80% מהישראלים גרים בבניינים משותפים, בלעדיהם תקרת הזכוכית של המכוניות החשמליות נמוכה מאוד.
לא המצאנו את הבעיה הזו, אבל במקומות אחרים מנסים לפתור אותה. ברבות ממדינות המערב הממשלה מעניקה תמריצים לדיירי בתים משותפים. בגרמניה, למשל, המדינה נותנת מענק של 1,500 אירו לבניין מגורים על כל עמדת טעינה. ישראל לא שם. לאן נעלם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל"?
עמדת טעינה לרכב חשמלי בישפרו סנטר במודיעין. 12 באוגוסט 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
במשרד האנרגיה אומרים שאם המדינה לא תהיה אקטיבית, למשל באמצעות חוק שמחייב את יבואני הרכב לעמוד במכסה של רכבים חשמליים מתוך כלל המכוניות שהם מייבאים (גם זה מקובל במדינות מפותחות אחרות) – זה פשוט לא יקרה. "חייבים לשנות מדיניות", אומר רון אייפר, "והזמן הוא עכשיו".
במשרד האוצר רואים את הדברים אחרת. באוצר מזכירים שהמטרה הראשונה במעלה היא לגרום לציבור לעבור מרכב פרטי לתחבורה הציבורית, לא להמיר רכב בנזין ברכב חשמלי. אם המכוניות החשמליות יהיו זולות מדי, אנשים יעדיפו לנסוע בהן ולא ברכבת או באוטובוס.
במשרד האנרגיה אומרים שאם המדינה לא תהיה אקטיבית, למשל באמצעות חוק שמחייב את יבואני הרכב לעמוד במכסה של רכבים חשמליים – זה פשוט לא יקרה. במשרד האוצר רואים את הדברים אחרת
זה טיעון לגמרי לא מבוטל, אבל נראה שבינתיים, במבחן המציאות, מי שמוותר על רכישת מכונית חשמלית לא עושה את זה לטובת אופניים או רכבת, אלא לטובת רכב בנזין. ספק אם זה ישתנה כל עוד התחבורה הציבורית לא תשתפר משמעותית ובעיקר כל זמן שהיא לא תפעל בשבת.
טקס חנוכת החניון החדש לאוטובוסים חשמליים של חברת דן בבני ברק, 19 בפברואר 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
לפי הניתוח של משרד האנרגיה, ישראל נמצאת בצומת קריטי כי עד השנה היינו די קרובים ליעד השאפתני, אבל כעת הקווים בגרף מתחילים להתפצל: כדי להגיע ל-90% חדירה ב-2030, או אפילו קרוב לכך, הממשלה צריכה להתעשת ולאמץ מדיניות של עידוד רכישת רכבים חשמליים.
עד השנה היינו די קרובים ליעד השאפתני, אך כעת הקווים בגרף מתחילים להתפצל: כדי להגיע ל-90% חדירה ב-2030, או אפילו קרוב לכך, הממשלה צריכה להתעשת ולאמץ מדיניות של עידוד רכישת רכבים חשמליים
השאלה אם ישראל בכלל בשלה להיפרד ממכוניות הבנזין, שהרי מס הבלו על הדלק מניב לתקציב המדינה עשרות מיליארדי שקלים בשנה.
"האוצר בפאניקה מהמחשבה על אובדן הבלו", אומר גורם סביבתי, "התמכרנו לבלו. הגיע הזמן להיגמל".
הערכות משרד האנרגיה על כניסת רכבים חשמליים לשוק בישראל, ספטמבר 2026 (צילום: משרד האנרגיה)
2
כמעט לכל שיחה עם פרנסי אילת מתגנבת תחושת קיפוח קלה שנגזרת מהמרחק והניתוק. לא קל להיות עיר שממוקמת בשולי השוליים הגאוגרפיים של המשק. תחום המים מהווה דוגמה טובה: אילת אף פעם לא חוברה לרשת המים הארצית. המוביל הארצי ההיסטורי מעולם לא הגיע אליה.
במסגרת העולם ההפוך, בשבועיים האחרונים אילת נהנית מהמעמד האקס-טריטוריאלי בכל הנוגע למים. השבתת מתקני ההתפלה וזיהום האצות לאורך חופי הים התיכון הם מבחינתה רק שמועה.
אילת אף פעם לא חוברה לרשת המים הארצית. המוביל הארצי ההיסטורי מעולם לא הגיע אליה. אך בשבועיים האחרונים היא נהנית מהמעמד האקס-טריטוריאלי: השבתת מתקני ההתפלה הם מבחינתה רק שמועה
למעשה, בתחום ההתפלה אילת הקדימה בעשורים את שאר המדינה. מתקן ההתפלה הראשון בישראל ובמזרח התיכון התחיל לפעול באילת כבר בשנות ה-70 בשיטות מיושנות של אידוי.
בשנות ה-90 התחילו להתפיל בשיטת האוסמוזה ההפוכה, ומאז כל צריכת המים של אילת והערבה הדרומית מסופקת על ידי מתקן ההתפלה שמכונה "אתר סבחה", ששוכן מצפון לעיר ומתפיל את המים המליחים של הבארות בערבה וגם את מי ים סוף.
מבט כללי על מתקן התפלת מים ליד ראשון לציון, מרכז הארץ. 2 בספטמבר 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
בשנים האחרונות "מקורות" מבצעת פרויקט נרחב להכפלת גודלו של המתקן, מ-18-20 מיליון קוב בשנה לכמעט 40, על מנת לענות על הצרכים הגדלים של העיר וסביבתה.
העבודות בעיצומן, ובימים האחרונים אילת השקיפה מרחוק על המהומה במשק המים ועל הזיהום בים התיכון, בעוד המים הצלולים של ים סוף ממשיכים לשרת אותה כרגיל.
בשנים האחרונות "מקורות" עובדת על הכפלת גודל המתקן האילתי. העבודות בעיצומן, ובימים האחרונים אילת השקיפה מרחוק על הזיהום בים התיכון, בעוד המים הצלולים של ים סוף ממשיכים לשרת אותה כרגיל
"לפעמים כדאי להיות מנותק", אומר גורם במשק המים, "אבל צריך לזכור שאם אירוע כזה של זיהום יקרה בים סוף – למשל מדליפת נפט ממכלית – לאילת תהיה בעיה קשה. הכינרת ומתקני ההתפלה האחרים לא יוכלו לתת גיבוי. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. השבוע אילת הרוויחה מזה שהיא רחוקה מהמדינה".
מבט כללי על מתקן התפלת מים בדרום הארץ. 2 בספטמבר 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
3
לפני 105 שנים ארגנו תלמידי בית הספר החקלאי מקווה ישראל סמינריון על מצב החקלאות בארץ ישראל. הדובר הראשון היה אליהו קראוזה, אגרונום מומחה, בעבר מנהל החווה החקלאית בסג'רה ובאותה עת מנהל מקווה ישראל.
את הפסקה האחרונה בהרצאתו הקדיש למה שב-2026 מכנים "ביטחון המזון", נושא חם בשלוש שנות המלחמה האחרונות.
כבר לפני 105 שנים, אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל ואגרונום מומחה, דיבר על הצורך ב"ביטחון המזון" – נושא חם בשלוש שנות המלחמה האחרונות
"היהודים צריכים לדאוג לסדר משק בעל 'כלכלה עצמית' על כל מקרה שלא יבוא", אמר קראוזה, "אולי יבוא משבר חדש חס ושלום בפרדסים, ואולי תבוא חס ושלום אנטישמיות כלכלית בעולם ולא יקנו את 90% תפוחי הזהב שאנו מוכרחים לשלוח מחוץ לארץ…
"הכל יכול להיות ולכן עלינו לבנות משק פנימי ששעות חירום ורוחות זועפות לא יזעזעוהו חלילה. משק שיהיה איתן בהיותו מבוסס על כל ענפי החקלאות המספקים למתיישבים את צרכי המחיה העיקריים. זו תהיה התיישבות חזקה שכל סערה לא תעקרנה".
אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון לע"מ)
ב-1921 קראוזה לא שמע על משבר האקלים או על מצרי הורמוז ובאב אל מנדב, אבל הוא הבין את העיקרון: העולם כאוטי, ההסתמכות הכמעט מוחלטת על ייבוא עלולה לתפוס אותנו לא מוכנים.
