מדינת הלכה או מרחב לנשימה

 (צילום: יובל קרניאל 2017)
יובל קרניאל 2017

"ישראל לא תהיה מדינת הלכה", קבע ראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע, בציוץ חד משמעי, אבל כדי שזה יקרה צריך לשנות את מסלול ההתנהלות הקיים. אם לא נעשה זאת, נגיע בקרוב לתחנת היעד של החרדים והמשיחיים, שכוחם הפוליטי הולך וגדל, כלומר כינונה של מדינת הלכה.

במדינת ישראל יש היום מגוון רחב של זהויות תרבותיות ושל אמונה דתית. אנחנו לא רק ארבעת השבטים עליהם מדבר הנשיא, רובי ריבלין, שאיבד השבוע את נחמה אשתו, אלא ספקטרום רחב ומגוון של דתות, תרבויות, מנהגים, ארצות מוצא, הרגלים ואמונות.

השאלה היא איך אנחנו רוצים לחיות ביחד בארץ הזאת? לאחרונה, ובעקבות ההתבטאות הברורה של בצלאל סמוטריץ', נהיה ברור שיש כאן ציבור רחב ששואף להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה יהודית, שתתנהל על פי הערכים והפסיקות של ההלכה היהודית האורתודוקסית.

האמירות האלה מחייבות את כולנו לחשוב על האפשרויות האחרות, שאינן מדינת הלכה, ולגבש את המתכונת הדמוקרטית הראויה לחיים משותפים, לצד הרבה אנשים דתיים.

החיים המשותפים מזמנים לנו מפגש במרחב הציבורי, לפעמים גם במרחבים פרטיים, או חצי פרטיים.

במרחב הפרטי, גם הגישה הליברלית, וגם האמונה הדתית השמרנית, מגיעות ברוב המקרים לתוצאות דומות: איש באמונתו יחיה, ורשאי לעצב את המרחב הפרטי שלו בדרכו. אנו קוראים לזה חופש דת.

המשמעות היא שמרחבים פרטיים רבים בישראל מתנהלים כבר היום כמדינת הלכה. גבולות חופש הדת הם רק במקרים של פגיעה קשה באוטונומיה של הפרט, בזכויות ילדים, אלימות קשה, ומקרים קיצוניים של דיכוי או כפייה. רק במקרים אלה יש הצדקה לחברה להתערב בנעשה במרחב הפרטי של אדם מאמין, בביתו, במשפחה, וגם בקהילה הומוגנית.

במרחבים פרטיים של קהילות דתיות קובעת היום ההלכה יותר מהחוק, רבנים ולא שופטים, בד"צ ולא בג"צ. לפעמים הדבר כרוך בדיכוי של ממש של ילדים, נשים, גרים, וספק יהודים, שכפופים למרחב הפרטי הדתי.

במרחב הציבורי המפגש הוא טעון במיוחד ושנוי במחלוקת. הדבר נובע מפער בהגדרה ובמשמעות של המרחב הציבורי לקהלים השונים, ובפער אידאולוגי וערכי עמוק בנוגע להסדרה הראויה שלו. קיימות גישות שונות ודעות שונות בשאלה האם המרחב הציבורי צריך להיות ניטרלי, פתוח וחופשי לכל, או לשקף ולבטא עמדה אחת שלטת.

בין השניים קיימים מרחבים קהילתיים מגוונים, מעין ציבוריים, של קבוצה או קהילה, שמבקשת אוטונומיה לעצמה, אך עושה שימוש גם במשאבים ציבוריים או במרחבים ציבוריים. גם כאן יש התנגשות חמורה, ואי הסכמה על מהותו של המקום, האם הוא ציבורי או פרטי, על הנורמות הראויות בו, ועל הזכות או החובה לממן באופן ציבורי, מכספי הציבור כולו, פעולות דתיות של קבוצה או אמונה אחת.

את המרחב הציבורי במדינת ישראל אנו מנהלים עד היום במחלוקת, באי הסכמה, ולמעשה בכפייה הדדית. במרחב הפרטי אנו מאפשרים גם לזרמים קיצוניים של כתות דתיות, להתנהל באופן עצמאי, כמעט במנותק מהחוק הישראלי הכללי.

הנוהג בישראל של היום הוא של כיפופי ידיים, כפייה הדדית, שימוש בחוקים, במשטרה, או במקרים לא מעטים באלימות של ממש. למעשה יש מאבק מתמשך על דמותו של המרחב הציבורי, מאבק שגולש לפעמים להפגנות ואלימות, אך גם ברגעים השקטים מתנהל כקרב משפטי, פוליטי, וחברתי, שמייצר זהות נפרדת וכואבת לכל הצדדים.

בעלי האמונה השונה מתייצבים משני הצדדים של המחלוקת הפוליטית, והקרב המפלגתי על משאבים ואינטרסים וכך הופכים את האמונה, ואת חיי הרוח שלהם, לכלי ומכשיר פוליטי, במאבק אינסופי. הסטטוס קוו המפורסם הוא לא באמת נוהג מוסכם ומקובל, אלא חזית נמשכת של מאבק, שמאחוריה חוסר הבנה, כעס ואפילו שנאה.

כן שנאה. התוצאה של המצב הנוכחי היא הגברה של השנאה בין המגזרים, עד כדי חשש לאלימות קיצונית. אלימות שמתפרצת לפעמים ברחובות, בהפגנות, בסגירת כבישים או באלימות כלפי נשים, אך קיימת הרבה יותר בלבבות.

יש הקוראים לזה הסתה, אך זוהי אינה רק הסתה לשמה, אלא המשך המאבק על דמותה של החברה, באמצעים אחרים. כל צד חש שהוא חייב לדבוק באמונה שלו, ולשמוט את הלגיטימציה לצד האחר, כי מתחולל קרב על תקציבים, נורמות הלבוש, גיוס לצבא, שמירת השבת, נישואין על פי ההלכה, כשרות במזון, ולמעשה קרב על אופייה של המדינה, ועל ניהולה הלכה למעשה.

המדינה היא המנהלת חלקים גדולים בעולם הדת, למשל הרבנות הראשית ורבני הערים והצבא, והפוליטיקה של הדת הופכת מחלוקות של אמונה לקרבות פוליטיים.

אנו צריכים מתכונת אחרת, חדשה לניהול המחלוקות והזהות התרבותית והרוחנית שלנו. מתכונת ששמה דגש על המשותף, מכבדת את כל האמונות ואורחות החיים, ומוציאה מחוץ למשחק הפוליטי והכוחני את חילוקי הדעות הנוגעים לאמונה ולדת.

איך עושים זאת?

לפנינו ארבעה מודלים עיקריים ליחסים בין הדת היהודית למדינת ישראל:

  1. מדינה יהודית האוכפת על האזרחים נורמות דתיות, ודאי במרחב הציבורי ואולי גם הפרטי. (מדינת הלכה).
  2. הסטטוס קוו הקיים, עם התכתשויות ומאבקים פוליטיים ואזרחיים המתלקחים מיידי יום.
  3. מדינה חילונית דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה, שאין בה ביטוי ממוסד לאופייה היהודי, מלבד הרוב הדמוגרפי.
  4. מדינה יהודית דמוקרטית, שבה היהדות באה לידי ביטוי בהיבטים הלאומיים ותרבותיים, אך לא בכפייה דתית, או בפגיעה בערכי הדמוקרטיה.

אפשר להבין מדוע יש בין שומרי המצוות, דתיים וחרדים רבים המעדיפים את המודל הראשון. אפשר גם להניח כי בהיותם מיעוט לאומי ודתי רבים מהאזרחים הערבים יעדיפו את השלישי. עדיין מדובר במיעוטים ובעמדות קיצון. רוב רובו של הציבור בישראל אינו מעוניין במדינת הלכה, או במדינת כל אזרחיה, הנוטשת את תפקידה ההיסטורי כמדינת היהודים.

המודל השני, הקיים, פשוט לא עובד יותר וגורם נזקים קשים לחברה. קיימת גם סכנה של ממש שהמודל הזה הולך וגולש יחד עם התהליך הדמוגרפי והפוליטי, לעבר מדינת הלכה, או לפחות מדינה שכופה את עיקרי הדת וערכיה על כל הציבור. זהו מצב לא רצוי ואף מסוכן לציבור החילוני. ספק אם ניתן לקיים מדינה מודרנית עם כלכלה משגשגת וחופשית, כאשר החוקים כפופים להלכה יהודית נושנה.

אני סבור שבשלה העת לגבש את המודל הרביעי, למעשה אנו בדקה ה 90 של גיבוש מודל חילופי למציאות הלא טובה הנוכחית, ולמגמות הפוליטיות הצפויות.
אפשר עדיין לגבש הסכמה רחבה יחסית בקרב רוב שבטי ישראל, על המודל הרביעי. מודל זה מבוסס על הרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, כלומר מהפוליטיקה, בלי להפריד ממנה את הלאום והתרבות היהודית.

חשוב לזכור ולדעת שהיותה של ישראל מדינת היהודים מבוססת באופן היסטורי לא על תפיסה דתית ואמונית של היהדות אלא על גישה לאומית ותרבותית. אפשר לשמר ואף לחזק את היסוד הזה לקיומה ולאופיה של המדינה, מבלי לגלוש לכפייה דתית, לחיוב של אמונה, או של נורמות הנובעות ממנה בחוק או בפועל. כפייה כזאת מביאה בהכרח לפגיעה קשה בזכויות הפרט של הציבור שאינו שומר מצוות, ויוצרת את מלחמות הדת והפוליטיקה שאנו חווים.

למה בעצם דרושה כפייה דתית?

מאחורי הדרישה לקיום של נורמות דתיות במרחב הציבורי עומדת המחשבה שעל כל יהודי לקיים מצוות. זוהי דרישה שאין אפשרות ואפילו אסור לאדם חילוני להשלים איתה, והיא לא יכולה להיות בסיס להידברות ולהסכמה. זהו פטרנליזם המוצג כערבות הדדית, אך משמעותו כפייה בלתי נסבלת.

אפילו הדורשים כאן מדינת הלכה לא מבקשים הרי לאכוף את הציווי הדתי על מי שאינם יהודים. מכאן שאין מדובר, בדרך כלל וברוב המקרים, בפגיעה ברגשות שנובעת מכך שאדם אחר אינו יהודי (דתי) או בהפרעה לקיום המצוות אצל האדם המאמין, אלא כפייה של דת, פשוטה כמשמעה על היהודי החילוני.

זוהי גישה מתנשאת לפיה חובתו של כל יהודי היא לקיים מצוות ומותר לאכוף זאת עליו בכוח המדינה. זה לא מקובל, לא ניתן ולא ראוי במדינה חופשית ודמוקרטית, שאינה מדינת הלכה כמו איראן, לכפות נורמה של אמונה וציווי דתי בכפייה של כוח, חוק, ומשטרה.

מה כן ראוי לשיחה, לדיון, לליבון ולהסכמה?

קיומו של מקום ישראלי שמאפשר באמת ובתמים לכל אדם, ולכל יהודי, שמירת מצוות, שמאפשר את חופש הדת לכל אדם מאמין, מבלי שהדבר יגרום לו נזק.

למשל, איסור על אפליה מטעמי דת, או שמירת מצוות. למשל, קיומו של מזון כשר במקומות שאנו נאלצים להיות בהם: בצבא, בבתי החולים, לכל הפחות כאופציה (לא כחובה לכולם), אפשרות של הכרה בנישואין כדת משה וישראל, וכבוד לצורך של אדם לשמור על מצוות דתו, גם במחיר של הכרה בימי שבתון, צום או חובה למלא טקסי דת כאלה או אחרים.

קו הגבול כאן יכול וצריך להיות ברור, אך מחייב אכן פירוט וליבון מדויק. זכותו של אדם מאמין ודתי לשמור את מצוות דתו, יכולים לחול עליו, ולשחרר אותו, בנסיבות מסוימות, מחובות אחרים, אך לא יכולים לחייב אדם אחר, שאינו מאמין, לציית לנורמות או לכללים, שאינם מקובלים עליו. זכותו של אדם דתי לא לאכול חמץ בפסח, אך אין לו זכות לכפות זאת עלי, גם לא במרחב ציבורי המשותף לשנינו.

מה עוד ניתן לשיחה ולהסכמה?

אופיה של המדינה כמדינה יהודית וקיומו של מרחב ציבורי נעים נוח ומכבד לכל יהודי. כאן ניתן לעשות שימוש בכר נרחב של סמלים, והסכמות שנוגעות ללאום ולתרבות היהודית, מבלי לגלוש לכפיה של נורמה דתית.

בראש ובראשונה הבטחת רוב גדול של אזרחים ותושבים הרואים את עצמם כחלק מהלאום היהודי במדינה, למשל באמצעות חוק השבות, וגם באמצעות הסדרי שלום עם השכנים שיבטיחו זאת.

גם במישור התרבותי יש מקום לחיזוק אופיה של המדינה כמדינה יהודית, בראש ובראשונה באמצעות מקומה הבולט של השפה העברית, באמצעות חינוך ממלכתי שמדגיש את חשיבותה של התרבות וההיסטוריה היהודית בחינוך, וגם מגוון של הסדרים וחוקים אחרים כמו תאגיד השידור הציבורי, חוק הסמל והדגל, המנון המדינה, ציון חגי ישראל, ומוסדותיה השונים של המדינה היהודית כמו הכנסת, יד ושם, המבטאים מחויבות לשמירת המורשת והתרבות היהודית, בלי כל קשר הכרחי לקיום מצוות או נורמות דתיות.

גם בתחומים נוספים ניתן להבטיח את מעמדה וייחודה של ישראל כמדינה יהודית, וגם להקל על השתלבותם המלאה של שומרי המצוות ולאפשר להם חופש דת מלא במובן המהותי. עדיין אין בכך, בהכרח, כפייה דתית. בין ההסדרים האלה: חוק שעות העבודה והמנוחה, הקובע שהשבת היא יום המנוחה בישראל. ניתן לעשות זאת בלי לגלוש לכפייה דתית, כלומר בלי איסור על עבודה בשבת ליהודים בלבד, וכמובן ההכרה, הלימוד והיחס לחגי ישראל כחגים לאומיים.

הרעיון הוא הפרדת הדת מהמדינה, בלי להפריד ממנה את הלאום והתרבות. האמונה הדתית תהיה עניינו של הפרט, ועניינה של הקהילה הדתית הקטנה, לא של המדינה. המדינה מבטיחה חופש דת וחופש מדת.

לפי המודל הזה אסור לעשות שימוש בחוקי המדינה ובכוחה של המשטרה כדי לכפות על אדם אחר לקיים מצוות. מותר לכל יהודי, לנסוע בשבת, לאכול לא כשר, להתחתן באופן אזרחי, והמדינה חייבת לאפשר לו זאת, בדיוק כמו שהיא מאפשרת לכל יהודי שומר מצוות, לא לנסוע בשבת, לאכול מזון כשר, ולהתחתן כדת משה וישראל.

לצורך כך יש לנתק את הזיקה ההדוקה שנשמעת היום לפיה מאפייניו של הלאום ומאפייניה של התרבות היהודית הם שמירת המצוות וכפיית נורמות הדת. לא כך היא. וגם אם יש מי שמאמין שכן, אסור לעשות שימוש בחוק כדי לאכוף זאת.
קיום תחבורה ציבורית בשבת ובחג, אכילת חמץ בפסח, ונישואין אזרחיים, אינם מפחיתים מאופייה של ישראל כמדינה יהודית.

חלק גדול מהיהודים בישראל אינם שומרי מצוות, וזה לא הופך אותם לפחות יהודים. הבסיס חייב להיות הכרה שיש יותר מדרך אחת נכונה לבטא ולקיים את הזיקה לעם היהודי, לא רק בהלכה האורתודוקסית.

אין עוד מקום למונופול של הרבנות הראשית בנושאי נישואין, כשרות, והמדינה לא צריכה לקיים אותה כלל. בתי הדין הרבניים יכולים להמשיך לפעול רק על בסיס הסכמה הדדית של כל המתדיינים, על יסוד חוק הבוררות, לא מכוח סמכות המדינה.

הכפייה הדתית מרחיקה את היהדות מהיהודים שאינם שומרי מצוות. חופש דת מלא יאפשר לכל אדם לקיים את האמונה והמצוות שלו, בחייו הפרטיים, בלי להיפגע, ותקטין את העוינות והשנאה בין חלקי העם. הגיע העת להפרדת הדת מהמדינה.

איש באמונתו יחיה. המדינה שלנו תמשיך לשמור על אופיה היהודי, הדמוקרטיה והחופש ישמרו ואפשר יהיה לנשום לרווחה.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,686 מילים
כל הזמן // שבת, 7 בדצמבר 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הפלישה לנורמנדי

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1992 ולטיול בלתי נשכח לנורמנדי, שם, במסעדה קטנה עם שני כוכבי מישלן, אכל את הארוחה הטובה בחייו

עוד 1,410 מילים
היום ה־427 ללחימה ● 100 חטופים עדיין בעזה

המורדים הסורים: "הגענו לגבולות חומס"; דיווח: "צה"ל תקף מצבור נשק כימי בסוריה"

המורדים הסורים טוענים: השתלטנו על העיר דרעא הקרובה לישראל; שר הביטחון והרמטכ"ל קיימו הערכת מצב ביטחונית בעקבות ההתפתחויות בסוריה ● דיווח: גורם המעורה במו״מ לעסקת חטופים מאשר כי "יש תזוזה" ● חוסל ראש המערך האווירי של חמאס, שתכנן את הפשיטה האווירית ב-7.10 ● דיווח: המשטרה תכיר בשרה נתניהו כנפגעת עבירה בעקבות זריקת נורי התאורה

עוד 39 עדכונים
אמיר בן-דוד

יו"ר הכנסת פנה להנהלת בתי המשפט בתלונה על שמועדי עדותו של נתניהו במשפט האלפים לא תואמו עימו מראש, וזאת על בסיס סעיף 8 לחוק החסינות ● אלא שהחוק מתייחס למצב שבו ח"כ "נדרש להעיד", בעוד שנאשם בפלילים בוחר להעיד ואינו חייב בכך ● בכל מקרה, לפי לשון החוק, האחריות לתאם זאת עם יו"ר הכנסת היא של הצד המזמין את העד ● במקרה של נתניהו - מדובר בסנגוריו שלו ● פרשנות

עוד 789 מילים

שגרת למידה בזמן משבר - מערכת החינוך כעוגן יציב בעולם משתנה

משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.

משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 949 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
טִיהוּר אֶתְנִי 238

ברוך הבא לקרן הזווית המטורללת שלנו, בוגי. חבל שלא הגעת לפני שנים, כשעוד היית בתפקידי מפתח חורצי גורלות. אז אסרת על "שוברים שתיקה" לפעול בבסיסי צה"ל. מי היה מאמין שיום יבוא ותשבור שתיקה בעצמך

עוד 1,722 מילים

המאבק הדמוקרטי הוא נמר של נייר, הגיע הזמן למרי אזרחי

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
די, הגיעו מים עד נפש. הגיע העת למרי אזרחי אגריסיבי ולא אלים. מחאת קפלן ההפגנות בגשרים ובכיכרות מיצו עצמם, כבר אין בהם תועלת. צו השעה מחייב את כולנו, מאות אלפי האזרחים השפויים (עדין), לה... המשך קריאה

די, הגיעו מים עד נפש.
הגיע העת למרי אזרחי אגריסיבי ולא אלים.
מחאת קפלן ההפגנות בגשרים ובכיכרות מיצו עצמם, כבר אין בהם תועלת.
צו השעה מחייב את כולנו, מאות אלפי האזרחים השפויים (עדין), להשתחרר מהאדישות ומחוסר האונים, לקום לעלות לירושלים הבירה, להשבית את המדינה על כל מוסדותיה כדי לשים סוף לטרוף, להרג והשכול שמביא עלינו השרלטן האופורטוניסט המטורף והמטונף, שמסתתר בבונקר האטומי ואטום לקריאה להחזיר הביתה את החטופים.
עד מתי נחריש? אנחנו מאבדים את המדינה ומאבדים עצמנו לדעת.
למטורף אין שום כוונה לעצור ולהפסיק את מלחמת החורבן, הוא שבוי בידיהם של החרדים שודדי הקופה הציבורית ובידיהם של הפושעים הפשיסטים והכהניסטים המשיחיים תאבי הממון המקדשים את השטחים על פני החיים ושומרים על שרידותו הפוליטית של הנוול ושל רעייתו העבריינית המעורערת.

הפלא הגדול זה שאתם חושבים שאתם העם או המדינה או כל הגדרה אחרת ומדברים בשם כולם, מה שבאמת אתם מיעוט קטן קיצוני וסהרורי שחוץ מרעש וצילצולים לא יכול לעשות כלום. נשאר לכם עוד כמה מוקדי כח ש... המשך קריאה

הפלא הגדול זה שאתם חושבים שאתם העם או המדינה או כל הגדרה אחרת ומדברים בשם כולם, מה שבאמת אתם מיעוט קטן קיצוני וסהרורי שחוץ מרעש וצילצולים לא יכול לעשות כלום. נשאר לכם עוד כמה מוקדי כח שעם הזמן נכבשים על ידי עם ישראל האמיתי שרוצה מסורת וערכים אמיתים ולא מתנשאים שמקבלים דתי וחילוני בשווה ולא מנסים להחליט על החיים שלו ולהרעיב את ילדיו כבר אמרו חכמים מאיתנו הכלבים נובחים והשירה עוברת תנסו לעשות שביתה ונראה. שילטון בדמוקרטיה מחליפים בקלפי

עוד 606 מילים ו-3 תגובות

תגובות אחרונות

יורם כהן עשוי להצטרף למפלגה של בנט

ראש שב"כ לשעבר נמצא עמוק בתוך קמפיין פוליטי, וההערכה היא שכהן יצטרף לקראת הבחירות הבאות למפלגתו של נפתלי בנט ● ראש הממשלה לשעבר אישר לזמן ישראל כי השניים שוחחו, אך מסר כי השיחות היו "על המצב הביטחוני" ● מה שבטוח, עד הבחירות, כהן עושה עבור בנט והאופוזיציה עבודה פוליטית לא רעה בכלל ● פרשנות

עוד 638 מילים

עקורים

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הנאשם מספר אחת במשפט תיקי האלפים דורש מבית המשפט שוב ושוב דחיות והנחות בכל הקשור לעדותו - והוא עושה את זה, לא פחות ולא יותר, בשם ערך השוויון בפני החוק ● בינתיים, הרכב השופטים לא מתרגש מהתרגילים של נתניהו - שהרי הצהיר שלא תהיה לו שום בעיה לנהל מדינה במקביל לניהול משפטו ● פרשנות

עוד 925 מילים ו-1 תגובות

המטיילים נעים בהמוניהם לצפון, אבל לא כל אתרי הטבע פתוחים

הפסקת האש נתנה את האות להסתערות של הישראלים על אתרי הטיול בצפון, אבל הטבע - שספג פגיעות קשות במלחמה - עדיין לא ערוך לקלוט אותם בכל מקום ● ברשות הטבע והגנים ובקק"ל מנהלים מרוץ נגד הזמן להסרת מפגעים בטיחותיים, סילוק חלקי טילים ועצים שרופים, אבל לדרכים שחטיבות שלמות של טנקים דהרו עליהן ייקח זמן להשתקם

עוד 1,329 מילים

לוחמים ששוחררו לפני המלחמה לא נקראו לשירות

בדיקת זמן ישראל לפני המלחמה שוחררו מצה"ל מאות אלפי חיילי מילואים מתחת לגיל 40, רובם אינם לוחמים או לוחמים שכבר אינם כשירים לשירות ● רוב הלוחמים הכשירים התנדבו לשוב לשירות, אך ההערכה היא כי קרוב ל־20 אלף לוחמים ששוחררו עדיין לא זומנו מחדש ● לוחמי שריון שהתנדבו מדווחים כי סורבו בטענה ש"חסרים טנקים"

עוד 1,427 מילים

התקדמות המורדים בצפון־מערב סוריה מקרבת אותם למאגרי הנשק הכימי של משטר אסד, שהוסתרו מאז הפירוק ב־2013 ● בישראל עוקבים בדריכות, תוך הערכה שאסד מעולם לא ויתר על היכולת להשתמש בנשק כימי, ורואים במצב פוטנציאל לאיום חמור ● בישראל לא שוללים פעולות מנע להשמדת המאגרים במקרה של איום מיידי ● פרשנות

עוד 715 מילים
היום ה־426 ללחימה ● 100 חטופים עדיין בעזה

דיווחים: ישראל העבירה מסר לאיראן, שאם תעביר כוחות לסוריה הם יותקפו על ידה

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשת נתניהו לצמצם את מספר הימים בשבוע שבהם יעיד ● מפקד היחידה המרכזית של מחוז יהודה ושומרון, החשוד בשוחד ובהפרת אמונים, ישוחרר למעצר בית ● עוצמה יהודית פתחה בקמפיין פרסומי נגד בהרב־מיארה: "התופרת המשפטית לממשלה" ● דיווח: משלחת בראשות המזכיר הצבאי של נתניהו דנה אתמול ברוסיה בשחרור החטופים

עוד 39 עדכונים
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בוועידת הביטחון של "ישראל היום", 1 בדצמבר 2024

דווקא כשישראל זקוקה לתקציב אחראי, הכנסת מוצפת בדיוני סרק

בעוד הכנסת עסוקה בחקיקות שוליות ובמאבקים פוליטיים, תקציב המדינה לשנת 2025 נדחק הצידה, והכלכלה מתנהלת לפי תקציב 2024, שכבר נפרץ שלוש פעמים ● כל זה לא הפריע לשר האוצר סמוטריץ' לעכב את התקציב לשנת 2025, תוך כדי הפרת חוק יסוד ● וגם: לאן נעלמה הרוטציה במשרד האוצר? ● פרשנות

עוד 990 מילים

כמחצית מחברי הוועד המנהל של אמנסטי בישראל התפטרו

פרסום ראשון אמנסטי העולמי יפרסם מחר דוח המאשים את ישראל ברצח עם בעזה ● הדוח אף ממליץ למדינות העולם להטיל אמברגו על מכירת נשק ואמל"ח לישראל ● בסניף הארגון בישראל קיבלו את הדוח ברגשות מעורבים, אך נציגי הסניף ועובדיו מנועים משפטית מלתמוך בדוח או להדהד אותו ● הלילה יפרסם הסניף גילוי דעת המסתייג מהדוח - ובינתיים ארבעה מבין תשעת חברי הוועד המנהל הודיעו על התפטרותם

עוד 1,347 מילים ו-9 תגובות

"הוצאה שלא כדין של מיליוני שקלים"

מעקב זמן ישראל שערוריית ה"אקו־פארק" באשקלון מסתעפת: רוב הכספים ששולמו לחברה המפעילה את הפארק בשנים 2023 ו־2024 הועברו לכאורה ללא אישור ובניגוד לתקציב ● 12 מיליון שקל – כשני שלישים מהסכום – ניתנו ללא כל בקרה ציבורית ● נגד תומר גלאם, שהפארק הוא אחד מיהלומי כהונתו, הוגשה דרישה ל"חיוב אישי"

עוד 1,388 מילים ו-1 תגובות

בדיון על הארכת מעצרם של אלי פלדשטיין והנגד שהדליף לו מסמכים מסווגים, הצביע השופט מסארווה על אחת התעלומות בפרשה ● "המעיין בכתב האישום, לעניין חלקו של אוריך, שלא הוגש נגדו כתב אישום ואף לא נעצר, לא יכול שלא לתהות על היעדר העקביות", כתב השופט והדגיש כי "חלקו של אוריך איננו זניח" ● אולם הפרקליטות תתקשה כעת לסווג מחדש את אוריך כחשוד אחרי שמסר עדות בתיק ● פרשנות

עוד 1,054 מילים ו-1 תגובות
היום ה־425 ללחימה ● 100 חטופים עדיין בעזה

הרמטכ"ל נזף בדובר צה"ל אחרי שזה תקף את "חוק פלדשטיין" ואמר שהוא מסוכן

נתניהו: "טוב שדובר צה"ל הועמד במקומו כדי לוודא שהתבטאות כזו לא תושמע שוב" ● כוחות הביטחון חילצו מהרצועה את גופת החטוף איתי סבירסקי ● צה"ל: החטופים אלכס דנציג, יגב בוכשטב, חיים פרי, יורם מצגר, נדב פופלוול ואברהם מונדר נרצחו בידי שוביהם, כשתקפנו בקרבתם; הצבא לא ידע אז שהחטופים הוחזקו במקום ● בג"ץ דחה את העתירה להוצאת נתניהו לנבצרות בזמן עדותו

עוד 46 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה