שגרת החירום המתמשכת מורגשת היטב בעולם העבודה, ובמצב הנוכחי
הראשונים להיפגע הם עובדים מוחלשים. ככל שמצב הלוחמה נמשך, המחסור
בעובדים גדל. ניתן היה להשלימו באמצעות הכשרת עובדים ששכרם נמוך, אך
המשבר הזה לא מנוהל, והתוצאה עלולה להיות הגדלת אי השוויון הקיים.

המציאות דורשת תקצוב הולם והשקעה ממשלתית במערך ההכשרה המקצועית, אחרת אזרחים רבים יתקשו למצוא את מקומם מחדש בשוק העבודה, ומעסיקים קטנים ישלמו את המחיר.

חגית אליאס היא מנכ"לית מומנטום, מנוע הצמיחה של מקצועות הרכב בישראל, בוגרת תואר ראשון בלימודי א"י וגיאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה, ותואר שני במדיניות ציבורית למנהלים מאוניברסיטת ת"א. אליאס הובילה מהלכים שהרחיבו את הגיוון ושילבו אוכלוסיות בתת ייצוג בענף, בין השאר נשים.

יישובי העוטף הותקפו באופן אכזרי ב-7 באוקטובר, וישראל נמצאה לא מוכנה. בזמן שתושבי הדרום הסתגרו בממ"דים ומבלי מסיבת נובה התחבאו בין השיחים וחיכו לכוח שיחלץ אותם, ראינו כיצד "הישראלים היפים" התגייסו למען אותם תושבים. החל מאספקת אוכל, ציוד, אנשים שפתחו את בתיהם ומשרדים פרטיים שהוסבו לאירוח של משפחות שלמות.

לצד האנשים הפרטיים, הגופים והחברות השונות – שכולם נותנים כתף בעת הזו, עומדת ברקע שאלת האחריות הלאומית, ומדוע למדינת ישראל אין תשתיות המתאימות לאירועי חירום.

חגית אליאס היא מנכ"לית מומנטום, מנוע הצמיחה של מקצועות הרכב בישראל, בוגרת תואר ראשון בלימודי א"י וגיאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה, ותואר שני במדיניות ציבורית למנהלים מאוניברסיטת ת"א. אליאס הובילה מהלכים שהרחיבו את הגיוון ושילבו אוכלוסיות בתת ייצוג בענף, בין השאר נשים.

סמולנים, בוגדים, חמוצים, אנרכיסטים: לאורך השנים התרגל הציבור הליברלי בישראל להתעלם מהטבעת תוויות שליליות ומהטלת-דופי שיטתית ומסלימה נגדו. הציבור הזה התרגל לסגת לבועת חייו הפרטיים, תוך שימוש במנגנוני-הגנה נפשיים של פיצול, הכחשה והדחקה, במקביל ובדומה להשלמה עם שגרת הטפטופים בעוטף.

ככל שהמרחב הציבורי הלך והתכער, הלך ונעכר, הלך ונהיה מסואב, מושחת, פנאטי ודהוי, פָּנִינוּ להתרווח בקפסולת חיי היום-יום שאליה הוסללנו כביכול מתוך בחירה, ובתוכה חשנו חופשיים ומשפיעים, רגילים ונורמליים, עוצמים-עין ברפלקסיביות להידלדלותה לכדי מרחב שולי ומצומק, מרוּקן וחלול.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").

החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

ויהי בימים בהם חזר האריה הזקן והמושחת לשלטון ביער, קם התן, שר בתי המטבח, והכריז שהגיעה העת לרפורמה בבית המטבח העליון. "הגיע הזמן להכניס לבית המטבח העליון טבחים התומכים בבישול בשר פיגולים", אמר.

"אני עוסק בנושא הזה למעלה מעשרים שנה, במהלכן התרעתי על נזקי המטבחיזציה וגיבשתי הצעות לרפורמה. לצערי, הסיכונים שמפניהם התרעתי התממשו, ולכן הגיע הזמן לפעול. אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת הטבחים שתכליתה חיזוק מערכת העיכול של כל חיות היער, שיקום הלסתות, השבת האמון במערכת המטבח והחזרת האיזון בין הטורף לנטרף. אנו נדון ברפורמה כאן בקרחת היער ובבית החיות. נדון בהרחבה ובאופן מעמיק".

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.