יש פוליטיקאים, ולאחרונה אלה מהצד הימני של המפה הפוליטית, שאומרים שאסור להרשות שיועץ משפטי לממשלה יבחר ראש ממשלה. מדובר בדמגוגיה זולה. הרי איש אינו טוען שהיועמ"ש צריך לקבוע מי יהיה רה"מ, אלא רק שהיועץ צריך להכריע מי לא יהיה רה"מ. הוא יכול (וחייב) להכריע שאדם שמואשם בפלילים לא יכול להנהיג את המדינה אפילו אם הרוב הדמוקרטי בוחר בו. הוא יכול וחייב להכריע שאדם שמנצל את מעמדו כראש ממשלה לא יורשה להחריב את מערכות החוק ומוסדות הדמוקרטיה תוך שימוש במעמדו ובכוחו.
יש פוליטיקאים האומרים שאסור להרשות שיועמ"ש יבחר רה"מ. מדובר בדמגוגיה זולה. הרי איש אינו טוען שהיועמ"ש צריך לקבוע מי יהיה רה"מ, אלא רק שעליו להכריע מי לא יהיה רה"מ. הוא יכול (וחייב) להכריע שנאשם בפלילים לא יכול להנהיג את המדינה
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אילו הייתה במדינת ישראל מערכת איתנה ויעילה של איזונים ובלמים, לא היינו מגיעים כלל לנקודה הזו והמערכת בעצמה הייתה בולמת אדם כזה מלהנהיג את המדינה. אילו הייתה פה חוקה, למשל, לא היה נוצר מצב של הצטברות כוח משחית בידיים של אדם בודד, באופן שעלול אף לסכן את המשך קיומה של הדמוקרטיה עצמה. אבל אין פה חוקה ואין אפילו מערכת של שני בתי פרלמנט שיכולים לעתים לאזן זה את זה.
אפילו תפקיד יו"ר הכנסת, שפעם נחשב היה לממלכתי ביותר בהיותו אף ממלא מקום נשיא המדינה, תפקיד בו שימשו אנשים אשר חדלו מפעילות מפלגתית מרגע היבחרם לכס היו"ר, איבד לחלוטין את המימד הממלכתי שלו כאשר היו"ר הנוכחי יריב לוין משתתף באופן פעיל בישיבות סיעת הליכוד ומנצל את מושבו הרם כדי להתנצח עם שר המשפטים תוך כדי נאומו של השר במליאה.
בעיה נוספת נעוצה בטבעה של המערכת הפרלמנטרית בישראל, בה רוב בכנסת, המתקיים על ידי גוש של מפלגות (ולעולם לא רוב מוחלט של מפלגה בודדת) – מאפשר למנהיג אחד לעשות כמעט ככל העולה על רוחו מחשש פן המבנה הקואליציוני יקרוס והשותפים לקואליציה יפסידו (מושבים, כוח ותקציבים). ממילא, האינטרס שלהם בריסון המנהיג מופחת עד כדי נעלם, שכן התעמתות עמו תביא בהכרח ובסך סכום אפס להפסד גדול עבורם.
גם מערכת המשפט יכולה (ולפעמים מצליחה) לרסן את המנהיג, אך זאת רק עד גבול מסויים. לעתים מעדיפה הרשות השופטת להימנע (לעתים אף בצדק) מעימותים טריטוריאליים עם הרשות המחוקקת או עם הרשות המבצעת. מטעמים של שמירה על הפרדת רשויות ושל הליכה על הקו הדק המתקרב לעימות מבלי לחצות אותו, נמנעת הרשות השופטת לעתים קרובות מלהביע עמדה נחרצת בכל הקשור לריסון המנהיגות. הדבר משרת את האינסטינקט הטבעי של שימור כוחה ומעמדה של הרשות השופטת אך ספק אם הוא מגן באופן מספק על טובתה של המדינה.
גם הרשות השופטת נמנעת לעתים קרובות מעמדה נחרצת לגבי ריסון המנהיגות. הדבר משרת את האינסטינקט הטבעי של שימור כוחה ומעמדה של הרשות השופטת אך ספק אם מגן באופן מספק על טובת המדינה
לכן קיים מצב של היעדר מערכת של איזונים ובלמים אשר תרסן ותווסת את כוחו של המנהיג ותמנע ממנו לפגוע ביסודות השלטון הדמוקרטי כל אימת שהדבר משרת את צרכיו האישיים. בהינתן מצב שכזה, אין ברירה אלא לאפשר לגורם אחד, במקרה זה היועמ"ש, לייצג את הממלכתיות ואת הצורך הציבורי בריסון השלטון. לכן היועמ"ש לא יקבע מי צריך להיות ראש ממשלה אבל הוא בהחלט חייב לקבוע מי לא יהיה ראש ממשלה – שכן אם לא הוא, מי יעשה זאת?
עפר בבלי היה דיפלומט בשנים 1991-2014 ושירת בשגרירויות ישראל במדריד וברומא. היה יועץ מדיני לשני שרי חוץ וקונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו. כיום משמש כנציג הפדרציה היהודית של שיקגו בישראל. הוא גם צלם אמנות שהציג עד כה שלוש תערוכות יחיד. חלק מעבודותיו מופיעות פה: https://oferbavly.tumblr.com/
בזמן שמספר האזרחים הישראלים החיים שנחטפו על ידי חמאס לעזה הולך ופוחת, נחטפה גם מדינת ישראל על ידי ממשלת יהודה. זה לא רק העימות הבלתי נתפס עם האמריקאים של ראש הממשלה שמקריב את הנכס המדיני החשוב ביותר שלנו כדי להחזיק בשלטונו, או המסמוס המכוון של עסקאות החטופים, זו גם הנכונות למלא כל גחמה של שותפיו הקיצוניים ולהחדיר את המשיחיות באופן עמוק אל תוך משרדי הממשלה.
* * *
ביולי האחרון הוצגו לראשונה באתר הארכאולוגי תל שילה שבגדה המערבית, הפרות האדומות שהוטסו לארץ מטקסס. תחקיר של "עיר עמים" דגל אדום חשף אז את מעורבות רשויות המדינה בהבאתן של הפרות האדומות לארץ.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ניקיון כפיים וטוהר מידות בקרב נבחרי הציבור, הם תנאי לקיומו של כל משטר דמוקרטי. ולכן אסור לראש ממשלה הנאשם בפלילים, להשפיע על מערכת אכיפת החוק; לא במישרין ולא בעקיפין, כגון במינויים שעשויים להשפיע על תוצאות משפטו ו/או על חקירות נוספות בעניינו. ומילא נתניהו חייב לצאת לנבצרות, מיוזמתו או במנוגד לרצונו, כשלב הכרחי ומתחייב במאבק על מיגור השחיתות השלטונית. האחריות לכך מונחת לפתחם של היועמ"ש ושל ביהמ"ש העליון.