בשנתיים האחרונות ישבו על המדוכה צוותי עבודה משורה של משרדי ממשלה והכינו תוכנית לאומית לביטחון מזון עד 2050, כמקובל במדינות מפותחות רבות.
בשנתיים האחרונות שורה של משרדי ממשלה הכינו תוכנית לאומית לביטחון מזון עד 2050, כמקובל במדינות מפותחות רבות. כעת יש לתרגם את התוכנית להחלטת ממשלה ולתקצוב, אבל משרד האוצר מתנגד בחריפות
השבוע ראשי משרד החקלאות – שתכלל את העבודה – הציגו בכנס את הגרסה הסופית של התוכנית. במשרד החקלאות מבקשים לתרגם את התוכנית להחלטת ממשלה ולתקצוב, אבל משרד האוצר מתנגד בחריפות.
כמו הרבה דברים, גם זה כנראה יחכה להכרעת הממשלה הבאה. די ברור מה א. קראוזה, המנהל המיתולוגי של מקווה ישראל, היה ממליץ לה לעשות.
שר הכלכלה ניר ברקת, שר החקלאות אבי דיכטר והשרה להגנת הסביבה עידין סילמן בכנס גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון, 7 בינואר 2025 (צילום: סיון שחר/לע"מ)
4
רשות נחל הירקון מקימה קהילה לצלמים מקצועיים ומקצועיים פחות ומזמינה אתכם להצטרף. יהיו סיורים בנחל ובסביבתו להכרת החי והצומח ושלל הזדמנויות לתעד אותו.
רשות נחל הירקון מקימה קהילה לצלמים מקצועיים ומקצועיים פחות ומזמינה אתכם להצטרף. יהיו סיורים בנחל ובסביבתו להכרת החי והצומח ושלל הזדמנויות לתעד אותו
מה כבר יש לצלם בירקון? אז זהו, שלא חסר, כמו שממחישות הדוגמיות של הצלם לו מיכלסון (Lew Michelson).
בנישואים ובקואליציה שני צדדים מבטיחים לצעוד יחד לעתיד טוב יותר, חותמים על מסמך חגיגי, מחייכים למצלמות – ומייד לאחר מכן מתחילים להתווכח מי הבטיח למי מה, מי ויתר יותר ומדוע הצד השני אינו האדם שהכרנו בתקופת החיזור. על הדמיון בין ממשלה לזוגיות.
לא האירוע האחרון הכריע
גם בנישואים וגם בפוליטיקה, ההתחלה מלאה בהצהרות אהבה. בני זוג אומרים "לנצח", פוליטיקאים אומרים "שותפות היסטורית". כדאי להתייחס בזהירות למילים האלה. הן נוטות להתכווץ עם הזמן.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 20 ספרים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הרבה שמעתי אומרים שיש להכין רשימה לפני שהולכים למכולת.
מאחר שאינני הולך למכולת אלא לסופרמרקט, הנחיצות של צעד כזה גדולה פי כמה וכמה. שהרי בניגוד למכולת של פעם, הסופרמרקט של ימינו מתוכנן על ידי יועצי מכירה ושיווק מתוחכמים, שעיקר התמחותם בהעברת הכסף מכיסך אל כיסם של הבעלים תוך שהוא חונה חנייה קצרה בקופה בדרכו אל חשבון הבנק שלהם.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שמתם לב איך טליק - אם שכולה התהפכה ולקחה על עצמה להיות שופר רעל? טליק, הכאב לא מבעבע? מה את עוד לא מבינה? איזה חלל במוחך התמלא כעת עם הרפש של מומחה הזבל הלאומי - ביבי?
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
![אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/09/montage-2up-20260910-bddabe-1024x640.jpg "אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון לע"מ)")
![שר הכלכלה ניר ברקת, שר החקלאות אבי דיכטר והשרה להגנת הסביבה עידין סילמן בכנס גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון, 7 בינואר 2025 (צילום: סיון שחר/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/01/IMG-20250107-WA0037-1024x640.jpg "שר הכלכלה ניר ברקת, שר החקלאות אבי דיכטר והשרה להגנת הסביבה עידין סילמן בכנס גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון, 7 בינואר 2025 (צילום: סיון שחר/לע"מ)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו