גאיה ניר היא מנהלת מיזם מרחבי חירום לנשימה. בעברה ניהלה כ-7 שנים את ניידת אשדוד של עלם. לאחר תקופה קצרה מחוץ לעמותה, ובעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, חזרה גאיה לעלם לנהל את מיזם החירום למען הנוער שפונה מהעוטף, הדרום וצפון הארץ.
חודש עבר מאז שהתחלתי לנהל את מיזם החירום של עמותת עלם, המפעיל מרחבים לנוער מפוני הדרום והצפון.
באתי מראש עם צניעות, וגיליתי שבתיק שאני אורזת למילואים בעלם אני צריכה להכניס גם חמלה, הרבה מקום לכל מי שהטראומה פגשה אותו ואת כל הכוחות שיש לי כדי להתמודד עם אי ודאות, חוסר שליטה וחוסר אונים. פשוט לתת להם להיכנס כמו אורחים ולזכור שאני גדולה יותר מהם.
גאיה ניר היא מנהלת מיזם מרחבי חירום לנשימה. בעברה ניהלה כ-7 שנים את ניידת אשדוד של עלם. לאחר תקופה קצרה מחוץ לעמותה, ובעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, חזרה גאיה לעלם לנהל את מיזם החירום למען הנוער שפונה מהעוטף, הדרום וצפון הארץ.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
באמצע ספטמבר האחרון, חקרו בלשי רשת את האתר של ארגון רוסי עלום בשם "המועדון הבינלאומי לאחדות לאומית". במועדון חברים פוליטיקאים רוסים שונים, אנשי תעמולה מכלי התקשורת הממלכתיים ואנשי שירותי הביטחון הפנימיים. המועדון מצהיר רשמית כי הוא הוקם "בהתאם לצווים של נשיא הפדרציה הרוסית".
אף שהארגון טוען כי הוא תומך ב"משימות הומניטריות למען עמי אוקראינה… ומדינות אחרות הנתונות במצוקה קשה", על בסיס ערכים אוניברסליים של "כבוד, שלום, הרמוניה ועזרה הדדית", המציאות הפוכה. רבים מהאישים הקשורים אליו ישירות תומכים בגלוי ובקולניות במתקפות גרעיניות על בירות מערביות, ובהשמדת ערים באוקראינה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אולם מה שהופך את כלי התעמולה הרוסי הספציפי הזה לחריג כל כך, הוא העובדה שבצוות ההנהגה הבכיר שלו מתנוססים שמותיהם של כמה אמריקאים. הבולט שבהם הוא הכלכלן פרופ' ג'פרי זאקס מאוניברסיטת קולומביה.
זאקס מקדם באופן עקבי מסרים של הקרמלין השוללים לחלוטין את הלגיטימיות של קיומה של המדינה האוקראינית, ובהם גם הטענה הכוזבת שמהפכת מיידאן ב-2014 הייתה למעשה הפיכה צבאית בגיבוי ארצות הברית
זאקס מקדם באופן עקבי מסרים של הקרמלין השוללים לחלוטין את הלגיטימיות של קיומה של המדינה האוקראינית, ובהם גם הטענה הכוזבת שמהפכת מיידאן ב-2014 הייתה למעשה הפיכה צבאית בגיבוי ארצות הברית.
את השינוי הקיצוני שחל בזאקס בשנים האחרונות – מאיש אקדמיה מוערך ומכובד לתועמלן מרצון של משטר דיקטטורי, המנהל מלחמה שהולכת ונעשית עקובה מדם עד כדי מעשי רצח עם – אי אפשר להסביר בלי לבחון לעומק את תופעת ה"נוסעים הנלווים".
הכלכלן, איש האקדמיה ומומחה המדיניות הציבורית האמריקאי ג'פרי זקס מצטלם בפאלה ברוניאר במהלך פסגת האמנה הפיננסית העולמית החדשה בפריז. 22 ביוני 2023 (צילום: JOEL SAGET/AFP)
למונח "נוסע נלווה" (fellow traveler) יש היסטוריה ארוכה ומרתקת בפוליטיקה העולמית. הוא הופיע לראשונה בראשית ימיה של ברית המועצות, כאשר המדינה הקומוניסטית הצעירה ביקשה לגייס לטובתה תמיכה מבחוץ, וקיוותה להצית באמצעותם מהפכות בעולם הקפיטליסטי.
כיום המונח חזר לחיים ומשמש לתיאור מגוון אנשי ציבור ומעצבי דעת קהל מערביים המזדהים פומבית עם רוסיה, עם הנהגתה, ועם המלחמה האכזרית שהיא מנהלת.
לאחר הפלישה הראשונה של רוסיה לחצי האי קרים ולמזרח חבל דונבאס ב-2014, רוב "בעלי הברית" המערביים הללו היו אירופאים. אולם כיום התמונה השתנתה לחלוטין: רובם המוחלט של התומכים הם אמריקאים, והם מגיעים מכל קצות הקשת הפוליטית בארה"ב.
אמנם, עדיין אפשר למצוא באירופה תומכים מושבעים של הקרמלין, כמו קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר, ושרת החוץ האוסטרית לשעבר קארין קנייסל (המתגוררת כיום בסנט פטרבורג).
לאחר הפלישה הראשונה של רוסיה לחצי האי קרים ולמזרח חבל דונבאס ב-2014, רוב "בעלי הברית" המערביים הללו היו אירופאים. אולם כיום התמונה השתנתה לחלוטין: רובם המוחלט של התומכים הם אמריקאים
שניהם, אגב, עבדו בעבר בחברות אנרגיה רוסיות. ואולם, רבים ממעריציו האירופאים המפורסמים לשעבר של ולדימיר פוטין, ובהם מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת מארין לה פן, הפכו למבקרי רוסיה חריפים מאז הפלישה הנרחבת לאוקראינה ב-2022.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מימין, רוקד עם שרת החוץ של אוסטריה קארין קנייסל בחתונתה עם איש העסקים האוסטרי וולפגנג מיילינגר בגמליץ שבדרום אוסטריה. 18 באוגוסט 2018 (צילום: Roland Schlager/pool photo via AP)
למרבה האירוניה, דווקא בשעה שחלקים ניכרים מהימין האירופי מתפכחים וממתנים את תמיכתם בקרמלין – האמריקאים תופסים את מקומם בהתלהבות.
בפורום הכלכלי השנתי של סנט פטרבורג שנערך ביוני האחרון, ניכרה היטב נוכחותם של הנוסעים הנלווים האמריקאים של פוטין. כוכבת האירוע המרכזית הייתה מגישת הפודקאסטים הפופולרית מהימין האמריקאי, קנדיס אוונס.
פרופ' זאקס, שכיום מתארח לעיתים קרובות גם בתוכנית הטלוויזיה של ולדימיר סולוביוב (התומך הרוסי הקולני והקיצוני ביותר בהשמדת האוקראינים ובהפצצת ערים מערביות), השתתף בפורום בשיחת וידאו ארוכה מניו יורק.
זמן קצר לאחר שהשתתפו בפורום, אנדרו טייט ואחיו טריסטן (המבוקשים בבריטניה באשמת אונס וסחר בבני אדם) אף ביקרו פיזית במתקן אימונים סגור של הצבא הרוסי. השניים שידרו משם את התרשמותם החיובית והמתפעלת מרוסיה ומצבאה לקהל עוקביהם העצום ברחבי העולם (המורכב בעיקר מגברים צעירים).
בפורום הכלכלי השנתי של סנט פטרבורג שנערך ביוני האחרון, ניכרה היטב נוכחותם של הנוסעים הנלווים האמריקאים של פוטין. כוכבת האירוע המרכזית הייתה מגישת הפודקאסטים הפופולרית מהימין האמריקאי, קנדיס אוונס
מאז, הספיק לבקר במוסקבה גם פרופ' ג'ון מירשהיימר מאוניברסיטת שיקגו, שמרבה להטיל את האחריות הבלעדית לרצונו של פוטין לרסק את אוקראינה דווקא על המערב. באופן לא מפתיע כלל, ממשלת רוסיה השתמשה מייד בדבריו של מירשהיימר כדי להצדיק פומבית את מלחמתה.
הפרשנית השמרנית האמריקאית קנדס אוונס משתתפת בפורום הכלכלי הבינלאומי בסנקט פטרבורג, רוסיה. 4 ביוני 2026 (צילום: Anatoly Maltsev/Pool Photo via AP)
אבל אלה ממש אינם האמריקאים הבולטים היחידים שנשבו לאחרונה בקסמי הקרמלין והנרטיבים שלו. עם התומכים האחרים נמנים גם מגיש "פוקס ניוז" לשעבר, טאקר קרלסון, במאי הקולנוע המוערך אוליבר סטון, חברת בית הנבחרים הרפובליקאית אנה פאולינה לונה, משפיען הימין ויועצו לשעבר של טראמפ סטיב באנון, והיועץ לשעבר לביטחון לאומי של ארצות הברית מייקל פלין.
במהלך ביקורה ברוסיה, קנדיס אוונס אף התראיינה אצל נוסע נלווה מפורסם נוסף: מגיש ה-CNN לשעבר, ריק סנצ'ס. סנצ'ס מתגורר כיום במוסקבה, שם הוא מגיש את תוכנית החדשות המרכזית (באנגלית) של רשת RT – ערוץ התעמולה של הקרמלין שנאסר לשידור בארצות הברית ובאירופה מאז 2022.
מגיש ה-CNN לשעבר ריק סנצ'ס מתגורר כיום במוסקבה, שם הוא מגיש את תוכנית החדשות המרכזית (באנגלית) של רשת RT – ערוץ התעמולה של הקרמלין שנאסר לשידור בארצות הברית ובאירופה מאז 2022
בדומה לטאקר קרלסון לפניה, גם אוונס חזרה ממוסקבה והפליגה בשבחים על הניקיון והביטחון האישי לכאורה ברחובות הבירה הרוסית. היא אף טענה בביטול שכל חשדנות אמריקאית כלפי רוסיה אינה אלא "שריד פסיכולוגי מיותר מימי המלחמה הקרה".
קרלסון ואוונס מהדהדים כאן, אולי מבלי משים, את דבריו של הנוסע הנלווה ההיסטורי ליון פויכטוונגר – סופר ומחזאי גרמני גולה שביקר בברית המועצות בשנות ה-30.
זמן קצר בלבד לאחר מסע הטרור ההמוני של סטלין, והרעב המכוון שהביא לרצח עם באוקראינה (ההולודומור), כתב פויכטוונגר בהתפעלות כי "בכל מקום בעיר הגדולה מוסקבה שררה אווירה עמוקה של הרמוניה ושביעות רצון, ואפילו של אושר אמיתי".
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מימין, מחווה בידו בעת ריאיון עם מגיש Fox News לשעבר טאקר קרלסון בקרמלין במוסקבה. 9 בפברואר 2024 (צילום: Gavriil Grigorov, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
אין ספק שתומכיה הנוכחיים של רוסיה בארה"ב מחווירים לעומת אנשי הרוח והתרבות המערביים שהזדהו בעבר עם מוסקבה. הרשימה ההיסטורית ההיא כללה אומני ענק כמו פבלו פיקאסו ופרנאן לז'ה, הפילוסוף ז'אן-פול סארטר, וסופרים כמו אנדרה ז'יד, תיאודור דרייזר, ג'ון דוס פסוס, ארנסט המינגוויי, ג'ורג' ברנרד שו, ואפילו (לזמן קצר) המשורר ו"ה אודן.
הקולות המזוהים כיום עם רוסיה אולי אינם מתאפיינים בגדולה אומנותית או ספרותית, אך הם מפצים על כך בקהל העוקבים העצום שלהם ברשתות החברתיות, ובהשפעתם הפוליטית הנרחבת על תנועת MAGA.
הקולות המזוהים כיום עם רוסיה אולי אינם מתאפיינים בגדולה אומנותית או ספרותית, אך הם מפצים על כך בקהל העוקבים העצום שלהם ברשתות החברתיות, ובהשפעתם הפוליטית הנרחבת על תנועת MAGA
כיצד, אם כן, אפשר להבין מה מניע את בעלי הברית בני זמננו להגן בלהט על חברה מיליטריסטית ודכאנית? נקודת מוצא אפשרית וטובה היא בחינת בעלי הברית המערביים הראשונים של הקרמלין בעבר.
לשם כך, התעמקתי לאחרונה בספרו הקלאסי של ההיסטוריון דיוויד קוט, "הנוסעים הנלווים" (The Fellow-Travellers), מחקר היסטורי מקיף מ-1973 החוקר את התופעה בתקופה הסובייטית.
ספרו של קוט מסביר היטב כי הדחף המרכזי שהניע את הנוסעים הנלווים הראשונים נבע מאמונה תמימה בקדמה, וברעיון שאפשר להנדס ולעצב את החברה מלמעלה למטה.
האומן פבלו פיקאסו, משמאל, מאזין לתרגום נאום בקונגרס העולמי של שוחרי השלום, במהלך מושב של העצרת שנשלטה בידי הקומוניסטים בפריז. 22 באפריל 1949 (צילום: AP Photo/J. J. Levy)
קוט גם מראה כי הערצתם העיוורת לפרויקט הסובייטי נבעה בעיקר מאכזבתם העמוקה ממדינותיהם שלהם, ומן החברה המערבית בכלל. רבים מאנשי הרוח המערביים הללו היו מודאגים מאוד מעלייתן של תנועות פשיסטיות בארצותיהם, והאמינו באמת ובתמים שהקומוניזם יכול לשמש כוח נגדי ויעיל.
כתוצאה מעיוורון זה, הנוסעים הנלווים התעלמו לעיתים קרובות מפשעיו המחרידים של המשטר במזרח, ואף הצדיקו אותם פומבית (לרבות רצח העם האכזרי באמצעות הרעבה שביצע משטר סטלין באוקראינה בראשית שנות ה-30).
בשיאה של מתקפת הדיכוי התרבותי והפוליטי הרצחנית, שנודעה בדברי הימים בשם "הטרור הגדול", ניצבו אנשי רוח מערביים רבים בגאווה וללא בושה לצד ברית המועצות של סטלין.
ב-1937, למשל, התקיים בלונדון כנס מרשים בנושא "שלום וידידות עם ברית המועצות". בכנס נשאו דברים בזכות הקרמלין דיקן קנטרברי היולט ג'ונסון, המו"ל הנודע ויקטור גולנץ, אנשי אצולה בריטים נכבדים, ואפילו חברי פרלמנט מכהנים ממפלגת הלייבור.
עיתונאים מערביים בעלי השפעה מילאו אז תפקיד מזיק וציני במיוחד. הבולט שבהם היה כתב ה"ניו יורק טיימס" במוסקבה, וולטר דורנטי, שהפך לתומך נלהב של סטלין וטייח בשיטתיות את פשעי המשטר בדיווחיו
עיתונאים מערביים בעלי השפעה מילאו אז תפקיד מזיק וציני במיוחד. הבולט שבהם היה כתב ה"ניו יורק טיימס" במוסקבה, וולטר דורנטי, שהפך לתומך נלהב של סטלין וטייח בשיטתיות את פשעי המשטר הסובייטי בדיווחיו.
וולטר דוראנטי, כתב ה"ניו יורק טיימס", במרכז, בארוחת צוהריים שנערכה לכבודו על ידי אגודת כתבי העיתונות הזרה במלון לומברדי בניו יורק. משמאל נראה קנת דוראנט, נציג סוכנות הידיעות הסובייטית טאס"ס, ומימין א. ברנרד מולוני מ"רויטרס", נשיא האגודה. 16 באפריל 1936 (צילום: AP Photo/John Rooney)
בדיוק כפי שעשתה אז, גם כיום מבקשת מכונת התעמולה של הקרמלין לגייס תומכים במערב באמצעות ניצול ציני של התסכולים הפנימיים והחרדות שלהם מבית.
לאנשי הימין התרבותי במערב, הקרמלין טורח להדגיש את תמיכתה (לכאורה) של רוסיה ב"ערכי משפחה מסורתיים". לאידיאליסטים ואנשי שמאל ברחבי העולם המבקשים למנוע בכל מחיר עימות צבאי עם מעצמה גרעינית, הקרמלין פשוט מציע את כניעתה המוחלטת של אוקראינה כ"מחיר השלום".
כפי שמתעד ההיסטוריון קוט, מאמצי ההשפעה הסובייטיים בעבר התנהלו באמצעות "האגודה לקשרי תרבות עם מדינות זרות" (ששיתפה פעולה הדוק עם מפלגות קומוניסטיות במערב), וכן באמצעות אגודות "ידידות סובייטיות" שונות שפנו במיוחד לקהלים אזרחיים לא קומוניסטיים.
לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991, התפרקו גם מנגנוני ההשפעה של מוסקבה בחו"ל. אך הם נבנו מחדש, שופצו ושוכללו תחת נשיאותו של ולדימיר פוטין, תוך הקצאת משאבים אדירים חדשים.
לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991, התפרקו גם מנגנוני ההשפעה של מוסקבה בחו"ל. אך הם נבנו מחדש, שופצו ושוכללו תחת נשיאותו של ולדימיר פוטין, תוך הקצאת משאבים אדירים חדשים
כאשר רוסיה פלשה לראשונה לאוקראינה (לקרים) ב-2014, השתמש הקרמלין ברשתות ההשפעה הללו כדי להפיץ את הנרטיב שלפיו הפלישה היא למעשה בסך הכול "מלחמת אזרחים פנים-אוקראינית".
חיילי חיל הנחתים של רוסיה מאבטחים את ספינת הנחיתה הרוסית "אורסק", העוגנת בנמל סבסטופול שבים השחור באוקראינה. 2 במרץ 2014 (צילום: VIKTOR DRACHEV/AFP)
במקביל, פעלו הרשתות לטפח מבקרים של אוקראינה בארה"ב, ולהכפיש את תומכיה במערב. רשת RT, כרשת הטלוויזיה העולמית והרב-לשונית של הקרמלין, מילאה תפקיד תעמולתי מרכזי במאמץ זה.
לאחר ששידורי RT נחסמו והופסקו במערב, העבירה רוסיה את כובד משקל פעילות ההשפעה שלה לרשתות החברתיות. הקרמלין קידם באופן אגרסיבי קולות מערביים משפיעים שהתנגדו לאג'נדה הפרוגרסיבית, לזכויות להט"ב, לחילוניות ולהגירה.
במקביל, פנתה מכונת התעמולה גם לאלו שביקשו למנוע עימות נרחב יותר עם רוסיה, ולכן היו חשופים ופתוחים במיוחד למסרים המרגיעים של מוסקבה. כדי לקדם את המטרות הללו, השקיע הקרמלין משאבים כלכליים אדירים במגוון רחב של יוזמות, ובהן גם אותו "מועדון לאחדות לאומית".
כחלק מהמאמץ האסטרטגי לקרב אליו את הימין השמרני במערב מבחינה תרבותית, פרסם פוטין בנובמבר 2022 צו נשיאותי מספר 809. המסמך, שכותרתו "אישור עקרונות מדיניות המדינה לשימור ולחיזוק הערכים הרוחניים והמוסריים המסורתיים של רוסיה", הוא למעשה מתקפה רחבה וחריפה על מה שהוא מציג כ"הניוון המערבי והליברליזם". מול אלו, הוא מעמיד את רוסיה כ"מגדלור" של חברה מסורתית, פטריארכלית ומבוססת אמונה דתית.
כחלק מהמאמץ האסטרטגי לקרב אליו את הימין השמרני במערב מבחינה תרבותית, פרסם פוטין בנובמבר 2022 צו נשיאותי מספר 809 – מתקפה רחבה וחריפה על מה שהוא מציג כ"הניוון המערבי והליברליזם"
הצו עולה בקנה אחד עם עמדותיה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית (ששרידיה, לאחר טיהורים אכזריים וחדירה של גורמי המשטר הסובייטי לשורותיה בעבר, הפכו לגורם תעמולה מרכזי למען המאמץ המלחמתי הסובייטי תחת סטלין במהלך מלחמת העולם השנייה – ומאז, היא נתונה לשליטתו המוחלטת של הקרמלין).
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, משמאל, וראש הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית הפטריארך קיריל מברכים זה את זה בתום מיסת חג הפסחא האורתודוקסי בקתדרלת ישו המושיע במוסקבה, רוסיה. 20 באפריל 2025 (צילום: Oleg Varov/Russian Orthodox Church Press Service via AP)
מאמצי התעמולה המוגברים הללו הסתייעו גם ב"קרן לתמיכה ולהגנה על זכויותיהם של בני המולדת החיים בחו"ל". קרן ממשלתית זו חילקה בחשאי מיליוני דולרים לארגונים וליחידים, בעיקר ברחבי אירופה.
גם מאמציו של הקרמלין להשפיע על הימין האמריקאי נהנים ממשאבים ניכרים. השלטון הרוסי הוציא מיליוני דולרים על משפיעני רשת ומגישי פודקאסטים אמריקאים בולטים, וזאת בלי להביא בחשבון את החשיפה האלגוריתמית המוגברת שלה זוכים קולות ידידותיים לרוסיה ברשתות החברתיות, הודות לרשת עצומה של "בוטים" רוסיים.
בתמורה, בעלי הברית האמריקאים המרוצים מספקים במה תקשורתית מרכזית לתועמלנים רוסים. אחד מהם הוא אלכסנדר דוגין, לאומן רוסי מהימין הקיצוני ששירותי המודיעין הרוסיים הטילו עליו זה שנים את המשימה לרתום ולחזר אחר אידיאולוגים ימנים במערב.
בין המשפיענים האמריקאים שהעניקו לו במה פתוחה נמנים טאקר קרלסון ואלכס ג'ונס. בכך הם מסייעים להפיץ בארה"ב את הדימוי של רוסיה כ"מקלט בטוח" למערביים שמרנים, הדוחים את מה שבעיניהם הוא סדר יום אידיאולוגי-ליברלי והרסני במדינותיהם.
בין המשפיענים האמריקאים שהעניקו לו במה פתוחה נמנים טאקר קרלסון ואלכס ג'ונס. בכך הם מסייעים להפיץ בארה"ב את הדימוי של רוסיה כ"מקלט בטוח" למערביים שמרנים
חשוב לזכור שלתופעה של מעצבי דעת קהל מערביים (מכובדים לכאורה), המתייצבים לצד רודנים רצחניים ומרעיפים עליהם שבחים, יש היסטוריה ארוכה הן בשמאל והן בימין.
מנהיג התנועה האירו-אסיאתית הבינלאומית, מדען המדינה אלכסנדר דוגין, מגיע לטקס הפתיחה של מרכז הדיפלומטיה הציבורית של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO) במוסקבה, רוסיה. 30 ביוני 2023 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)
בשנות ה-30 שיבחו פומבית את אדולף היטלר ואת המשטר הנאצי גם מלך בריטניה לשעבר (שנשא אז בתואר דוכס וינדזור); התעשיין הנרי פורד; הטייס הלאומי צ'רלס לינדברג; מנכ"ל IBM תומאס ווטסון; והסופר הצרפתי לואי-פרדינן סלין.
בדומה למוסקבה, גם ברלין הנאצית הקימה רשת בינלאומית (Auslandsorganisation), שנועדה לגייס תמיכה ציבורית במערב באמצעות פעילויות תעמולה שונות ומימון נסתר. בין מעריציו המערביים של הפשיזם של מוסוליני באיטליה נמנו גם נשיא אוניברסיטת קולומביה ניקולס מארי באטלר והמשורר עזרא פאונד.
בשמאל, בשנות ה-60 ובראשית שנות ה-70, יכלה הדיקטטורה הרצחנית של צפון וייטנאם למנות בין אוהדיה המושבעים במערב את מרי מקארתי, ברטרנד ראסל, סארטר וסימון דה בובואר.
נועם חומסקי וג'יין פונדה ביקרו פיזית בצפון וייטנאם והביעו תמיכה נלהבת במה שתיארו כ"סדר היום האנטי-אימפריאליסטי שלה". בהמשך, כזכור, אף הטיל חומסקי ספק פומבי בפשעיו של אחד הרוצחים האכזריים ביותר במאה ה-20, פול פוט מקמבודיה.
החוט המקשר בין רבים מהנוסעים הנלווים הללו לדורותיהם הוא שהם שקועים עד כדי כך בשנאות הפוליטיות או האינטלקטואליות שלהם מבית, עד שהם מוכנים פשוט לאמץ ולחבק אפילו את המשטר הזר האכזרי ביותר
החוט המקשר בין רבים מהנוסעים הנלווים הללו לדורותיהם הוא שנראה כי הם שקועים עד כדי כך בשנאות הפוליטיות או האינטלקטואליות שלהם מבית – לרבות הבוז העמוק שהם רוחשים ליריביהם הפוליטיים, ולהיבטים שונים של החברות שבהן הם חיים במערב – עד שהם מוכנים פשוט לאמץ ולחבק אפילו את המשטר הזר האכזרי ביותר, המבצע רצח עם בעמו שלו או בשכניו. הכלל ברור: אויבו של אויבי מבית, הוא ידידי מחוץ.
השחקנית ג'יין פונדה יושבת על תותח נ"מ במהלך ביקור בצפון וייטנאם ב-1972 (צילום: Nihon Denpa News/AP)
כפי שמסביר ספרו של קוט, חלק מהנוסעים הנלווים הראשונים בהיסטוריה התאכזבו עמוקות ממוסקבה רק בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ב-1939 (שכרת ברית צבאית בין גרמניה הנאצית לברית המועצות בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, ואפשר את פלישתן המשותפת לפולין). אחרים הודו באכזבתם רק לאחר תום המלחמה, כאשר חזו במדינות מרכז אירופה נופלות בזו אחר זו תחת עריצות קומוניסטית.
ב-1949 תרמו כמה אוהדים בולטים לשעבר, ובהם ז'יד, סטיבן ספנדר וארתור קסטלר, מאמרים אישיים לאסופה "האל שהכזיב" (The God That Failed). באסופה זו הם בחנו באומץ את שורשי תמיכתם העיוורת בשלטון הסובייטי, תיארו את ההתפכחות ההדרגתית שלהם מהאשליה, והכירו בכישלונותיהם המוסריים האישיים.
נוסעים נלווים נוספים התרחקו סופית מברית המועצות רק לאחר מותו של סטלין ב-1953 וחשיפת פשעיו האיומים בידי יורשו, ניקיטה חרושצ'וב. אחרים עשו זאת רק לאחר שהטנקים הסובייטיים דיכאו בדם את המהפכה ההונגרית ב-1956 ואת "האביב של פראג" ב-1968.
נשאלת השאלה: האם גם דור "הנוסעים הנלווים" האמריקאי של ימינו יידרש יום אחד לחשבון נפש דומה? לצערי, יש מעט מאוד סיבות לקוות לשינוי בעמדותיהם. לדורות הקודמים סייעה ה"הגנה" שלפיה רוב פשעיו ההמוניים של סטלין התרחשו הרחק מעיני הציבור המערבי. הגילויים המאוחרים והמזעזעים יותר הם שהביאו רבים להתנער ממנו.
לדורות הקודמים סייעה ה"הגנה" שלפיה רוב פשעיו ההמוניים של סטלין התרחשו הרחק מעיני הציבור המערבי. לעומת זאת, תומכיו הנלהבים של פוטין כיום חיים בעידן דיגיטלי שבו כמעט הכול גלוי, מצולם וידוע
לעומת זאת, תומכיו הנלהבים של פוטין כיום חיים בעידן דיגיטלי שבו כמעט הכול גלוי, מצולם וידוע על אופיו הרצחני של משטרו.
טנק ונגמ"ש סובייטיים נעים לעבר מרכז פראג במסגרת כיבוש בירת צ'כיה וחלקים נוספים במדינה בידי כוחות מברית המועצות, פולין, הונגריה, בולגריה ומזרח גרמניה. 21 באוגוסט 1968 (צילום: AP Photo)
קיים שפע של ראיות דיגיטליות מתועדות ועדויות ראייה לפשעי המלחמה השיטתיים של רוסיה באוקראינה, לרבות מעשי זוועה שקשה לתאר במילים שבוצעו, ומבוצעים, באזורים הכבושים. הנוסעים הנלווים של ימינו (דוגמת קרלסון ואוונס) פשוט מתעלמים מהעובדות המתועדות היטב הללו במתכוון, או פוטרים אותן בזלזול כחסרות חשיבות.
מטרידה לא פחות היא אדישותם המוחלטת למערכת הצנזורה והדיכוי הפוליטי הענפה של פוטין מבית. מערכת זו חונקת כל דיון חופשי ברוסיה, והופכת כל הבעת התנגדות ל"מבצע הצבאי המיוחד" שלו לעבירה פלילית חמורה.
מגישי פודקאסטים ופרשנים אמריקאים, שמרבים להתלונן יום וליל על דיכוי לכאורה של חופש הביטוי על ידי ה"דיפ סטייט" בארצות הברית ומציגים את עצמם כלוחמי אמת בלתי מתפשרים – אינם מגלים כל עניין, או ביקורת, כלפי האופן שבו פוטין מתייחס לאותו חופש ביטוי בדיוק ברוסיה.
ברור שפשעיו ההיסטוריים של סטלין היו גדולים בסדרי גודל מאלה שפוטין הספיק לבצע עד כה. ואולם, דור "הנוסעים הנלווים" האמריקאי הנוכחי מגונה ומסוכן הרבה יותר מקודמיו במאה שעברה.
ברור שפשעיו ההיסטוריים של סטלין היו גדולים בסדרי גודל מאלה שפוטין הספיק לבצע עד כה. ואולם, דור "הנוסעים הנלווים" האמריקאי הנוכחי מגונה ומסוכן הרבה יותר מקודמיו במאה שעברה
אף שתמיכתם של אישים מערביים בולטים בסטלין הייתה בעלת משמעות מוסרית פגומה, השפעתה המעשית בשטח הייתה מוגבלת – ממילא לא הייתה דרך ממשית לעצור אותו מבחוץ או למנוע את פשעיו בתוך מסך הברזל.
ההרס ברחובות בוצ'ה, אוקראינה, 3 באפריל 2022 (צילום: AP Photo/Rodrigo Abd)
לעומת זאת, למערב כיום יש את כל האמצעים להתמודד ביעילות עם התוקפנות של פוטין באוקראינה. מצדיקי מעשיו של פוטין בימינו, באמצעות ליבוי מחלוקות ועיוות מכוון של השיח הציבורי בארה"ב, מסוגלים – ומצליחים – לעכב, להאט או לקטוע לחלוטין את הסיוע הצבאי והכלכלי החיוני לאוקראינה.
בכך, הם תורמים באופן ישיר ופעיל למכונת המלחמה של פוטין. סביר מאוד להניח שההיסטוריה תשפוט אותם בחומרה רבה הרבה יותר מאשר את קודמיהם התמימים שהלכו שולל בטעות.
ואולם, איש לא יישפט כנראה בחומרה רבה יותר, וייזכר לדראון עולם, מאשר החבר החדש (והמשפיע מכולם) בחוג הנוסעים הנלווים של פוטין: נשיא ארצות הברית הנבחר, דונלד טראמפ.
במשך שנים, האדיר טראמפ את פוטין והביע כלפיו הערצה פומבית, ובמקביל הרבה להפגין בוז אישי ועמוק כלפי נשיאה הנבחר והדמוקרטי של אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. אולם עוד טרם השבעתו, טראמפ הרחיק לכת הרבה מעבר להבעת אהדה אישית לפוטין, וחצה רוביקון גאופוליטי מסוכן.
במשך שנים, האדיר טראמפ את פוטין והביע כלפיו הערצה פומבית, ובמקביל הרבה להפגין בוז אישי ועמוק כלפי נשיאה הנבחר והדמוקרטי של אוקראינה, וולודימיר זלנסקי
לאחר שהעביר תחילה (בתקופת הקמפיין) את ארצות הברית ממעמד של בעלת ברית מובהקת של אוקראינה, לתפקיד של "מתווכת ניטרלית", טראמפ גם החליש אקטיבית את יכולתה של אוקראינה להגן על עצמה מפני כניעה, וגם סיפק לקרמלין משאבים כספיים אדירים שישמשו את הצבא הרוסי נגד אוקראינה, וזאת באמצעות הסרת הסנקציות האמריקאיות בתחום ייצוא האנרגיה מרוסיה.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, משמאל, לוחץ את ידו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מימין, במהלך פגישה בשולי פסגת APEC בשנג'ן, סין. 19 בנובמבר 2026 (צילום: Vyacheslav Prokofyev/Pool Photo via AP)
זו חרפה מוסרית שהוא בחר לעשות זאת בדיוק בשעה שרוסיה מנסה להפוך את הערים הגדולות והמאוכלסות באוקראינה לבלתי ראויות למגורי אדם, באמצעות גלים הולכים וגוברים של מתקפות טילים נגד תשתיות האנרגיה האזרחיות.
הגינוי הכמעט גורף של הברית המסוכנת בין טראמפ לפוטין מצד מנהיגים מערביים אחרים, לצד התמיכה ההיסטורית הניכרת באוקראינה בקרב חלקים מהמפלגה הרפובליקאית ומצביעיה מבית, עשויים אולי עדיין לאלץ את טראמפ לשנות כיוון.
אולם חוסר המוסריות הציני והבוטה שבמעשיו האחרונים של טראמפ, כבר כעת, יותיר חותם קבוע ושחור על נשיאותו (השנייה) – שכבר עכשיו מסתמנת כשנויה במחלוקת, מערערת סדרים עולמיים ומבישה.
חוסר המוסריות הציני והבוטה שבמעשיו האחרונים של טראמפ, כבר כעת, יותיר חותם קבוע ושחור על נשיאותו (השנייה) – שכבר עכשיו מסתמנת כשנויה במחלוקת, מערערת סדרים עולמיים ומבישה
אדריאן קרטניצקי הוא עמית בכיר במועצה האטלנטית בוושינגטון (Atlantic Council), מייסד קבוצת Myrmidon, ומחבר הספר המדובר "אוקראינה כשדה קרב: מעצמאות למלחמה עם רוסיה" (Battleground Ukraine: From Independence to the War with Russia).
אה, אז תגיד טראמפ.
כמו בכל שליכטה מימסדית, התעלמות גמורה מההקשרים האירגוניים, האוקלטים והגנאולוגים, וגם הכלכליים - אלה שאינם באים מרוסיה עצמה.
ושוב תודה ל-Atlantic Council
"בכל יום של חיינו יחדיו קוהלת מוחק שורה מספרו". במילים ספורות מעמיד יהודה עמיחי את קוהלת מול זוג מאוהב ואומר לו: שלמה המלך, אדוני החכם, עם כל הכבוד ל"הבל הבלים" – אתה צריך לתקן את ספרך.
הזוג שמתסכל את קוהלת
דמיינו את שלמה המלך, הלא הוא קוהלת, יושב במשרדו התנ"כי מול מגילת קלף ארוכה, בידו נוצה טבולה בדיו. בכל בוקר הוא מביט החוצה ורואה זוג יוצא יחדיו לקנות לחם וחלב, והשניים רבים מי יסחוב את הסלים. הוא נאנח ומוחק שורה.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 20 ספרים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יש דברים שאנחנו כבר הופכים אדישים כלפיהם. לא בזדון, אבל איכשהו נוצרת קהות. אולי כדי להגן מהכאב, אולי כי באמת לא מסוגלים לתפוס עד הסוף מה זה באמת אומר. חשבתי להניח כאן מספרים של נשים נרצחות – בחודש שעבר, מתחילת השנה – אבל המספרים לא מעבירים את האימה.
לפני כמה שנים פעלתי בעמותת "יד לאדם" שמלווה משפחות אסירים, והייתי נפגשת אחת לשבוע עם נשות אסירים ועושה איתן פעילות. עבדתי בעיקר עם כלים מתחום המשחק – תרגילי משחק, פלייבק. הן היו קבוצה מדהימה של נשים, ונפגשנו כמעט ארבע שנים.
עו"ד סא"ל (במיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, שירתה בפרקליטות הצבאית ובמשרד החוץ, חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית, מרצה במכינות קדם צבאיות, כותבת סיפורי ׳קשת אחים׳ (keshet-achim.com)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
זה לא רק בנט וליברמן, גם אצל אייזנקוט יש כל מני גזענים חבויים. הבחירות הנכחיות חשפו את ערוותו של הציבור הישראלי המתגלה ברובו כגזען המאמין בעליונות יהודית - גם בין אלו המכונים ״ליברלים״.... המשך קריאה
זה לא רק בנט וליברמן, גם אצל אייזנקוט יש כל מני גזענים חבויים. הבחירות הנכחיות חשפו את ערוותו של הציבור הישראלי המתגלה ברובו כגזען המאמין בעליונות יהודית – גם בין אלו המכונים "ליברלים". זו התפכחות לא נעימה.
במשך שנים ניפנפנו בזה שאנחנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", שערבים בישראל הם שווי זכויות, ושיש שופטים ערבים בבית המשפט העליון. עכשיו מסתבר שהכל זה רק עלי תאנה.
איך שוטים?
מי מתנחלים בכירים?
מי פוליטיקאים יהירים?
של מי כל מיני פורומים חברים?
מי סתם ימנים שרוצים להיות יותר משרים?
ומי מפנטז שמדובר באחראים זהירים?
לאיראן יש עדיפות צבאית בהשוואה לארה"ב ולישראל. נושאות מטוסים, משחתות, מטוסי קרב, מטוסי הפצצה - כל אלה הם כלי נשק שהתאימו לעידן מלחמת העולם השניה. כיום אנו נמצאים בעידן הטילים. את הטילים... המשך קריאה
לאיראן יש עדיפות צבאית בהשוואה לארה"ב ולישראל. נושאות מטוסים, משחתות, מטוסי קרב, מטוסי הפצצה – כל אלה הם כלי נשק שהתאימו לעידן מלחמת העולם השניה. כיום אנו נמצאים בעידן הטילים. את הטילים זול מאד לייצר במספרים עצומים. הם אינם דורשים טייס, שהוא פגיע. הם נושאים טונות של חומר נפץ. הם מפתחים מהירות של ששה מאך. יש להם יכות תמרון. טיל בליסטי שנוחת על בניין מגורים או על בניין בבית חולים משמיד את הסביבה כולה.
נתניהו וטראמפ חיים בעבר. העימות הצבאי השלילי מול איראן, שנתניהו יוזם וגורר אליו את טראמפ, יסתיים בחורבן גדול.
העימות הימי שהתרחש ב- 1588 בין הארמדה הספרדית האדירה לבין הצי הקל, הזריז והחדשני של אנגליה הסתיים בתבוסתה המוחלטת של ספרד.
לנאשם אין !!! את המנדט הבטחוני, הפוליטי והמוסרי לתקוף באירן בעוד מבצעונצ'יק יש ברירה, שלא ישיג כלום מבחינה בטחונית ; לממשלת השינוי - לקום במהרה ולהתחיל לסגור !!! זירות לחימה של יש ברירה... המשך קריאה
לנאשם אין !!! את המנדט הבטחוני, הפוליטי והמוסרי לתקוף באירן בעוד מבצעונצ'יק יש ברירה, שלא ישיג כלום מבחינה בטחונית ; לממשלת השינוי – לקום במהרה ולהתחיל לסגור !!! זירות לחימה של יש ברירה.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו