חודש עבר מאז שהתחלתי לנהל את מיזם החירום של עמותת עלם, המפעיל מרחבים לנוער מפוני הדרום והצפון.

באתי מראש עם צניעות, וגיליתי שבתיק שאני אורזת למילואים בעלם אני צריכה להכניס גם חמלה, הרבה מקום לכל מי שהטראומה פגשה אותו ואת כל הכוחות שיש לי כדי להתמודד עם אי ודאות, חוסר שליטה וחוסר אונים. פשוט לתת להם להיכנס כמו אורחים ולזכור שאני גדולה יותר מהם.

גאיה ניר היא מנהלת מיזם מרחבי חירום לנשימה. בעברה ניהלה כ-7 שנים את ניידת אשדוד של עלם. לאחר תקופה קצרה מחוץ לעמותה, ובעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, חזרה גאיה לעלם לנהל את מיזם החירום למען הנוער שפונה מהעוטף, הדרום וצפון הארץ.

ההתפתחות המעניינת והדרמטית יותר, במהלך ביקור דונלד טראמפ בסעודיה, נוגעת להחלטתו להסיר את הסנקציות מעל סוריה, ולמעשה להעניק "חותמת כשרות" לממשל החדש בדמשק.

אמנם נכונו לממשל החדש בסוריה אתגרים ומהמורות לרוב, אולם הסרת הסנקציות פותחת בפניו את הדרך לסיוע כלכלי בינלאומי, ומדגישה כי נטל ההוכחה הינו על אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני).

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

"כל הזין במלחמה פוליטית"
אז אתה לא חוזר לצו 8?
"ברור שחוזר"
–
"בשביל הצוות. אם מישהו מהצוות שלי ייפגע, לא אוכל לחיות עם עצמי".
אבל אתה יודע שהמלחמה הנוכחית תהרוג חטופים ולא תציל אותם? שזו מלחמה פוליטית?
"יודע. אבל הצוות. הם יעשו הכל בשבילי, וגם אני בשבילם".
הם גם יעשו הכל אם תיפול בשבי?
–
–
"אמא, תפסיקי".

אבל אתה יודע שהמלחמה הנוכחית תהרוג חטופים ולא תציל אותם? שזו מלחמה פוליטית? "יודע. אבל הצוות. הם יעשו הכל בשבילי, וגם אני בשבילם". הם גם יעשו הכל אם תיפול בשבי? "אמא, תפסיקי"

ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

אחת לשבוע, בערך, אני מאנפרנד מישהו מחברי הפייסבוק שלי. זה מתחיל הרבה קודם, בהחלטה אם לאשר למישהו שפנה אליי בבקשת חברות בפייסבוק את החברות.

העיקרון המנחה אותי בהחלטה אם לאשר למישהו חברות או לא הוא זה: האם יש פוטנציאל שדברים שהוא כותב או מעלה לדף הפייסבוק שלו יעצבנו וירגיזו אותי. התרגזות והתעצבנות אינן טובות לבריאות, כך קראתי, ובמקרה זה לא מדובר בבריאות תיאורטית אלא ממש בבריאות שלי.