דוקטור בפניה לאחות ראשית: "אוקיי, אני מבין את הקושי, אבל יש לנו נוהל ולכן עלינו לנתק ממכונת ההנשמה את ישראל; זה קשה, אבל הוא על כסא גלגלים וע"פ מדד התפקוד יש 2 חולים שעדיפים עליו".

אחות ראשית בתגובה: "דוקטור, ישראל לא מרותק לכסא גלגלים, הוא סתם יושב עליו כי אין לו מיטה במסדרון, הנה הוא הולך".

השיחה הזו נשמעת סוריאליסטית למדי, נכון? אבל לצערנו היא קרובה מתמיד להיות מציאותית.

ועדה מייעצת 'בלתי תלויה' הגישה למשרד הבריאות את מסמך ההמלצות שחיברה, המפרט את תיעדוף החולים הקשים, במקרה בו נגיע לשעת חירום חס וחלילה, ורופאים יצטרכו – שלא לומר יחויבו, לתעדף את מי לחבר למכונת הנשמה.

אז קודם כל בואו ננקה את השולחן ונגיד זאת בצורה ברורה:
נכון שיהיה נוהל כזה. חובה שיהיה נוהל כזה!

מה שלא נכון הוא, זה שסדר העדיפות ייקבע בין היתר משום שאדם כזה או אחר מרותק לכסא גלגלים או למיטה.

כן, שמעתם, או יותר קראתם, נכון: חלק מהפרמטרים – ע"פ מסמך ההמלצות – קובעים כי אדם המרותק לכסא או מיטה יהיה בעדיפות שלישית מתוך ארבע; נכון, ללא קשר למצבו הנשימתי.

כן, שמעתם, או יותר קראתם, נכון: חלק מהפרמטרים – ע"פ מסמך ההמלצות – קובעים כי אדם המרותק לכסא או מיטה יהיה בעדיפות שלישית מתוך ארבע; נכון, ללא קשר למצבו הנשימתי

"אתם חייבים להילחם על זה" זעקה הסביבה הקרובה אלינו.
"תכתבו למשרד הבריאות" המליצו לנו רבים וטובים.

אז כתבנו. מעל 7,000 מיילים נשלחו אל משרד ראש הממשלה, שר הבריאות הנוכחי ואל קודמו בתפקיד. נלחמנו! הוקמה קואליציה המונה מעל 40 ארגוני זכויות אנשים עם מוגבלות שהתאגדו לכדי כוח אחד, נפגשנו עם בעלי תפקידים ועד הגעה אל חלק מכותבי המסמך!

אך לצערנו המסמך הוגש, תפקידה של הועדה הסתיים, ועתה נותר להמתין ולראות האם משרד הבריאות יאמץ המלצות אלו.

מה עכשיו? עכשיו נשאר לכם לקוות שאתם, או מי מקרוביכם, לא ירותק לכסא או מיטה – גם אם לא לצמיתות, כי זה עלול זה להיות בדיוק ברגע שבו הרופא האחראי ייאלץ להחליט את מי להנשים: את חולה הלב-ריאה שתפקוד נשימתו נמוך ממילא אך עומד הוא, או של זוגתו, בעלת הריאות של שחיין אולימפי, אך מרותקת לכסא גלגלים.

נעם כהן, 36, מתגורר בראשון לציון, עובד במכללה למינהל, פעיל חברתי למען זכויות צעירים עם מוגבלות במסגרת תנועת לינק20 ביוזמת קרן משפחת רודרמן ומסגרות נוספות, מעריץ מושבע של הופעות חיות, מכור למוזיקה (לעולם לא תתפסו אותו ללא אוזניות) ולא יכול בלי קפה של בוקר במרפסת לפני תחילת כל יום עבודה.

"אם ממשל ביידן היה מנהל משא ומתן ישיר עם חמאס, אמריקה הייתה עולה בלהבות. ולכן מה שמצופה מכל ישראלי… מכל ממשלה ישראלית, הוא לחבל במשא ומתן הזה מלכתחילה".

גם באולפן שכבר סיפק במה ללא מעט התבטאויות קיצוניות והעניק הכשר לעמדות שאסור להשלים איתן, האמירה של עמית סגל, שלפיה מצופה היה מישראל לחבל במשא ומתן לשחרור עידן אלכסנדר משבי חמאס אחרי 584 ימים, היא אמירה מעוררת פלצות.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.

אנחנו לעתים שוכחים שמדינת ישראל היא יצור מדיני חדש. לפיכך, לא יכול היה להיות ברור מראש מה יתפתח בה, אולם היו ציפיות עצמיות גבוהות להפוך ממדינת "עם התנ"ך" עד כדי "אור לגויים". עתה, כשלושה ארבעה דורות אחרי הקמת המדינה, אפשר לנסות לעשות כמה אבחנות מעניינות.

בימים אלה אנו מגלים, למשל, שאפשר להעניק ציון שבח למדינת ישראל בתחום שארצות לא מעטות נפלו בו, כאשר בזמן זה או אחר בתולדותיהן חלה בהן הידרדרות למשטר לאומני קיצוני ואפל – בתוך המדינה או בנטיות תוקפניות כלפי ארצות אחרות מסביב לה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.

עד 2020 ישראל נחשבה לאחת המדינות האהודות על ידי מעריצי האירוויזיון בפרט והאירופאים בכלל. כשהשיא היה ב-2019, עת אירחה ישראל את אירוויזיון 2019 בתל אביב. המוני אירופאים חלשו על רחובות העיר העברית הראשונה וגדשו את בתי הקפה, המסיבות וחופי הרחצה. אך מי יכול היה לשער שתוך 3 שנים נהפוך להיות אחת המדינות השנואות ביותר על אותם אנשים בדיוק.

לטוב ולרע, ישראל תמיד נמצאת בשיח התקשורתי העולמי. אנחנו מדינה קטנה ורועשת, וכשאנחנו עושים משהו אנחנו עושים את זה ובגדול.

מיכאל שמייצר הוא יועץ תקשורת ומנהל שיווק, יח״צ וסושיאל מרמת גן, מומחה לענייני אירוויזיון וחובב למעלה מ-10 שנים. ביקר בלא מעט תחרויות אירוויזיון וביניהם האירוויזיון האלמותי בתל אביב.